מלכים ב-פרק-25

ביאורים

• וַיְְְהִי בִשְְְׁנַת הַתְְּשִׁיעִית לְְמָָלְְְכוֹ של צדקיהו בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, עשרה בטבת בָּא נְְבֻכַדְְְנֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל הוּא וְְכָָל־חֵילוֹ עַל־יְְרוּשָׁלִַם, וַיִּחַן עָלֶיהָ. נבוכדנאצר עצמו כנראה לא שהה בירושלים אלא בבסיסו שברִבְלה, אבל צבאו חנה ליד ירושלים וצר עליה. וַיִּבְְְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק, חומת ביניים, מבנה מוגבה או מגדל סָבִיב. הואיל ולא היה בכוחם להבקיע את החומות בכליהם, הדייק אפשר להם להדק את סגירת העיר, לצפות ולירות ממנו אל העיר, למנוע כל אספקה מן החוץ, ולבנות מתקנים שונים לשם הריסת החומות.

• וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְְְׁתֵּי עֶשְְְׂרֵה, אחת – עשרה שָׁנָה לַמֶּלֶךְְְ צִדְְְקִיָּהוּ.

• בְְּתִשְְְׁעָה לַחֹדֶשׁ, בחודש תמוז וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר, וְְלֹא־הָיָה לֶחֶם לְְעַם הָאָרֶץ, שכן בעקבות המצור התרוקנו המחסנים, לפחות אלו של כלל העם.

• וַתִּבָּקַע הָעִיר, וְְכָָל־אַנְְְשֵׁי הַמִּלְְְחָמָה ברחו במשך הַלַּיְְְלָה דֶּרֶךְְְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל יד גַּן הַמֶּלֶךְְְ, וְְכַשְְְׂדִּים עַל־הָעִיר סָבִיב, וַיֵּלֶךְְְ צדקיהו עם אנשיו דֶּרֶךְְְ הָעֲרָבָה, המדבר. ואולי שם מקום מסוים.

• וַיִּרְְְדְְּפוּ חֵיל־כַּשְְְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְְְ, וַיַּשִּׂגוּ אֹתוֹ בְְּעַרְְְבוֹת יְְרֵחוֹ, וְְכָָל־חֵילוֹ, היחידה הצבאית המלווה שהייתה קלת תנועה יותר מהמלך ומשפחתו, נָפֹצוּ, התפזרו מֵעָלָיו כשמצאו אותו.

• וַיִּתְְְפְְּשׂוּ אֶת־הַמֶּלֶךְְְ וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל־מֶלֶךְְְ בָּבֶל רִבְְְלָתָה, וַיְְְדַבְְּרוּ אִתּוֹ מִשְְְׁפָּט. נבוכדנאצר טען כנגדו שהוא עבר על השבועה שהוא נשבע בה' שלא למרוד במלך בבל.

• וְְאֶת־בְְּנֵי צִדְְְקִיָּהוּ שָׁחֲטוּ לְְעֵינָיו, כדי להתעלל בו, ורק לאחר מכן – וְְאֶת־עֵינֵי צִדְְְקִיָּהוּ עִוֵּר כעונש. וַיַּאַסְְְרֵהוּ בַּנְְחֻשְְְׁתַּיִם, שרשראות נחושת, וַיְְְבִאֵהוּ בָּבֶל.

• וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְְּשִׁבְְְעָה לַחֹדֶשׁ, הִיא שְְׁנַת תְְּשַׁע־עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְְְ נְְבֻכַדְְְנֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל, בָּא נְְבוּזַרְְְאֲדָן, רַב־טַבָּחִים, הממונה על הטובחים בבני אדם מטעם המלך, עֶבֶד מֶלֶךְְְ־בָּבֶל אל יְְרוּשָׁלִָם,

• וַיִּשְְְׂרֹף אֶת־בֵּית ה' וְְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְְְ וְְאֵת כָָּל־בָּתֵּי יְְרוּשָׁלִַם, וְְאֶת־כָָּל־בֵּית אדם גָּדוֹל בירושלים שָׂרַף בָּאֵשׁ.

• וְְאֶת־חוֹמֹת יְְרוּשָׁלִַם סָבִיב נָתְְצוּ כָָּל־חֵיל כַּשְְְׂדִּים, הבבלים אֲשֶׁר הגיעו עם אותו רַב־טַבָּחִים.

• וְְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְְְׁאָרִים בָּעִיר וְְאֶת־הַנֹּפְְלִים אֲשֶׁר נָפְְלוּ עַל־הַמֶּלֶךְְְ בָּבֶל, מי שברחו בינתיים מן העיר והסתפחו אל מלך בבל, וְְאֵת יֶתֶר הֶהָמוֹן הֶגְְְלָה נְְבוּזַרְְְאֲדָן רַב־טַבָּחִים לבבל.

• וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְְְׁאִיר רַב־טַבָּחִים לְְכֹרְְמִים וּלְְְיוֹגְְבִים, עובדי שדות. הוא לקח עמו לבבל את כל רמי המעלה, והותיר בארץ רק אנשים פשוטים כדי שיתחזקו את חקלאותה.

• וְְאֶת שני עַמּוּדֵי הַנְְּחֹשֶׁת העצומים, יכין ובועז, אֲשֶׁר עמדו בתוך בֵּית־ה' וְְאֶת־הַמְְּכֹנוֹת, כני הנחושת שעליהם עמדו הכיורים, וְְאֶת־יָם הַנְְּחֹשֶׁת, מְכל המים הגדול אֲשֶׁר בְְּבֵית־ה' שִׁבְְּרוּ כַשְְְׂדִּים, כי קשה היה לטלטל אותם כמות שהם, וגם מסתבר שלא היה בהם צורך ככלים ושהבבלים לא ראו בהם חשיבות, וַיִּשְְְׂאוּ אֶת־נְְחֻשְְְׁתָּם בָּבֶלָה.

• וְְאֶת־הַסִּירוֹת, סירים וְְאֶת־הַיָּעִים, המגרפות וְְאֶת־הַמְְזַמְְּרוֹת, כלי זמר וְְאֶת־הַכַּפּוֹת וְְאֵת כָָּל־כְְּלֵי הַנְְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְְשָׁרְְתוּ־בָם לָקָחוּ.

• וְְגם אֶת־הַמַּחְְְתּוֹת וְְאֶת־הַמִּזְְְרָקוֹת, הספלים הגדולים שמהם זרקו את דם הקרבנות על קיר המזבח, אֲשֶׁר זָהָב – זָהָב, וַאֲשֶׁר־כֶּסֶף – כָּסֶף, לָקַח רַב־טַבָּחִים.

• הָעַמּוּדִים – שְְׁנַיִם, הַיָּם – הָאֶחָד, וְְהַמְְּכֹנוֹת אֲשֶׁר־עָשָׂה שְְׁלֹמֹה לְְבֵית ה' – לֹא־הָיָה מִשְְְׁקָל לִנְְְחֹשֶׁת כָָּל־הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. הייתה בהם כמות עצומ ה של נחושת. הם נלקחו רק בגלל המתכת שממנה נעשו.

• שְְׁמֹנֶה עֶשְְְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד וְְכֹתֶרֶת עָלָיו נְְחֹשֶׁת, וְְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, וּשְְְׂבָכָה, רשת וְְרִמֹּנִים לקישוט עַל־הַכֹּתֶרֶת סָבִיב – הַכֹּל נְְחֹשֶׁת, וְְכָאֵלֶּה גם לָעַמּוּד הַשֵּׁנִי עַל־הַשְְּׂבָכָה. שתי הכותרות היו זהות.

• וַיִּקַּח רַב־טַבָּחִים בין השבויים אֶת־שְְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ, הכהן הגדול וְְאֶת־צְְפַנְְְיָהוּ כֹּהֵן מִשְְְׁנֶה, סגנו וְְאֶת־שְְׁלֹשֶׁת שֹׁמְְרֵי הַסַּף, פקידים גבוהים בבית המקדש, כנראה בידם היו מפתחות הלשכות והאוצרות.

• וּמִן־הָעִיר לָקַח סָרִיס, שר אֶחָד אֲשֶׁר־הוּא פָקִיד, מופקד, ממונה עַל־אַנְְְשֵׁי הַמִּלְְְחָמָה, וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים שהיו מֵרֹאֵי פְְנֵי־הַמֶּלֶךְְְ, מהנכבדים הקרובים למלך אֲשֶׁר נִמְְְצְְאוּ בָעִיר באותה עת, וְְאֵת הַסֹּפֵר של שַׂר הַצָּבָא הַמַּצְְְבִּא, שבכוחו להוציא למלחמה אֶת־עַם הָאָרֶץ, וְְשִׁשִּׁים אִישׁ חשובים ומכובדים מֵעַם הָאָרֶץ הַנִּמְְְצְְאִים בָּעִיר, שאולי היו מהסנהדרין הגדולה.

• וַיִּקַּח אֹתָם נְְבוּזַרְְְאֲדָן רַב־טַבָּחִים וַיֹּלֶךְְְ אֹתָם עַל, אל מֶלֶךְְְ בָּבֶל רִבְְְלָתָה, לרבלה.

• וַיַּךְְְ אֹתָם מֶלֶךְְְ בָּבֶל, נבוכדנאצר וַיְְְמִיתֵם בְְּרִבְְְלָה בְְּאֶרֶץ חֲמָת, שכן כנראה ראה בהם אחראים ישירים להתנהגותו של צדקיהו. וַיִּגֶל יְְהוּדָה מֵעַל אַדְְְמָתוֹ.

