מלכים ב-פרק-15

ביאורים

  • בִּשְְְׁנַת עֶשְְְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְְיָָרָָבְְְעָם השני מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל מָלַךְְְ עֲזַרְְְיָה בֶן־אֲמַצְְְיָה מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה.

  • בֶּן־שֵׁשׁ עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְְמָָלְְְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְְְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ יְְכָָלְְְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם.

  • וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה' כְְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה אֲמַצְְְיָהוּ אָבִיו.

  • רַק הַבָּמוֹת, שעליהן היו מקריבים לה' לֹא־סָרוּ. עוֹד הָעָם היו מְְזַבְְּחִים וּמְְְקַטְְּרִים בַּבָּמוֹת במשך שנים רבות.

  • וַיְְְנַגַּע ה' אֶת־הַמֶּלֶךְְְ, וַיְְְהִי מְְצֹרָע עַד־יוֹם מֹתוֹ. מאחר שטומאת צרעת היא טומאה חמורה, ואין מניחים לטמא לשהות בתוך העיר – וַיֵּשֶׁב בְְּבֵית הַחָָפְְְשִׁית, בית מיוחד שעשו למגוריו. אמנם הוא לא הוסר ממלכותו באופן רשמי, אבל בהיותו יושב במקום המצורעים לא הוא משל במדינה. וְְעל כן יוֹתָם בֶּן־הַמֶּלֶךְְְ הפך לממונה עַל־הַבַּיִת ול שֹׁפֵט אֶת־עַם הָאָרֶץ. לא ידוע אם תקופה זו הייתה ממושכת, ואם יותם נחשב אז למלך של ממש או רק לשליט זמני בפועל.

  • וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי עֲזַרְְְיָהוּ וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יְְהוּדָה.

  • וַיִּשְְְׁכַּב עֲזַרְְְיָה עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְְְבְְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בְְּעִיר דָּוִד. וַיִּמְְְלֹךְְְ יוֹתָם בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.

  • בִּשְְְׁנַת שְְׁלֹשִׁים וּשְְְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְְְיָהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, בין אם היו אלה שנות מלכותו בפועל או השנים שבהן היה מלך רשמי בלבד עקב צרעתו, מָלַךְְְ זְְכַרְְְיָהוּ בֶן־יָָרָָבְְְעָם עַל־יִשְְְׂרָאֵל בְְּשֹׁמְְרוֹן שִׁשָּׁה חֳֳדָשִׁים בלבד.

  • וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה' כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו, לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל.

  • וַיִּקְְְשֹׁר עָלָיו, מרד בו שַׁלֻּם בֶּן־יָבֵשׁ, וַיַּכֵּהוּ קֳֳבָָל־עָם, בפנ י העם, בפומבי, וַיְְְמִיתֵהוּ וַיִּמְְְלֹךְְְ תַּחְְְתָּיו.

  • וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי זְְכַרְְְיָה הִנָּם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

  • הוּא דְְבַר־ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־יֵהוּא לֵאמֹר: בְְּנֵי רְְבִיעִים, נכדי נכדים יֵשְְׁבוּ לְְךָ עַל־כִּסֵּא יִשְְְׂרָאֵל, וַיְְְהִי־כֵן.

  • שַׁלּוּם בֶּן־יָבֵשׁ מָלַךְְְ בִּשְְְׁנַת שְְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לְְעֻזִּיָּה, עזריה מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, וַיִּמְְְלֹךְְְ יֶרַח, חודש יָמִים בְְּשֹׁמְְרוֹן.

  • וַיַּעַל מְְנַחֵם בֶּן־גָּדִי מִתִּרְְְצָה, עיר בנחלת אפרים, וַיָּבֹא אל שֹׁמְְרוֹן וַיַּךְְְ אֶת־שַׁלּוּם בֶּן־יָבֵישׁ בְְּשֹׁמְְרוֹן וַיְְְמִיתֵהוּ, וַיִּמְְְלֹךְְְ תַּחְְְתָּיו. מכיוון שלשלוּם לא הייתה טענה כלשהי למלוכה, והוא לא הוכיח את עצמו בעבר, רצח אותו מי שהיה תקיף יותר, ותפס את מקומו.

  • וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי שַׁלּוּם וְְקִשְְְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר על המלך זכריה הִנָּם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

  • אָז יַכֶּה, הכה מְְנַחֵם מלך ישראל אֶת העיר תִּפְְְסַח וְְאֶת־כָָּל־אֲשֶׁר־בָּהּ וְְאֶת־גְְּבוּלֶיהָ אחרי שיצא מִתִּרְְְצָה, כִּי מושל העיר תפסח לֹא פָתַח בפניו את השער ולא קיבל את מרותו. וַיַּךְְְ מנחם את העיר, וגם אֵת כָָּל־הֶהָרוֹתֶיהָ, הנשים ההרות שישבו בה בִּקֵּעַ. נראה שמנחם היה איש צבא ואימץ את הנוהג האכזרי הזר לבקע את בטניהן של הנשים ההרות.

  • בִּשְְְׁנַת שְְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְְְיָה מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה מָלַךְְְ מְְנַחֵם בֶּן־גָּדִי עַל־יִשְְְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים בְְּשֹׁמְְרוֹן.

  • וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה', לֹא־סָר מֵעַל חַטֹּאות יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט אֲשֶׁר־הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל כָָּל־יָמָיו.

  • בָּא פוּל, שמו הארמי של תגלת פלאסר, מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר עַל־הָאָרֶץ. אחרי שמלכי אשור הכניעו את דמשק, הם פנו לכבוש את המקומות שמדרומה. מכיוון שמנחם חשב שזוהי פשיטה נקודתית בלבד – וַיִּתֵּן מְְנַחֵם לְְפוּל אֶלֶף כִּכַּר־כָּסֶף – מס, מתנה או שוחד לִהְְְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ, כדי שמלך אשור יסתפק בבצע כסף ויתמוך בו, כך שמנחם יוכל לְְהַחֲזִיק את הַמַּמְְְלָכָה בְְּיָדוֹ. את השוחד הוא לא הוציא מכיסו הפרטי, ובאוצר הממלכה לא היה די כסף.

  • וַיֹּצֵא מְְנַחֵם אֶת־הַכֶּסֶף מן המס שהטיל עַל־יִשְְְׂרָאֵל, עַל כָָּל־גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, אנשי הצבא, אולי הקצינים לָתֵת לְְמֶלֶךְְְ אַשּׁוּר, חֲמִשִּׁים שְְׁקָלִים כֶּסֶף, שהם, לפי השערה מאוחרת יותר, הכנסה בסיסית לקיומו של אדם אחד למשך שנה. לְְאִישׁ אֶחָד, גבה מכל אחד מהם. וַיָּשָָׁב מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר למקומו וְְלֹא־עָמַד, התעכב שָׁם בָּאָרֶץ.

  • וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי מְְנַחֵם וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלוֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

  • וַיִּשְְְׁכַּב מְְנַחֵם עִם־אֲבֹתָיו. וַיִּמְְְלֹךְְְ פְְּקַחְְְיָה בְְנוֹ תַּחְְְתָּיו.

  • בִּשְְְׁנַת חֲמִשִּׁים שָׁנָה לַעֲזַרְְְיָה מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה מָלַךְְְ פְְּקַחְְְיָה בֶן־מְְנַחֵם עַל־יִשְְְׂרָאֵל בְְּשֹׁמְְרוֹן שְְׁנָתָיִם.

  • וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה', לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל.

  • וַיִּקְְְשֹׁר עָלָיו, מרד כנגדו פֶּקַח בֶּן־רְְמַלְְְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ, איש הצבא המקורב אליו. וַיַּכֵּהוּ בְְשֹׁמְְרוֹן בְְּאַרְְְמוֹן בֵּית־הַמֶּלֶךְְְ, אֶת, עם אַרְְְגֹּב וְְאֶת־הָאַרְְְיֵה, שמות שניים מגיבוריו של פקח וְְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְְּנֵי גִלְְְעָדִים, שאולי היו אורחיו, וַיְְְמִתֵהוּ, וַיִּמְְְלֹךְְְ תַּחְְְתָּיו.

  • וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי פְְקַחְְְיָה וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

  • בִּשְְְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְְְׁתַּיִם שָׁנָה לַעֲזַרְְְיָה מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה מָלַךְְְ פֶּקַח בֶּן־רְְמַלְְְיָהוּ עַל־יִשְְְׂרָאֵל בְְּשֹׁמְְרוֹן עֶשְְְׂרִים שָׁנָה.

  • וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה', לֹא סָר מִן־חַטֹּאות יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל.

  • בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל בָּא תִּגְְְלַת פִּלְְְאֶסֶר מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר, אלא שהפעם כוונת האשורים הייתה שונה. בפשיטה הקודמת יצא מלך אשור מן הארץ בשמחה לאחר שקיבל כסף, ואילו הפעם מלך אשור רצה לספח את האזור לממלכה האשורית. וַיִּקַּח אֶת־עִיּוֹן וְְאֶת־אָבֵל בֵּית־מַעֲכָה וְְאֶת־יָנוֹחַ וְְאֶת־קֶדֶשׁ וְְאֶת־חָצוֹר וְְאֶת־הַגִּלְְְעָד וְְאֶת־הַגָּלִילָה, כֹּל תושבי אֶרֶץ נַפְְְתָּלִי, וַיַּגְְְלֵם אַשּׁוּרָה. הוא כבש את נחלות שבטי הצפון ולקח עמו את תושביהן, כמנהג האשורים.

  • וַיִּקְְְשָָׁר־קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה עַל־פֶּקַח בֶּן־רְְמַלְְְיָהוּ. וַיַּכֵּהוּ וַיְְְמִיתֵהוּ, וַיִּמְְְלֹךְְְ תַּחְְְתָּיו בִּשְְְׁנַת עֶשְְְׂרִים לְְיוֹתָם בֶּן־עֻזִּיָּה.

  • וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי־פֶקַח וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, הִנָּם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

  • בִּשְְְׁנַת שְְׁתַּיִם לְְפֶקַח בֶּן־רְְמַלְְְיָהוּ מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל מָלַךְְְ יוֹתָם בֶּן־עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה.

  • בֶּן־עֶשְְְׂרִים וְְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְְמָָלְְְכוֹ וְְשֵׁשׁ־עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ יְְרוּשָׁא בַּת־צָדוֹק.

  • וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה', כְְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה עֻזִּיָּהוּ אָבִיו עָשָׂה אף הוא.

  • רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ, עוֹד הָעָם מְְזַבְְּחִים וּמְְְקַטְְּרִים בַּבָּמוֹת לשם ה'. הוּא בָּנָה אֶת־שַׁעַר בֵּית־ה' הָעֶלְְְיוֹן, השער העליון של בית ה'.

  • וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי יוֹתָם וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יְְהוּדָה.

  • בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְְהַשְְְׁלִיחַ, לשלח בִּיהוּדָה אויבים – את רְְצִין מֶלֶךְְְ אֲרָם וְְאֵת פֶּקַח בֶּן־רְְמַלְְְיָהוּ מלך ישראל.

  • וַיִּשְְְׁכַּב יוֹתָם עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְְּעִיר דָּוִד אָבִיו. וַיִּמְְְלֹךְְְ אָחָז בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.

