מלכים ב-פרק-15

ביאורים

• בִּשְְְׁנַת עֶשְְְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְְיָָרָָבְְְעָם השני מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל מָלַךְְְ עֲזַרְְְיָה בֶן־אֲמַצְְְיָה מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה.

• בֶּן־שֵׁשׁ עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְְמָָלְְְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְְְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ יְְכָָלְְְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם.

• וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה' כְְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה אֲמַצְְְיָהוּ אָבִיו.

• רַק הַבָּמוֹת, שעליהן היו מקריבים לה' לֹא־סָרוּ. עוֹד הָעָם היו מְְזַבְְּחִים וּמְְְקַטְְּרִים בַּבָּמוֹת במשך שנים רבות.

• וַיְְְנַגַּע ה' אֶת־הַמֶּלֶךְְְ, וַיְְְהִי מְְצֹרָע עַד־יוֹם מֹתוֹ. מאחר שטומאת צרעת היא טומאה חמורה, ואין מניחים לטמא לשהות בתוך העיר – וַיֵּשֶׁב בְְּבֵית הַחָָפְְְשִׁית, בית מיוחד שעשו למגוריו. אמנם הוא לא הוסר ממלכותו באופן רשמי, אבל בהיותו יושב במקום המצורעים לא הוא משל במדינה. וְְעל כן יוֹתָם בֶּן־הַמֶּלֶךְְְ הפך לממונה עַל־הַבַּיִת ול שֹׁפֵט אֶת־עַם הָאָרֶץ. לא ידוע אם תקופה זו הייתה ממושכת, ואם יותם נחשב אז למלך של ממש או רק לשליט זמני בפועל.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי עֲזַרְְְיָהוּ וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יְְהוּדָה.

• וַיִּשְְְׁכַּב עֲזַרְְְיָה עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְְְבְְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בְְּעִיר דָּוִד. וַיִּמְְְלֹךְְְ יוֹתָם בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.

• בִּשְְְׁנַת שְְׁלֹשִׁים וּשְְְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְְְיָהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, בין אם היו אלה שנות מלכותו בפועל או השנים שבהן היה מלך רשמי בלבד עקב צרעתו, מָלַךְְְ זְְכַרְְְיָהוּ בֶן־יָָרָָבְְְעָם עַל־יִשְְְׂרָאֵל בְְּשֹׁמְְרוֹן שִׁשָּׁה חֳֳדָשִׁים בלבד.

• וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה' כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו, לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיִּקְְְשֹׁר עָלָיו, מרד בו שַׁלֻּם בֶּן־יָבֵשׁ, וַיַּכֵּהוּ קֳֳבָָל־עָם, בפנ י העם, בפומבי, וַיְְְמִיתֵהוּ וַיִּמְְְלֹךְְְ תַּחְְְתָּיו.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי זְְכַרְְְיָה הִנָּם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• הוּא דְְבַר־ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־יֵהוּא לֵאמֹר: בְְּנֵי רְְבִיעִים, נכדי נכדים יֵשְְׁבוּ לְְךָ עַל־כִּסֵּא יִשְְְׂרָאֵל, וַיְְְהִי־כֵן.

• שַׁלּוּם בֶּן־יָבֵשׁ מָלַךְְְ בִּשְְְׁנַת שְְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לְְעֻזִּיָּה, עזריה מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, וַיִּמְְְלֹךְְְ יֶרַח, חודש יָמִים בְְּשֹׁמְְרוֹן.

• וַיַּעַל מְְנַחֵם בֶּן־גָּדִי מִתִּרְְְצָה, עיר בנחלת אפרים, וַיָּבֹא אל שֹׁמְְרוֹן וַיַּךְְְ אֶת־שַׁלּוּם בֶּן־יָבֵישׁ בְְּשֹׁמְְרוֹן וַיְְְמִיתֵהוּ, וַיִּמְְְלֹךְְְ תַּחְְְתָּיו. מכיוון שלשלוּם לא הייתה טענה כלשהי למלוכה, והוא לא הוכיח את עצמו בעבר, רצח אותו מי שהיה תקיף יותר, ותפס את מקומו.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי שַׁלּוּם וְְקִשְְְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר על המלך זכריה הִנָּם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• אָז יַכֶּה, הכה מְְנַחֵם מלך ישראל אֶת העיר תִּפְְְסַח וְְאֶת־כָָּל־אֲשֶׁר־בָּהּ וְְאֶת־גְְּבוּלֶיהָ אחרי שיצא מִתִּרְְְצָה, כִּי מושל העיר תפסח לֹא פָתַח בפניו את השער ולא קיבל את מרותו. וַיַּךְְְ מנחם את העיר, וגם אֵת כָָּל־הֶהָרוֹתֶיהָ, הנשים ההרות שישבו בה בִּקֵּעַ. נראה שמנחם היה איש צבא ואימץ את הנוהג האכזרי הזר לבקע את בטניהן של הנשים ההרות.

• בִּשְְְׁנַת שְְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְְְיָה מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה מָלַךְְְ מְְנַחֵם בֶּן־גָּדִי עַל־יִשְְְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים בְְּשֹׁמְְרוֹן.

• וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה', לֹא־סָר מֵעַל חַטֹּאות יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט אֲשֶׁר־הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל כָָּל־יָמָיו.

