ירמיהו-פרק-5

ביאורים

  • שׁוֹטְְטוּ בְְּחוּצוֹת יְְרוּשָׁלִַם וּרְְְאוּ, התבוננו נָא וּדְְְעוּ וּבַקְְְשׁוּ, חפשו בִרְְְחוֹבוֹתֶיהָ אִם־תִּמְְְצְְאוּ אִישׁ, אישיות הגונה, אִם־יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְְְׁפָּט ו מְְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה. אם תמצאו אפילו אחד – וְְאֶסְְְלַח לָהּ – לירושלים כולה. אי אפשר לסמוך על איש.

  • וְְאִם חַי־ה' יֹאמֵרוּ, כשאנשים נשבעים בשם ה' – לָכֵן, אך לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ.

  • ה', עֵינֶיךָ, השגחתך בעולם, תוכחותיך וגמולך, או: ציפייתך ומעייניך הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה, למען הנאמנות והיושר, וגם: למען החוזק ויציבות. הִכִּיתָה אֹתָם כדי שיהיו נאמנים – וְְלֹא־חָלוּ, חרדו. כִּלִּיתָם, השמדת בהם – ועדיין מֵאֲנוּ ל קַחַת מוּסָר. חִזְְּקוּ פְְנֵיהֶם יותר מִסֶּלַע, מֵאֲנוּ לָשׁוּב. הם נענשים וסובלים, אבל אינם משנים את דרכם.

  • וַאֲנִי אָמַרְְְתִּי להגנתם של אנשי ירושלים : אַךְְְ־דַּלִּים הֵם בממון ובהשכלה, ולכן נוֹאֲלוּ, נהגו בטפשות , כִּי לֹא יָדְְעוּ דֶּרֶךְְְ ה' ו מִשְְְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם. הם ממשיכים בדרכם בעקשנות בגלל בורות.

  • אֵלְְכָה־לִּי אֶל־הַגְְּדֹלִים וַאֲדַבְְּרָה, אוכיח אוֹתָם, כִּי הֵמָּה יָדְְעוּ דֶּרֶךְְְ ה' ו מִשְְְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם. אַךְְְ הֵמָּה יַחְְְדָּו, כולם כאחד שָׁבְְרוּ עֹל, פרקו עול מלכות שמים, נִתְְּקוּ את ה מוֹסֵרוֹת, הכבלים. הם עושים כרצונם, ללא כל מחויבות. דעתנותם אינה משפיעה על אורחות חייהם.

  • עַל־כֵּן הִכָּם אַרְְְיֵה היוצא מִיַּעַר, זְְאֵב עֲרָבוֹת יְְשָָׁדְְדֵם, ישדוד אותם, נָמֵר שֹׁקֵד, אורב עַל־עָרֵיהֶם להחריבן. כָָּל־הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה, מהן יִטָּרֵף. אלה הם דימויים לאומות או לכנופיות, שאי אפשר להינצל מפניהן. כִּי רַבּוּ פִּשְְְׁעֵיהֶם, עָצְְמוּ מְְשֻׁבוֹתֵיהֶם, סטיותיהם מדרך הישר. ו שוב, פנייה לכנסת ישראל:

  • אֵי, היכן, איך לָזֹאת אֶסְְְלַח־לָךְְְ?! בָּנַיִךְְְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְְעוּ בְְּלֹא אֱלֹהִים. משבועותיהם נעדר אלוקים, וגם אם הם נשבעים בשמו, שבועותיהן חסרות משמעות. וָאַשְְְׂבִּעַ אוֹתָם בכל טוב – וַיִּנְְְאָפוּ. השובע והרווחה גורמים להם להשתמש בכוחותיהם ובמרצם לניאוף. וּב בֵית זוֹנָה יִתְְְגּוֹדָדוּ, מתאספים, או: מתקוטטים ופוצעים.

  • סוּסִים מְְיֻזָּנִים, מיוחמים מַשְְְׁכִּים, משכימים הָיוּ. אִישׁ אֶל־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְְְהָלוּ. הם שמחים כסוסים איש לקראת אשת חברו.

  • הַעַל־אֵלֶּה לוֹא־אֶפְְְקֹד את עונשם ?! נְְאֻם־ה', וְְאִם בְְּגוֹי אֲשֶׁר־כָּזֶה לֹא תִתְְְנַקֵּם נַפְְְשִׁי?! האם לא ראוי לנקום בעם שכזה?!

  • עֲלוּ בְְשָׁרוֹתֶיהָ, בחומותיה וְְשַׁחֵתוּ, השחיתו אותן, וְְאולם כָלָה, השמדה גמורה אַל־תַּעֲשׂוּ. הָסִירוּ נְְטִישׁוֹתֶיהָ, ענפי הפרא הגדולים המתפשטים מחוץ לכרם או לפרדס , כִּי לוֹא לַה' הֵמָּה.

  • כִּי בָגוֹד בָּגְְדוּ בִּי בֵּית יִשְְְׂרָאֵל וּבֵית יְְהוּדָה. נְְאֻם־ה'.

  • כִּחֲשׁוּ בַּה'. התעלמו ממנו וַיֹּאמְְרוּ: לוֹא־הוּא. לא אליו אנחנו שומעים. לדעתנו הוא אינו נוכח ולא גומל לא רעות ולא טובות. וְְלֹא־תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה, וְְחֶרֶב וְְרָעָב לוֹא נִרְְְאֶה.

  • וְְהַנְְּבִיאִים יִהְְְיוּ לְְרוּחַ. הנביאים אינם אלא אנשים המדברים דברי רוח. וְְהַדִּבֵּר, הדיבור אֵין בָּהֶם. דבריהם בטלים. כֹּה – ככל הרעות שהם מנבאים לנו – יֵעָשֶׂה לָהֶם.

  • לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְְבָאוֹת: יַעַן דַּבֶּרְְְכֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה – כיוון שאתם מזלזלים בה', בחוקותיו ובקשר עמו, וגם כשיש ביניכם נביאים אתם בזים להם, דברי הנבואה לא יישארו בגדר נאומים גרידא, אלא הִנְְנִי נֹתֵן דְְּבָרַי בְְּפִיךָ לְְאֵשׁ, וְְהָעָם הַזֶּה יהיה עֵצִים, וַאֲכָלָתַם אש דברי הנבואה.

  • הִנְְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוֹי מִמֶּרְְְחָק, בֵּית יִשְְְׂרָאֵל, נְְאֻם־ה'. לא יהיה זה עם קטן מפינה נידחת בעולם, אלא גּוֹי אֵיתָן, חזק הוּא, גּוֹי מֵעוֹלָם, בעל מסורת עתיקה וכוחות גדולים הוּא, ועם זאת, יהיה זה גּוֹי זר, ש לֹא־תֵדַע לְְשֹׁנוֹ, וְְלֹא תִשְְְׁמַע, תבין מַה־יְְּדַבֵּר. אילו התקיפו אתכם עמים מן האזור, שלשונם קרובה לשלכם , הייתם יכולים לתקשר עמם.

  • אַשְְְׁפָּתוֹ, נרתיקי החצים של העם הזה יהיו כְְּקֶבֶר פָּתוּחַ. מאגר החצים, והמוות הטמון בו, לא ייגמר, והחיילים – כֻּלָּם גִּבּוֹרִים ויילחמו עד חורמה.

  • וְְאָכַל האויב את קְְצִירְְךָ וְְלַחְְְמֶךָ אשר יֹאכְְלוּ, אוכלים בדרך כלל בָּנֶיךָ וּבְְְנוֹתֶיךָ. כמו כן הוא יֹאכַל את צֹאנְְךָ וּבְְְקָרֶךָ, יֹאכַל את גַּפְְְנְְךָ וּתְְְאֵנָתֶךָ. הוא ישדוד את כל מה שבידיכם. יתרה מזו, הוא יְְרֹשֵׁשׁ, ירוצץ וידלדל את עָרֵי מִבְְְצָרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בָּהֵנָּה, בהן, בֶּחָרֶב.

  • וְְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה, נְְאֻם־ה', לֹא־אֶעֱשֶׂה אִתְְּכֶם כָּלָה.

  • וְְהָיָה כִּי תֹאמְְרוּ: תַּחַת, בגלל מֶה עָשָׂה ה' אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת־כָָּל הצרות ה אֵלֶּה? כך אמר לי ה' במענה לשאלתכם העתידה – וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם: כַּאֲשֶׁר, כמו ש עֲזַבְְְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְְְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְְּאַרְְְצְְכֶם, כֵּן, כך תַּעַבְְְדוּ זָרִים בְְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם.

  • הַגִּידוּ זֹאת בְְּבֵית יַעֲקֹב, וְְהַשְְְׁמִיעוּהָ בִיהוּדָה לֵאמֹר׃

  • שִׁמְְְעוּ־נָא זֹאת, עַם סָכָל, טיפש וְְאֵין לֵב, נעדר תובנה. עֵינַיִם לָהֶם – וְְלֹא יִרְְְאוּ, אָָזְְְנַיִם לָהֶם – וְְלֹא יִשְְְׁמָעוּ.

