מלכים ב-פרק-14

ביאורים

• בִּשְְְׁנַת שְְׁתַּיִם לְְיוֹאָשׁ בֶּן־יוֹאָחָז מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל מָלַךְְְ אֲמַצְְְיָהוּ בֶן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה.

• בֶּן־עֶשְְְׂרִים וְְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְְמָָלְְְכוֹ וְְעֶשְְְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ יְְהוֹעַדָּן מִן־יְְרוּשָׁלִָם.

• וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה', רַק לֹא בשלמות כְְּדָוִד אָבִיו, אבל כְְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה יוֹאָשׁ אָבִיו עָשָׂה.

• רַק הַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ. עדיין לא הצליחו לבער את הבמות הפרטיות, שבהן הקריבו לה' שלא כדין. עוֹד הָעָם מְְזַבְְּחִים וּמְְְקַטְְּרִים בַּבָּמוֹת.

• וַיְְְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְְקָה הַמַּמְְְלָכָה בְְּיָדוֹ, ומעמדו התבסס, וַיַּךְְ, הרג אֶת־עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת־הַמֶּלֶךְְְ אָבִיו.

• וְְאילו אֶת־בְְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית, אף שהיה חזק דיו להינקם את נקמת אביו, כַּכָּתוּב בְְּסֵפֶר תּוֹרַת־מֹשֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לֵאמֹר: לֹא־יוּמְְתוּ אָבוֹת עַל־בָּנִים וּבָנִים לֹא־יוּמְְתוּ עַל־אָבוֹת, כִּי אִם־אִישׁ בְְּחֶטְְְאוֹ יוּמָת. רק החוטא עצמו ייענש, ולא בניו וקרוביו.

• הוּא־הִכָּה אֶת־אֱדוֹם בְְּגֵי־מֶלַח, באזור ים המלח, הרג עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים איש מהם, וְְתָפַשׂ, כבש אֶת־הַסֶּלַע, מצודת סלע אדום בַּמִּלְְְחָמָה. וַיִּקְְְרָא אֶת־שְְׁמָהּ יָָקְְְתְְאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ממלכת יהודה ראתה בממלכת ישראל מדינה לא חוקית המבוססת על מרד. על כן עתה, לאחר שהניצחון על האדומים נסך באמציהו ביטחון עצמי רב, הוא התגרה במלך ישראל –

• אָז שָׁלַח אֲמַצְְְיָה מַלְְְאָכִים, שליחים אֶל־יְְהוֹאָשׁ בֶּן־יְְהוֹאָחָז בֶּן־יֵהוּא מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל לֵאמֹר: לְְכָה נִתְְְרָאֶה פָנִים. הבה נילחם זה בזה.

• וַיִּשְְְׁלַח יְְהוֹאָשׁ מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל אֶל־אֲמַצְְְיָהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה מכתב ובו משל לֵאמֹר: הַחוֹחַ, הקוץ אֲשֶׁר בַּלְְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל־הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְְּבָנוֹן לֵאמֹר: תְְּנָה אֶת־בִּתְְּךָ לִבְְְנִי לְְאִשָּׁה. מכיוון ששניהם גדלים בלבנון, החוח חושב שילדיהם ראויים להתחתן, אבל השידוך הזה לא הגיע לידי מימוש – וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְְּבָנוֹן וַתִּרְְְמֹס אֶת־הַחוֹחַ. התברר שלא רק שהחוח והארז שונים בתכלית זה מזה, לעומת עמידתו האיתנה של הארז, לחוח אין ממשות וקיום כלל. והרי הנמשל:

• הַכֵּה הִכִּיתָ אֶת־אֱדוֹם, וּנְְְשָׂאֲךָ לִבֶּךָ. ניצחונך על האדומים הוא שהביאך להתנשא ולחשוב שתוכל לנצח גם אותי. הִכָּבֵד וְְשֵׁב בְְּבֵיתֶךָ, וְְלָמָּה תִתְְְגָּרֶה בְְּרָעָה – וְְנָפַלְְְתָּה, ותיפול אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְְְ?! כוחותי גדולים מכוחותיך. חבל עליך ועל אנשיך.

• וְְלֹא־שָׁמַע אֲמַצְְְיָהוּ לעצה הטובה הזו, וַיַּעַל יְְהוֹאָשׁ מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל, וַיִּתְְְרָאוּ פָנִים, ערכו קרב מסודר הוּא וַאֲמַצְְְיָהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה בְְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה.

• וַיִּנָּגֶף יְְהוּדָה לִפְְְנֵי יִשְְְׂרָאֵל, וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְְאֹהָלָו.

• וְְאֵת אֲמַצְְְיָהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה בֶּן־יְְהוֹאָשׁ בֶּן־אֲחַזְְְיָהוּ תָּפַשׂ יְְהוֹאָשׁ מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל בְְּבֵית שָׁמֶשׁ, אך לא הרגו. וַיָּבֹא לאחר מכן ל ירוּשָׁלִַם, וַיִּפְְְרֹץ בְְּחוֹמַת יְְרוּשָׁלִַם פִּרצה שהחלה בְְּשַׁעַר אֶפְְְרַיִם והגיעה עַד־שַׁעַר הַפִּנָּה באורך אַרְְְבַּע מֵאוֹת אַמָּה.

