מלכים ב-פרק-19

ביאורים

• וַיְְְהִי כִּשְְְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְְְ חִזְְְקִיָּהוּ את דברי ההתפארות של רבשקה, נציג המעצמה הגדולה, וַיִּקְְְרַע אֶת־בְְּגָדָיו וַיִּתְְְכַּס בַּשָּׂק, לאות אבל, וַיָּבֹא אל בֵּית ה'.

• וַיִּשְְְׁלַח אֶת־אֶלְְְיָקִים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְְשֶׁבְְְנָא הַסֹּפֵר וְְאֵת זִקְְְנֵי הַכֹּהֲנִים, וכולם מִתְְְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים, אֶל־יְְשַׁעְְְיָהוּ הַנָּבִיא בֶּן־אָמוֹץ, הנביא הגדול והנכבד בעיני הכול.

• וַיֹּאמְְרוּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר חִזְְְקִיָּהוּ: יוֹם־צָרָה וְְתוֹכֵחָה, ויכוח, או: עונש וּנְְְאָצָה, קללה הַיּוֹם הַזֶּה, שכן בעצם השוואת ה' אל אלילי העמים חירף השר האשורי את ה', כִּי־בָאוּ בָנִים עַד־מַשְְְׁבֵּר, מקום מושב האשה בעת הלידה וְְכֹחַ אַיִן לְְלֵדָה. מצבנו קשה כמצבה של אשה הכורעת ללדת, בניה כבר כמעט יצאו מן הרחם, אבל היא הותשה בציריה, ולא נותר בה הכוח למאמץ האחרון שיוציא אותה ממצוקתה.

• אוּלַי יִשְְְׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָָּל־דִּבְְְרֵי רַבְְְשָׁקֵה, אֲשֶׁר שְְׁלָחוֹ מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְְחָרֵף אֱלֹהִים חַי, וְְהוֹכִיחַ ה' את כוחו ואת צדקתנו במעשה שיהיה בו אות, או: והתווכח בַּדְְּבָרִים, על הדברים הללו אֲשֶׁר שָׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ, וְְנָשָׂאתָ תְְפִלָּה בְְּעַד הַשְְּׁאֵרִית של עם ישראל הַנִּמְְְצָאָה, שנותרה בירושלים לאחר שנכבשו ערי יהודה האחרות .

• וַיָּבֹאוּ עַבְְְדֵי הַמֶּלֶךְְְ חִזְְְקִיָּהוּ אֶל־יְְשַׁעְְְיָהוּ.

• וַיֹּאמֶר לָהֶם יְְשַׁעְְְיָהוּ: כֹּה תֹאמְְרוּן אֶל־אֲדֹנֵיכֶם המלך : כֹּה אָמַר ה': אַל־תִּירָא מִפְְּנֵי הַדְְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְְְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר – ביטוי מזלזל בנציג הממלכה – אֹתִי.

• הִנְְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ, אעורר בו רצון, או: בהלה וְְשָׁמַע שְְׁמוּעָה וְְשָׁב לְְאַרְְְצוֹ. יתרה מזו – וְְהִפַּלְְְתִּיו בַּחֶרֶב בְְּאַרְְְצוֹ. הוא אמנם לא ייהרג כאן, אך יתנקשו בחייו בארצו שלו.

• וַיָּשָָׁב רַבְְְשָׁקֵה אל המקום שממנו יצא, סמוך ללכיש הכבושה בדרום יהודה כדי לספר על שליחותו. וַיִּמְְְצָא אֶת־מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר נִלְְְחָם עַל־לִבְְְנָה, כִּי שָׁמַע רבשקה כִּי נָסַע סנחריב בינתיים מִלָּכִישׁ.

