מלכים ב-פרק-19

ביאורים

  • וַיְְְהִי כִּשְְְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְְְ חִזְְְקִיָּהוּ את דברי ההתפארות של רבשקה, נציג המעצמה הגדולה, וַיִּקְְְרַע אֶת־בְְּגָדָיו וַיִּתְְְכַּס בַּשָּׂק, לאות אבל, וַיָּבֹא אל בֵּית ה'.

  • וַיִּשְְְׁלַח אֶת־אֶלְְְיָקִים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְְשֶׁבְְְנָא הַסֹּפֵר וְְאֵת זִקְְְנֵי הַכֹּהֲנִים, וכולם מִתְְְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים, אֶל־יְְשַׁעְְְיָהוּ הַנָּבִיא בֶּן־אָמוֹץ, הנביא הגדול והנכבד בעיני הכול.

  • וַיֹּאמְְרוּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר חִזְְְקִיָּהוּ: יוֹם־צָרָה וְְתוֹכֵחָה, ויכוח, או: עונש וּנְְְאָצָה, קללה הַיּוֹם הַזֶּה, שכן בעצם השוואת ה' אל אלילי העמים חירף השר האשורי את ה', כִּי־בָאוּ בָנִים עַד־מַשְְְׁבֵּר, מקום מושב האשה בעת הלידה וְְכֹחַ אַיִן לְְלֵדָה. מצבנו קשה כמצבה של אשה הכורעת ללדת, בניה כבר כמעט יצאו מן הרחם, אבל היא הותשה בציריה, ולא נותר בה הכוח למאמץ האחרון שיוציא אותה ממצוקתה.

  • אוּלַי יִשְְְׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָָּל־דִּבְְְרֵי רַבְְְשָׁקֵה, אֲשֶׁר שְְׁלָחוֹ מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְְחָרֵף אֱלֹהִים חַי, וְְהוֹכִיחַ ה' את כוחו ואת צדקתנו במעשה שיהיה בו אות, או: והתווכח בַּדְְּבָרִים, על הדברים הללו אֲשֶׁר שָׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ, וְְנָשָׂאתָ תְְפִלָּה בְְּעַד הַשְְּׁאֵרִית של עם ישראל הַנִּמְְְצָאָה, שנותרה בירושלים לאחר שנכבשו ערי יהודה האחרות .

  • וַיָּבֹאוּ עַבְְְדֵי הַמֶּלֶךְְְ חִזְְְקִיָּהוּ אֶל־יְְשַׁעְְְיָהוּ.

  • וַיֹּאמֶר לָהֶם יְְשַׁעְְְיָהוּ: כֹּה תֹאמְְרוּן אֶל־אֲדֹנֵיכֶם המלך : כֹּה אָמַר ה': אַל־תִּירָא מִפְְּנֵי הַדְְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְְְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר – ביטוי מזלזל בנציג הממלכה – אֹתִי.

  • הִנְְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ, אעורר בו רצון, או: בהלה וְְשָׁמַע שְְׁמוּעָה וְְשָׁב לְְאַרְְְצוֹ. יתרה מזו – וְְהִפַּלְְְתִּיו בַּחֶרֶב בְְּאַרְְְצוֹ. הוא אמנם לא ייהרג כאן, אך יתנקשו בחייו בארצו שלו.

  • וַיָּשָָׁב רַבְְְשָׁקֵה אל המקום שממנו יצא, סמוך ללכיש הכבושה בדרום יהודה כדי לספר על שליחותו. וַיִּמְְְצָא אֶת־מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר נִלְְְחָם עַל־לִבְְְנָה, כִּי שָׁמַע רבשקה כִּי נָסַע סנחריב בינתיים מִלָּכִישׁ.

  • וַיִּשְְְׁמַע מלך אשור שמועה אֶל, על תִּרְְְהָקָה מֶלֶךְְְ־כּוּשׁ, המלך הכושי שמלך אז במצרים, לֵאמֹר: הִנֵּה יָצָא מלך כוש לְְהִלָּחֵם אִתָּךְְְ. מכיוון שמאחורי מלך כוש עמדה מעצמה חזקה, החליט מלך אשור להפנות את צבאו מן המלחמה הקטנה ביהודה לעבר המערכה הגדולה במצרים. וַיָּשָָׁב רבשקה וַיִּשְְְׁלַח מַלְְְאָכִים, שליחים אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ לֵאמֹר באמצעות איגרות רשמיות :

  • כֹּה תֹאמְְרוּן אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה לֵאמֹר: נוכח השמועות שאנחנו עוזבים את ירושלים ויהודה ופונים דרומה, אתה בוודאי מקווה שהאיום האשורי יסור ממך, אך אַל־יַשִּׁאֲךָ, יסית אותך אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר: לֹא תִנָּתֵן יְְרוּשָׁלִַם בְְּיַד מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר. אין זו אלא פעולה טקטית של שינוי בסדרי המערכה.

  • הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְְְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְְְכֵי אַשּׁוּר לְְכָָל־הָאֲרָצוֹת לְְהַחֲרִימָם, להביסם, וְְאַתָּה חושב שאתה תִּנָּצֵל?!

  • הַהִצִּילוּ אֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי אֶת־גּוֹזָן וְְאֶת־חָרָן וְְרֶצֶף וּבְְְנֵי־עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְְְלַאשָּׂר?! כל המדינות הללו קרובות יותר לאשור ונכבשו עוד בדורו של שלמנאסר ולפניו.

  • אַיּוֹ, איפה הוא מֶלֶךְְְ־חֲמָת וּמֶלֶךְְְ אַרְְְפָּד וּמֶלֶךְְְ לָעִיר סְְפַרְְְוָיִם?! היכן הם מלכי הֵנַע וְְעִוָּה?! כולם נכבשו, נהרגו או הוגלו. גם אתה ברשימה זו, ובמוקדם או במאוחר יהיה גורלך כגורלם.

  • וַיִּקַּח חִזְְְקִיָּהוּ אֶת־הַסְְּפָרִים, האיגרות מִיַּד הַמַּלְְְאָכִים וַיִּקְְְרָאֵם, וַיַּעַל בֵּית ה', וַיִּפְְְרְְשֵׂהוּ – את מכתבו של רבשקה חִזְְְקִיָּהוּ לִפְְְנֵי ה'.

  • וַיִּתְְְפַּלֵּל חִזְְְקִיָּהוּ לִפְְְנֵי ה', וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְְּרֻבִים, השוכן בבית הזה, אשר סנחריב בא עליו, אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים לְְבַדְְּךָ, היחיד לְְכֹל מַמְְְלְְכוֹת הָאָרֶץ. אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְְאֶת־הָאָרֶץ. הרי אתה בורא הכול ומושל בכול, ויכולתך אינה מוגבלת.

  • הַטֵּה, ה', אָָזְְְנְְךָ וּשֲׁמָע; פְְּקַח, ה', עֵינֶיךָ וּרְְְאֵה; וּשְְְׁמַע אֵת דִּבְְְרֵי סַנְְְחֵרִיב אֲשֶׁר שְְׁלָחוֹ לְְחָרֵף אֱלֹהִים חָי.

  • אָָמְְְנָם, אכן, ה', הֶחֱרִיבוּ מַלְְְכֵי אַשּׁוּר אֶת־הַגּוֹיִם וְְאֶת־אַרְְְצָם. הם הכניעו ערים בצורות יותר מירושלים והחריבו אותן.

  • וְְנָתְְנוּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ ושרפו את מקדשיהם, אבל כל זאת כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי אִם־מַעֲשֵׂה יְְדֵי־אָדָם עֵץ וָאֶבֶן, ולכן – וַיְְְאַבְְּדוּם.

  • וְְעַתָּה, ה' אֱלֹהֵינוּ, הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ של סנחריב, וְְיֵדְְעוּ כָָּל־מַמְְְלְְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהִים לְְבַדֶּךָ. ממלכתי אינה חזקה יותר מהממלכות שהחריבו מלכי אשור, וכבודי אינו גדול יותר מכבוד מלכיהן. אני מבקש שעתידי יהיה שונה מהמוצאות את הגויים ההם לשם כבודך.

  • וַיִּשְְְׁלַח יְְשַׁעְְְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ לֵאמֹר: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: את התפילה אֲשֶׁר הִתְְְפַּלַּלְְְתָּ אֵלַי אֶל, על דבר סַנְְְחֵרִב מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר שָׁמָעְְְתִּי.

  • זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' עָלָיו: בָּזָה לְְךָ, לָעֲגָה לְְךָ בְְּתוּלַת בַּת־צִיּוֹן, אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְְרוּשָׁלִָם. ציון וירושלים מדומות לאשה המניעה ראשה בזלזול.

  • אֶת־מִי חֵרַפְְְתָּ וְְגִדַּפְְְתָּ, וְְעַל־מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל, וַתִּשָּׂא מָרוֹם, אל השמים את עֵינֶיךָ בגאווה?! – עַל־קְְדוֹשׁ יִשְְְׂרָאֵל.

  • בְְּיַד מַלְְְאָכֶיךָ חֵרַפְְְתָּ את אֲדֹנָי, וַתֹּאמֶר: בְְּרֹב רִכְְְבִּי, ברכבי ובחילי הרב אֲנִי עָלִיתִי אל מְְרוֹם, גבהי הָרִים, והגעתי ל יַרְְְכְְּתֵי, קצות לְְבָנוֹן. הלבנון אינו אלא ביטוי ציורי לכל הממלכות והעמים שבאזור שאותם תכנן מלך אשור להביס. וְְאֶכְְְרֹת את קוֹמַת אֲרָזָיו, ארזיו הגבוהים של הלבנון, מִבְְְחוֹר בְְּרֹשָׁיו, העצים העצומים והמובחרים הצומחים בו. וְְאָבוֹאָה אל מְְלוֹן קִצֹּה, מקום קצהו, יַעַר כַּרְְְמִלּוֹ, מטעיו וגניו, היער שממנו בא פריונו.

  • אֲנִי קַרְְְתִּי, חפרתי וְְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים, את מימיהם של עמים אחרים. וְְאַחֲרִב, ייבשתי בְְּכַף־פְְּעָמַי, ברגלי את כֹּל יְְאֹרֵי מָצוֹר, כל החפירים שחפרו מסביב לחומות ומילאו אותם במים כדי לבלום את התקרבותי לערים. מכיוון שאני וצבאי מיומנים מאוד במצור ובכיבוש ערים, הצלחנו לעבור הן במקום ללא מים והן במקום שבו המים אמורים לבלום אותי, ודבר לא עמד בפני .

  • הֲלֹא־שָׁמַעְְְתָּ לְְמֵרָחוֹק אֹתָהּ – את גזרתי ש עָשִׂיתִי, לְְמִימֵי קֶדֶם וִיצַרְְְתִּיהָ. כבר לפני זמן רב גזרתי אני שכך יקרה, ו עַתָּה הֲבֵיאתִיהָ, אני הוצאתי אותה אל הפועל באמצעותך, וּתְְְהִי לַהְְְשׁוֹת, להחריב עד שיהיו גַּלִּים נִצִּים, תלים חרבים – ה עָרִים ה בְְּצֻרוֹת.

  • וְְיֹשְְׁבֵיהֶן של הערים הללו היו קִצְְְרֵי־יָד, לא היה בהם כוח להתנגד, חַתּוּ, נשברו וַיֵּבֹשׁוּ, ויתביישו. הָיוּ מול כוחך ועצמתך כמו עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא המשמשים מאכל, כ חֲצִיר, עשב הגדל על גַּגּוֹת. מכיוון שהגגות היו שטוחים ובנויים טיט, העשבים שצמחו בהם הם מועטים ודלים. וּשְְְׁדֵפָה לִפְְְנֵי קָמָה, כמו שיבולים שדופות שלא הספיקו להבשיל לכדי קמה. כניעתן של כל האומות לפניך אינה נובעת מגדולתך שלך. גם אתה, סנחריב, אחד השחקנים בתוכניתי הקדומה. כל צעדיך ידועים לי –

  • וְְשִׁבְְְתְְּךָ וְְצֵאתְְךָ וּבֹאֲךָ יָדָעְְְתִּי, וְְאֵת הִתְְְרַגֶּזְְְךָ אֵלָי, דיבוריך הרוגזים עלי.

  • יַעַן, בשל הִתְְְרַגֶּזְְְךָ אֵלַי, ומכיוון ש שַׁאֲנַנְְְךָ, ביטחונך העצמי עָלָה בְְאָָזְְְנָי כאילו שום אסון אינו נשקף לך. על כן – וְְשַׂמְְְתִּי חַחִי, את טבעת הברזל שלי בְְּאַפֶּךָ, ואת מִתְְְגִּי, יתד המתכת שהיא מחוברת לרסן בִּשְְְׂפָתֶיךָ. תוגבל ותובל כבעל חיים רתום, הקשור בשרשרת הנתונה בטבעת שבאפו, והוא מכוון באמצעות המתג המחבר אותו לרסן. וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְְְ אֲשֶׁר־בָּאתָ בָּהּ.

  • וְְזֶה־לְְּךָ הָאוֹת, כך יתרחשו המאורעות עד שתצאו לרווחה שלמה – אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ, גידולי שדה שעלו וצמחו מעצמם, שכן בגלל המלחמה לא זרעו השנה תבואה חדשה. וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, הבאה תאכלו סָחִישׁ, ספיחי ספיחים. וּבַשָּׁנָה הַשְְּׁלִישִׁית זִרְְְעוּ וְְקִצְְְרוּ וְְנִטְְְעוּ כְְרָמִים וְְאִכְְְלוּ פִרְְְיָם. אחרי השנה הנוכחית, שאינה שנה קלה, ואחרי השנה הקשה יותר שתבוא בעקבותיה, בשנה השלישית יבוא הכול על מקומו בשלום.

  • וְְיָסְְפָה פְְּלֵיטַת בֵּית־יְְהוּדָה הַנִּשְְְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְְמָטָּה, וְְעָשָׂה פְְרִי לְְמָעְְְלָה. ממלכת יהודה תוסיף ותשגשג.

  • כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְְׁאֵרִית, וּפְְְלֵיטָה תצא מֵהַר צִיּוֹן. קִנְְְאַת ה' צְְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת.ומן החלק הפיוטי והמליצי עובר הנביא לדבר בסגנון פרוזאי יותר:

  • לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֶל־מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר: לֹא יָבֹא אֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְְלֹא־יוֹרֶה, יירה שָׁם חֵץ, וְְלֹא־יְְקַדְְּמֶנָּה מָגֵן, חייליו לא יגיעו במגניהם להבקיע את חומת העיר, וְְלֹא־יִשְְְׁפֹּךְְְ עָלֶיהָ סֹלְְלָה, סוללת עפר שעורמים ליד החומות כדי לאפשר חדירה אל העיר.

  • בַּדֶּרֶךְְְ אֲשֶׁר־יָבֹאבָּהּ יָשׁוּב, וְְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא, נְְאֻם־ה',

  • וְְגַנּוֹתִי, אגונן אֶל, על הָעִיר הַזֹּאת לְְהוֹשִׁיעָהּ לְְמַעֲנִי וּלְְְמַעַן דָּוִד עַבְְְדִּי.

  • וַיְְְהִי בַּלַּיְְְלָה הַהוּא – שלאחר נבואת ישעיהו וַיֵּצֵא מַלְְְאַךְְְ ה' וַיַּךְְְ בְְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף. וַיַּשְְְׁכִּימוּ הנותרים בחיים בַבֹּקֶר, וְְהִנֵּה כֻלָּם פְְּגָרִים מֵתִים. הם ראו סביבם מתים מכל צד.

  • וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְְְ וַיָּשָָׁב סַנְְְחֵרִיב מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְְּנִינְְוֵה. אף שסנחריב עצמו לא הוכה במלחמה, צבאו הגדול הוכה, ועל כן חזר סנחריב למקומו.

  • וַיְְְהִי בשעה ש הוּא מִשְְְׁתַּחֲוֶה בתוך בֵּית נִסְְְרֹךְְְ אֱלֹהָיו, אחד מאלילי אשור, וְְאַדְְְרַמֶּלֶךְְְ וְְשַׂרְְְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב. וְְהֵמָּה נִמְְְלְְטוּ ל אֶרֶץ אֲרָרָט, שהייתה אז מדינה עצמאית בגבולה הצפוני של ממלכת אשור מחוץ לתחום שלטונה. וַיִּמְְְלֹךְְְ אֵסַר־חַדֹּן בְְּנוֹ האחר של סנחריב תַּחְְְתָּיו.

פסוקים

  1. ויהי כשמע המלך חזקיהו ויקרע את־בגדיו ויתכס בשק ויבא בית יהוה
  2. וישלח את־אליקים אשר־על־הבית ושבנא הספר ואת זקני הכהנים מתכסים בשקים אל־ישעיהו הנביא בן־אמוץ
  3. ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום־צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד־משבר וכח אין ללדה
  4. אולי ישמע יהוה אלהיך את כל־דברי רב־שקה אשר שלחו מלך־אשור אדניו לחרף אלהים חי והוכיח בדברים אשר שמע יהוה אלהיך ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה
  5. ויבאו עבדי המלך חזקיהו אל־ישעיהו
  6. ויאמר להם ישעיהו כה תאמרון אל־אדניכם כה אמר יהוה אל־תירא מפני הדברים אשר שמעת אשר גדפו נערי מלך־אשור אתי
  7. הנני נתן בו רוח ושמע שמועה ושב לארצו והפלתיו בחרב בארצו
  8. וישב רב־שקה וימצא את־מלך אשור נלחם על־לבנה כי שמע כי נסע מלכיש
  9. וישמע אל־תרהקה מלך־כוש לאמר הנה יצא להלחם אתך וישב וישלח מלאכים אל־חזקיהו לאמר
  10. כה תאמרון אל־חזקיהו מלך־יהודה לאמר אל־ישאך אלהיך אשר אתה בטח בו לאמר לא תנתן ירושלם ביד מלך אשור
  11. הנה אתה שמעת את אשר עשו מלכי אשור לכל־הארצות להחרימם ואתה תנצל
  12. ההצילו אתם אלהי הגוים אשר שחתו אבותי את־גוזן ואת־חרן ורצף ובני־עדן אשר בתלאשר
  13. איו מלך־חמת ומלך ארפד ומלך לעיר ספרוים הנע ועוה
  14. ויקח חזקיהו את־הספרים מיד המלאכים ויקראם ויעל בית יהוה ויפרשהו חזקיהו לפני יהוה
  15. ויתפלל חזקיהו לפני יהוה ויאמר יהוה אלהי ישראל ישב הכרבים אתה־הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את־השמים ואת־הארץ
  16. הטה יהוה אזנך ושמע פקח יהוה עיניך וראה ושמע את דברי סנחריב אשר שלחו לחרף אלהים חי
  17. אמנם יהוה החריבו מלכי אשור את־הגוים ואת־ארצם
  18. ונתנו את־אלהיהם באש כי לא אלהים המה כי אם־מעשה ידי־אדם עץ ואבן ויאבדום
  19. ועתה יהוה אלהינו הושיענו נא מידו וידעו כל־ממלכות הארץ כי אתה יהוה אלהים לבדך
  20. וישלח ישעיהו בן־אמוץ אל־חזקיהו לאמר כה־אמר יהוה אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל־סנחרב מלך־אשור שמעתי
  21. זה הדבר אשר־דבר יהוה עליו בזה לך לעגה לך בתולת בת־ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלם
  22. את־מי חרפת וגדפת ועל־מי הרימות קול ותשא מרום עיניך על־קדוש ישראל
  23. ביד מלאכיך חרפת אדני ותאמר ברכב [ברב] רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבחור ברשיו ואבואה מלון קצה יער כרמלו
  24. אני קרתי ושתיתי מים זרים ואחרב בכף־פעמי כל יארי מצור
  25. הלא־שמעת למרחוק אתה עשיתי למימי קדם ויצרתיה עתה הביאתיה ותהי להשות גלים נצים ערים בצרות
  26. וישביהן קצרי־יד חתו ויבשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדפה לפני קמה
  27. ושבתך וצאתך ובאך ידעתי ואת התרגזך אלי
  28. יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך והשבתיך בדרך אשר־באת בה
  29. וזה־לך האות אכול השנה ספיח ובשנה השנית סחיש ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו פרים
  30. ויספה פליטת בית־יהודה הנשארה שרש למטה ועשה פרי למעלה
  31. כי מירושלם תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת יהוה [צבאות] תעשה־זאת
  32. לכן כה־אמר יהוה אל־מלך אשור לא יבא אל־העיר הזאת ולא־יורה שם חץ ולא־יקדמנה מגן ולא־ישפך עליה סללה
  33. בדרך אשר־יבא בה ישוב ואל־העיר הזאת לא יבא נאם־יהוה
  34. וגנותי אל־העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי
  35. ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יהוה ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים
  36. ויסע וילך וישב סנחריב מלך־אשור וישב בנינוה
  37. ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר [בניו] הכהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט וימלך אסר־חדן בנו תחתיו

פסוקים מנוקד

  1. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית יְהוָה׃
  2. וַיִּשְׁלַח אֶת־אֶלְיָקִים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים אֶל־יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא בֶּן־אָמוֹץ׃
  3. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם־צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד־מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה׃
  4. אוּלַי יִשְׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל־דִּבְרֵי רַב־שָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה׃
  5. וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל־יְשַׁעַיָהוּ׃
  6. וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ כֹּה תֹאמְרוּן אֶל־אֲדֹנֵיכֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אַל־תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֹתִי׃
  7. הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ׃
  8. וַיָּשָׁב רַב־שָׁקֵה וַיִּמְצָא אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל־לִבְנָה כִּי שָׁמַע כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ׃
  9. וַיִּשְׁמַע אֶל־תִּרְהָקָה מֶלֶך־כּוּשׁ לֵאמֹר הִנֵּה יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר׃
  10. כֹּה תֹאמְרוּן אֶל־חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר אַל־יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃
  11. הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל־הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם וְאַתָּה תִּנָּצֵל׃
  12. הַהִצִּילוּ אֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי אֶת־גּוֹזָן וְאֶת־חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי־עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַאשָּׂר׃
  13. אַיּוֹ מֶלֶךְ־חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם הֵנַע וְעִוָּה׃
  14. וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת־הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים וַיִּקְרָאֵם וַיַּעַל בֵּית יְהוָה וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה׃
  15. וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ׃
  16. הַטֵּה יְהוָה אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַח יְהוָה עֵינֶיךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי׃
  17. אָמְנָם יְהוָה הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת־הַגּוֹיִם וְאֶת־אַרְצָם׃
  18. וְנָתְנוּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם־מַעֲשֵׂה יְדֵי־אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם׃
  19. וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל־מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃
  20. וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל־סַנְחֵרִב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר שָׁמָעְתִּי׃
  21. זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה עָלָיו בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת־צִיּוֹן אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם׃
  22. אֶת־מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל־מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ עַל־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃
  23. בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר ברכב [בְּרֹב] רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו וְאָבוֹאָה מְלוֹן קִצֹּה יַעַר כַּרְמִלּוֹ׃
  24. אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים וְאַחְרִב בְּכַף־פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר׃
  25. הֲלֹא־שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אֹתָהּ עָשִׂיתִי לְמִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ עַתָּה הֲבֵיאתִיהָ וּתְהִי לַהְשׁוֹת גַּלִּים נִצִּים עָרִים בְּצֻרוֹת׃
  26. וְיֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי־יָד חַתּוּ וַיֵּבֹשׁוּ הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא חֲצִיר גַּגּוֹת וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה׃
  27. וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבֹאֲךָ יָדָעְתִּי וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי׃
  28. יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ וַהֲשִׁבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־בָּאתָ בָּהּ׃
  29. וְזֶה־לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם׃
  30. וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית־יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה׃
  31. כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת יְהוָה [צְבָאוֹת] תַּעֲשֶׂה־זֹּאת׃
  32. לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה אֶל־מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֹא יָבֹא אֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא־יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא־יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא־יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה׃
  33. בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־יָבֹא בָּהּ יָשׁוּב וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא נְאֻם־יְהוָה׃
  34. וְגַנּוֹתִי אֶל־הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי׃
  35. וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים׃
  36. וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה׃
  37. וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר [בָּנָיו] הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר־חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃

מקומות

  • חמת (סוריה)
  • חרן
  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • לבנה
  • לכיש

    עיר מבצר בשפלת יהודה.
    כיום מזוהה עם תל לכיש (אולברייט).

  • נינוה

    עיר הבירה האחרונה של מלכי אשור.
    מזוהה כיום עם קויונג'יק, על הגדה המזרחית של החידקל, ממול לעיר מוסול של ימינו.

  • ארפד

    עיר בארם.

    מזוהה כיום עם תל ריפעת שבסוריה.

  • הלבנון
  • גוזן
  • כוש
  • אררט

    אזור בהר ארמניה, סביב אגם ואן.