שמואל ב-פרק-17

ביאורים

  • וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם: אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ, אינני זקוק ליותר מזה. הישאר אתה במקומך ואל תצא להילחם באביך, וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה.

  • וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם, חלוש וירוד. וְהַחֲרַדְתִּי, אבהיל אֹתוֹ, וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְהִכֵּיתִי אז אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ. אני אדאג שירדפו אחרי המלך ויהרגו אותו, כך שלא יהיה צורך במלחמה גדולה,

  • וְאָשִׁיבָה את כָל הָעָם אֵלֶיךָ כשדוד ייהרג, כְּשׁוּב הַכֹּל, כמו שלאחר מותו של שאול כל העם שב אל הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ, דוד. כָּל הָעָם, לאנשיך ולאנשי דוד יִהְיֶה שָׁלוֹם. לא יהיה להם טעם להילחם עוד.

  • וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. אבשלום כינס ישיבת מועצה של האנשים החשובים שסביבו, ולכולם נראתה עצת אחיתופל הגיונית ויעילה.

  • וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם לאיש מאנשיו : קְרָא נָא גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי וְנִשְׁמְעָה מַה בְּפִיו גַּם הוּא. עלינו לשמוע דעה נוספת.

  • וַיָּבֹא חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם. וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו לֵאמֹר: כַּדָּבָר הַזֶּה דִּבֶּר אֲחִיתֹפֶלהֲנַעֲשֶׂה אֶת דְּבָרוֹ אִם אַיִן? אַתָּה דַבֵּר.

  • וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם: לֹא טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת. אחיתופל אמנם החכם הגדול, אבל הפעם לא כיוון יפה. חושי נזהר שלא לפגוע באחיתופל באופן מוחלט.

  • וַיֹּאמֶר חוּשַׁי: אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אָבִיךָ וְאֶת אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים משכבר הֵמָּה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה, הם עכשיו מאוכזבים וכועסים כְּדֹב שַׁכּוּל, שאיבד את גוריו בַּשָּׂדֶה, שאינו חושש לתקוף את כל הנקרה בדרכו. וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה מנוסה וְלֹא יָלִין אֶת הָעָם, לא יאפשר לאנשיו ללון מרוכזים בשטח הפתוח.

  • הִנֵּה עַתָּה הוּא נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים, הבורות, המערות אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת המוסתרים, ואם נשלח אליו צבא – לו יהיה יתרון ההפתעה המקומי. וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם בַּתְּחִלָּה, כאשר יפלו אנשים מהמחנה שלך כבר בתחילת המלחמה, וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ מהעם או מהלוחמים העומדים מאחור שאינם רואים בחשכה את הנעשה, וְאָמַר: הָיְתָה מַגֵּפָה בָּעָם, פגיעה בלוחמים אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם.

  • והוּא – השומע גַם אם יהיה בֶּן חַיִל, אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵההִמֵּס יִמָּס, הוא ייבהל מאוד, כִּי יֹדֵעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי גִבּוֹר אָבִיךָ, וּבְנֵי חַיִל הם האנשים אֲשֶׁר אִתּוֹ. הדבר יערער את המורל של אנשיך.

  • כִּי יָעַצְתִּי, אכן זו עצתי לך : הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב, המתן עד שתאסוף צבא גדול , וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב. אתה עצמך תעמוד בראש הלוחמים.

  • וּבָאנוּ אֵלָיו – אל דוד בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם, וְנַחְנוּ, נחנה עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל הָאֲדָמָה. כשם שהטל מגיע לכל מקום ונפילתו חרישית, כך תהיה התבוסה מוחלטת וללא מהומה. וְלֹא נוֹתַר, יישאר בּוֹ וּבְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ גַּם אֶחָד.

  • וְגם אִם בינתיים אֶל עִיר יֵאָסֵף, יתחבא דוד בעיר מבוצרת, וְהִשִּׂיאוּ, יעבירו כָל יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים, וְסָחַבְנוּ אֹתוֹ עַד הַנַּחַל. נוכל לגרור את המקום כולו בחבלים, כביכול, עַד אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא שָׁם גַּם צְרוֹר, לא יישאר אפילו פירור אבן.

  • וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל. כל הנוכחים הזדהו עם דברי חושי וחששו מהתנגשות פנים אל פנים עם דוד. אף שהיה בידם צבא גדול הרבה יותר מצבאו של המלך הגולה, הם העדיפו לצבור כוחות נוספים לקראת הקרב. כאן יש פסקה באמצע פסוק, המדגישה את המעבר לדברים הבאים: וַה' צִוָּה לְהָפֵר אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה מעצת חושי, שכן אילו התגשמה עצתו של אחיתופל, לא היה לדוד כל סיכוי. לְבַעֲבוּר הָבִיא ה' אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת הָרָעָה.

  • וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים לאחר הכרעת אבשלום והמועצה שלו : כָּזֹאת וְכָזֹאת יָעַץ אֲחִיתֹפֶל אֶת אַבְשָׁלֹם וְאֵת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָזֹאת וְכָזֹאת יָעַצְתִּי אָנִי. הוא דיווח להם שנראה שעצתו התקבלה.

  • וְאף על פי כן, עַתָּה שִׁלְחוּ מְהֵרָה וְהַגִּידוּ לְדָוִד לֵאמֹר: אַל תָּלֶן הַלַּיְלָה בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר וְגַם עָבוֹר תַּעֲבוֹר, המשך להתקדם למקום בטוח יותר, פֶּן יְבֻלַּע, יהיה נזק לַמֶּלֶךְ וּלְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ. למרות שלפי שעה הצליח חושי לדחות את המתקפה, הוא לא היה בטוח שהתכניות לא ישתנו. לכן יעץ לדוד לארגן את אנשיו למערך מלחמתי.

  • וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ עֹמְדִים בְּעֵין רֹגֵל. הם הסתתרו מחוץ לעיר כדי שלא לעורר חשד, וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה מבית צדוק וְהִגִּידָה לָהֶם את הידיעה, וְהֵם יֵלְכוּ וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד, כִּי לֹא יוּכְלוּ לְהֵרָאוֹת לָבוֹא הָעִירָה.

  • וַיַּרְא אֹתָם נַעַר כלשהו. הם עוררו את חשדו, אולי בכך שלא היו בתוך העיר, וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם. יהונתן ואחימעץ חשו בכך וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם מְהֵרָה, וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית אִישׁ בְּבַחוּרִים וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ, וַיֵּרְדוּ שָׁם להתחבא בבאר.

  • וַתִּקַּח הָאִשָּׁה, בעלת הבית, וַתִּפְרֹשׂ אֶת הַמָּסָךְ, הכיסוי עַל פְּנֵי הַבְּאֵר, וַתִּשְׁטַח עָלָיו את הָרִפוֹת, גרעיני החיטה הכתושים שלא נטחנו לקמח, כאילו התכוונה לברור את הגרגרים או לייבשם, וְלֹא נוֹדַע דָּבָר.

  • וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה לחפש את שני הצעירים. וַיֹּאמְרוּ: אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן? וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה: הם עָבְרוּ מכאן לכיוון מִיכַל הַמָּיִם, פלג המים. וַיְבַקְשׁוּ, עבדי אבשלום חיפשו וְלֹא מָצָאוּ, וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם.

  • וַיְהִי אַחֲרֵי לֶכְתָּם, וַיַּעֲלוּ יהונתן ואחימעץ מֵהַבְּאֵר, וַיֵּלְכוּ וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד את שאירע בירושלים. וַיֹּאמְרוּ אֶל דָּוִד: קוּמוּ וְעִבְרוּ מְהֵרָה אֶת הַמַּיִם – מי הירדן, כִּי כָכָה – להשמיד אתכם כאן קודם שתספיקו להתארגן, יָעַץ עֲלֵיכֶם אֲחִיתֹפֶל.

  • וַיָּקָם דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן לאזור בטוח יותר. כאן קיבלו יתר תמיכה מאנשי המקום. הירדן הוא גם מחסום טבעי שיכול היה לעכב את תנועתו של צבא אבשלום. עַד אוֹר הַבֹּקֶר עַד אַחַד מהם לֹא נֶעְדָּר אֲשֶׁר לֹא עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן.

  • וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ. הואיל והיה איש חכם מאוד, הוא נוכח בחולשתו של אבשלום והניח שאין לו סיכוי של ממש. אשר על כן – וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ, אֶל עִירוֹ גילֹה, וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ, השאיר צוואה לבני ביתו, וַיֵּחָנַק וַיָּמָת. כאחד מראשי המורדים היה ברור לו שעם מפלתו של אבשלום לא תהיה גם לו תקומה. אם דוד יחזור – הוא בוודאי יתנקם בו, ולכן לא המתין עד שהדברים יקרו בפועל, והעדיף לתלות את עצמו. וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו. בדרך זו נקבר אחיתופל בקברי אבותיו כאדם בעל מעמד ולא כמורד במלכות שאולי ייקבר במקום לא מכובד, וייתכן שגם רכושו יחרם כשל מורד במלכות.

