מלכים ב-פרק-18

ביאורים

• וַיְְְהִי בִּשְְְׁנַת שָׁלֹשׁ לְְהוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל מָלַךְְְ חִזְְְקִיָּה בֶן־אָחָז מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה.

• בֶּן־עֶשְְְׂרִים וְְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְְמָָלְְְכוֹ וְְעֶשְְְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת־זְְכַרְְְיָה.

• וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה' כְְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה דָּוִד אָבִיו.

• הוּא הֵסִיר אֶת־הַבָּמוֹת וְְשִׁבַּר אֶת־הַמַּצֵּבֹת, גם את אלה שיועדו לעבודת ה'. פעולה דרסטית זו לא זכתה לאהדה מכל שדרות הציבור. וְְכָרַת אֶת־הָאֲשֵׁרָה, שעדיין עמדה בירושלים, וְכִתַּת, וכתש בקנאותו את נְְחַשׁ הַנְְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר־עָשָׂה מֹשֶׁה במדבר לרפואתם הנסית של נשוכי הנחשים שהסתכלו בו. ישראל שמרו צורת נחש זו כל השנים לזכר הנס, אך חזקיה החליט לאבדו מן העולם, כִּי עַד־הַיָּמִים הָהֵמָּה, באותם הימים הָיוּ בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל מְְקַטְְּרִים לוֹ והפכוהו לעבודה זרה בשל הוד הקדומים שהיה נסוך עליו, והמופתים שנכרכו בו . וַיִּקְְְרָא־לוֹ חזקיה נְְחֻשְְְׁתָּן, ביטוי מבזה ומקטין.

• בַּה' אֱלֹהֵי־יִשְְְׂרָאֵל בָּטָח, וְְאַחֲרָיו לֹא־הָיָה כָמֹהוּ בְְּכֹל מַלְְְכֵי יְְהוּדָה ולא היה מלך שמעשיו היו כה שלמים גם בין המלכים אֲשֶׁר הָיוּ לְְפָנָיו.

• וַיִּדְְְבַּק בַּה', לֹא־סָר מֵאַחֲרָיו, וַיִּשְְְׁמֹר מִצְְְוֹתָיו אֲשֶׁר־צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה.

• וְְהָיָה ה' עִמּוֹ. בְְּכֹל אֲשֶׁר־יֵצֵא, מה שעשה יַשְְְׂכִּיל, הצליח. וַיִּמְְְרֹד בְְּמֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר וְְלֹא עֲבָדוֹ. אף שממלכת אשור הגיעה עד גבול ממלכת יהודה, גם ביהודה הייתה נוכחותם של האשורים מורגשת. אחז, אביו של חזקיה, נכנע למלך אשור ושילם לו מסים, ואילו חזקיה עצמו לא קיבל את מרותו.

• הוּא־הִכָּה אֶת־פְְּלִשְְְׁתִּים עַד־עַזָּה וְְאֶת־גְְּבוּלֶיהָ של ארץ פלשתים כולה – מִמִּגְְְדַּל נוֹצְְרִים, מסוכת השמירה עַד־עִיר מִבְְְצָר, מהקטן והחלש ועד הגדול והאיתן. חזקיה הנחית מכת מחץ על הפלשתים והסיר סופית את איומם המתמיד.

• וַיְְְהִי בַּשָׁנָה הָרְְבִיעִת לַמֶּלֶךְְְ חִזְְְקִיָּהוּ, הִיא הַשָּׁנָה הַשְְּׁבִיעִית לְְהוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל, עָלָה שַׁלְְְמַנְְְאֶסֶר מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר עַל־שֹׁמְְרוֹן וַיָּצַר, והטיל מצור עָלֶיהָ, כמתואר לעיל.

• וַיִּלְְְכְְּדֻהָ האשורים מִקְְְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, בהתחלת השנה השלישית, שהרי בִּשְְְׁנַת־שֵׁשׁ לְְחִזְְְקִיָּה, הִיא שְְׁנַת־תֵּשַׁע לְְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל, נִלְְְכְְּדָה שֹׁמְְרוֹן.

• וַיֶּגֶל מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר, סרגון, יורשו של שלמנאסר, אֶת־יִשְְְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה, וַיַּנְְְחֵם בַּחְְְלַח וּבְְְחָבוֹר שעל נְְהַר גּוֹזָן וְְעָרֵי מָדָי.

• עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְְעוּ בְְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיהֶם, וַיַּעַבְְְרוּ אֶת־בְְּרִיתוֹ – אֵת כָָּל־אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה', וְְלֹא שָׁמְְעוּ וְְלֹא עָשׂוּ.

