מלכים ב-פרק-22

ביאורים

• בֶּן־שְְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְְמָָלְְְכוֹ. אמון אביו נשא אשה כשהיה כבן חמש – עשרה, ואולי מוקדם יותר, שכן אמון מת בגיל עשרים וארבע. וּשְְְׁלֹשִׁים וְְאַחַת שָׁנָה מָלַךְְְ יאשיהו בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ יְְדִידָה בַת־עֲדָיָה מִבָָּצְְְקַת.

• וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה', וַיֵּלֶךְְְ בְְּכָָל־דֶּרֶךְְְ דָּוִד אָבִיו וְְלֹא־סָר יָמִין וּשְְְׂמֹאול כמו אבי סבו, חזקיהו.

• וַיְְְהִי בִּשְְְׁמֹנֶה עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְְְ יֹאשִׁיָּהוּ שָׁלַח הַמֶּלֶךְְְ אֶת־שָׁפָן בֶּן־אֲצַלְְְיָהוּ בֶן־מְְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר, שהוא ובני משפחתו החזיקו בתפקיד הסופרים, מעין שרי החוץ של המדינה – אל בֵּית ה' בשליחות רשמית לֵאמֹר׃

• עֲלֵה אֶל־חִלְְְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, ובקש ממנו וְְיַתֵּם, שיוציא עד תום אֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא אל בֵּית ה' ונמצא באוצרותיו, אֲשֶׁר אָסְְפוּ שֹׁמְְרֵי הַסַּף, שקיבלו את הבאים למקדש, מֵאֵת הָעָם. גם בזמנים שישראל עבדו עבודה זרה, הם לא חדלו מלעלות גם לבית ה' ולתרום לו תרומות.

• וְְיִתְְּנֻהֻ, ושיתנו את הכסף עַל־יַד, בשביל עֹשֵׂי הַמְְּלָאכָה הַמֻּפְְְקָדִים על בֵּית ה', וְְהממונים על כך יִתְְּנוּ אֹתוֹ לְְעֹשֵׂי הַמְְּלָאכָה אֲשֶׁר בְְּבֵית ה' כדי לְְחַזֵּק בֶּדֶק הַבָּיִת. כיוון שתחזוקת הבית הוזנחה, יש להשתמש בכל הכסף הקיים לצורך שיפוצו.

• לֶחָרָשִׁים וְְלַבֹּנִים וְְלַגֹּדְְרִים, בוני הגדרות וְְלִקְְְנוֹת עֵצִים וְְאַבְְְנֵי מַחְְְצֵב לְְחַזֵּק אֶת־הַבָּיִת.

• אַךְְְ לֹא־יֵחָשֵׁב אִתָּם, לא ידרשו מהם את חשבון הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל־יָדָם, כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים. עושי המלאכה נחשבו כאנשים נאמנים. על כן יתנו להם את כל הכסף ויסמכו עליהם שישפצו ככל יכולתם.

• וַיֹּאמֶר חִלְְְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל, אל שָׁפָן הַסֹּפֵר בזמן השיפוצים והבידוק: עותק רשמי של סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְְּבֵית ה'. ושמא ספר התורה המקורי שכתב משה רבנו הוא שנשמר בבית ה'. עותק זה שימש מקור לכל ספרי התורה שבישראל. וַיִּתֵּן חִלְְְקִיָּה אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־שָׁפָן וַיִּקְְְרָאֵהוּ.

• וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל־הַמֶּלֶךְְְ, וַיָּשֶׁב אֶת־הַמֶּלֶךְְְ דָּבָר. הוא בא לדווח כיצד התמלאו הפקודות שקיבל. וַיֹּאמֶר: הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־הַכֶּסֶף הַנִּמְְְצָא בַבַּיִת – מטבעות או חתיכות כסף וזהב, וַיִּתְְּנֻהוּ עַל־יַד עֹשֵׂי הַמְְּלָאכָה הַמֻּפְְְקָדִים על בֵּית ה' שישתמשו בו לצורכי המקדש.

• וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְְְ לֵאמֹר: סֵפֶר נָתַן לִי חִלְְְקִיָּה הַכֹּהֵן. וַיִּקְְְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְְְנֵי הַמֶּלֶךְְְ. המלך לא קרא מן הספר בעצמו, אף שמן הסתם ידע לקרוא, אולי משום שכנראה מצב הספר היה גרוע, שכן הוסתר במקום נידח באוצרות המלך.

• וַיְְְהִי כִּשְְְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְְְ אֶת־דִּבְְְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה. שפן לא קרא באוזניו את ספר התורה מתחילתו, אלא אולי בחר – לאחר שהוא עצמו קרא את הספר – חלקים שנראו לו רלוונטיים יותר. יש להניח שקרא קטעים מתוך ספר דברים, ובהם הוראות ונבואות לגבי עתידם של ישראל בארצם וכן דברי תוכחה חריפים שנשמעו למלך נוקבים מאוד. לכן – וַיִּקְְְרַע אֶת־בְְּגָדָיו.

• וַיְְְצַו הַמֶּלֶךְְְ אֶת־חִלְְְקִיָּה הַכֹּהֵן וְְאֶת־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן, אולי בנו של הסופר וְְאֶת־עַכְְְבּוֹר בֶּן־מִיכָיָה וְְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד־הַמֶּלֶךְְ, בעל מעמד בכיר לֵאמֹר׃

• לְְכוּ דִרְְְשׁוּ אֶת־ה', חפשו דרך להתחנן, להתפלל או לברר מה עלינו לעשות בַּעֲדִי וּבְְְעַד־הָעָם וּבְְְעַד כָָּל־יְְהוּדָה עַל־דִּבְְְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְְְצָא הַזֶּה, כִּי־גְְדוֹלָה חֲמַת, כעס ה' אֲשֶׁר־הִיא נִצְְּתָה, בוערת בָנוּ, עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל־דִּבְְְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְְּכָָל־הַכָּתוּב עָלֵינוּ.

• וַיֵּלֶךְְְ חִלְְְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְְעַכְְְבּוֹר וְְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל־חֻלְְְדָּה הַנְְּבִיאָה, אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן־תִּקְְְוָה בֶּן־חַרְְְחַס שֹׁמֵר הַבְְּגָדִים, השר האחראי על בגדי המלוכה. הנביאה לא הייתה פרושׁה ומתבודדת, אלא אשה נשואה שישבה בתוך עמה – וְְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְְְׁנֶה, אזור חשוב בעיר. וַיְְְדַבְְּרוּ אֵלֶיהָ. סיפרו לה על מציאת הספר.

• וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: אִמְְְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַח אֶתְְְכֶם אֵלָי, למלך.

• כֹּה אָמַר ה': הִנְְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְְעַל־יֹשְְׁבָיו, אֵת כָָּל־דִּבְְְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה,

• תַּחַת אֲשֶׁר, כי עֲזָבוּנִי וַיְְְקַטְְּרוּ, זבחו לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְְמַעַן הַכְְְעִיסֵנִי בְְּכֹל מַעֲשֵׂה יְְדֵיהֶם, וְְנִצְְּתָה, בערה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְְלֹא תִכְְְבֶּה.

• וְְאֶל־מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְְְכֶם לִדְְְרֹשׁ אֶת־ה', כֹּה תֹאמְְרוּ אֵלָיו: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל בנוגע לכל הַדְְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְְְתָּ:

• יַעַן רַךְְְ־לְְבָבְְךָ וַתִּכָּנַע מִפְְּנֵי ה' בְְּשָָׁמְְְעֲךָ את אֲשֶׁר דִּבַּרְְְתִּי עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְְעַל־יֹשְְׁבָיו לִהְְְיוֹת לְְשַׁמָּה, לשממה וְְלִקְְְלָלָה, וַתִּקְְְרַע אֶת־בְְּגָדֶיךָ וַתִּבְְְכֶּה לְְפָנָי – וְְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְְְתִּי, נְְאֻם־ה',

• לָכֵן אתה תמשיך לחיות – הִנְְנִי אֹסִפְְְךָ עַל, אאסוף אותך אל אֲבֹתֶיךָ, וְְנֶאֱסַפְְְתָּ אֶל־קִבְְְרֹתֶיךָ בְְּשָׁלוֹם, תמות בכבוד, וְְלֹא־תִרְְְאֶינָה עֵינֶיךָ בְְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר־אֲנִי מֵבִיא עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה. וַיָּשִׁבוּ שליחיו של יאשיהו אֶת־הַמֶּלֶךְְְ דָּבָר. הם מסרו לו את דברי הנביאה.