  • וְדָוִד בָּא מַחֲנָיְמָה, לעיר מחניִם שבעבר הירדן, וְאַבְשָׁלֹם עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ. מחנה אבשלום נערך למלחמה.

  • וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת, במקום יוֹאָב, מפקד עַל הַצָּבָא. וַעֲמָשָׂא היה בֶן אִישׁ וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲשֶׁר בָּא אֶל אֲבִיגַל בַּת נָחָשׁ, אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב. עמשא היה אחיין של צרויה אחות דוד, ומכיוון שהיה איש צבא, מינה אותו אבשלום להיות שר צבאו.

  • וַיִּחַן יִשְׂרָאֵל וְאַבְשָׁלֹם ב אֶרֶץ הַגִּלְעָד.

  • וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה, וְהנה הגיעו שֹׁבִי בֶן נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן, אולי הוא בנו של מלך בני עמון לשעבר. אמנם דוד שׂם שַׁמות בעמונים, אבל הוא השאיר בידם מלוכה מסוימת ואולי שֹׁבי משל בהם, וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מהמקום שנקרא לֹא דְבָר, וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵרֹגְלִים.

  • מִשְׁכָּב, מצעים וְסַפּוֹת, כלי קיבול לנוזלים, ספלים וּכְלִי יוֹצֵר, כלי חרס המשמשים לאוכל וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי, גרעינים או קמח חיטה שנקלו באש כדי לשמרם, וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי גם ממינים אלה

  • וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר, בקר שפוּת; אולי חתוך ומוכן לבישול. או: גבינה העשויה מבקר. את כל זה הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל, כִּי אָמְרוּ: הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר.

פסוקים

  1. ויאמר אחיתפל אל־אבשלם אבחרה נא שנים־עשר אלף איש ואקומה וארדפה אחרי־דוד הלילה
  2. ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים והחרדתי אתו ונס כל־העם אשר־אתו והכיתי את־המלך לבדו
  3. ואשיבה כל־העם אליך כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש כל־העם יהיה שלום
  4. ויישר הדבר בעיני אבשלם ובעיני כל־זקני ישראל
  5. ויאמר אבשלום קרא נא גם לחושי הארכי ונשמעה מה־בפיו גם־הוא
  6. ויבא חושי אל־אבשלום ויאמר אבשלום אליו לאמר כדבר הזה דבר אחיתפל הנעשה את־דברו אם־אין אתה דבר
  7. ויאמר חושי אל־אבשלום לא־טובה העצה אשר־יעץ אחיתפל בפעם הזאת
  8. ויאמר חושי אתה ידעת את־אביך ואת־אנשיו כי גברים המה ומרי נפש המה כדב שכול בשדה ואביך איש מלחמה ולא ילין את־העם
  9. הנה עתה הוא־נחבא באחת הפחתים או באחד המקומת והיה כנפל בהם בתחלה ושמע השמע ואמר היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלם
  10. והוא גם־בן־חיל אשר לבו כלב האריה המס ימס כי־ידע כל־ישראל כי־גבור אביך ובני־חיל אשר אתו
  11. כי יעצתי האסף יאסף עליך כל־ישראל מדן ועד־באר שבע כחול אשר־על־הים לרב ופניך הלכים בקרב
  12. ובאנו אליו באחת [באחד] המקומת אשר נמצא שם ונחנו עליו כאשר יפל הטל על־האדמה ולא־נותר בו ובכל־האנשים אשר־אתו גם־אחד
  13. ואם־אל־עיר יאסף והשיאו כל־ישראל אל־העיר ההיא חבלים וסחבנו אתו עד־הנחל עד אשר־לא־נמצא שם גם־צרור
  14. ויאמר אבשלום וכל־איש ישראל טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתפל ויהוה צוה להפר את־עצת אחיתפל הטובה לבעבור הביא יהוה אל־אבשלום את־הרעה
  15. ויאמר חושי אל־צדוק ואל־אביתר הכהנים כזאת וכזאת יעץ אחיתפל את־אבשלם ואת זקני ישראל וכזאת וכזאת יעצתי אני
  16. ועתה שלחו מהרה והגידו לדוד לאמר אל־תלן הלילה בערבות המדבר וגם עבור תעבור פן יבלע למלך ולכל־העם אשר אתו
  17. ויהונתן ואחימעץ עמדים בעין־רגל והלכה השפחה והגידה להם והם ילכו והגידו למלך דוד כי לא יוכלו להראות לבוא העירה
  18. וירא אתם נער ויגד לאבשלם וילכו שניהם מהרה ויבאו אל־בית־איש בבחורים ולו באר בחצרו וירדו שם
  19. ותקח האשה ותפרש את־המסך על־פני הבאר ותשטח עליו הרפות ולא נודע דבר
  20. ויבאו עבדי אבשלום אל־האשה הביתה ויאמרו איה אחימעץ ויהונתן ותאמר להם האשה עברו מיכל המים ויבקשו ולא מצאו וישבו ירושלם
  21. ויהי אחרי לכתם ויעלו מהבאר וילכו ויגדו למלך דוד ויאמרו אל־דוד קומו ועברו מהרה את־המים כי־ככה יעץ עליכם אחיתפל
  22. ויקם דוד וכל־העם אשר אתו ויעברו את־הירדן עד־אור הבקר עד־אחד לא נעדר אשר לא־עבר את־הירדן
  23. ואחיתפל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את־החמור ויקם וילך אל־ביתו אל־עירו ויצו אל־ביתו ויחנק וימת ויקבר בקבר אביו
  24. ודוד בא מחנימה ואבשלם עבר את־הירדן הוא וכל־איש ישראל עמו
  25. ואת־עמשא שם אבשלם תחת יואב על־הצבא ועמשא בן־איש ושמו יתרא הישראלי אשר־בא אל־אביגל בת־נחש אחות צרויה אם יואב
  26. ויחן ישראל ואבשלם ארץ הגלעד
  27. ויהי כבוא דוד מחנימה ושבי בן־נחש מרבת בני־עמון ומכיר בן־עמיאל מלא דבר וברזלי הגלעדי מרגלים
  28. משכב וספות וכלי יוצר וחטים ושערים וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי
  29. ודבש וחמאה וצאן ושפות בקר הגישו לדוד ולעם אשר־אתו לאכול כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר

פסוקים מנוקד

  1. וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל־אַבְשָׁלֹם אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי־דָוִד הַלָּיְלָה׃
  2. וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ וְנָס כָּל־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ וְהִכֵּיתִי אֶת־הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ׃
  3. וְאָשִׁיבָה כָל־הָעָם אֵלֶיךָ כְּשׁוּב הַכֹּל הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ כָּל־הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם׃
  4. וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃
  5. וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם קְרָא נָא גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי וְנִשְׁמְעָה מַה־בְּפִיו גַּם־הוּא׃
  6. וַיָּבֹא חוּשַׁי אֶל־אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה דִּבֶּר אֲחִיתֹפֶל הֲנַעֲשֶׂה אֶת־דְּבָרוֹ אִם־אַיִן אַתָּה דַבֵּר׃
  7. וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל־אַבְשָׁלוֹם לֹא־טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר־יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת׃
  8. וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה וְלֹא יָלִין אֶת־הָעָם׃
  9. הִנֵּה עַתָּה הוּא־נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם בַּתְּחִלָּה וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ וְאָמַר הָיְתָה מַגֵּפָה בָּעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם׃
  10. וְהוּא גַם־בֶּן־חַיִל אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה הִמֵּס יִמָּס כִּי־יֹדֵעַ כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּי־גִבּוֹר אָבִיךָ וּבְנֵי־חַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ׃
  11. כִּי יָעַצְתִּי הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל־יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד־בְּאֵר שֶׁבַע כַּחוֹל אֲשֶׁר־עַל־הַיָּם לָרֹב וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב׃
  12. וּבָאנוּ אֵלָיו באחת [בְּאַחַד] הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם וְנַחְנוּ עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל־הָאֲדָמָה וְלֹא־נוֹתַר בּוֹ וּבְכָל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־אִתּוֹ גַּם־אֶחָד׃
  13. וְאִם־אֶל־עִיר יֵאָסֵף וְהִשִּׂיאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל אֶל־הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים וְסָחַבְנוּ אֹתוֹ עַד־הַנַּחַל עַד אֲשֶׁר־לֹא־נִמְצָא שָׁם גַּם־צְרוֹר׃
  14. וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל וַיהוָה צִוָּה לְהָפֵר אֶת־עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה לְבַעֲבוּר הָבִיא יְהוָה אֶל־אַבְשָׁלוֹם אֶת־הָרָעָה׃
  15. וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל־צָדוֹק וְאֶל־אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים כָּזֹאת וְכָזֹאת יָעַץ אֲחִיתֹפֶל אֶת־אַבְשָׁלֹם וְאֵת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת יָעַצְתִּי אָנִי׃
  16. וְעַתָּה שִׁלְחוּ מְהֵרָה וְהַגִּידוּ לְדָוִד לֵאמֹר אַל־תָּלֶן הַלַּיְלָה בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר וְגַם עָבוֹר תַּעֲבוֹר פֶּן יְבֻלַּע לַמֶּלֶךְ וּלְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ׃
