ירמיהו-פרק-7

ביאורים

• הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר׃

• עֲמֹד בְְּשַׁעַר בֵּית ה', בית המקדש, וְְקָרָאתָ שָּׁם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְְאָמַרְְְתָּ: שִׁמְְְעוּ דְְבַר־ה' כָָּל אנשי יְְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְְהִשְְְׁתַּחֲוֹת לַה'.

• כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: הֵיטִיבוּ דַרְְְכֵיכֶם וּמַעַלְְלֵיכֶם, מעשיכם, ואז אֲשַׁכְְּנָה אֶתְְְכֶם, תוכלו לשבת לבטח בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

• אַל־תִּבְְְטְְחוּ לָכֶם אֶל־דִּבְְְרֵי הַשֶּׁקֶר הרווחים אצלכם לֵאמֹר: הֵיכַל ה', הֵיכַל ה', הֵיכַל ה' הֵמָּה – המבנים הללו. השימוש בסיסמא 'היכל ה" כפתרון לכל הבעיות – כוזב. קיומו של המקדש והעלייה אליו אינם מבטיחים לעם את שלומו, את ביטחונו ואת עתידו.

• כִּי אִם־הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת־דַּרְְְכֵיכֶם וְְאֶת־מַעַלְְלֵיכֶם, תתקנו את התנהגותכם, אִם־עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְְְׁפָּט צדק בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ,

• גֵּר, יָתוֹם וְְאַלְְְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ, וְְדָם נָקִי אַל־תִּשְְְׁפְְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְְכוּ – לְְרַע לָכֶם. המעשים האלו אינם אלא לרעתכם.

• וְְשִׁכַּנְְְתִּי אֶתְְְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְְמִן־עוֹלָם וְְעַד־עוֹלָם.

• הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְְחִים לָכֶם עַל־דִּבְְְרֵי הַשָּׁקֶר לְְבִלְְְתִּי הוֹעִיל, ללא תועלת. אתם חוש בים בטעות שבבית המקדש טמון כעין קסם המבטיח לכם קיום, תקנה וכפרה לכל עיוות. לאמתו של דבר היכל ה' משמעותי רק כשהוא משכן לרצון ה', וכשאנשים פועלים בהתאם לרצונו.

• הֲגָנֹב, רָצֹחַ וְְנָאֹף וְְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְְקַטֵּר, שרפת קטורת או קרבנות לַבָּעַל וְְהָלֹךְְְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא־יְְדַעְְְתֶּם. האם לדעתכם תוכלו לעשות כל אלה,

• וּלאחר מכן בָאתֶם וַעֲמַדְְְתֶּם לְְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְְְרָא־שְְׁמִי עָלָיו, וַאֲמַרְְְתֶּם: נִצַּלְְְנוּ בזכות המקדש מכל רע – לְְמַעַן כדי שתוכלו להמשיך ל עֲשׂוֹת אֵת כָָּל־הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה?!

• הַאם מְְעָרַת פָּרִצִים, מחבוא ומחסה לפורעי חוק או חיות רעות הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר־נִקְְְרָא־שְְׁמִי עָלָיו, בְְּעֵינֵיכֶם?! גַּם את מעשיכם מחוץ למקדש ואת ההתייחסות שלכם אל המקדש אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי. נְְאֻם־ה'. ע ליכם ללמוד מן העבר הלא-רחוק שהיכל ה' אינו מבטיח דבר –

• כִּי לְְכוּ־נָא אֶל־מְְקוֹמִי אֲשֶׁר בְְּשִׁילוֹ, משכן שילה אֲשֶׁר שִׁכַּנְְְתִּי שְְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה, וּרְְְאוּ אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי לוֹ מִפְְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְְְׂרָאֵל. אחרי מאות שנים שבהן עמד משכן ה' בשילה, נשאר המקום חרב בגלל מעשיהם הרעים של ישראל.

• וְְעַתָּה יַעַן, בגלל עֲשׂוֹתְְכֶם אֶת־כָָּל־הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, נְְאֻם־ה', וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם באמצעות הנביאים הַשְְְׁכֵּם וְְדַבֵּר, שוב ושוב וְְלֹא שְְׁמַעְְְתֶּם, וָאֶקְְְרָא אֶתְְְכֶם וְְלֹא עֲנִיתֶם –

• וְְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְְְרָא־שְְׁמִי עָלָיו, בית המקדש אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְְחִים בּוֹ, וְְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָכֶם וְְלַאֲבוֹתֵיכֶם, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְְשִׁלוֹ.

• וְְהִשְְְׁלַכְְְתִּי אֶתְְְכֶם מֵעַל פָּנָי לגלות, כַּאֲשֶׁר הִשְְְׁלַכְְְתִּי אֶת־כָָּל־אֲחֵיכֶם, אֵת כָָּל־זֶרַע אֶפְְְרָיִם, אנשי ממלכת ישראל. ה ' פונה לירמיהו:

• וְְאַתָּה אַל־תִּתְְְפַּלֵּל בְְּעַד־הָעָם הַזֶּה וְְאַל־תִּשָּׂא, אל תרים את קולך בַעֲדָם רִנָּה, בנעימה וּתְְְפִלָּה כשליח ציבור, וְְאַל־תִּפְְְגַּע, תפציר בִּי עבורם , כִּי־אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְְְ.

• הַאֵינְְךָ רֹאֶה מָה הֵמָּה עֹשִׂים בְְּעָרֵי יְְהוּדָה וּבְְְחֻצוֹת יְְרוּשָׁלִָם?!

• הַבָּנִים מְְלַקְְּטִים עֵצִים, וְְהָאָבוֹת מְְבַעֲרִים אֶת־הָאֵשׁ, וְְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק כדי לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים, עוגות מיוחדות, אולי בתבנית כוכב , לשם מְְְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, כינוי לאלה של צבא השמים. ול הַסֵּךְְְ נְְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים. החגיגות המשפחתיות הללו נעשות לעיני כול, תחת כיפת השמים – לְְמַעַן הַכְְְעִסֵנִי.

• הַאֹתִי הֵם מַכְְְעִסִים, נְְאֻם־ה', כפי שהם חושבים?! הרי מעשיהם אינם משפיעים עלי – הֲלוֹא אֹתָם – את עצמם הם מכעיסים, לְְמַעַן בֹּשֶׁת פְְּנֵיהֶם, כך שמעשיהם מביישים רק אותם ופועלים רק נגדם.

• לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה, על העיר ועל הארץ כולה, עַל־הָאָדָם וְְעַל־הַבְְּהֵמָה וְְעַל־עֵץ הַשָּׂדֶה וְְעַל־פְְּרִי הָאֲדָמָה, וּבָעֲרָה וְְלֹא תִכְְְבֶּה. הכול ייחרב. ייתכן שגם את התוכחה הזאת אמר הנביא בשם ה' בשער המקדש או במקדש עצמו.

• כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: את עֹלוֹתֵיכֶם, הקרבנות שאתם שורפים כליל לשמי סְְפוּ, הוסיפו עַל־זִבְְְחֵיכֶם, זבחי השלמים שלכם, שאת רוב בשרם אוכל מביא הקרבן. מבחינתי, אתם יכולים לצרף את קרבנות העולה שחשבתם בטעות שהעליתם למעני, לחגיגות הזבחים העממיות שלכם, וְְאִכְְְלוּ בָשָׂר. חבל שתפסידו בשר לשווא.

• כִּי לֹא־דִבַּרְְְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם וְְלֹא צִוִּיתִים בְְּיוֹם, בזמן הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְְְרָיִם עַל־דִּבְְְרֵי עוֹלָה וָזָבַח. דברי התורה היסודיים אינם עוסקים בצורך להקריב קרבנות. מצע ייעודו של העם ששטחתי בפני אבותיכם כשנתתי להם את התורה אינו כולל את הקרבנות.

• כִּי אִם־אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר: שִׁמְְְעוּ בְְקוֹלִי, וְְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְְאַתֶּם תִּהְְְיוּ־לִי לְְעָם, וַהֲלַכְְְתֶּם בְְּכָָל־הַדֶּרֶךְְְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְְְכֶם לְְמַעַן יִיטַב לָכֶם. ההוראה הבסיסית המופנית אל ישראל היא שילכו בדרך ה' וינהגו כעמו. בעשרת הדיברות לא מופיע אף ציווי הנוגע לקרבנות.

