ירמיהו-פרק-8

ביאורים

  • בָּעֵת הַהִיא – כאשר הארץ תיחרב, נְְאֻם־ה', יוֹצִיאוּ אֶת־עַצְְְמוֹת מַלְְְכֵי־יְְהוּדָה וְְאֶת־עַצְְְמוֹת־שָׂרָיו וְְאֶת־עַצְְְמוֹת הַכֹּהֲנִים וְְאֵת עַצְְְמוֹת הַנְְּבִיאִים וְְאֵת עַצְְְמוֹת יוֹשְְְׁבֵי־יְְרוּשָׁלָם מִקִּבְְְרֵיהֶם. בהרס הרב לא יתחשבו בקברים ישנים. העצמות יושלכו מן הקברים. ובתיאור אירוני חריף:

  • וּשְְְׁטָחוּם כביכול לַשֶּׁמֶשׁ וְְלַיָּרֵחַ וּלְְְכֹל צְְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר אֲהֵבוּם וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם וַאֲשֶׁר הָלְְְכוּ אַחֲרֵיהֶם וַאֲשֶׁר דְְּרָשׁוּם וַאֲשֶׁר הִשְְְׁתַּחֲווּ לָהֶם. כאן מודגשים ריבוי הפנים והלהיטות של הקשר בין בני יהודה לעבודה זרה. לֹא יֵאָסְְְפוּ וְְלֹא יִקָּבֵרוּ, לְְדֹמֶן, לזבל עַל־פְְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְְְיוּ.

  • וְְנִבְְְחַר אז מָוֶת מֵחַיִּים. החיים יהיו קשים ואומללים מאוד עד שאנשים יעדיפו את המוות – שאין עמו קבורה – על פניהם , לְְכֹל הַשְְּׁאֵרִית הַנִּשְְְׁאָרִים מִן־הַמִּשְְְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת, לא רק לשרידים שבארץ אלא בְְּכָָל־הַמְְּקֹמוֹת, הַנִּשְְְׁאָרִים אֲשֶׁר הִדַּחְְְתִּים שָׁם. נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת.

  • וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר ה': הֲיִפְְּלוּ אנשים וְְלֹא יָקוּמוּ עוד לעולם, אִם־יָשׁוּב, האם השובב, הסר מהדרך – וְְלֹא יָשׁוּב?! מדוע לאחר שנכשלתם בעברות אתם נשארים שוכבים; מדוע אף שקוראים אליכם, אין אתם שבים?!

  • מַדּוּעַ שׁוֹבְְבָה, סטה מדרך הישר הָעָם הַזֶּה, יְְרוּשָׁלִַם, מְְשֻׁבָה, סטייה, השתוללות נִצַּחַת, עולמית ?! הֶחֱזִיקוּ, הם מחזיקים בַּתַּרְְְמִת, עבודתם הזרה , מֵאֲנוּ לָשׁוּב. נראה שאין הם חושבים לחזור בהם.

  • הִקְְְשַׁבְְְתִּי לדבריהם וָאֶשְְְׁמָע – לוֹא־כֵן, שקר יְְדַבֵּרוּ. אֵין אִישׁ נִחָם, מתחרט עַל־רָעָתוֹ לֵאמֹר: מֶה עָשִׂיתִי? כֻּלֹּה שָׁב, הולכים וחוזרים והולכים בִּמְְְרוּצָתָם ללא מעצור כְְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְְְחָמָה. אף שהסוסים הרתומים למרכבות הקרב הם כלי מלחמה גדול ביותר, גמישות תנועתם מוגבלת. הסוסים השועטים קדימה אינם יכולים לנטות הצדה בקלות. להם מדומים האנשים חסרי המעצורים הרצים בדרכם, שאינם מעלים על דעתם לעצור או לשנות כיוון.

  • גַּם־חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְְעָה מוֹעֲדֶיהָ. אפילו החסידות חשות את זמניהן. נדידתן מתרחשת בתאריכים מדויקים למדי. הן מגיעות לארץ בערך בעונת האביב וחוזרות בסתיו. וְְתֹר וְְסִיס וְְעָגוּר הציפורים הנודדות שָׁמְְרוּ אֶת־עֵת בֹּאָנָה, מקפידות על זמן בואן , וְְשלא כבעלי החיים השומרים על סדריהם וחוקם, עַמִּי לֹא יָדְְעוּ לשמור אֵת מִשְְְׁפַּט ה'.

  • אֵיכָה תֹאמְְרוּ: חֲכָמִים אֲנַחְְְנוּ, יש בידינו מסורות וספרים , וְְתוֹרַת ה' אִתָּנוּ?! אָכֵן, לאמתו של דבר הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה, כתב עֵט ה שֶׁקֶר של ה סֹפְְרִים, שהרי אינכם מאמתים את מה שהעט כתב.

