שמואל ב-פרק-24

ביאורים

  • וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת, לרגוז בְּיִשְׂרָאֵל. לא התפרש כאן על מה היה הכעס, אבל הפועל וַיֹּסֶף מרמז על שלוש שנות הרעב או על נפילת עשרים אלף מישראל במלחמת אבשלום. וַיָּסֶת אֶת דָּוִד, ה' העלה בלבו רעיון שהיה לשטן ולמשחית בָּהֶם, בישראל, לֵאמֹר: לֵךְ מְנֵה, ספוֹר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה.

  • וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב, שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ: שׁוּט, לך נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אתה ואנשי הצבא אֶת הָעָם, עִרכו מִפקד, וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם.יואב לא אהב את הרעיון כלל.

  • וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ: אדרבא, וְיוֹסֵף ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל, על הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים, פי מאה ממספרם הנוכחי. יואב הוסיף איחול – וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת. שתזכה לראות את ריבוים. וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה? לשם מה אתה רוצה לבדוק את המספרים?

  • וַיֶּחֱזַק, גבר דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל. הפקודה ניתנת בכל זאת. וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל מ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל.

  • וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר, מ ימִין, הם חנו בדרום ערוער הָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל משם יצאו אל הַגָּד, נחלת שבט גד, והמשיכו אֶל יַעְזֵר שבגבול גד.

  • וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי, וַיָּבֹאוּ צפונה דָּנָה, יַּעַן וְסָבִיב אֶל צִידוֹן.

  • וַיָּבֹאוּ מִבְצַר צֹר וְכָל עָרֵי הַחִוִּי, שבאזור החרמון, וְהַכְּנַעֲנִי, שגם שם היו כנראה יישובים של ישראל, וַיֵּצְאוּ משם דרומה אֶל נֶגֶב יְהוּדָה עד בְּאֵר שָׁבַע, שנחשבה למעין גבול דרומי של הארץ.

  • וַיָּשֻׁטוּ בְּכָל הָאָרֶץ, וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה תִשְׁעָה חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם חזרה אל יְרוּשָׁלִָם.

  • וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ. וַתְּהִי עדת יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב. הוא ספר רק את האנשים הראויים לשרת בצבא. וְאִישׁ יְהוּדָה, שנמנו כיחידה לעצמה היו חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ. לפי המספרים המעוגלים נראה שהיה זה אומדן שהתבסס על ספירה.

  • וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ, דוד הצטער והתחרט אַחֲרֵי כֵן, ש סָפַר אֶת הָעָם. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה': חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי. וְעַתָּה, ה', הַעֲבֶר, סלק נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד. עשיתי מעשה שטות, שהרי המפקד לא נעשה לצורך כלשהו, אלא היה ביטוי ליומרנות גרידא.

  • וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר. וּדְבַר ה' הָיָה אֶל גָּד הַנָּבִיא, חֹזֵה דָוִד. מלבד נתן, גם גד היה נביא בשירות המלך, לֵאמֹר:

  • הָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִד, ואמור לו : כֹּה אָמַר ה': שָׁלֹשׁ פורענויות אָנֹכִי נוֹטֵל, מטיל עָלֶיךָבְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֶם. וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ.

  • וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד וַיַּגֶּד לוֹ את הדברים בפירוט, וַיֹּאמֶר לוֹ: הֲתבחר ש תָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ, אִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ, תברח לִפְנֵי צָרֶיךָ, וְהוּא – האויב יהיה רֹדְפֶךָ וְהאפשרות השלישית היא אִם הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר, מחלה מדבקת קשה בְּאַרְצֶךָ? עַתָּה דַּע וּרְאֵה, התבונן ובחר מָה אָשִׁיב ל שֹׁלְחִי, ה', דָּבָר.

  • וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד: צַר לִי מְאֹד על בחירה זו. עם זאת, נִפְּלָה נָּא בְיַד ה', כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה. אני מעדיף את מגפת הדבר, שהיא ביד ה', מאשר ליפול ביד האויבים. שבע שנות רעב הן עונש כבד מדי, וגם עונשן תלוי במידה רבה ביכולותיהן ובחסדיהן של הבריות.

  • וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד, זמן קבוע, אולי סוף היום. וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ.

  • וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ המשחית אל יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ, אבל אז – וַיִּנָּחֶם ה' אֶל, ה' שינה כביכול את דעתו על הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם: רַב, די. עַתָּה הֶרֶף, ה נח יָדֶךָ מלהכות אותם עוד. וּמַלְאַךְ ה' הָיָה עומד עִם, ליד גֹּרֶן הָאֲרַוְנָה הַיְבֻסִי.

  • וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה' בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם, וַיֹּאמֶר: הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי בכך שערכתי את המפקד, וְאֵלֶּה הַצֹּאן, בני ישראל מֶה עָשׂוּ?! במה הם חטאו?! תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי. אני מקבל על עצמי את המוות, אבל אל תכה את כל ישראל.

  • וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא, וַיֹּאמֶר לוֹ: עֲלֵה ו הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי, שבה ראית את המלאך שולח ידו לעבר ירושלים.

  • וַיַּעַל דָּוִד לשם כִּדְבַר גָּד, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. דוד הגיע עם פמלייתו.

  • וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה, וַיַּרְא אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו, סמוך לו . וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ על אַפָּיו אָרְצָה.

  • וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה: מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ? וַיֹּאמֶר דָּוִד: לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן על מנת לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַה', וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם. קיבלתי הוראה לבנות כאן מזבח, וכיוון שזה הגורן שלך, באתי לקנות אותו ממך.

  • וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד: יִקַּח וְיַעַל, ויעלה לקרבן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ את הַטּוֹב בְּעֵינָיו. רְאֵה, בְּחר את הַבָּקָר המצוי כאן לָעֹלָה, וְהַמֹּרִגִּים, כלי הדיש וּכְלֵי הַבָּקָר יהיו לָעֵצִים לצורך הקרבן.

  • הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ, מלך יבוס לשעבר לַמֶּלֶךְ דוד. וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ: הלוואי ש ה' אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ, יקבל את עולתך ברצון.

  • וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה: לֹא כדבריך , כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ, מאתך בִּמְחִיר, וְלֹא אַעֲלֶה לַה' אֱלֹהַי עֹלוֹת ב חִנָּם. וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר לעולה בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים.

  • וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַה', וַיַּעַל על המזבח עֹלוֹת וּשְׁלָמִים. וַיֵּעָתֵר, התרצה ה' לָאָרֶץ, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל.

פסוקים

  1. ויסף אף־יהוה לחרות בישראל ויסת את־דוד בהם לאמר לך מנה את־ישראל ואת־יהודה
  2. ויאמר המלך אל־יואב שר־החיל אשר־אתו שוט־נא בכל־שבטי ישראל מדן ועד־באר שבע ופקדו את־העם וידעתי את מספר העם
  3. ויאמר יואב אל־המלך ויוסף יהוה אלהיך אל־העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדני־המלך ראות ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה
  4. ויחזק דבר־המלך אל־יואב ועל שרי החיל ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפקד את־העם את־ישראל
  5. ויעברו את־הירדן ויחנו בערוער ימין העיר אשר בתוך־הנחל הגד ואל־יעזר
  6. ויבאו הגלעדה ואל־ארץ תחתים חדשי ויבאו דנה יען וסביב אל־צידון
  7. ויבאו מבצר־צר וכל־ערי החוי והכנעני ויצאו אל־נגב יהודה באר שבע
  8. וישטו בכל־הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ירושלם
  9. ויתן יואב את־מספר מפקד־העם אל־המלך ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש־חיל שלף חרב ואיש יהודה חמש־מאות אלף איש
  10. ויך לב־דוד אתו אחרי־כן ספר את־העם ויאמר דוד אל־יהוה חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה יהוה העבר־נא את־עון עבדך כי נסכלתי מאד
  11. ויקם דוד בבקר ודבר־יהוה היה אל־גד הנביא חזה דוד לאמר
  12. הלוך ודברת אל־דוד כה אמר יהוה שלש אנכי נוטל עליך בחר־לך אחת־מהם ואעשה־לך
  13. ויבא־גד אל־דוד ויגד־לו ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם־שלשה חדשים נסך לפני־צריך והוא רדפך ואם־היות שלשת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה־אשיב שלחי דבר
  14. ויאמר דוד אל־גד צר־לי מאד נפלה־נא ביד־יהוה כי־רבים רחמו [רחמיו] וביד־אדם אל־אפלה
  15. ויתן יהוה דבר בישראל מהבקר ועד־עת מועד וימת מן־העם מדן ועד־באר שבע שבעים אלף איש
  16. וישלח ידו המלאך ירושלם לשחתה וינחם יהוה אל־הרעה ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה היה עם־גרן האורנה [הארונה] היבסי
  17. ויאמר דוד אל־יהוה בראתו את־המלאך המכה בעם ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי
  18. ויבא־גד אל־דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם ליהוה מזבח בגרן ארניה [ארונה] היבסי
  19. ויעל דוד כדבר־גד כאשר צוה יהוה
  20. וישקף ארונה וירא את־המלך ואת־עבדיו עברים עליו ויצא ארונה וישתחו למלך אפיו ארצה
  21. ויאמר ארונה מדוע בא אדני־המלך אל־עבדו ויאמר דוד לקנות מעמך את־הגרן לבנות מזבח ליהוה ותעצר המגפה מעל העם
  22. ויאמר ארונה אל־דוד יקח ויעל אדני המלך הטוב בעינו [בעיניו] ראה הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים
  23. הכל נתן ארונה המלך למלך ויאמר ארונה אל־המלך יהוה אלהיך ירצך
  24. ויאמר המלך אל־ארונה לא כי־קנו אקנה מאותך במחיר ולא אעלה ליהוה אלהי עלות חנם ויקן דוד את־הגרן ואת־הבקר בכסף שקלים חמשים
  25. ויבן שם דוד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויעתר יהוה לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל

פסוקים מנוקד

  1. וַיֹּסֶף אַף־יְהוָה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת־דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאֶת־יְהוּדָה׃
  2. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־יוֹאָב שַׂר־הַחַיִל אֲשֶׁר־אִתּוֹ שׁוּט־נָא בְּכָל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד־בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת־הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם׃
  3. וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל־הַמֶּלֶךְ וְיוֹסֵף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים וְעֵינֵי אֲדֹנִי־הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה׃
  4. וַיֶּחֱזַק דְּבַר־הַמֶּלֶךְ אֶל־יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת־הָעָם אֶת־יִשְׂרָאֵל׃
  5. וַיַּעַבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר יְמִין הָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ־הַנַּחַל הַגָּד וְאֶל־יַעְזֵר׃
  6. וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה וְאֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי וַיָּבֹאוּ דָּנָה יַּעַן וְסָבִיב אֶל־צִידוֹן׃
  7. וַיָּבֹאוּ מִבְצַר־צֹר וְכָל־עָרֵי הַחִוִּי וְהַכְּנַעֲנִי וַיֵּצְאוּ אֶל־נֶגֶב יְהוּדָה בְּאֵר שָׁבַע׃
  8. וַיָּשֻׁטוּ בְּכָל־הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה תִשְׁעָה חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם יְרוּשָׁלִָם׃
  9. וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת־מִסְפַּר מִפְקַד־הָעָם אֶל־הַמֶּלֶךְ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ־חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ׃
  10. וַיַּךְ לֵב־דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי־כֵן סָפַר אֶת־הָעָם וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־יְהוָה חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְעַתָּה יְהוָה הַעֲבֶר־נָא אֶת־עֲוֺן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד׃
  11. וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר וּדְבַר־יְהוָה הָיָה אֶל־גָּד הַנָּבִיא חֹזֵה דָוִד לֵאמֹר׃
  12. הָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל־דָּוִד כֹּה אָמַר יְהוָה שָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ בְּחַר־לְךָ אַחַת־מֵהֶם וְאֶעֱשֶׂה־לָּךְ׃
  13. וַיָּבֹא־גָד אֶל־דָּוִד וַיַּגֶּד־לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ אִם־שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי־צָרֶיךָ וְהוּא רֹדְפֶךָ וְאִם־הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ עַתָּה דַּע וּרְאֵה מָה־אָשִׁיב שֹׁלְחִי דָּבָר׃
  14. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־גָּד צַר־לִי מְאֹד נִפְּלָה־נָּא בְיַד־יְהוָה כִּי־רַבִּים רחמו [רַחֲמָיו] וּבְיַד־אָדָם אַל־אֶפֹּלָה׃
  15. וַיִּתֵּן יְהוָה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד־עֵת מוֹעֵד וַיָּמָת מִן־הָעָם מִדָּן וְעַד־בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ׃
  16. וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ וַיִּנָּחֶם יְהוָה אֶל־הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ יְהוָה הָיָה עִם־גֹּרֶן האורנה [הָאֲרַוְנָה] הַיְבֻסִי׃
  17. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־יְהוָה בִּרְאֹתוֹ אֶת־הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי׃
  18. וַיָּבֹא־גָד אֶל־דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַיהוָה מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן ארניה [אֲרַוְנָה] הַיְבֻסִי׃
  19. וַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר־גָּד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה׃
  20. וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה וַיַּרְא אֶת־הַמֶּלֶךְ וְאֶת־עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה׃
  21. וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי־הַמֶּלֶךְ אֶל־עַבְדּוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת־הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם׃
  22. וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל־דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בעינו [בְּעֵינָיו] רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים׃
  23. הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל־הַמֶּלֶךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ׃
  24. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־אֲרַוְנָה לֹא כִּי־קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד אֶת־הַגֹּרֶן וְאֶת־הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים׃
  25. וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר יְהוָה לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל׃

מקומות

  • באר שבע

    עיר האבות בנגב יהודה ובנחלת שמעון.
    כיום מזוהה באיזור השוק של באר שבע המודרנית. (ר' אשתורי הפרחי)
    יש שמזהים אותה בתל שבע.
    מוזכרת כגבול הדרומי של ההתיישבות בארץ ישראל 'מדן ועד באר שבע'.
    דרומית לבאר שבע לא ניתן לקיים חיי קבע בשל תנאי המדבר הקשים.

  • דן, ליש

    שם העיר הראשית של שבט דן, שנקראה לפני הכיבוש ליש או לשם.
    כיום מזוהה עם תל אל-קאדי, הוא תל דן. (רובינסון)

  • יעזר

    עיר וחבל ארץ בעבר הירדן המזרחי.

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • ערוער (ראובן)
  • צור

    עיר ממלכה כנענית.
    על חוף הים התיכון מצפון לארץ ישראל.

  • צידון

    עיר נמל מצפון לצור

  • גלעד

    חבל ארץ בעבר הירדן המזרחי, משתרע מים הכנרת ועד ים המלח.

  • נהר הירדן

    נהר הזורם בארץ ישראל מצפון לדרום, המחלק את הארץ בין ארץ ישראל המערבית לארץ ישראל המזרחית ונחשב כגבולה של הארץ (במדבר לד, יב). ראשיתו בחרמון ואחריתו בים המלח.
    העמק בו הוא זורם מכונה במקרא כיכר הירדן ובערבית 'הזור'
    חלקו הדרומי של עמק הירדן מכונה ערבות מואב וערבות יריחו.

  • נגב

    הנגב הוא האיזור הדרומי של ארץ ישראל, הנמצא בגבול שבין הארץ המיוּשֶׁבֶת לבין המדבר. שורש המילה "נגב" משמעותו "יָבֵש", בגלל אוֹפיוֹ היבש והמדברי של איזור זה. העיר המרכזית בנגב היא באר שבע. בגלל מיקומו הגיאוגרפי של הנגב בדרום הארץ, המילה "נגב" משמשת במקרא פעמים רבות במשמעות של "דָרוֹם": "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה" (בראשית כ"ח 28).