ירמיהו-פרק-3

ביאורים

• לֵאמֹר, כך ייאמר בפי כול, על פי הדין האמור בתורה : הֵן, אם יְְשַׁלַּח, יגרש אִישׁ אֶת־אִשְְְׁתּוֹ, וְְהָלְְכָה מֵאִתּוֹ וְְהָיְְתָה לְְאִישׁ־אַחֵר – הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד?! הֲלוֹא אם יעשו כך, חָנוֹף תֶּחֱנַף, תתלכלך, תיטמא ותתקלקל הָאָרֶץ הַהִיא. וְְאַתְְְּ, כנסת ישראל, זָנִית עם רֵעִים רַבִּים. אף על פי כן – וְְשׁוֹב, את עדיין יכולה לשוב אֵלַי. נְְאֻם־ה'.

• שְְׂאִי־עֵינַיִךְְְ עַל־שְְׁפָיִם, גבעות חשופות, וּרְְְאִי אֵיפֹה לֹא שֻׁכַּבְְְתְְְּ. הדימויים הארציים והמוחשיים מגלמים חטאי עבודה זרה. עַל־דְְּרָכִים יָשַׁבְְְתְְְּ וחיכית לָהֶם – לרֵעים כַּעֲרָבִי בַּמִּדְְְבָּר, היושב וממתין לשיירות הסוחרים, וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְְְנוּתַיִךְְְ וּבְְְרָעָתֵךְְְ.

• וַיִּמָּנְְעוּ רְְבִבִים, גשמים, וּמַלְְְקוֹשׁ לוֹא הָיָה, ולכאורה במצב כזה היית צריכה להתעורר, ואולם דבר לא קרה – מֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְְְ, ובעזות מצחך מֵאַנְְְתְְְּ ל הִכָּלֵם. אינך מתביישת כלל במעשייך.

• הֲלוֹא מֵעַתָּה, משעת עצירת הגשם קָרָאת לִי אָבִי, אַלּוּף נְְעֻרַי אָתָּה. גם אחרי שבגדת בי עם שאר מאהבייך, את ממשיכה לכנות אותי בשמות חיבה. פירוש אחר: היה ראוי שלאחר עצירת הגשם תחזרי בך ותשובי אלי, ולא עשית זאת.

• הֲיִנְְְטֹר ה' לְְעוֹלָם, אִם־יִשְְְׁמֹר טינה לָנֶצַח?! אתם עוברים עברות משום שכאשר אתם חוזרים ומבקשים סליחה, אתם יודעים שבוודאי ימחל לכם. הִנֵּה כך דִבַּרְְְתְְְּ וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת וַתּוּכָל, ועלה בידך. נבואה זו נאמרה בימי יאשיהו, שהיה מלך גדול וצדיק ואף ניסה לערוך שינויים מפליגים במדינת יהודה ולחזק את יראת השמים של תושביה. פעולותיו הצליחו לכאורה, אך הנביא מתריע כי השינויים אינם תוצאה של תהליך פנימי ועמוק. שני אגפיה של כנסת ישראל – יהודה וישראל – מדומים כאן לשתי דמויות נשיות. פיצול הממלכות נבע אולי מתחילה מכורח פוליטי שבא מצד השליטים; ואולם גם לאחר שממלכת ישראל נופצה ונפוצה, לא חזרו בניה להיות חלק מיהודה. החזון שלפנינו מבטא תקווה שממלכת ישראל תשוב ותקים את הממלכה שנחרבה, כישות מאוחדת עם יהודה.

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְְְ: הֲרָאִיתָ את אֲשֶׁר עָשְְׂתָה מְְשֻׁבָה יִשְְְׂרָאֵל, ממלכת ישראל השובבה ?! הֹלְְכָה, הלכה הִיא עַל־כָָּל־־־־־הַר גָּבֹהַּ וְְאֶל־תַּחַת כָָּל־עֵץ רַעֲנָן וַתִּזְְְנִי, וזנתה שָׁם. מדובר בעיקר בזנות דתית – עבודה זרה.