  • הֹבִשׁוּ, יתביישו חֲכָמִים, חַתּוּ, ייבהלו, יישברו וַיִּלָּכֵדוּ, ייתפסו בכזביהם. הִנֵּה בִדְְְבַר־ה' מָאָסוּ וְעל כן, חָָכְְְמַת־מֶה לָהֶם?! איזו חכמה יש בידם?! מה התועלת בחכמים ובסופרים, אם איש מהם אינו מסייע להחזיר את העם אל ה'?!

  • לָכֵן אֶתֵּן אֶת־נְְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים ואת שְְׂדוֹתֵיהֶם לְְיוֹרְְשִׁים, שהרי הם עצמם עומדים למות. כִּי מִקָּטֹן וְְעַד־גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע. בצע כסף בראש מעייניהם. מִנָּבִיא וְְעַד־כֹּהֵן כֻּלֹּה, כל הצמרת הדתית עֹשֶׂה שָּׁקֶר.

  • וַיְְְרַפּוּ, אותם אנשי רוח מרפאים אֶת־שֶׁבֶר בַּת־עַמִּי עַל־נְְקַלָּה. תחזיותיהם הפוליטיות אופטימיות ונינוחות, לֵאמֹר: שָׁלוֹם שָׁלוֹם. הכול יסתדר, ובסופו של דבר אֵין שָׁלוֹם.

  • הֹבִשׁוּ, הרועים הרוחניים התנהגו באופן מביש כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ, לא רק בדיבוריהם על השלום אלא אף בתועבות שעשו. גַּם־בּוֹשׁ לֹא־יֵבֹשׁוּ וְְהִכָּלֵם לֹא יָדָעוּ. אדם המתבייש במעשיו יוכל לשנות דרכו, אך להם זר רגש הבושה. לָכֵן יִפְְּלוּ בַנֹּפְְלִים, ינחלו מפלה, בְְּעֵת פְְּקֻדָּתָם, בבוא זמנם יִכָּשְְׁלוּ, אָמַר ה'. כיוון שלא הכירו בחומרת מעשיהם ולא תיקנו את עצמם, אין למצבם פתרון אלא במפלתם הגמורה.

  • אָסֹף אֲסִיפֵם, אביא את סופם, אסירם, נְְאֻם־ה'. לא יישאר דבר – אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן, וְְאֵין תְְּאֵנִים בַּתְְּאֵנָה, וְְהֶעָלֶה נָבֵל. שני העצים הללו נותרים במערומיהם לאחר לקיטת הפרות ונשירת העלים. וָאֶתֵּן לָהֶם יַעַבְְְרוּם, את מה שנתתי להם יעבירו מהם האויבים.

  • עַל־מָה אֲנַחְְְנוּ ישְְְׁבִים לבדנו ללא הגנה?! הלוא האויב עומד לבוא. הֵאָסְְְפוּ וְְנָבוֹא אֶל־עָרֵי הַמִּבְְְצָר. ערי המבצר נועדו למחסה מפני אויבים, לא רק לתושביהן הקבועים אלא לכל האזור. הנביא מוסיף על דבריהם מנקודת מבטו שלו: וְְנִדְְּמָה־שָּׁם. נושמד, או: נשתתק בערי המבצר. כלומר, גם אם ייאספו אל המבצרים, הם לא יינצלו. כִּי ה' אֱלֹהֵינוּ הֲדִמָּנוּ, דומם אותנו, וַיַּשְְְׁקֵנוּ מֵי־רֹאשׁ, נוזל מר ורעיל, כִּי חָטָאנוּ לַה'.

  • קַוֵּה לְְשָׁלוֹם, הכול מקווים לשלום – וְְאֵין טוֹב; מצפים לְְעֵת מַרְְְפֵּה, שיבוא זמן רפואה, או: הרפייה ומנוחה – וְְהִנֵּה בְְעָתָה, אימה .

  • מִדָּן נִשְְְׁמַע נַחְְְרַת סוּסָיו. האויב בא מצפון, ועמו מספר עצום של סוסי מלחמה. לפיכך אפשר לשמוע את חרחוריהם בדהרתם מדן הרחוקה. מִקּוֹל מִצְְְהֲלוֹת אַבִּירָיו, סוסיו החזקים רָעֲשָׁה כָָּל־הָאָרֶץ. וַיָּבוֹאוּ האויבים וַיֹּאכְְְלוּ, ישמידו אֶרֶץ וּמְְְלוֹאָהּ, עִיר וְְישְְְׁבֵי בָהּ.