• וַיִּשְְְׁמַע מלך אשור שמועה אֶל, על תִּרְְְהָקָה מֶלֶךְְְ־כּוּשׁ, המלך הכושי שמלך אז במצרים, לֵאמֹר: הִנֵּה יָצָא מלך כוש לְְהִלָּחֵם אִתָּךְְְ. מכיוון שמאחורי מלך כוש עמדה מעצמה חזקה, החליט מלך אשור להפנות את צבאו מן המלחמה הקטנה ביהודה לעבר המערכה הגדולה במצרים. וַיָּשָָׁב רבשקה וַיִּשְְְׁלַח מַלְְְאָכִים, שליחים אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ לֵאמֹר באמצעות איגרות רשמיות :

• כֹּה תֹאמְְרוּן אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה לֵאמֹר: נוכח השמועות שאנחנו עוזבים את ירושלים ויהודה ופונים דרומה, אתה בוודאי מקווה שהאיום האשורי יסור ממך, אך אַל־יַשִּׁאֲךָ, יסית אותך אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר: לֹא תִנָּתֵן יְְרוּשָׁלִַם בְְּיַד מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר. אין זו אלא פעולה טקטית של שינוי בסדרי המערכה.

• הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְְְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְְְכֵי אַשּׁוּר לְְכָָל־הָאֲרָצוֹת לְְהַחֲרִימָם, להביסם, וְְאַתָּה חושב שאתה תִּנָּצֵל?!

• הַהִצִּילוּ אֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי אֶת־גּוֹזָן וְְאֶת־חָרָן וְְרֶצֶף וּבְְְנֵי־עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְְְלַאשָּׂר?! כל המדינות הללו קרובות יותר לאשור ונכבשו עוד בדורו של שלמנאסר ולפניו.

• אַיּוֹ, איפה הוא מֶלֶךְְְ־חֲמָת וּמֶלֶךְְְ אַרְְְפָּד וּמֶלֶךְְְ לָעִיר סְְפַרְְְוָיִם?! היכן הם מלכי הֵנַע וְְעִוָּה?! כולם נכבשו, נהרגו או הוגלו. גם אתה ברשימה זו, ובמוקדם או במאוחר יהיה גורלך כגורלם.

• וַיִּקַּח חִזְְְקִיָּהוּ אֶת־הַסְְּפָרִים, האיגרות מִיַּד הַמַּלְְְאָכִים וַיִּקְְְרָאֵם, וַיַּעַל בֵּית ה', וַיִּפְְְרְְשֵׂהוּ – את מכתבו של רבשקה חִזְְְקִיָּהוּ לִפְְְנֵי ה'.

• וַיִּתְְְפַּלֵּל חִזְְְקִיָּהוּ לִפְְְנֵי ה', וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְְּרֻבִים, השוכן בבית הזה, אשר סנחריב בא עליו, אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים לְְבַדְְּךָ, היחיד לְְכֹל מַמְְְלְְכוֹת הָאָרֶץ. אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְְאֶת־הָאָרֶץ. הרי אתה בורא הכול ומושל בכול, ויכולתך אינה מוגבלת.

• הַטֵּה, ה', אָָזְְְנְְךָ וּשֲׁמָע; פְְּקַח, ה', עֵינֶיךָ וּרְְְאֵה; וּשְְְׁמַע אֵת דִּבְְְרֵי סַנְְְחֵרִיב אֲשֶׁר שְְׁלָחוֹ לְְחָרֵף אֱלֹהִים חָי.

• אָָמְְְנָם, אכן, ה', הֶחֱרִיבוּ מַלְְְכֵי אַשּׁוּר אֶת־הַגּוֹיִם וְְאֶת־אַרְְְצָם. הם הכניעו ערים בצורות יותר מירושלים והחריבו אותן.

• וְְנָתְְנוּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ ושרפו את מקדשיהם, אבל כל זאת כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי אִם־מַעֲשֵׂה יְְדֵי־אָדָם עֵץ וָאֶבֶן, ולכן – וַיְְְאַבְְּדוּם.

• וְְעַתָּה, ה' אֱלֹהֵינוּ, הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ של סנחריב, וְְיֵדְְעוּ כָָּל־מַמְְְלְְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהִים לְְבַדֶּךָ. ממלכתי אינה חזקה יותר מהממלכות שהחריבו מלכי אשור, וכבודי אינו גדול יותר מכבוד מלכיהן. אני מבקש שעתידי יהיה שונה מהמוצאות את הגויים ההם לשם כבודך.

• וַיִּשְְְׁלַח יְְשַׁעְְְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ לֵאמֹר: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: את התפילה אֲשֶׁר הִתְְְפַּלַּלְְְתָּ אֵלַי אֶל, על דבר סַנְְְחֵרִב מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר שָׁמָעְְְתִּי.

• זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' עָלָיו: בָּזָה לְְךָ, לָעֲגָה לְְךָ בְְּתוּלַת בַּת־צִיּוֹן, אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְְרוּשָׁלִָם. ציון וירושלים מדומות לאשה המניעה ראשה בזלזול.

• אֶת־מִי חֵרַפְְְתָּ וְְגִדַּפְְְתָּ, וְְעַל־מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל, וַתִּשָּׂא מָרוֹם, אל השמים את עֵינֶיךָ בגאווה?! – עַל־קְְדוֹשׁ יִשְְְׂרָאֵל.

• בְְּיַד מַלְְְאָכֶיךָ חֵרַפְְְתָּ את אֲדֹנָי, וַתֹּאמֶר: בְְּרֹב רִכְְְבִּי, ברכבי ובחילי הרב אֲנִי עָלִיתִי אל מְְרוֹם, גבהי הָרִים, והגעתי ל יַרְְְכְְּתֵי, קצות לְְבָנוֹן. הלבנון אינו אלא ביטוי ציורי לכל הממלכות והעמים שבאזור שאותם תכנן מלך אשור להביס. וְְאֶכְְְרֹת את קוֹמַת אֲרָזָיו, ארזיו הגבוהים של הלבנון, מִבְְְחוֹר בְְּרֹשָׁיו, העצים העצומים והמובחרים הצומחים בו. וְְאָבוֹאָה אל מְְלוֹן קִצֹּה, מקום קצהו, יַעַר כַּרְְְמִלּוֹ, מטעיו וגניו, היער שממנו בא פריונו.

• אֲנִי קַרְְְתִּי, חפרתי וְְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים, את מימיהם של עמים אחרים. וְְאַחֲרִב, ייבשתי בְְּכַף־פְְּעָמַי, ברגלי את כֹּל יְְאֹרֵי מָצוֹר, כל החפירים שחפרו מסביב לחומות ומילאו אותם במים כדי לבלום את התקרבותי לערים. מכיוון שאני וצבאי מיומנים מאוד במצור ובכיבוש ערים, הצלחנו לעבור הן במקום ללא מים והן במקום שבו המים אמורים לבלום אותי, ודבר לא עמד בפני .

• הֲלֹא־שָׁמַעְְְתָּ לְְמֵרָחוֹק אֹתָהּ – את גזרתי ש עָשִׂיתִי, לְְמִימֵי קֶדֶם וִיצַרְְְתִּיהָ. כבר לפני זמן רב גזרתי אני שכך יקרה, ו עַתָּה הֲבֵיאתִיהָ, אני הוצאתי אותה אל הפועל באמצעותך, וּתְְְהִי לַהְְְשׁוֹת, להחריב עד שיהיו גַּלִּים נִצִּים, תלים חרבים – ה עָרִים ה בְְּצֻרוֹת.

• וְְיֹשְְׁבֵיהֶן של הערים הללו היו קִצְְְרֵי־יָד, לא היה בהם כוח להתנגד, חַתּוּ, נשברו וַיֵּבֹשׁוּ, ויתביישו. הָיוּ מול כוחך ועצמתך כמו עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא המשמשים מאכל, כ חֲצִיר, עשב הגדל על גַּגּוֹת. מכיוון שהגגות היו שטוחים ובנויים טיט, העשבים שצמחו בהם הם מועטים ודלים. וּשְְְׁדֵפָה לִפְְְנֵי קָמָה, כמו שיבולים שדופות שלא הספיקו להבשיל לכדי קמה. כניעתן של כל האומות לפניך אינה נובעת מגדולתך שלך. גם אתה, סנחריב, אחד השחקנים בתוכניתי הקדומה. כל צעדיך ידועים לי –

• וְְשִׁבְְְתְְּךָ וְְצֵאתְְךָ וּבֹאֲךָ יָדָעְְְתִּי, וְְאֵת הִתְְְרַגֶּזְְְךָ אֵלָי, דיבוריך הרוגזים עלי.