• וָאֹמַר, קיוויתי כי אַחֲרֵי עֲשֹׂתָהּ אֶת־כָָּל־אֵלֶּה אֵלַי תָּשׁוּב, וְְלֹא־שָׁבָה. בוודאי היו יחידים שחזרו, אבל הממלכה כמכלול לא חזרה לאחר החורבן. וַתֵּרֶא בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ, יְְהוּדָה את מעשיה. אם ישראל נקראת 'משובה' מפני התנהגותה חסרת הרסן, יהודה, שלא למדה לקח מאחותה, מכונה בשם קשה יותר – ' בוגדה '.

• וָאֵרֶא כִּי עַל־כָָּל־אֹדוֹת, בגלל כל הדברים אֲשֶׁר נִאֲפָה מְְשֻׁבָה יִשְְְׂרָאֵל שִׁלַּחְְְתִּיהָ, וָאֶתֵּן אֶת־סֵפֶר כְְּרִיתֻתֶיהָ, הגט שלה אֵלֶיהָ, גירשתי אותה מביתה, מהארץ. וְְעל אף כל זאת לֹא יָרְְאָה בֹּגֵדָה יְְהוּדָה אֲחוֹתָהּ. יהודה לא פחדה בראותה את מדינת אחותה הרוסה, וַתֵּלֶךְְְ וַתִּזֶן, זנתה גַּם־הִיא.

• וְְהָיָה מִקֹּל זְְנוּתָהּ וַתֶּחֱנַף, טימאה אֶת־הָאָרֶץ, וַתִּנְְְאַף אֶת, עם הָאֶבֶן וְְאֶת, ועם הָעֵץ. הדימויים הגסים מרמזים לעבודה הזרה העשויה מעץ ומאבן, ונקראת על שמם במקומות רבים.

• וְְגַם־בְְּכָָל־זֹאת לֹא־שָׁבָה אֵלַי בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְְהוּדָה בְְּכָָל־לִבָּהּ, כִּי אִם־בְְּשֶׁקֶר. נְְאֻם־ה'. גם אם נראה כאילו היא מתעוררת לתשובה, התעוררותה איננה אמתית.

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: צִדְְּקָה נַפְְְשָׁהּ, זיכתה עצמה מְְשֻׁבָה יִשְְְׂרָאֵל יותר מִבֹּגֵדָה יְְהוּדָה. בממלכת ישראל אמנם נעשו החטאים בחוצפה ובראש חוצות, אבל יהודה הוסיפה עליהם גם צביעות.

• הָלֹךְְְ וְְקָרָאתָ אֶת־הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה, הפנה את דבריך אל ממלכת ישראל לשעבר, וְְאָמַרְְְתָּ: שׁוּבָה, מְְשֻׁבָה יִשְְְׂרָאֵל, נְְאֻם־ה', לוֹא־אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם, לא אזעף עליכם, כִּי־חָסִיד אֲנִי, המרבה לסלוח גם למי שאין בידו זכות, נְְאֻם־ה', לֹא אֶטּוֹר, אשמור טינה לְְעוֹלָם. חזרו אלי ואמחל לכם.

• אַךְְְ דְְּעִי עֲוֹנֵךְְְ, כִּי בַּה' אֱלֹהַיִךְְְ פָּשָׁעַתְְְּ, מרדת, וַתְְּפַזְְּרִי, שלחת לכל עבר, בזבזת אֶת־דְְּרָכַיִךְְְ לַזָּרִים תַּחַת כָָּל־עֵץ רַעֲנָן כאשה מופקרת. וּבְְְקוֹלִי לֹא־שְְׁמַעְְְתֶּם. נְְאֻם־ה'.

• שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, פרועים, סרי דרך, נְְאֻם־ה', כִּי אָנֹכִי הוא ש בָּעַלְְְתִּי בָכֶם, אני הוא אדוניכם. וְְלָקַחְְְתִּי אֶתְְְכֶם אלי, גם אם לא תחזרו כולכם אלא אֶחָד מֵעִיר וּשְְְׁנַיִם מִמִּשְְְׁפָּחָה, וְְהֵבֵאתִי אֶתְְְכֶם ל צִיּוֹן.

• וְְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים, מנהיגים הגונים כְְּלִבִּי, וְְרָעוּ אֶתְְְכֶם ב דֵּעָה וְְהַשְְְׂכֵּיל.