  • הַאוֹתִי לֹא־תִירָאוּ, נְְאֻם־ה', אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ, תפחדו ?! הלוא אני הוא אֲשֶׁר־שַׂמְְְתִּי חוֹל גְְּבוּל לַיָּם, חָָק־עוֹלָם וְְלֹא יַעַבְְְרֶנְְְהוּ, וַיִּתְְְגָּעֲשׁוּ הגלים וְְלֹא יוּכָלוּ לעבור את החול, וְְהָמוּ גַלָּיו של הים וְְלֹא־יַעַבְְְרֻנְְְהוּ.

  • וְְאילו לָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הם ראו את גדולת ה' ותוקפו אך איש לא התיירא ממנו ולא צמצם עצמו בפניו. סָרוּ וַיֵּלֵכוּ, הם פנו לכל רוח כרצונם.

  • וְְלוֹא־אָמְְרוּ בִלְְְבָבָם: נִירָא נָא אֶת־ה' אֱלֹהֵינוּ, הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְְְקוֹשׁ בְְּעִתּוֹ, שְְׁבֻעֹת חֻקּוֹת, את השבועות הקבועים ל קָצִיר יִשְְְׁמָָר־לָנוּ לבוא בעתם.

  • עֲוֹנוֹתֵיכֶם הם ש הִטּוּ, הסירו מכם את אֵלֶּה – את הידיעה וההבנה, או: את הגשם והקציר מלבוא בזמנם, וְְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְְעוּ את הַטּוֹב מִכֶּם.

  • כִּי־נִמְְְצְְאוּ בְְעַמִּי רְְשָׁעִים, יָשׁוּר, יראה. הרשע צופה ואורב לזולתו כְְּשַׁךְְְ יְְקוּשִׁים, כמי שמניח מוקשים. כך רשעי עמי הִצִּיבוּ מַשְְְׁחִית, מלכודות שבהן אֲנָשִׁים יִלְְְכֹּדוּ.

  • כִּכְְְלוּב מָלֵא עוֹף, בעופות שניצודו, כֵּן בָּתֵּיהֶם של הרשעים מְְלֵאִים מִרְְְמָה. עַל־כֵּן גָּדְְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ,

  • שָׁמְְנוּ עָשְְׁתוּ, התעבו גַּם עָבְְרוּ ועשו דִבְְְרֵי־רָע, דִּין אמת לֹא־דָנוּ, אף לא דִּין יָתוֹם, וְְלמרות זאת יַצְְְלִיחוּ, וּמִשְְְׁפַּט אֶבְְְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ. במדינה המסודרת שלהם יש מערכת משפט, אך היא אינה מועילה לעניים וליתומים ומתעלמת מן הזקוקים לה באמת.

  • הַעַל־אֵלֶּה לֹא־אֶפְְְקֹד, נְְאֻם־ה'?! ה אִם בְְּגוֹי אֲשֶׁר־כָּזֶה לֹא תִתְְְנַקֵּם נַפְְְשִׁי?! ראו כיצד אתם נוהגים. האם לא מגיעים לכם כל העונשים על כך?!

  • שַׁמָּה, מצב המעורר השתוממות וְְשַׁעֲרוּרָה, שחיתות נִהְְְיְְתָה בָּאָרֶץ.

  • הַנְְּבִאִים נִבְְּאוּ בַשֶּׁקֶר, וְְהַכֹּהֲנִים יִרְְְדּוּ, ימשלו עַל־יְְדֵיהֶם – על ידי הנביאים. אם מישהו מפקפק באמינות ההנהגה, יבואו הנביאים המגויסים לעזרת המנהיגים וילמדו עליהם זכות. אנשי הרוח דואגים להצדיק את המערכת הקיימת. וְְגם עַמִּי, פשוטי העם אָהֲבוּ כֵן – את החיבור בין נביאי השקר וכהני הכזב, וּמַה־תַּעֲשׂוּ לְְאַחֲרִיתָהּ, כאשר האשליות יתנפצו לנגד עיניכם?! לְמה תקוו?!