• בָּא פוּל, שמו הארמי של תגלת פלאסר, מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר עַל־הָאָרֶץ. אחרי שמלכי אשור הכניעו את דמשק, הם פנו לכבוש את המקומות שמדרומה. מכיוון שמנחם חשב שזוהי פשיטה נקודתית בלבד – וַיִּתֵּן מְְנַחֵם לְְפוּל אֶלֶף כִּכַּר־כָּסֶף – מס, מתנה או שוחד לִהְְְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ, כדי שמלך אשור יסתפק בבצע כסף ויתמוך בו, כך שמנחם יוכל לְְהַחֲזִיק את הַמַּמְְְלָכָה בְְּיָדוֹ. את השוחד הוא לא הוציא מכיסו הפרטי, ובאוצר הממלכה לא היה די כסף.

• וַיֹּצֵא מְְנַחֵם אֶת־הַכֶּסֶף מן המס שהטיל עַל־יִשְְְׂרָאֵל, עַל כָָּל־גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, אנשי הצבא, אולי הקצינים לָתֵת לְְמֶלֶךְְְ אַשּׁוּר, חֲמִשִּׁים שְְׁקָלִים כֶּסֶף, שהם, לפי השערה מאוחרת יותר, הכנסה בסיסית לקיומו של אדם אחד למשך שנה. לְְאִישׁ אֶחָד, גבה מכל אחד מהם. וַיָּשָָׁב מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר למקומו וְְלֹא־עָמַד, התעכב שָׁם בָּאָרֶץ.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי מְְנַחֵם וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלוֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיִּשְְְׁכַּב מְְנַחֵם עִם־אֲבֹתָיו. וַיִּמְְְלֹךְְְ פְְּקַחְְְיָה בְְנוֹ תַּחְְְתָּיו.

• בִּשְְְׁנַת חֲמִשִּׁים שָׁנָה לַעֲזַרְְְיָה מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה מָלַךְְְ פְְּקַחְְְיָה בֶן־מְְנַחֵם עַל־יִשְְְׂרָאֵל בְְּשֹׁמְְרוֹן שְְׁנָתָיִם.

• וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה', לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיִּקְְְשֹׁר עָלָיו, מרד כנגדו פֶּקַח בֶּן־רְְמַלְְְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ, איש הצבא המקורב אליו. וַיַּכֵּהוּ בְְשֹׁמְְרוֹן בְְּאַרְְְמוֹן בֵּית־הַמֶּלֶךְְְ, אֶת, עם אַרְְְגֹּב וְְאֶת־הָאַרְְְיֵה, שמות שניים מגיבוריו של פקח וְְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְְּנֵי גִלְְְעָדִים, שאולי היו אורחיו, וַיְְְמִתֵהוּ, וַיִּמְְְלֹךְְְ תַּחְְְתָּיו.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי פְְקַחְְְיָה וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• בִּשְְְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְְְׁתַּיִם שָׁנָה לַעֲזַרְְְיָה מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה מָלַךְְְ פֶּקַח בֶּן־רְְמַלְְְיָהוּ עַל־יִשְְְׂרָאֵל בְְּשֹׁמְְרוֹן עֶשְְְׂרִים שָׁנָה.

• וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה', לֹא סָר מִן־חַטֹּאות יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל.

• בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל בָּא תִּגְְְלַת פִּלְְְאֶסֶר מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר, אלא שהפעם כוונת האשורים הייתה שונה. בפשיטה הקודמת יצא מלך אשור מן הארץ בשמחה לאחר שקיבל כסף, ואילו הפעם מלך אשור רצה לספח את האזור לממלכה האשורית. וַיִּקַּח אֶת־עִיּוֹן וְְאֶת־אָבֵל בֵּית־מַעֲכָה וְְאֶת־יָנוֹחַ וְְאֶת־קֶדֶשׁ וְְאֶת־חָצוֹר וְְאֶת־הַגִּלְְְעָד וְְאֶת־הַגָּלִילָה, כֹּל תושבי אֶרֶץ נַפְְְתָּלִי, וַיַּגְְְלֵם אַשּׁוּרָה. הוא כבש את נחלות שבטי הצפון ולקח עמו את תושביהן, כמנהג האשורים.

• וַיִּקְְְשָָׁר־קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה עַל־פֶּקַח בֶּן־רְְמַלְְְיָהוּ. וַיַּכֵּהוּ וַיְְְמִיתֵהוּ, וַיִּמְְְלֹךְְְ תַּחְְְתָּיו בִּשְְְׁנַת עֶשְְְׂרִים לְְיוֹתָם בֶּן־עֻזִּיָּה.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי־פֶקַח וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, הִנָּם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• בִּשְְְׁנַת שְְׁתַּיִם לְְפֶקַח בֶּן־רְְמַלְְְיָהוּ מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל מָלַךְְְ יוֹתָם בֶּן־עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה.

• בֶּן־עֶשְְְׂרִים וְְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְְמָָלְְְכוֹ וְְשֵׁשׁ־עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ יְְרוּשָׁא בַּת־צָדוֹק.

• וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה', כְְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה עֻזִּיָּהוּ אָבִיו עָשָׂה אף הוא.

• רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ, עוֹד הָעָם מְְזַבְְּחִים וּמְְְקַטְְּרִים בַּבָּמוֹת לשם ה'. הוּא בָּנָה אֶת־שַׁעַר בֵּית־ה' הָעֶלְְְיוֹן, השער העליון של בית ה'.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי יוֹתָם וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יְְהוּדָה.

• בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְְהַשְְְׁלִיחַ, לשלח בִּיהוּדָה אויבים – את רְְצִין מֶלֶךְְְ אֲרָם וְְאֵת פֶּקַח בֶּן־רְְמַלְְְיָהוּ מלך ישראל.

• וַיִּשְְְׁכַּב יוֹתָם עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְְּעִיר דָּוִד אָבִיו. וַיִּמְְְלֹךְְְ אָחָז בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.