פסוקים

  1. בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם מלך ישראל מלך עזריה בן־אמציה מלך יהודה
  2. בן־שש עשרה שנה היה במלכו וחמשים ושתים שנה מלך בירושלם ושם אמו יכליהו מירושלם
  3. ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה אמציהו אביו
  4. רק הבמות לא־סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות
  5. וינגע יהוה את־המלך ויהי מצרע עד־יום מתו וישב בבית החפשית ויותם בן־המלך על־הבית שפט את־עם הארץ
  6. ויתר דברי עזריהו וכל־אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה
  7. וישכב עזריה עם־אבתיו ויקברו אתו עם־אבתיו בעיר דוד וימלך יותם בנו תחתיו
  8. בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו בן־ירבעם על־ישראל בשמרון ששה חדשים
  9. ויעש הרע בעיני יהוה כאשר עשו אבתיו לא סר מחטאות ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל
  10. ויקשר עליו שלם בן־יבש ויכהו קבל־עם וימיתהו וימלך תחתיו
  11. ויתר דברי זכריה הנם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל
  12. הוא דבר־יהוה אשר דבר אל־יהוא לאמר בני רביעים ישבו לך על־כסא ישראל ויהי־כן
  13. שלום בן־יביש מלך בשנת שלשים ותשע שנה לעזיה מלך יהודה וימלך ירח־ימים בשמרון
  14. ויעל מנחם בן־גדי מתרצה ויבא שמרון ויך את־שלום בן־יביש בשמרון וימיתהו וימלך תחתיו
  15. ויתר דברי שלום וקשרו אשר קשר הנם כתבים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל
  16. אז יכה־מנחם את־תפסח ואת־כל־אשר־בה ואת־גבוליה מתרצה כי לא פתח ויך את כל־ההרותיה בקע
  17. בשנת שלשים ותשע שנה לעזריה מלך יהודה מלך מנחם בן־גדי על־ישראל עשר שנים בשמרון
  18. ויעש הרע בעיני יהוה לא סר מעל חטאות ירבעם בן־נבט אשר־החטיא את־ישראל כל־ימיו
  19. בא פול מלך־אשור על־הארץ ויתן מנחם לפול אלף ככר־כסף להיות ידיו אתו להחזיק הממלכה בידו
  20. ויצא מנחם את־הכסף על־ישראל על כל־גבורי החיל לתת למלך אשור חמשים שקלים כסף לאיש אחד וישב מלך אשור ולא־עמד שם בארץ
  21. ויתר דברי מנחם וכל־אשר עשה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל
  22. וישכב מנחם עם־אבתיו וימלך פקחיה בנו תחתיו
  23. בשנת חמשים שנה לעזריה מלך יהודה מלך פקחיה בן־מנחם על־ישראל בשמרון שנתים
  24. ויעש הרע בעיני יהוה לא סר מחטאות ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל
  25. ויקשר עליו פקח בן־רמליהו שלישו ויכהו בשמרון בארמון בית־מלך [המלך] את־ארגב ואת־האריה ועמו חמשים איש מבני גלעדים וימיתהו וימלך תחתיו
  26. ויתר דברי פקחיה וכל־אשר עשה הנם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל
  27. בשנת חמשים ושתים שנה לעזריה מלך יהודה מלך פקח בן־רמליהו על־ישראל בשמרון עשרים שנה
  28. ויעש הרע בעיני יהוה לא סר מן־חטאות ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל
  29. בימי פקח מלך־ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את־עיון ואת־אבל בית־מעכה ואת־ינוח ואת־קדש ואת־חצור ואת־הגלעד ואת־הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה
  30. ויקשר־קשר הושע בן־אלה על־פקח בן־רמליהו ויכהו וימיתהו וימלך תחתיו בשנת עשרים ליותם בן־עזיה
  31. ויתר דברי־פקח וכל־אשר עשה הנם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל
  32. בשנת שתים לפקח בן־רמליהו מלך ישראל מלך יותם בן־עזיהו מלך יהודה
  33. בן־עשרים וחמש שנה היה במלכו ושש־עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו ירושא בת־צדוק
  34. ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה עזיהו אביו עשה
  35. רק הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות הוא בנה את־שער בית־יהוה העליון
  36. ויתר דברי יותם אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה
  37. בימים ההם החל יהוה להשליח ביהודה רצין מלך ארם ואת פקח בן־רמליהו
  38. וישכב יותם עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד אביו וימלך אחז בנו תחתיו