  • כִּי הִנְְְנִי מְְשַׁלֵּחַ בָּכֶם נְְחָשִׁים צִפְְְעֹנִים, משפחת נחשים ארסיים אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם, כנגדם לָחַשׁ, שימנע אותם מלבוא או ירפא את נשיכתם, וְְנִשְְּׁכוּ אֶתְְְכֶם. נְְאֻם־ה'. ואלו דברי הנביא עצמו, לאו דווקא כאדם פרטי:

  • מַבְְְלִיגִיתִי, אני מתחזק בקושי עֲלֵי יָגוֹן, על הצער, עָלַי לִבִּי דַוָּי, כואב.

  • הִנֵּה־קוֹל שַׁוְְְעַת בַּת־עַמִּי נשמע מֵאֶרֶץ מַרְְְחַקִּים. הקול מבטא גם את הרגשתם של הרחוקים מהמקום : הַה' אֵין בְְּצִיּוֹן, אִם־מַלְְְכָּהּ אֵין בָּהּ?! ה' נטש את ציון. והתשובה – מַדּוּעַ הִכְְְעִסוּנִי בִּפְְְסִלֵיהֶם, בְְּהַבְְְלֵי נֵכָר שהכניסו לציון ?! כיצד הם מצפים שאשכון בה?!

  • עָבַר קצִיר התבואה, ולאחר כמה חודשים כָּלָה קָיִץ, הסתיימה קציצת התאנים ואסיפתן. הזמן חולף עובר, וַאֲנַחְְְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְְְנוּ.

  • עַל־שֶׁבֶר בַּת־עַמִּי הָשְְְׁבַּרְְְתִּי, נשברתי גם אני, קָדַרְְְתִּי, נעשיתי קודר. שַׁמָּה, השתוממות וריקנות הֶחֱזִקָתְְְנִי, אחזה בי בחזקה.

  • הַאם צֳֳרִי, צמח שהיה נחשב מאוד בתעשיית צמחי המרפא, אֵין בְְּגִלְְְעָד, בקרבת בקעת הירדן, מקום גידולו של הצרי ?! ה אִם־רֹפֵא אֵין שָׁם כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְְְתָה אֲרֻכַת, צמחה רפואת בַּת־עַמִּי?! על אף אפשרויות הריפוי שלהם אין מי שירפאנו באסוננו הלאומי .

  • מִי־יִתֵּן שיהיה רֹאשִׁי כולו מַיִם, וְְעֵינִי תהפוך ל מְְקוֹר דִּמְְְעָה, וְְאז אֶבְְְכֶּה יוֹמָם וָלַיְְְלָה אֵת חַלְְלֵי בַת־עַמִּי.

פסוקים

  1. בעת ההיא נאם־יהוה ויציאו [יוציאו] את־עצמות מלכי־יהודה ואת־עצמות־שריו ואת־עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי־ירושלם מקבריהם
  2. ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם לא יאספו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו
  3. ונבחר מות מחיים לכל השארית הנשארים מן־המשפחה הרעה הזאת בכל־המקמות הנשארים אשר הדחתים שם נאם יהוה צבאות
  4. ואמרת אליהם כה אמר יהוה היפלו ולא יקומו אם־ישוב ולא ישוב
  5. מדוע שובבה העם הזה ירושלם משבה נצחת החזיקו בתרמית מאנו לשוב
  6. הקשבתי ואשמע לוא־כן ידברו אין איש נחם על־רעתו לאמר מה עשיתי כלה שב במרצותם [במרוצתם] כסוס שוטף במלחמה
  7. גם־חסידה בשמים ידעה מועדיה ותר וסוס [וסיס] ועגור שמרו את־עת באנה ועמי לא ידעו את משפט יהוה
  8. איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת יהוה אתנו אכן הנה לשקר עשה עט שקר ספרים
  9. הבישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר־יהוה מאסו וחכמת־מה להם
  10. לכן אתן את־נשיהם לאחרים שדותיהם ליורשים כי מקטן ועד־גדול כלה בצע בצע מנביא ועד־כהן כלה עשה שקר
  11. וירפו את־שבר בת־עמי על־נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום
  12. הבשו כי תועבה עשו גם־בוש לא־יבשו והכלם לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתם יכשלו אמר יהוה
  13. אסף אסיפם נאם־יהוה אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה והעלה נבל ואתן להם יעברום
  14. על־מה אנחנו ישבים האספו ונבוא אל־ערי המבצר ונדמה־שם כי יהוה אלהינו הדמנו וישקנו מי־ראש כי חטאנו ליהוה
  15. קוה לשלום ואין טוב לעת מרפה והנה בעתה
  16. מדן נשמע נחרת סוסיו מקול מצהלות אביריו רעשה כל־הארץ ויבואו ויאכלו ארץ ומלואה עיר וישבי בה
  17. כי הנני משלח בכם נחשים צפענים אשר אין־להם לחש ונשכו אתכם נאם־יהוה
  18. מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי
  19. הנה־קול שועת בת־עמי מארץ מרחקים היהוה אין בציון אם־מלכה אין בה מדוע הכעסוני בפסליהם בהבלי נכר
  20. עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו
  21. על־שבר בת־עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני
  22. הצרי אין בגלעד אם־רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארכת בת־עמי
  23. מי־יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת־עמי