פסוקים

  1. שוטטו בחוצות ירושלם וראו־נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם־תמצאו איש אם־יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה
  2. ואם חי־יהוה יאמרו לכן לשקר ישבעו
  3. יהוה עיניך הלוא לאמונה הכיתה אתם ולא־חלו כליתם מאנו קחת מוסר חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב
  4. ואני אמרתי אך־דלים הם נואלו כי לא ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם
  5. אלכה־לי אל־הגדלים ואדברה אותם כי המה ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם אך המה יחדו שברו על נתקו מוסרות
  6. על־כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שקד על־עריהם כל־היוצא מהנה יטרף כי רבו פשעיהם עצמו משבותיהם [משובותיהם]
  7. אי לזאת אסלוח־[אסלח־] לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתגדדו
  8. סוסים מיזנים משכים היו איש אל־אשת רעהו יצהלו
  9. העל־אלה לוא־אפקד נאם־יהוה ואם בגוי אשר־כזה לא תתנקם נפשי
  10. עלו בשרותיה ושחתו וכלה אל־תעשו הסירו נטישותיה כי לוא ליהוה המה
  11. כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה נאם־יהוה
  12. כחשו ביהוה ויאמרו לא־הוא ולא־תבוא עלינו רעה וחרב ורעב לוא נראה
  13. והנביאים יהיו לרוח והדבר אין בהם כה יעשה להם
  14. לכן כה־אמר יהוה אלהי צבאות יען דברכם את־הדבר הזה הנני נתן דברי בפיך לאש והעם הזה עצים ואכלתם
  15. הנני מביא עליכם גוי ממרחק בית ישראל נאם־יהוה גוי איתן הוא גוי מעולם הוא גוי לא־תדע לשנו ולא תשמע מה־ידבר
  16. אשפתו כקבר פתוח כלם גבורים
  17. ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך יאכל צאנך ובקרך יאכל גפנך ותאנתך ירשש ערי מבצריך אשר אתה בוטח בהנה בחרב
  18. וגם בימים ההמה נאם־יהוה לא־אעשה אתכם כלה
  19. והיה כי תאמרו תחת מה עשה יהוה אלהינו לנו את־כל־אלה ואמרת אליהם כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלהי נכר בארצכם כן תעבדו זרים בארץ לא לכם
  20. הגידו זאת בבית יעקב והשמיעוה ביהודה לאמר
  21. שמעו־נא זאת עם סכל ואין לב עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו
  22. האותי לא־תיראו נאם־יהוה אם מפני לא תחילו אשר־שמתי חול גבול לים חק־עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו
  23. ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו
  24. ולא־אמרו בלבבם נירא נא את־יהוה אלהינו הנתן גשם וירה [יורה] ומלקוש בעתו שבעות חקות קציר ישמר־לנו
  25. עונותיכם הטו־אלה וחטאותיכם מנעו הטוב מכם
  26. כי־נמצאו בעמי רשעים ישור כשך יקושים הציבו משחית אנשים ילכדו
  27. ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה על־כן גדלו ויעשירו
  28. שמנו עשתו גם עברו דברי־רע דין לא־דנו דין יתום ויצליחו ומשפט אביונים לא שפטו
  29. העל־אלה לא־אפקד נאם־יהוה אם בגוי אשר־כזה לא תתנקם נפשי
  30. שמה ושערורה נהיתה בארץ
  31. הנביאים נבאו־בשקר והכהנים ירדו על־ידיהם ועמי אהבו כן ומה־תעשו לאחריתה