  17. וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ עֹמְדִים בְּעֵין־רֹגֵל וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה וְהִגִּידָה לָהֶם וְהֵם יֵלְכוּ וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד כִּי לֹא יוּכְלוּ לְהֵרָאוֹת לָבוֹא הָעִירָה׃
  18. וַיַּרְא אֹתָם נַעַר וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם מְהֵרָה וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּית־אִישׁ בְּבַחוּרִים וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ וַיֵּרְדוּ שָׁם׃
  19. וַתִּקַּח הָאִשָּׁה וַתִּפְרֹשׂ אֶת־הַמָּסָךְ עַל־פְּנֵי הַבְּאֵר וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִפוֹת וְלֹא נוֹדַע דָּבָר׃
  20. וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל־הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם וַיְבַקְשׁוּ וְלֹא מָצָאוּ וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם׃
  21. וַיְהִי אַחֲרֵי לֶכְתָּם וַיַּעֲלוּ מֵהַבְּאֵר וַיֵּלְכוּ וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמְרוּ אֶל־דָּוִד קוּמוּ וְעִבְרוּ מְהֵרָה אֶת־הַמַּיִם כִּי־כָכָה יָעַץ עֲלֵיכֶם אֲחִיתֹפֶל׃
  22. וַיָּקָם דָּוִד וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּעַבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן עַד־אוֹר הַבֹּקֶר עַד־אַחַד לֹא נֶעְדָּר אֲשֶׁר לֹא־עָבַר אֶת־הַיַּרְדֵּן׃
  23. וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ אֶל־עִירוֹ וַיְצַו אֶל־בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו׃
  24. וְדָוִד בָּא מַחֲנָיְמָה וְאַבְשָׁלֹם עָבַר אֶת־הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ׃
  25. וְאֶת־עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב עַל־הַצָּבָא וַעֲמָשָׂא בֶן־אִישׁ וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲשֶׁר־בָּא אֶל־אֲבִיגַל בַּת־נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב׃
  26. וַיִּחַן יִשְׂרָאֵל וְאַבְשָׁלֹם אֶרֶץ הַגִּלְעָד׃
  27. וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה וְשֹׁבִי בֶן־נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי־עַמּוֹן וּמָכִיר בֶּן־עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵרֹגְלִים׃
  28. מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי׃
  29. וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ לֶאֱכוֹל כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר׃

מקומות

  • באר שבע

    עיר האבות בנגב יהודה ובנחלת שמעון.
    כיום מזוהה באיזור השוק של באר שבע המודרנית. (ר' אשתורי הפרחי)
    יש שמזהים אותה בתל שבע.
    מוזכרת כגבול הדרומי של ההתיישבות בארץ ישראל 'מדן ועד באר שבע'.
    דרומית לבאר שבע לא ניתן לקיים חיי קבע בשל תנאי המדבר הקשים.

  • דן, ליש

    שם העיר הראשית של שבט דן, שנקראה לפני הכיבוש ליש או לשם.
    כיום מזוהה עם תל אל-קאדי, הוא תל דן. (רובינסון)

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • לא(לו) דבר (לדבר)
  • מחנים
  • עין רוגל
  • רבת עמון
  • גלעד

    חבל ארץ בעבר הירדן המזרחי, משתרע מים הכנרת ועד ים המלח.

  • נהר הירדן

    נהר הזורם בארץ ישראל מצפון לדרום, המחלק את הארץ בין ארץ ישראל המערבית לארץ ישראל המזרחית ונחשב כגבולה של הארץ (במדבר לד, יב). ראשיתו בחרמון ואחריתו בים המלח.
    העמק בו הוא זורם מכונה במקרא כיכר הירדן ובערבית 'הזור'
    חלקו הדרומי של עמק הירדן מכונה ערבות מואב וערבות יריחו.

  • בחורים

    עיר בנחלת בנימין.
    כיום מזוהה עם ראס תמים ליד א-טור. (מיכאל אבי יונה)