• וּבְְְאַרְְְבַּע עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְְְ חִזְְְקִיָּה עָלָה סַנְְְחֵרִיב, בנו של סרגון, מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר, עַל כָָּל־עָרֵי יְְהוּדָה הַבְְּצֻרוֹת וַיִּתְְְפְְּשֵׂם. סנחריב המשיך במגמת הכיבושים האשורית דרומה, ותכנן להגיע אף למצרים – שיא שאיפתן של ממלכות הצפון. הוא לא רצה לפתוח את מלחמתו ביהודה במצור על ירושלים, שהיה עלול להימשך זמן רב. לכן ניסה לכבוש את כל הפריפריה לפני שניגש לירושלים. ההתמודדות עם ירושלים לאחר כיבוש ערי יהודה האחרות תהיה קלה לו יותר לאחר שידולדלו מאגרי התמיכה הצבאית והאספקה החקלאית שתקבל ירושלים מן החוץ.

• וַיִּשְְְׁלַח חִזְְְקִיָּה מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה אֶל־מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר לָכִישָׁה, לעיר המבצר לכיש שביהודה, שבה שהה סנחריב באותה שעה, לֵאמֹר: חָטָאתִי ואני נכנע, שׁוּב מֵעָלַי. הפסק את המתקפה על ארצי, ו אֵת הקנס אֲשֶׁר־תִּתֵּן, שתטיל עָלַי אֶשָּׂא, אשלם. וַיָּשֶׂם מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר עַל־חִזְְְקִיָּה מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה קנס של שְְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר־כֶּסֶף וּשְְְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב.

• וַיִּתֵּן לו חִזְְְקִיָּה אֶת־כָָּל־הַכֶּסֶף הַנִּמְְְצָא ב בֵית־ה' וּבְְְאוֹצְְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְְְ. אף הוא נאלץ לרוקן את האוצר הלאומי כדי לשלם למלך אשור.

• בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְְְקִיָּה אֶת ציפוי הזהב של דַּלְְְתוֹת הֵיכַל ה' וְְאֶת ציפוי הזהב של הָאֹמְְנוֹת, מפתני הדלתות, אֲשֶׁר צִפָּה חִזְְְקִיָּה מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה עצמו, וַיִּתְְּנֵם לְְמֶלֶךְְְ אַשּׁוּר.

• וַיִּשְְְׁלַח מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר אֶת־תַּרְְְתָּן, באשורית: שר צבא. וְְאֶת־רַב־סָרִיס, כנראה שם משרה וְְאֶת־רַבְְְשָׁקֵה, שמו הפרטי או תפקידו, דוגמת רב – סריס. אפשר שרבשקה הוא שר המשקים (רב – שקה), כלומר, האיש הנאמן למלך אשור. את שלושת השרים החשובים שלו שלח מלך אשור מִן־לָכִישׁ אֶל־הַמֶּלֶךְְְ חִזְְְקִיָּהוּ בְְּחֵיל כָּבֵד יְְרוּשָׁלִָם על מנת להתחיל במצור. וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ אל יְְרוּשָׁלִַם, וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְְְדוּ בִּתְְְעָלַת הַבְְּרֵכָה הָעֶלְְְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְְְסִלַּת שְְׂדֵה כוֹבֵס. הצבא האשורי וראשיו התייצבו סמוך מאוד לירושלים.

• וַיִּקְְְרְְאוּ אֶל־הַמֶּלֶךְְְ. הם ביטאו את רצונם לשוחח עם המלך. מכיוון שעדיין הייתה מלכות ביהודה, וחלק מגינוני המלכות קבעו שמלך אינו יוצא לקראת שר של מלך אחר – וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְְְיָקִים בֶּן־חִלְְְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל־הַבָּיִת, הממונה על בית המלך, פקיד גבוה מאוד במדינה, וְְשֶׁבְְְנָה הַסֹּפֵר, האחראי לענייני החוץ של הממלכה, וְְיוֹאָח בֶּן־אָסָף הַמַּזְְְכִּיר של ממשלת חזקיהו.

• וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְְְשָׁקֵה: אִמְְְרוּ־נָא אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ: כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְְְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר. בכל נאומו מרומם רבשקה את מלכו בתואר ‘המלך הגדול מלך אשור' ללא הזכרת שמו, ואילו בשמו של חזקיה הוא נוקב ללא תואר מלוכה : מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְְְתָּ למרוד בי?!

• אָמַרְְְתָּ בלבך ש אַךְְְ־דְְּבַר שְְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְְְבוּרָה לַמִּלְְְחָמָה. חשבת שתוכל להילחם ברעיונות, תחבולות ודיבורים, אבל כעת עליך להתייצב נוכח העובדות. עַתָּה עַל־מִי בָטַחְְְתָּ, על מי אתה סומך כִּי מָרַדְְְתָּ בִּי?!