• וְְלֹא שָׁמְְְעוּ וְְלֹא־הִטּוּ אֶת־אָזְְְנָם, וַיֵּלְְכוּ בְְּמֹעֵצוֹת, בעצות ורעיונות אחרים בִּשְְְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע, וַיִּהְְְיוּ לְְאָחוֹר וְְלֹא לְְפָנִים, הם פנו תמיד לכיוון הנגדי, נסוגו ולא התקדמו

• לְְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְְְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְְְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וָאֶשְְְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת־כָָּל־עֲבָדַי הַנְְּבִיאִים בכל יוֹם הַשְְְׁכֵּם וְְשָׁלֹחַ,

• וְְלוֹא שָׁמְְְעוּ אֵלַי וְאף לֹא הִטּוּ אֶת־אָזְְְנָם, וַיַּקְְְשׁוּ אֶת־עָרְְְפָּם, הֵרֵעוּ יותר מֵאֲבוֹתָם. אלה הם שוב דברי ה' לנביא:

• וְְדִבַּרְְְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת־כָָּל־הַדְְּבָרִים הקשים הָאֵלֶּה וְְלֹא יִשְְְׁמְְעוּ אֵלֶיךָ, וְְקָרָאתָ, אתה תעמוד בשער המקדש ותפנה אֲלֵיהֶם, וְְאילו הם לֹא יַעֲנוּכָה, יענו לך. כל עוד 'האיש התמהוני ' הזה אינו חוסם את הפתח, הם ימשיכו להיכנס אל המקדש.

• וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם דברים שאינם זרים להם : זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא, לא שָׁמְְְעוּ בְְּקוֹל ה' אֱלֹהָיו וְְלֹא לָקְְְחוּ מוּסָר. אמנם דבריך מוכרים להם, ודברי האמת שבפיך ניכרים, אבל אָבְְְדָה הָאֱמוּנָה מלבם וְְנִכְְְרְְתָה מִפִּיהֶם. הם מתעלמים מן הנושא ואינם מדברים בו. העניין שלפנינו מכיל קטעי נבואה שונים, שבהם מעורבים דברי תוכחות בתיאורי פורענות. הרעה תפקוד את ישראל בעקבות עוונותיהם, שהפכו לנורמה חברתית גלויה. חתימת העניין במוסר השכל.

• גָּזִּי נִזְְְרֵךְְְ, גזזי שערך וְְהַשְְְׁלִיכִי אותו, ביטוי לאבל וניוול, וּשְְְׂאִי, השמיעי עַל־שְְׁפָיִם, גבעות קִינָה, כִּי מָאַס ה' בך וַיִּטֹּשׁ, עזב אֶת־דּוֹר עֶבְְְרָתוֹ, הדור המכעיס אותו.

• כִּי־עָשׂוּ בְְנֵי־יְְהוּדָה הָרַע בְְּעֵינַי, נְְאֻם־ה', שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְְְרָא־שְְׁמִי עָלָיו לְְטַמְְּאוֹ. בצד שימושי הקודש בבית המקדש, ריכזו בו גם צלמים ומזבח לאלוהים אחרים.

• וּבָנוּ את בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְְּגֵיא בֶן־הִנֹּם, עמק סמוך לירושלים שבו קיימו פולחנים שונים, ובו הוקמו מוקדי התופת לִשְְְׂרֹף אֶת־בְְּנֵיהֶם וְְאֶת־בְְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ, בין אם שרפה ממש כקרבן, בין העברה סמלית בתוך מדורות פולחניות למולך, אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי, וממילא הדבר עומד באיסורו, וְְלֹא עָלְְְתָה עַל־לִבִּי.

• לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים, נְְאֻם־ה', וְְלֹא־יֵאָמֵר עוֹד, ייקרא למקום הזה בשמות הַתֹּפֶת וְְגֵיא בֶן־הִנֹּם, כִּי אִם־גֵּיא הַהֲרֵגָה. זה יהיה שמו החדש. וְְקָבְְְרוּ בְְתֹפֶת מֵאֵין מָקוֹם. למרות שקברי מתים נחשבו טמאים גם בדתות אחרות, מרוב גופות ישמש המקום שבו עמדו במות ההקרבה, אזור קבורה.

• וְְהָיְְְתָה נִבְְְלַת הָעָם הַזֶּה לְְמַאֲכָל לְְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְְְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְְאֵין מַחֲרִיד, מפריע.

• וְְהִשְְְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְְרוּשָׁלַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְְקוֹל שִׂמְְְחָה, קוֹל חָתָן וְְקוֹל כַּלָּה. לא יישמעו כאן עוד קולות שמחה וחיים , כִּי לְְחָרְְְבָּה, לחורבן תִּהְְְיֶה הָאָרֶץ.