פסוקים מנוקד

  1. בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ עֲזַרְיָה בֶן־אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה׃
  2. בֶּן־שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם׃
  3. וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו׃
  4. רַק הַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת׃
  5. וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד־יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן־הַמֶּלֶךְ עַל־הַבַּיִת שֹׁפֵט אֶת־עַם הָאָרֶץ׃
  6. וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֲזַרְיָהוּ וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה׃
  7. וַיִּשְׁכַּב עֲזַרְיָה עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃
  8. בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶן־יָרָבְעָם עַל־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים׃
  9. וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל׃
  10. וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן־יָבֵשׁ וַיַּכֵּהוּ קָבָלְ־עָם וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו׃
  11. וְיֶתֶר דִּבְרֵי זְכַרְיָה הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃
  12. הוּא דְבַר־יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־יֵהוּא לֵאמֹר בְּנֵי רְבִיעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל וַיְהִי־כֵן׃
  13. שַׁלּוּם בֶּן־יָבֵישׁ מָלַךְ בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לְעֻזִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ יֶרַח־יָמִים בְּשֹׁמְרוֹן׃
  14. וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן־גָּדִי מִתִּרְצָה וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת־שַׁלּוּם בֶּן־יָבֵישׁ בְּשֹׁמְרוֹן וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו׃
  15. וְיֶתֶר דִּבְרֵי שַׁלּוּם וְקִשְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר הִנָּם כְּתֻבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃
  16. אָז יַכֶּה־מְנַחֵם אֶת־תִּפְסַח וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּהּ וְאֶת־גְּבוּלֶיהָ מִתִּרְצָה כִּי לֹא פָתַח וַיַּךְ אֵת כָּל־הֶהָרוֹתֶיהָ בִּקֵּעַ׃
  17. בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן־גָּדִי עַל־יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים בְּשֹׁמְרוֹן׃
  18. וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר־הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל כָּל־יָמָיו׃
  19. בָּא פוּל מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עַל־הָאָרֶץ וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכַּר־כָּסֶף לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ׃
  20. וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת־הַכֶּסֶף עַל־יִשְׂרָאֵל עַל כָּל־גִּבּוֹרֵי הַחַיִל לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף לְאִישׁ אֶחָד וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא־עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ׃
  21. וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַחֵם וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃
  22. וַיִּשְׁכַּב מְנַחֵם עִם־אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ פְּקַחְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו׃
  23. בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ פְּקַחְיָה בֶן־מְנַחֵם עַל־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שְׁנָתָיִם׃
  24. וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל׃
  25. וַיִּקְשֹׁר עָלָיו פֶּקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ וַיַּכֵּהוּ בְשֹׁמְרוֹן בְּאַרְמוֹן בֵּית־מלך [הַמֶּלֶךְ] אֶת־אַרְגֹּב וְאֶת־הָאַרְיֵה וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי גִלְעָדִים וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו׃
  26. וְיֶתֶר דִּבְרֵי פְקַחְיָה וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃
  27. בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ פֶּקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ עַל־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים שָׁנָה׃
  28. וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לֹא סָר מִן־חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל׃
  29. בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת־עִיּוֹן וְאֶת־אָבֵל בֵּית־מַעֲכָה וְאֶת־יָנוֹחַ וְאֶת־קֶדֶשׁ וְאֶת־חָצוֹר וְאֶת־הַגִּלְעָד וְאֶת־הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה׃
  30. וַיִּקְשָׁר־קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה עַל־פֶּקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם בֶּן־עֻזִיָּה׃
  31. וְיֶתֶר דִּבְרֵי־פֶקַח וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃
  32. בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ יוֹתָם בֶּן־עֻזִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה׃
  33. בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁא בַּת־צָדוֹק׃
  34. וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה עֻזִיָּהוּ אָבִיו עָשָׂה׃
  35. רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת הוּא בָּנָה אֶת־שַׁעַר בֵּית־יְהוָה הָעֶלְיוֹן׃
  36. וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה׃
  37. בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל יְהוָה לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ׃
  38. וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃

מקומות

  • אבל בית מעכה

    עיר בנחלת נפתלי, מכונה ככל הנראה גם אבל ואבל מים.
    כיום מזוהה עם תל אביל, ליד הכפר אבל אל קמיח באצבע הגליל, סמוך למטולה. (על-ידי ר' יהוסף שוורץ)

  • חצור
  • ינוח (גליל)
  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • עיון
  • קדש (בגליל)
  • שומרון
  • תפסח
  • תרצה
  • גלעד

    חבל ארץ בעבר הירדן המזרחי, משתרע מים הכנרת ועד ים המלח.

  • ארם

    ארם הוא אזור נרחב מצפון מזרח לארץ ישראל המזוהה היום עם סוריה. במרחב זה היו כמה ממלכות של שבטים ארמיים, החזקה והידועה ביותר הייתה ארם דמשק.

  • אשור

    שם האימפריה ושם עיר הבירה שלה כשם האל בו האמינו תושבי המקום.
    שמו המודרני של האתר הוא קלעת שרקאת.
    אשור נמצאת באזור צפון עירק של ימינו.