ישעיהו-פרק-15

ביאורים

• מַשָּׂא מוֹאָב.כִּי בְּלֵיל אשר בו שֻׁדַּד, נשדדה העיר עָר, אחת הערים הראשיות של מואב — מוֹאָב נִדְמָה, הוכה ונשחת, כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר, אף היא עיר מואבית חשובה — מוֹאָב נִדְמָה. נפילתן של ערים אלו גרמה לתושבי מואב לחוש כאילו כל ארצם נכחדה.

• עָלָה איש מואב אל הַבַּיִת, לבית המלך, או: למקדש המואבי, וְדִיבֹן הַבָּמוֹת, ועלה אל הבמות שבעיר דיבון לְבֶכִי, עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא שהושמדו במלחמה, מוֹאָב יְיֵלִיל, יילל, יבכה. לכן — בְּכָל רֹאשָׁיו קָרְחָה, כָּל זָקָן גְּרוּעָה, מגרעת שֵׂער. מנהג הקרחה על מת, שנאסר על ישראל, היה נפוץ בכל עמי האזור. את אבלם העמוק ביטאו המואבים ביצירת קרחות בראשם ובמגרעות שער זקַניהם.

• בְּחוּצֹתָיו של מואב חָגְרוּ שָׂק, וחגורי שק עלו עַל גַּגּוֹתֶיהָ של המדינה, וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה יְיֵלִיל יֹרֵד בַּבֶּכִי, התייפחו והזילו דמעות.

• וַתִּזְעַק חֶשְׁבּוֹן. עיר מואבית זו עברה לידי סיחון מלך האמורי, ומידיו – לישראל, אך נראה שהמואבים יִישבו אותה שנית. וְאֶלְעָלֵה, עיר נוספת הנזכרת בתורה. כשהערים הללו זעקו את שבר מפלתן, עַד יַהַץ, שאף היא נזכרת בתורה, אך מקומה ה מדויק אינו ידוע, נִשְׁמַע קוֹלָם. עַל כֵּן חֲלֻצֵי מוֹאָב יָרִיעוּ לא תרועת מלחמה , אלא תרועת שבר ויללה, כי נַפְשׁוֹ יָרְעָה, מלה זו היא מעין צירוף של תרועה ורעה לּוֹ. נפשו בכתה לו והייתה מרה עליו.

• לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק. בְּרִיחֶהָ, בריחי הערים נשברו. ואפשר: הבורחים ממנה בורחים עַד צֹעַר, עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה, כנראה אף היא שם או כינוי למקום כלשהו , כִּי הבורח מן המלחמה דרך מַעֲלֵה הַלּוּחִית, שם מקום — בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ,כִּי ב דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ, יעוררו, יערערו, או: יצעקו.

• כִּי מֵי נִמְרִים, שם מעיין או נחל — מְשַׁמּוֹת, שממה יִהְיוּ, כִּי יָבֵשׁ חָצִיר, כָּלָה דֶשֶׁא, יֶרֶק לֹא הָיָה.

• עַל כֵּן יִתְרָה, יותר ממה שנאמר — האויב עָשָׂה, ואת פְקֻדָּתָם, ממונם עַל נַחַל הָעֲרָבִים, לא ידוע היכן הוא — ייתכן שהוא בערבה, או שגדלים בו ערבי נחל, יִשָּׂאוּם — את כספם וישמידום האויבים.

• כִּי הִקִּיפָה הַזְּעָקָה אֶת גְּבוּל מוֹאָב, עַד אֶגְלַיִם יִלְלָתָהּ, וּבְאֵר אֵילִים יִלְלָתָהּ. יללת כאב המפלה הגיעה עד גבולות ארצם. אף מקומות אלה אינם מוכרים.

• כִּי מֵי הנהר דִימוֹן מָלְאוּ דָם,כִּי אָשִׁית, אשים עַל דִּימוֹן נוֹסָפוֹת, תוספות דם לִפְלֵיטַת מוֹאָב אַרְיֵה. אנשים יברחו מעיר לעיר, ייהרגו בחרב וימותו ברעב, ואחרי הפליטים ירדפו אריות, שבאותו זמן היו מצויים באזור גאון הירדן. וְלִשְׁאֵרִית אֲדָמָה, לאותם הנשארים על אדמתם.