• יַעַן, בשל הִתְְְרַגֶּזְְְךָ אֵלַי, ומכיוון ש שַׁאֲנַנְְְךָ, ביטחונך העצמי עָלָה בְְאָָזְְְנָי כאילו שום אסון אינו נשקף לך. על כן – וְְשַׂמְְְתִּי חַחִי, את טבעת הברזל שלי בְְּאַפֶּךָ, ואת מִתְְְגִּי, יתד המתכת שהיא מחוברת לרסן בִּשְְְׂפָתֶיךָ. תוגבל ותובל כבעל חיים רתום, הקשור בשרשרת הנתונה בטבעת שבאפו, והוא מכוון באמצעות המתג המחבר אותו לרסן. וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְְְ אֲשֶׁר־בָּאתָ בָּהּ.

• וְְזֶה־לְְּךָ הָאוֹת, כך יתרחשו המאורעות עד שתצאו לרווחה שלמה – אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ, גידולי שדה שעלו וצמחו מעצמם, שכן בגלל המלחמה לא זרעו השנה תבואה חדשה. וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, הבאה תאכלו סָחִישׁ, ספיחי ספיחים. וּבַשָּׁנָה הַשְְּׁלִישִׁית זִרְְְעוּ וְְקִצְְְרוּ וְְנִטְְְעוּ כְְרָמִים וְְאִכְְְלוּ פִרְְְיָם. אחרי השנה הנוכחית, שאינה שנה קלה, ואחרי השנה הקשה יותר שתבוא בעקבותיה, בשנה השלישית יבוא הכול על מקומו בשלום.

• וְְיָסְְפָה פְְּלֵיטַת בֵּית־יְְהוּדָה הַנִּשְְְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְְמָטָּה, וְְעָשָׂה פְְרִי לְְמָעְְְלָה. ממלכת יהודה תוסיף ותשגשג.

• כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְְׁאֵרִית, וּפְְְלֵיטָה תצא מֵהַר צִיּוֹן. קִנְְְאַת ה' צְְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת.ומן החלק הפיוטי והמליצי עובר הנביא לדבר בסגנון פרוזאי יותר:

• לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֶל־מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר: לֹא יָבֹא אֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְְלֹא־יוֹרֶה, יירה שָׁם חֵץ, וְְלֹא־יְְקַדְְּמֶנָּה מָגֵן, חייליו לא יגיעו במגניהם להבקיע את חומת העיר, וְְלֹא־יִשְְְׁפֹּךְְְ עָלֶיהָ סֹלְְלָה, סוללת עפר שעורמים ליד החומות כדי לאפשר חדירה אל העיר.

• בַּדֶּרֶךְְְ אֲשֶׁר־יָבֹא – בָּהּ יָשׁוּב, וְְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא, נְְאֻם־ה',

• וְְגַנּוֹתִי, אגונן אֶל, על הָעִיר הַזֹּאת לְְהוֹשִׁיעָהּ לְְמַעֲנִי וּלְְְמַעַן דָּוִד עַבְְְדִּי.

• וַיְְְהִי בַּלַּיְְְלָה הַהוּא – שלאחר נבואת ישעיהו וַיֵּצֵא מַלְְְאַךְְְ ה' וַיַּךְְְ בְְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף. וַיַּשְְְׁכִּימוּ הנותרים בחיים בַבֹּקֶר, וְְהִנֵּה כֻלָּם פְְּגָרִים מֵתִים. הם ראו סביבם מתים מכל צד.

• וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְְְ וַיָּשָָׁב סַנְְְחֵרִיב מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְְּנִינְְוֵה. אף שסנחריב עצמו לא הוכה במלחמה, צבאו הגדול הוכה, ועל כן חזר סנחריב למקומו.

• וַיְְְהִי בשעה ש הוּא מִשְְְׁתַּחֲוֶה בתוך בֵּית נִסְְְרֹךְְְ אֱלֹהָיו, אחד מאלילי אשור, וְְאַדְְְרַמֶּלֶךְְְ וְְשַׂרְְְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב. וְְהֵמָּה נִמְְְלְְטוּ ל אֶרֶץ אֲרָרָט, שהייתה אז מדינה עצמאית בגבולה הצפוני של ממלכת אשור מחוץ לתחום שלטונה. וַיִּמְְְלֹךְְְ אֵסַר־חַדֹּן בְְּנוֹ האחר של סנחריב תַּחְְְתָּיו.