ירמיהו-פרק-9

ביאורים

• מִי־יִתְְּנֵנִי, הלוואי שהיה ניתן לי בַמִּדְְְבָּר מְְלוֹן אֹרְְחִים, מקום שאוכל לגור בו מחוץ ליישוב, וְְאֶעֶזְְְבָה אֶת־עַמִּי וְְאֵלְְְכָה מֵאִתָּם, כִּי כֻלָּם מְְנָאֲפִים, עֲצֶרֶת, קהילת בֹּגְְְדִים. מוטב שאתבודד.

• וַיַּדְְְרְְכוּ, מתחו אֶת־לְְשׁוֹנָם, שפסקה מלשמש אמצעי תקשורת והפכה ל קַשְְְׁתָּם כדי לירות בה שֶׁקֶר, וְְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְְְרוּ בָאָרֶץ. כוחם וגבורתם לא קידמו פעולות המבטאות נאמנות ויושר, אלא להיפך – כִּי מֵרָעָה אֶל־רָעָה יָצָאוּ. הם פעילים, יוצרים ומדברים, אבל פועלם רע בעיני אלוקים ואדם. וְְאֹתִי לֹא־יָדָעוּ, נְְאֻם־ה'.

• אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ, שמרו עצמכם מידידיכם, וְְעַל־כָָּל־אָח אַל־תִּבְְְטָחוּ, כִּי כָָל־אָח עָקוֹב יַעְְְקֹב, מרמה ומכשיל את אחיו, וְְכָָל־רֵעַ לכאורה רָכִיל יַהֲלֹךְְ, מרכל בחברו ופוגע בו.

• וְְאִישׁ בְְּרֵעֵהוּ יְְהָתֵלּוּ, לועגים ומשטים, וֶאֱמֶת לֹא יְְדַבֵּרוּ. לִמְְּדוּ, הרגילו את לְְשׁוֹנָם ל דַּבֶּר־שֶׁקֶר, הַעֲוֵה נִלְְְאוּ. מעשיהם המעוותים כה רבים, עד שעייפו אותם. דברי ה' לנביא:

• שִׁבְְְתְְּךָ, אתה יושב בְְּתוֹךְְְ מִרְְְמָה. מרמה מתרחשת בכל צד, וגם אותך היא אופפת. ולא רק בין איש לרעהו – בְְּמִרְְְמָה מֵאֲנוּ דַעַת־אוֹתִי. נְְאֻם־ה'. אמונתם, ואף כפירתם, מרמה היא. הרמייה הפכה לנורמה התנהגותית ומחשבתית.

• לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: הִנְְנִי צוֹרְְְפָם וּבְְְחַנְְְתִּים. תגיע השעה שאצטרך לזקק אותם מזוהמתם , כִּי־אֵיךְְְ אֶעֱשֶׂה אחרת מִפְְּנֵי בַּת־עַמִּי, שכך נוהגת. הרי דרוש לה תיקון למרות שהוא יכאיב.

• חֵץ שָׁחוּט, מחודד, מרודד הייתה לְְשׁוֹנָם הפוגעת, מִרְְְמָה דִבֵּר המדבר, בְְּפִיו שָׁלוֹם אֶת, עם רֵעֵהוּ יְְדַבֵּר, ואילו בְְְקִרְְְבּוֹ יָשִׂים אָרְְְבּוֹ. בלבו הוא זומם להכשיל את חברו.

• הַעַל־אֵלֶּה לֹא־אֶפְְְקָד, אענוש בָּם?! נְְאֻם־ה', ה אִם בְְּגוֹי אֲשֶׁר־כָּזֶה לֹא תִתְְְנַקֵּם נַפְְְשִׁי?! הרי אי אפשר להצדיק את התנהגותם המאוסה. ואלו דברי הנביא:

• עַל־הֶהָרִים אֶשָּׂא בְְכִי וָנֶהִי, מספד, וְְעַל־נְְאוֹת מִדְְְבָּר אקונן קִינָה, כִּי המקומות הללו נִצְְּתוּ, חרבו מִבְְּלִי־אִישׁ עֹבֵר, ולא רק מבני האדם – וְְלֹא שָׁמְְְעוּ בהם קוֹל מִקְְְנֶה, מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְְעַד־בְְּהֵמָה, כולם נָדְְְדוּ הָלָכוּ.

• וְְנָתַתִּי אֶת־יְְרוּשָׁלַם לְְגַלִּים, תִּלים, ערמות אבן ועפר, ול מְְעוֹן תַּנִּים, מעין כלבי בר קטנים החיים במקומות שוממים ומייללים. או: עופות לילה שקריאתם נשמעת בשעות החשכה. וְְאֶת־עָרֵי יְְהוּדָה אֶתֵּן שְְׁמָמָה מִבְְּלִי יוֹשֵׁב. כאן מופיע מעין דיון עם ה' על פשר מפלתם של ישראל:

• מִי־הָאִישׁ הֶחָכָם וְְיָבֵן אֶת־זֹאת, ומיהו אֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי־ה' אֵלָיו וְְיַגִּדָהּ, יוכל להסביר עַל־מָה אָבְְְדָה הָאָרֶץ במלחמות ובמפלות?! מדוע נִצְְּתָה כַמִּדְְְבָּר מִבְְּלִי עֹבֵר?!