פסוקים מנוקד

  1. שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ־נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם־תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם־יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ׃
  2. וְאִם חַי־יְהֹוָה יֹאמֵרוּ לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ׃
  3. יְהֹוָה עֵינֶיךָ הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא־חָלוּ כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב׃
  4. וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַךְ־דַּלִּים הֵם נוֹאֲלוּ כִּי לֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְהוָה מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם׃
  5. אֵלֲכָה־לִּי אֶל־הַגְּדֹלִים וַאֲדַבְּרָה אוֹתָם כִּי הֵמָּה יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְהוָה מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו שָׁבְרוּ עֹל נִתְּקוּ מוֹסֵרוֹת׃
  6. עַל־כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם נָמֵר שֹׁקֵד עַל־עָרֵיהֶם כָּל־הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ משבותיהם [מְשׁוּבוֹתֵיהֶם׃]
  7. אֵי לָזֹאת אסלוח־[אֶסְלַח־] לָךְ בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים וָאַשְׂבִּעַ אוֹתָם וַיִּנְאָפוּ וּבֵית זוֹנָה יִתְגֹּדָדוּ׃
  8. סוּסִים מְיֻזָּנִים מַשְׁכִּים הָיוּ אִישׁ אֶל־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ׃
  9. הַעַל־אֵלֶּה לוֹא־אֶפְקֹד נְאֻם־יְהֹוָה וְאִם בְּגוֹי אֲשֶׁר־כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי׃
  10. עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ וְשַׁחֵתוּ וְכָלָה אַל־תַּעֲשׂוּ הָסִירוּ נְטִישׁוֹתֶיהָ כִּי לוֹא לַיהוָה הֵמָּה׃
  11. כִּי בָגוֹד בָּגְדוּ בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה נְאֻם־יְהוָה׃
  12. כִּחֲשׁוּ בַּיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֹא־הוּא וְלֹא־תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה וְחֶרֶב וְרָעָב לוֹא נִרְאֶה׃
  13. וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם כֹּה יֵעָשֶׂה לָהֶם׃
  14. לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת יַעַן דַּבֶּרְכֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה הִנְנִי נֹתֵן דְּבָרַי בְּפִיךָ לְאֵשׁ וְהָעָם הַזֶּה עֵצִים וַאֲכָלָתַם׃
  15. הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוֹי מִמֶּרְחָק בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהֹוָה גּוֹי אֵיתָן הוּא גּוֹי מֵעוֹלָם הוּא גּוֹי לֹא־תֵדַע לְשֹׁנוֹ וְלֹא תִשְׁמַע מַה־יְדַבֵּר׃
  16. אַשְׁפָּתוֹ כְּקֶבֶר פָּתוּחַ כֻּלָּם גִּבּוֹרִים׃
  17. וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ יֹאכַל צֹאנְךָ וּבְקָרֶךָ יֹאכַל גַּפְנְךָ וּתְאֵנָתֶךָ יְרֹשֵׁשׁ עָרֵי מִבְצָרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בָּהֵנָּה בֶּחָרֶב׃
  18. וְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם־יְהֹוָה לֹא־אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם כָּלָה׃
  19. וְהָיָה כִּי תֹאמְרוּ תַּחַת מֶה עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת־כָּל־אֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְּאַרְצְכֶם כֵּן תַּעַבְדוּ זָרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם׃
  20. הַגִּידוּ זֹאת בְּבֵית יַעֲקֹב וְהַשְׁמִיעוּהָ בִיהוּדָה לֵאמֹר׃
  21. שִׁמְעוּ־נָא זֹאת עַם סָכָל וְאֵין לֵב עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ׃
  22. הַאוֹתִי לֹא־תִירָאוּ נְאֻם־יְהֹוָה אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק־עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ׃
  23. וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה סָרוּ וַיֵּלֵכוּ׃
  24. וְלֹא־אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם וירה [יוֹרֶה] וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר־לָנוּ׃
  25. עֲוֺנוֹתֵיכֶם הִטּוּ־אֵלֶּה וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם׃
  26. כִּי־נִמְצְאוּ בְעַמִּי רְשָׁעִים יָשׁוּר כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים הִצִּיבוּ מַשְׁחִית אֲנָשִׁים יִלְכֹּדוּ׃
  27. כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה עַל־כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ׃
  28. שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי־רָע דִּין לֹא־דָנוּ דִּין יָתוֹם וְיַצְלִיחוּ וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ׃
  29. הַעַל־אֵלֶּה לֹא־אֶפְקֹד נְאֻם־יְהֹוָה אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר־כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי׃
  30. שַׁמָּה וְשַׁעֲרוּרָה נִהְיְתָה בָּאָרֶץ׃
  31. הַנְּבִיאִים נִבְּאוּ־בַשֶּׁקֶר וְהַכֹּהֲנִים יִרְדּוּ עַל־יְדֵיהֶם וְעַמִּי אָהֲבוּ כֵן וּמַה־תַּעֲשׂוּ לְאַחֲרִיתָהּ׃

מקומות

  • חברון

    חברון היא אחת הערים המרכזיות ביותר בארץ יהודה, שהיה לה מעמד של עיר ממלכה – עיר בירה, בתחילת מלכוּת דוד. העיר נקראת גם "קרית ארבע. חברון נזכרת בסיפורי האבות: אברהם ויצחק ישבו בה; אברהם בנה בה מזבח לה' ורכש אותה כדי לקבור בה את שרה אשתו. מאז ההתנחלות היתה חברון אחד המרכזים השלטוניים בתחום ההתיישבות הישראלית. דוד בחר בה כבירתו הראשונה, ובה נמשח למלך.

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.