• עַתָּה הִנֵּה בָטַחְְְתָּ לְְּךָ עַל־מִשְְְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ, השבור הַזֶּה, עַל־מִצְְְרַיִם, הקנה אֲשֶׁר אם יִסָּמֵךְְְ, יישען אִישׁ עָלָיו, הוא לא רק ימצא שהקנה חלש מלשאת את כובדו אלא – וּבָא בְְכַפּוֹ, הקנה השבור ייתקע בבשר ידו של הנשען עליו – וּנְְְקָבָהּ, ויפצע את היד. כֵּן פַּרְְְעֹה מֶלֶךְְְ־מִצְְְרַיִם לְְכָָל־הַבֹּטְְחִים עָלָיו. מצרים אינה חזקה דיה להישען עליה, ולא זו בלבד, היא גם אינה אמינה ואינה עומדת בהבטחותיה, ולכן מי שישים מבטחו בה אף יסתכן וייפגע.

• וְְכִי־תֹאמְְרוּן אֵלַי: אֶל־ה' אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְְְנוּ, ה' לא יעזור לכם, הֲלוֹא־הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְְְקִיָּהוּ אֶת־בָּמֹתָיו וְְאֶת־מִזְְְבְְּחֹתָיו, וַיֹּאמֶר לאנשי יהוּדָה ולתושבי ירוּשָׁלִַם: רק לִפְְְנֵי הַמִּזְְְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְְְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם. לא תוכלו לבטוח על ה', שהרי מלככם פעל נגדו. בעבר היו מזבחות לה' בכל עיר, ובא חזקיהו והרס אותם. רבשקה מעורר מרי בקרב האנשים שמזבחותיהם נהרסו בפקודת חזקיהו. הוא פונה אל מי שנוטרים לו טינה מראש, ומסית אותם כנגדו.

• וְְעַתָּה הִתְְְעָרֶב, התחרה נָא אֶת, עם אֲדֹנִי, אֶת־מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר – וְְאֶתְְּנָה אני, הנציג האשורי, לְְךָ אַלְְְפַּיִם סוּסִים – אִם־תּוּכַל לָתֶת לְְךָ רֹכְְבִים עֲלֵיהֶם. הרי אין לך די אנשים אפילו להושיבם על הסוסים הללו.

• וְְאֵיךְְְ תָּשִׁיב אֵת פְְּנֵי פַחַת, נציב אַחַד עַבְְְדֵי אֲדֹנִי הַקְְּטַנִּים, כמוני. רבשקה העמיד עצמו ביחס למלכו הגדול כאחד מקטני העבדים, אף על פי שהיה שר גדול בממלכה. וַתִּבְְְטַח לְְךָ עַל־מִצְְְרַיִם לְְרֶכֶב וּלְְְפָרָשִׁים, אתה סבור שרכב המצרים וסוסיהם יבואו לעזרתך, אבל הם לא יסייעו לך כשתזדקק להם.

• עַתָּה, הֲמִבַּלְְְעֲדֵי ה', האם אתה חושב שנגד רצונו עָלִיתִי עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה – יהודה וירושלים לְְהַשְְְׁחִתוֹ?! ה' הוא ש אָמַר אֵלַי: עֲלֵה עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְְהַשְְְׁחִיתָהּ. כרבים ממלכי העמים, השואלים בקסמים ובגורל על מנת להבין את משפט אלוהי הארץ ולהימנע מסכסוך עם האלוהות המקומית, אף אני יודע כי נשלחתי לכאן ברצון אלוקיך.

• וַיֹּאמֶר אֶלְְְיָקִים בֶּן־חִלְְְקִיָּהוּ וְְשֶׁבְְְנָה וְְיוֹאָח אֶל־רַבְְְשָׁקֵה: דַּבֶּר־נָא אֶל־עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית, השפה הדיפלומטית הבינלאומית, מאסיה הקטנה עד מצרים באותם ימים, כִּי שֹׁמְְעִים, מבינים ארמית אֲנָחְְְנוּ, לא רק הסופר, שידיעת שפות היא חלק ממקצועו, אלא גם שני הנציגים האחרים מכירים את השפה הבינלאומית בהיותם שרים ופקידי שלטון גבוהים. וְְאַל־תְְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְְהוּדִית, בשפת ארץ יהודה, בעברית בְְּאָָזְְְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל־הַחֹמָה, כי כל החיילים העומדים על החומה שומעים את דבריך. אם באת לשאת ולתת עם המלך, פנה רק אלינו, נציגיו.

• וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְְְשָׁקֵה: הַעַל, האם אל אֲדֹנֶיךָ וְְאֵלֶיךָ שְְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְְדַבֵּר אֶת־הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה?! לא אתכם באתי לשכנע. הֲלֹא עַל־הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְְׁבִים עַל־הַחֹמָה המזומנים לֶאֱכֹל אֶת־צוֹאָתָם וְְלִשְְְׁתּוֹת אֶת־מֵימֵי רַגְְְלֵיהֶם, השתן שלהם עִמָּכֶם. אני מדבר אל החיילים הפשוטים ואל העם, אל מי שבשעת מצור על העיר לא יהיה להם מזון ומשקה. באמצעות תעמולתו הגסה והבוטה מנסה רבשקה להסב ליהודה נזק מורלי גדול ככל האפשר.

• וַיַּעֲמֹד רַבְְְשָׁקֵה וַיִּקְְְרָא בְְקוֹל־גָּדוֹל יְְהוּדִית, כדי שלא רק החיילים המלווים את השרים יוכלו לשמוע אותו, אלא אף הרחוקים. וַיְְְדַבֵּר וַיֹּאמֶר: שִׁמְְְעוּ דְְּבַר־הַמֶּלֶךְְְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר.

• כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְְְ: אַל־יַשִּׁא לָכֶם, יפתה אתכם חִזְְְקִיָּהוּ, כִּי־לֹא יוּכַל לְְהַצִּיל אֶתְְְכֶם מִיָּדוֹ של מלך אשור .

• וְְאַל־יַבְְְטַח אֶתְְְכֶם חִזְְְקִיָּהוּ אֶל־ה', אל תתפתו לדבריו של חזקיהו שתוכלו לבטוח בה' לֵאמֹר: הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה', וְְלֹא תִנָּתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְְּיַד מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר.

• אַל־תִּשְְְׁמְְעוּ אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ. כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר: עֲשׂוּ אִתִּי בְְרָכָה, הסכם שלום ופיוס, וּצְְְאוּ אֵלַי, וְְאִכְְְלוּ בינתיים אִישׁ־גַּפְְְנוֹ וְְאִישׁ תְְּאֵנָתוֹ וּשְְְׁתוּ אִישׁ מֵי־בֹרוֹ. כך לא תסבלו מחרפת רעב וצמא במצור.

• עַד־בֹּאִי, עד שאבוא אני, מלך אשור, ואמנם לא אשאירכם בארצכם, אלא – וְְלָקַחְְְתִּי אֶתְְְכֶם בצורה מסודרת אֶל־אֶרֶץ כְְּאַרְְְצְְכֶם. תהגרו למקום שאיננו גרוע מארצכם – אֶרֶץ דָּגָן וְְתִירוֹשׁ, אֶרֶץ לֶחֶם וּכְְְרָמִים, אֶרֶץ זֵית יִצְְְהָר וּדְְְבַשׁ. מקומכם החדש יתאים לטעמכם, ובו תרגישו כאילו אתם בביתכם, וִחְְְיוּ וְְלֹא תָמֻתוּ. וְְאַל־תִּשְְְׁמְְעוּ אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ כִּי־יַסִּית אֶתְְְכֶם לֵאמֹר: ה' יַצִּילֵנוּ.

• הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת־אַרְְְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר?!

• אַיֵּה אֱלֹהֵי המדינות שכבשנו – חֲמָת וְְאַרְְְפָּד?! אַיֵּה אֱלֹהֵי סְְפַרְְְוַיִם, הֵנַע וְְעִוָּה?! מי מהאלים הללו הציל את עמו?! וגם הסמוכים אליכם – ו כִי־הִצִּילוּ אֶת־שֹׁמְְרוֹן, שגם אנשיהם עבדו לאלוהי הארצות הסמוכות, מִיָּדִי?!

• מִי בְְּכָָל־אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־הִצִּילוּ אֶת־אַרְְְצָם מִיָּדִי, כִּי־יַצִּיל ה' אֶת־יְְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי?! מדוע אתם חושבים שגורלכם יהיה שונה?!

• וְְהֶחֱרִישׁוּ, שתקו הָעָם וְְלֹא־עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר, כִּי־מִצְְְוַת הַמֶּלֶךְְְ הִיא לֵאמֹר: לֹא תַעֲנֻהוּ. פקודת המלך שלא להגיב לדבריו, נבעה מהחשש שהדיבורים יהפכו לקטטה או למהומה בלתי נשלטת, ואולי גם כדי למנוע מרבשקה להציג בפניהם הצעות מעשיות יותר.

• וַיָּבֹא אֶלְְְיָקִים בֶּן־חִלְְְקִיָּה אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְְשֶׁבְְְנָא הַסֹּפֵר וְְיוֹאָח בֶּן־אָסָף הַמַּזְְְכִּיר אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ קְְרוּעֵי בְְגָדִים הן מחמת דברי הגידוף וחילול השם, הן מהעלבון שעלבו בהם ובמלכם, והן כביטוי לאבלם ולתחושת השפלות שחשו. וַיַּגִּדוּ לוֹ את דִּבְְְרֵי רַבְְְשָׁקֵה.