• וְְלָקַח אֶת־כָָּל־הַזָּהָב וְְהַכֶּסֶף וְְאֵת כָָּל־הַכֵּלִים הַנִּמְְְצְְאִים בתוך בֵּית־ה' וּבְְְאוֹצְְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְְְ, וְְגם אֵת בְְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת מעמים או משבטים קטנים אחרים שהיו בחצרו של מלך יהודה, וַיָּשָָׁב שֹׁמְְרוֹנָה.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי יְְהוֹאָשׁ מלך ישראל אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְְְבוּרָתוֹ, וַאֲשֶׁר נִלְְְחַם עִם אֲמַצְְְיָהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה, הֲלֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיִּשְְְׁכַּב יְְהוֹאָשׁ עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְְּשֹׁמְְרוֹן עִם מַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל. וַיִּמְְְלֹךְְְ יָָרָָבְְְעָם בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.

• וַיְְְחִי אֲמַצְְְיָהוּ בֶן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה אַחֲרֵי מוֹת יְְהוֹאָשׁ בֶּן־יְְהוֹאָחָז מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל חֲמֵשׁ עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי אֲמַצְְְיָהוּ הֲלֹא־הֵם כְְּתֻבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יְְהוּדָה.

• וַיִּקְְְשְְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר, התארגנו למרוד בו מתוך איבה אישית בִּירוּשָׁלִַם. וַיָּנָָס אמציה לָכִישָׁה, ללכיש, שהייתה עיר מבצר. וַיִּשְְְׁלְְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה, וַיְְְמִתֻהוּ שָׁם.

• וַיִּשְְְׂאוּ אֹתוֹ עַל־הַסּוּסִים אחרי שנהרג, וַיִּקָּבֵר בִּירוּשָׁלִַם עִם־אֲבֹתָיו בְְּעִיר דָּוִד.

• וַיִּקְְְחוּ כָָּל־עַם יְְהוּדָה אֶת־עֲזַרְְְיָה בנו, וְְהוּא בֶּן־שֵׁשׁ עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה באותה שעה, וַיַּמְְְלִכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְְְיָהוּ. על עזריה יסופר בהמשך, אבל כאן מצוין אחד מהישגיו –

• הוּא בָּנָה אֶת־אֵילַת, שהייתה בעבר תחת חסות מלך יהודה אך מפעם לפעם שלטו בה גם אחרים, וַיְְְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה, אַחֲרֵי שְְׁכַב־הַמֶּלֶךְְְ עִם־אֲבֹתָיו, אחרי מות אמציהו אביו.

• בִּשְְְׁנַת חֲמֵשׁ־עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה לַאֲמַצְְְיָהוּ בֶן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה מָלַךְְְ יָָרָָבְְְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל בְְּשֹׁמְְרוֹן אַרְְְבָּעִים וְְאַחַת שָׁנָה.

• וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה' – לֹא סָר מִכָָּל־חַטֹּאות יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל.

• הוּא – ירבעם בן יואש, הֵשִׁיב אֶת־גְְּבוּל יִשְְְׂרָאֵל, כך שהממלכה השתרעה מִלְְּבוֹא חֲמָת שבצפון סוריה, עַד־יָם הָעֲרָבָה, ים המלח, כִּדְְְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְְּיַד־עַבְְְדּוֹ יוֹנָה בֶן־אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר שבנחלת זבולון. יונה ניבא שבסופו של דבר תשוב ממלכת ישראל אל הגבולות שהיו לה בזמנו של שלמה המלך.

• כִּי־רָאָה ה' אֶת־עֳֳנִי, הענות, העינויים של יִשְְְׂרָאֵל מֹרֶה, ירוד מְְאֹד, וְְאֶפֶס עָצוּר, אין מי שמוגן על ידי השליט, וְְאֶפֶס עָזוּב, אין מי שהשליט מחזק אותו, וְְאֵין עֹזֵר לְְיִשְְְׂרָאֵל.

• וְְלֹא־דִבֶּר ה' לִמְְְחוֹת אֶת־שֵׁם יִשְְְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. אשר על כן – וַיּוֹשִׁיעֵם בְְּיַד יָָרָָבְְְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי יָָרָָבְְְעָם וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, וּגְְְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר־נִלְְְחָם וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת־דַּמֶּשֶׂק וְְאֶת־חֲמָת לִיהוּדָה, כיוון שנכבשו על ידי דוד שמיהודה, השיב ירבעם את הערים הללו ליהודה, והן נכבשו בְְּאמצעות אנשי צבא יִשְְְׂרָאֵל. כל הפרטים הללו הֲלֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיִּשְְְׁכַּב יָָרָָבְְְעָם עִם־אֲבֹתָיו עִם מַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל. וַיִּמְְְלֹךְְְ זְְכַרְְְיָה בְְנוֹ תַּחְְְתָּיו, הדור החמישי ליהוא, ראש שושלת המלכים הזו.