• וְְהָיָה כִּי תִרְְְבּוּ, בני ישראל, וּפְְְרִיתֶם, ותשגשגו בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה, ההם, נְְאֻם־ה', לֹא־יֹאמְְרוּ עוֹד כפתרון לכל הבעיות וכמבטח בלתי מחייב : אֲרוֹן בְְּרִית־ה', וְְלֹא יַעֲלֶה עַל־לֵב וְְלֹא יִזְְְכְְּרוּ־בוֹ וְְלֹא יִפְְְקֹדוּ וְְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד כנהוג עתה ביהודה. תשובה אמתית אינה היצמדות לחפצים קדושים אלא הדבקות באמונה ובמעשים הראויים.

• בָּעֵת הַהִיא יִקְְְרְְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה', וְְנִקְְְווּ, ייאספו אֵלֶיהָ כָָל־הַגּוֹיִם לְְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלִָם, וְְלֹא־יֵלְְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְְׁרִרוּת, תוקף. או: הסתכלות, חשק לִבָּם הָרָע.

• בַּיָּמִים הָהֵמָּה יֵלְְכוּ בֵית־יְְהוּדָה עַל, יחד עם בֵּית יִשְְְׂרָאֵל, וְְיָבֹאוּ יַחְְְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן עַל, אל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְְְחַלְְְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם. ישראל שהוגלו צפונה ישובו ארצה.

• וְְאָנֹכִי אָמַרְְְתִּי: אֵיךְְְ אֲשִׁיתֵךְְְ, אשים אותך בַּבָּנִים, בין העמים?! שקדתי על מקום מסוים בעבורך, וְְאֶתֶּן־לָךְְְ אֶרֶץ חֶמְְְדָּה, את ארצך הנחשקת, שהיא נַחֲלַת צְְבִי, נחלה מפוארת או: רצויה על ידי צִבְְְאוֹת גּוֹיִם. וָאֹמַר: אָבִי תִּקְְְרְְאִי־לִי בחיבה, וּמֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבִי עוד.

• אָכֵן בָּגְְדָה אִשָּׁה ופרשׁה מֵרֵעָהּ, מחברהּ, מאישהּ, כֵּן בְְּגַדְְְתֶּם בִּי בֵּית יִשְְְׂרָאֵל. נְְאֻם־ה'. הנטישה שנטשו ישראל את עבודת ה' חמורה כבגידה בין רֵעים אהובים וכפירוק משפחה.

• קוֹל עַל־שְְׁפָיִים, גבעות נִשְְְׁמָע, והוא בְְּכִי תַחֲנוּנֵי בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל, כִּי הֶעֱווּ, עיוותו אֶת־דַּרְְְכָּם ו שָׁכְְחוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵיהֶם. וכמענה לקול:

• שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְְְפָּה, ארפֶּה, אעזוב, או: ארפא את מְְשׁוּבֹתֵיכֶם. אסלח למעשיכם הסוררים. ובני ישראל יאמרו : הִנְְנוּ אָתָנוּ לָךְ, באנו אליך, כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ.

• אָכֵן לַשֶּׁקֶר ציפינו מִגְְּבָעוֹת, מ הָמוֹן, המולת הָרִים, ממקומות הפולחן הנישאים הרוגשים. והנה התברר לנו שאין בהם ממש. אָכֵן בַּה' אֱלֹהֵינוּ תְְּשׁוּעַת יִשְְְׂרָאֵל. רק אחריו נלך מכאן ואילך.

• וְְהַבֹּשֶׁת, העבודה הזרה אָכְְלָה אֶת פרי יְְגִיעַ, עמל אֲבוֹתֵינוּ מִנְְּעוּרֵינוּ, אֶת־צֹאנָם וְְאֶת־בְְּקָרָם, אֶת־בְְּנֵיהֶם וְְאֶת־בְְּנוֹתֵיהֶם.

• נִשְְְׁכְְּבָה בְְּבָָשְְְׁתֵּנוּ וּתְְְכַסֵּנוּ כְְּלִמָּתֵנוּ, הבושה עוטפת אותנו מכל צד, כִּי לַה' אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ, אֲנַחְְְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ, מִנְְּעוּרֵינוּ וְְעַד־הַיּוֹם הַזֶּה, וְְלֹא שָׁמַעְְְנוּ בְְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ.