ישעיהו-פרק-9

ביאורים

  • הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל, יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת, צל מוות, עלטה — אוֹר נָגַהּ, זרח עֲלֵיהֶם.

  • הִרְבִּיתָ, רוממת את הַגּוֹי, העם, לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה. לא תמיד עם הריבוי וההצלחה גדלה גם השמחה, אבל כאן שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר, לעומת שעת הזריעה — המלֻווה בדמעה ובחוסר ודאות, בקציר מתעוררת שמחה ורינה. כיוצא בזה בקציר המלחמות — כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל. מדובר בשמחה שתבוא בעקבות מלחמות שונות שאינן מתוארות במדויק.

  • כִּי אֶת מי שהיה עֹל סֻבֳּלוֹ, משא סבלו של איש יהודה וְאֵת מי שהיה מַטֵּה הנתון על שִׁכְמוֹ, כעול על כתפי הבהמה, את שֵׁבֶט, השוט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ — הַחִתֹּתָ, שברת כְּיוֹם מִדְיָן, כמו היום שבו ניצח גדעון את המדינים.

  • כִּי כָל סְאוֹן, כנראה סנדל צבאי או נעל צבאית בעלת כיסויי מתכת לשם הגנה ולשם התקפה ה סֹאֵן בְּרַעַשׁ, וְשִׂמְלָה, בגד עליון ש מְגוֹלָלָה בְדָמִים, מתפלשת וספוגה בדם המלחמה — וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ. העם ינצח במלחמה ויוכל לשרוף את כל בגדי הלוחמים ואביזריהם שאינם ראויים עוד לשימוש.

  • כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ. ייתכן שזהו בן נוסף שעתיד להיוולד לישעיהו הנביא מלבד הבנים שהוזכרו בפרקים הקודמים — שאר ישוב, עמנו אל ומהר שלל חש בז; אולי זו נבואה על ילד שנולד לבית המלוכה באותו זמן; ושמא מתייחסים הדברים לעתיד לבוא. וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ, הוא יקבל את התפקיד, וַיִּקְרָא, ייקרא שְׁמוֹ: פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם, זה שמו הארוך של אדם אחד, שכולו תארי כבוד של מלך ומושיע.

  • לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה, לגדולת התפקיד וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ, שיבואו כאשר ישב מלך חדש עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין, לכונן אֹתָהּ — את הממלכה, וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. קִנְאַת ה' צְבָאוֹת המקנא לציון ממחרפיה תַּעֲשֶׂה זֹּאת. ונבואה קרובה יותר:

  • דָּבָר שָׁלַח אֲדֹנָי בְּיַעֲקֹב, שליחות של נבואה, וְנָפַל, נפוץ ונודע בְּיִשְׂרָאֵל:

  • וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ, אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן, המ דברים בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב לֵאמֹר:

  • לְבֵנִים נָפָלוּ — וְאולם אנחנו בתים חדשים של גָזִית, אבנים מסותתות נִבְנֶה. שִׁקְמִים, שהיו עצים זולים יחסית, גֻּדָּעוּ, ובמקומם — אֲרָזִים נַחֲלִיף.

  • וַיְשַׂגֵּב, יחזק ה' אֶת צָרֵי, אויבי רְצִין מלך ארם, שעליו סמכו ישראל, לקום עָלָיו, וְאֶת אֹיְבָיו של ישראל הוא יְסַכְסֵךְ ויעורר כנגדו.

  • אֲרָם השוכן מִקֶּדֶם, מצד מזרח, למעשה מצפון-מזרח לארץ ישראל, וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר, מדרום-מערב — וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה.ו בְכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה להכותם. עדיין לא הסתיימו הצרות והמפלות.

  • וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ, ישראל היו צריכים לזכור שהמאורעות מכוונים ואינם סתמיים, שה' הוא המכה אותם ושעליהם לחזור בתשובה, אך בפועל — אֶת ה' צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ.

  • וַיַּכְרֵת ה' מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב, את המנהיגים ואת פשוטי העם, כִּפָּה, צמרת הדקל הגבוה וְאַגְמוֹן, צמח רך הגדל ליד המים. כולם יאבדו ב יוֹם אֶחָד. וההסבר:

  • זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים הוּא הָרֹאשׁ, וְנָבִיא מוֹרֶה שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב. הן החכמים, מנהיגי העם, והן נביאי השקר ייכרתו.

  • וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי, מי שאמורים לכונן וליישר את דרכו של הָעָם הַזֶּה — מַתְעִים, וּמְאֻשָּׁרָיו, המקבלים את הדרכתם — יהיו מְבֻלָּעִים, מבולבלים ונשחתים.

  • עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי, כלומר יענישם, וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם, כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע, רע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה. המפלות שימצאו את ישראל ויהודה יבואו כעונש על חטאיהם. בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה, שכן אנשים אינם לוקחים את הדברים אל לבם.

  • כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ והשמידה רִשְׁעָה, תחילה שָׁמִיר וָשַׁיִת, מיני קוצים תֹּאכֵל, ואחר כך וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר, ואז — וַיִּתְאַבְּכוּ, יגבהו גֵּאוּת עָשָׁן, וכך יישרף הכול.

  • בְּעֶבְרַת בכעסו של ה' צְבָאוֹת נֶעְתַּם, זזה ונעתקה ממקומה אָרֶץ, וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ, אִישׁ אֶל אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ.

  • וַיִּגְזֹר, יגזול, יטרוף אדם עַל יָמִין — וְעדיין יישאר רָעֵב, וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול — וְלֹא שָׂבֵעוּ, גם כשהכו על ימין ועל שמאל ואכלו זה את זה, לא היו שבעים, עד שלבסוף — אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ.

  • מְנַשֶּׁה יאכל אֶת אֶפְרַיִם, וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה, ו יַחְדָּו הֵמָּה קמים עַל יְהוּדָה. עוד בטרם בא מלך אשור, הייתה בעם מהומה ומלחמות פנימיות; ממלכת שומרון הלכה והתנוונה מרגע לרגע, וגם יהודה נענשה עמה. אנשים חשו שהם אינם חיים כראוי, ובכל זאת המשיכו בשלהם. בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. ה' טרם סיים את החשבון עמם.

פסוקים

  1. העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם
  2. הרבית הגוי לא [לו] הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל
  3. כי את־על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין
  4. כי כל־סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש
  5. כי־ילד ילד־לנו בן נתן־לנו ותהי המשרה על־שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר־שלום
  6. לםרבה [למרבה] המשרה ולשלום אין־קץ על־כסא דוד ועל־ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד־עולם קנאת יהוה צבאות תעשה־זאת
  7. דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל
  8. וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר
  9. לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף
  10. וישגב יהוה את־צרי רצין עליו ואת־איביו יסכסך
  11. ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את־ישראל בכל־פה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה
  12. והעם לא־שב עד־המכהו ואת־יהוה צבאות לא דרשו
  13. ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד
  14. זקן ונשוא־פנים הוא הראש ונביא מורה־שקר הוא הזנב
  15. ויהיו מאשרי העם־הזה מתעים ומאשריו מבלעים
  16. על־כן על־בחוריו לא־ישמח אדני ואת־יתמיו ואת־אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל־פה דבר נבלה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה
  17. כי־בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן
  18. בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל־אחיו לא יחמלו
  19. ויגזר על־ימין ורעב ויאכל על־שמאול ולא שבעו איש בשר־זרעו יאכלו
  20. מנשה את־אפרים ואפרים את־מנשה יחדו המה על־יהודה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה

פסוקים מנוקד

  1. הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם׃
  2. הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לא [לוֹ] הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל׃
  3. כִּי אֶת־עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן׃
  4. כִּי כָל־סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ׃
  5. כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ בֵּן נִתַּן־לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם׃
  6. לםרבה [לְמַרְבֵּה] הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת׃
  7. דָּבָר שָׁלַח אֲדֹנָי בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל׃
  8. וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב לֵאמֹר׃
  9. לְבֵנִים נָפָלוּ וְגָזִית נִבְנֶה שִׁקְמִים גֻּדָּעוּ וַאֲרָזִים נַחֲלִיף׃
  10. וַיְשַׂגֵּב יְהוָה אֶת־צָרֵי רְצִין עָלָיו וְאֶת־אֹיְבָיו יְסַכְסֵךְ׃
  11. אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־פֶּה בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה׃
  12. וְהָעָם לֹא־שָׁב עַד־הַמַּכֵּהוּ וְאֶת־יְהוָה צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ׃
  13. וַיַּכְרֵת יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן יוֹם אֶחָד׃
  14. זָקֵן וּנְשׂוּא־פָנִים הוּא הָרֹאשׁ וְנָבִיא מוֹרֶה־שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב׃
  15. וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי הָעָם־הַזֶּה מַתְעִים וּמְאֻשָּׁרָיו מְבֻלָּעִים׃
  16. עַל־כֵּן עַל־בַּחוּרָיו לֹא־יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת־יְתֹמָיו וְאֶת־אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל־פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה׃
  17. כִּי־בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן׃
  18. בְּעֶבְרַת יְהוָה צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ אִישׁ אֶל־אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ׃
  19. וַיִּגְזֹר עַל־יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל־שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר־זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ׃
  20. מְנַשֶּׁה אֶת־אֶפְרַיִם וְאֶפְרַיִם אֶת־מְנַשֶּׁה יַחְדָּו הֵמָּה עַל־יְהוּדָה בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה׃

מקומות

  • שומרון
  • ישראל
  • ארם

    ארם הוא אזור נרחב מצפון מזרח לארץ ישראל המזוהה היום עם סוריה. במרחב זה היו כמה ממלכות של שבטים ארמיים, החזקה והידועה ביותר הייתה ארם דמשק.

  • מדין (במואב)

    חבל ארץ בו גרו המדינים, במזרח מואב.