פסוקים מנוקד

  1. בָּעֵת הַהִיא נְאֻם־יְהוָה ויציאו [יוֹצִיאוּ] אֶת־עַצְמוֹת מַלְכֵי־יְהוּדָה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו וְאֶת־עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים וְאֵת עַצְמוֹת יוֹשְׁבֵי־יְרוּשָׁלִָם מִקִּבְרֵיהֶם׃
  2. וּשְׁטָחוּם לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר אֲהֵבוּם וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם וַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם וַאֲשֶׁר דְּרָשׁוּם וַאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם לֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לְדֹמֶן עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ׃
  3. וְנִבְחַר מָוֶת מֵחַיִּים לְכֹל הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים מִן־הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת בְּכָל־הַמְּקֹמוֹת הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת׃
  4. וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה הֲיִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ אִם־יָשׁוּב וְלֹא יָשׁוּב׃
  5. מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלִַם מְשֻׁבָה נִצַּחַת הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִית מֵאֲנוּ לָשׁוּב׃
  6. הִקְשַׁבְתִּי וָאֶשְׁמָע לוֹא־כֵן יְדַבֵּרוּ אֵין אִישׁ נִחָם עַל־רָעָתוֹ לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי כֻּלֹּה שָׁב במרצותם [בִּמְרוּצָתָם] כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה׃
  7. גַּם־חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וסוס [וְסִיס] וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת־עֵת בֹּאָנָה וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט יְהוָה׃
  8. אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהוָה אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים׃
  9. הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר־יְהוָה מָאָסוּ וְחָכְמַת־מֶה לָהֶם׃
  10. לָכֵן אֶתֵּן אֶת־נְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים שְׂדוֹתֵיהֶם לְיוֹרְשִׁים כִּי מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע מִנָּבִיא וְעַד־כֹּהֵן כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר׃
  11. וַיְרַפּוּ אֶת־שֶׁבֶר בַּת־עַמִּי עַל־נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם׃
  12. הֹבִשׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם־בּוֹשׁ לֹא־יֵבֹשׁוּ וְהִכָּלֵם לֹא יָדָעוּ לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יִכָּשְׁלוּ אָמַר יְהוָה׃
  13. אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם־יְהֹוָה אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה וְהֶעָלֶה נָבֵל וָאֶתֵּן לָהֶם יַעַבְרוּם׃
  14. עַל־מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים הֵאָסְפוּ וְנָבוֹא אֶל־עָרֵי הַמִּבְצָר וְנִדְּמָה־שָּׁם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הֲדִמָּנוּ וַיַּשְׁקֵנוּ מֵי־רֹאשׁ כִּי חָטָאנוּ לַיהוָה׃
  15. קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב לְעֵת מַרְפֵּה וְהִנֵּה בְעָתָה׃
  16. מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל־הָאָרֶץ וַיָּבוֹאוּ וַיֹּאכְלוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃
  17. כִּי הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּכֶם נְחָשִׁים צִפְעֹנִים אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם לָחַשׁ וְנִשְּׁכוּ אֶתְכֶם נְאֻם־יְהוָה׃
  18. מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן עָלַי לִבִּי דַוָּי׃
  19. הִנֵּה־קוֹל שַׁוְעַת בַּת־עַמִּי מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים הַיהוָה אֵין בְּצִיּוֹן אִם־מַלְכָּהּ אֵין בָּהּ מַדּוּעַ הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם בְּהַבְלֵי נֵכָר׃
  20. עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ׃
  21. עַל־שֶׁבֶר בַּת־עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי׃
  22. הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם־רֹפֵא אֵין שָׁם כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת־עַמִּי׃
  23. מִי־יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת־עַמִּי׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • גלעד

    חבל ארץ בעבר הירדן המזרחי, משתרע מים הכנרת ועד ים המלח.