• וְְהָעָם הַנִּשְְְׁאָר בְְּאֶרֶץ יְְהוּדָה אֲשֶׁר הִשְְְׁאִיר נְְבוּכַדְְְנֶאצַּר מֶלֶךְְְ בָּבֶל, וַיַּפְְְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת־גְְּדַלְְְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן הסופר, כלומר השר הממונה על עסקי החוץ של המלך יאשיהו. במשך דורות הייתה עמדתה של משפחה זו כלפי בבל פייסנית. נבוכדנצר מינה את גדליהו לנציב מטעמו בארץ.

• וַיִּשְְְׁמְְעוּ כָָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים, הֵמָּה וְְהָאֲנָשִׁים, שרי הצבא שברחו במשך הזמן מירושלים ואנשיהם, כִּי־הִפְְְקִיד מֶלֶךְְְ־בָּבֶל אֶת־גְְּדַלְְְיָהוּ לנציב, וַיָּבֹאוּ אֶל־גְְּדַלְְְיָהוּ אל הַמִּצְְְפָּה, שבנחלת בנימין מצפון לירושלים. הם התרכזו סביב גדליה כמין צבא קטן, כדי לשמר קיום יהודי כלשהו במקום. וביניהם היו יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה וְְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וּשְְְׂרָיָה בֶן־תַּנְְְחֻמֶת הַנְְּטֹפָתִי וְְיַאֲזַנְְְיָהוּ בֶּן־הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְְאַנְְְשֵׁיהֶם.

• וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְְּדַלְְְיָהוּ וּלְְְאַנְְְשֵׁיהֶם שבועת אמונים, שלא יארע להם כל רע. וַיֹּאמֶר לָהֶם: אַל־תִּירְְאוּ מֵעַבְְְדֵי הַכַּשְְְׂדִּים. שְְׁבוּ בָאָרֶץ וְְעִבְְְדוּ אֶת־מֶלֶךְְְ בָּבֶל וְְיִטַב לָכֶם, כי יש בידי ייפוי כוח לעשות כרצוני.

• וַיְְְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְְּׁבִיעִי – וכפי הנראה היה זה בראש השנה – בָּא יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה בֶּן־אֱלִישָׁמָע, שהיה מִזֶּרַע הַמְְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת־גְְּדַלְְְיָהוּ וַיָּמֹת, וְְכן הרגו אֶת־הַיְְּהוּדִים וְְאֶת־הַכַּשְְְׂדִּים אֲשֶׁר־הָיוּ אִתּוֹ בַּמִּצְְְפָּה.

• וַיָּקֻמוּ כָָל־הָעָם הנותרים מִקָּטֹן וְְעַד־גָּדוֹל וְְשָׂרֵי הַחֲיָלִים וַיָּבֹאוּ ל מִצְְְרָיִם, כִּי יָרְְאוּ מִפְְּנֵי כַשְְְׂדִּים. הם פחדו שהכשדים יתנקמו בהם על הריגת גדליהו, שמוּנה על ידיהם. אמנם ירמיהו הנביא חיזקם להישאר בארץ ואמר להם שאל להם להתיירא, אבל הם סירבו לשמוע והביאו גם אותו אִתם, בעל כורחו, למצרים.

• וַיְְְהִי בִשְְְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְְגָלוּת יְְהוֹיָכִין מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה, בִּשְְְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְְּעֶשְְְׂרִים וְְשִׁבְְְעָה לַחֹדֶשׁ, נָשָׂא, הרים אֱוִיל מְְרֹדַךְְְ מֶלֶךְְְ בָּבֶל, בנו של נבוכדנאצר, בִּשְְְׁנַת מָָלְְְכוֹ אֶת־רֹאשׁ יְְהוֹיָכִין מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה והוציא אותו מִבֵּית ה כֶּלֶא.

• וַיְְְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת, ויתרה מזו – וַיִּתֵּן אֶת־כִּסְְְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְְּלָכִים שבאו ממדינות נוספות שנכבשו בידי נבוכדנאצר, אֲשֶׁר אִתּוֹ בְְּבָבֶל.

• וְְשִׁנָּא, החליף אֵת בִּגְְְדֵי כִלְְְאוֹ בבגדים של אדם חופשי, וְְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְְפָנָיו כָָּל־יְְמֵי חַיָּיו.

• וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְְּנָה־לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְְְ דְְּבַר־יוֹם בְְּיוֹמוֹ כֹּל יְְמֵי חַיָּו. יהויכין היה מי שהמשיך את שושלת מלכי יהודה, מכיוון שאת ילדיו של המלך צדקיהו פקד נבוכדנאצר להרוג. לפי המסורת, יהויכין היה הצאצא הרשמי היחיד לשושלת מלכי בית דוד. מבניו תימשך השושלת, ומהם יֵצאו ראשי הגולה בבבל. הספר נחתם בחוט של חסד שנמתח על מלך יהודה. ממנו נפתח מאוחר יותר פתח של תקווה.