ישעיהו-פרק-47

ביאורים

• רְדִי וּשְׁבִי עַל עָפָר, בְּתוּלַת בַּת בָּבֶל, העם הבבלי. שְׁבִי לָאָרֶץ כשפחה או כאבלה, אֵין כִּסֵּא, חדלה מלכות, בַּת כַּשְׂדִּים. כִּי לֹא תוֹסִיפִי ש יִקְרְאוּ לָךְ עוד רַכָּה וַעֲנֻגָּה, מפונקת.

• קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח. עסקי בעבודת שפחות בזויה וקשה. בבל מתוארת כאשה שמחמת עוניה ודיכויה אינה מסוגלת אפילו לשמור על לבוש מהוגן, והופעתה מבוזה – גַּלִּי צַמָּתֵךְ, מקלעת שֵׂער האשה מכוסה בדרך כלל, וגילויה מבטא התבזות בעיני כול. חֶשְׂפִּי שֹׁבֶל, הרימי את שולי הבגד, גַּלִּי שׁוֹק כדרך הנכנסים בדרכם במים – עִבְרִי נְהָרוֹת.

• תִּגָּל, תתגלה עֶרְוָתֵךְ, גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ. נָקָם אֶקָּח, וְלֹא אֶפְגַּע אָדָם, לא יישפך דם. בתגובה לדברי ה' על מפלת בבל, קורא הנביא:

• גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, הוא מנהל את המערכה. בתבוסת בבל הוא גואל את עמו ישראל – קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. וחוזר לפרט את נפילת בבל ואת סיבותיה, בהקשר הישראלי:

• שְׁבִי דוּמָם, בשקט וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ, בַּת כַּשְׂדִּים, כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ לָךְ גְּבֶרֶת מַמְלָכוֹת. את תחדלי מלהיות מעצמה ותשובי להיות מקום קטן ושכוח.

• קָצַפְתִּי, כעסתי עַל עַמִּי ישראל, חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ, אני זה שמסרתי את ארץ יהודה תחת כיבושייך, אבל את מצדך הרשעת מאוד – לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים, אפילו עַל זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד.

• וַתֹּאמְרִי: לְעוֹלָם אֶהְיֶה גְבָרֶת, ממלכה שלטת, עַד ש לֹא שַׂמְתְּ אֵלֶּה עַל לִבֵּךְ, לֹא זָכַרְתְּ אַחֲרִיתָהּ של הממלכה. לא שמת לב למהלכי המציאות שלפיהם מדינות קמות ונופלות.

• וְעַתָּה שִׁמְעִי זֹאת, עֲדִינָה, מפונקת, אצילה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח. בבל, בירתה המפוארת של האימפריה שהייתה גם בעלת מסורת עתיקה, החשיבה את עצמה מאוד, והייתה שאננה – הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ: אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד. אין עוד כמוני, ולכן לֹא אֵשֵׁב אַלְמָנָה, וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל, כגבירה היושבת בכבודו של עולם החשה שהכול בשליטתה, ושלא יפקוד אותה שום אסון.

• וְתָבֹאנָה לָּךְ שְׁתֵּי אֵלֶּה רֶגַע בְּיוֹם אֶחָד – שְׁכוֹל וְאַלְמֹן. בבת אחת תהפכ י לאלמנה ולשכולה. ואכן כאשר כורש הגיע לבבל, הוא היה ידידותי כלפיה ולא החריבהּ, אך בסופו של דבר בבל איבדה הכול – את השלטון הפוליטי ואת כל כוחה והשפעתה – כְּתֻמָּם, בשלמותם בָּאוּ עָלַיִךְ, בגלל רֹב כְּשָׁפַיִךְ ו בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ – מכשפייך, חוברי חבר, מְאֹד.

• וַתִּבְטְחִי בְרָעָתֵךְ, אָמַרְתְּ: אֵין רֹאָנִי. חָכְמָתֵךְ, חכמת העבודה הזרה והכשפים שלך וְדַעְתֵּךְ בענייניהם נטעו בך את ההרגשה כאילו כוחות עליונים מסורים בידייך – הִיא שׁוֹבְבָתֶךְ, הם שהפכו אותך שובבה, המסרבת לקבל מרות. וַתֹּאמְרִי בְלִבֵּךְ כשהיית בגדולתך : אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד.

• וּבָא עָלַיִךְ רָעָה ש לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ, פשרהּ. לא תביני אותה, לא תדעי לפרשה. וְתִפֹּל עָלַיִךְ הֹוָה, שבר, צרה ש לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ, להסירה. וְתָבֹא עָלַיִךְ פִּתְאֹם שׁוֹאָה ש לֹא תֵדָעִי. לא תהיי מוכנה כלל למפלתך.

• עִמְדִי נָא, נסי להתייצב באמצעות חֲבָרַיִךְ וּבְרֹב כְּשָׁפַיִךְ, בּדברים אֲשֶׁר יָגַעַתְּ והשקעת את כוחך בהם מִנְּעוּרָיִךְ, מאז ומעולם. אוּלַי תּוּכְלִי ל הוֹעִיל, אוּלַי תַּעֲרוֹצִי, תתחזקי,

• נִלְאֵית, התייגעת בְּרֹב עֲצָתָיִךְ, מרוב חכמות ומזימות. דורות רבים קודם לכן הייתה בבל עיר גדולה. במשך הזמן ירדה מגדולתה, ובתקופת נבוכדנצר חזרה ונעשתה אימפריה. הנביא לועג ליכולתם של הבבלים להשתמש בחכמת הכישוף שנצברה אצלם, כדי להשיב לעצמם את מעמדם. יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם, אסטרולוגים הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים, מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים, מתיימרים להודיע מדי חודש מֵהעתידות אֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ.

• הִנֵּה הָיוּ כְקַשׁ, אֵשׁ שְׂרָפָתַם, שרפה אותם , לֹא יַצִּילוּ אֶת נַפְשָׁם מִיַּד לֶהָבָה. אפילו את מפלת עצמם לא חזו. שרפת הקש הייתה מוחלטת – אֵין גַּחֶלֶת לאפיית לַחְמָם או כדי להתחמם, ואין אוּר, אש לָשֶׁבֶת נֶגְדּוֹ. מפלה גמורה שלא נותר ממנה דבר.

• כֵּן הָיוּ לָךְ אלו אֲשֶׁר יָגָעַתְּ בהשגתם – סֹחֲרַיִךְ מִנְּעוּרַיִךְ, מי שהיו קשורים אלייך בקשרי ידידות או בקשרי מסחר, אִישׁ לְעֶבְרוֹ תָּעוּ, הלכו ונעלמו איש לדרכו. אֵין מוֹשִׁיעֵךְ.