• וַיֹּאמֶר ה': עַל־עָָזְְְבָם אֶת־תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְְְנֵיהֶם, וְְלֹא־שָׁמְְְעוּ בְְקוֹלִי, וְְלֹא־הָלְְְכוּ בָהּ, בתורתי.

• וַיֵּלְְְכוּ אַחֲרֵי שְְׁרִרוּת לִבָּם, נטיות לבם הפרוע וְְאַחֲרֵי הַבְְּעָלִים אֲשֶׁר לִמְְּדוּם אֲבוֹתָם. עבודת הבעל אינה חדשה אלא מסורת ישנה בידם מאבותיהם. מכל מקום בעקבות החטאים מגיע העונש –

• לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: הִנְְנִי מַאֲכִילָם אֶת־הָעָם הַזֶּה לַעֲנָה, צמח מר, וְְהִשְְְׁקִיתִים מֵי־רֹאשׁ, משקה העשוי מצמח אחר, שאף הוא מר ורעיל. מלבד טעמם הגרוע, צמחים אלה משכרים ומהממים.

• וַהֲפִצוֹתִים בַּגּוֹיִם, במקומות מרוחקים וזרים אֲשֶׁר לֹא יָדְְְעוּ הֵמָּה וַאֲבוֹתָם, ולא זו בלבד – וְְשִׁלַּחְְְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת־הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם שם.

• כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: הִתְְְבּוֹנְְְנוּ וְְקִרְְְאוּ לַמְְְקוֹנְְְנוֹת, נשים העוסקות בהשמעת דברי קינה ותפקידן לעורר בכי ויללה בלוויות ובאספות אבל, וּתְְְבוֹאֶינָה. וְְאֶל־הַחֲכָמוֹת, הבקיאות בעריכת דברי מליצה, תוכחה ומוסר, שִׁלְְְחוּ וְְתָבוֹאנָה.

• וּתְְְמַהֵרְְְנָה המקוננות והחכמות וְְתִשֶּׂנָה, תישאנה, תשמענה עָלֵינוּ נֶהִי, המיה, בכי, וְְתֵרַדְְְנָה עֵינֵינוּ דִּמְְְעָה, וְְעַפְְְעַפֵּינוּ יִזְְּלוּ־מָיִם.

• כִּי קוֹל נְְהִי נִשְְְׁמַע מִצִּיּוֹן: אֵיךְְְ שֻׁדָּדְְְנוּ, שדדו, או: הכריעו אותנו ?! בֹּשְְְׁנוּ מְְאֹד כִּי־עָזַבְְְנוּ אָרֶץ, כִּי הִשְְְׁלִיכוּ האויבים את מִשְְְׁכְְּנוֹתֵינוּ, ונעשינו זרים ללא ארץ משלנו.

• כִּי־שְְׁמַעְְְנָה, נָשִׁים, את דְְּבַר־ה', וְְתִקַּח אָזְְְנְְכֶם את דְְּבַר־פִּיו, וְְלַמֵּדְְְנָה בְְנוֹתֵיכֶם נֶהִי, כיצד לבכות, וְְאִשָּׁה תלמד את רְְעוּתָהּ, חברתה קִינָה. האסונות עומדים לבוא –

• כִּי־עָלָה מָוֶת ונכנס בְְּחַלּוֹנֵינוּ, בָּא בְְּאַרְְְמְְנוֹתֵינוּ, בהיכלותינו, במבצרינו ובבתינו הגדולים לְְהַכְְְרִית עוֹלָל, ילדים רכים מִחוּץ, מלשחק בחוצות, ולהרוג בַּחוּרִים מלכת ב רְְְחֹבוֹת.

• דַּבֵּר כֹּה, כך, נְְאֻם־ה': וְְנָפְְְלָה נִבְְְלַת הָאָדָם כְְּדֹמֶן, כמו זבל עַל־פְְּנֵי הַשָּׂדֶה, וּכְְְעָמִיר, צרור שיבולים קצורות מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר, וְְאֵין מְְאַסֵּף. אין זה קציר תבואה לשם הזנה וחיים, אלא קציר שישאיר אחריו צמחים מתים בלבד. לצד נבואת הפורענות הקשה, באים דברי מוסר:

• כֹּה אָמַר ה': אַל־יִתְְְהַלֵּל חָכָם בְְּחָכְְְמָתוֹ, אף שהחכמה חשובה, אין להתפאר בה, וְְאַל־יִתְְְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְְְבוּרָתוֹ. אַל־יִתְְְהַלֵּל עָשִׁיר בְְּעָשְְְׁרוֹ. גם בתכונות הנחשבות גבורה ועושר אין טעם להתהלל, שהרי החכמים, הגיבורים והעשירים שבבני ישראל לא התנהגו כראוי; חכמתם, גבורתם ועושרם לא הצילו אותם.

• כִּי אִם־בְְּזֹאת יִתְְְהַלֵּל הַמִּתְְְהַלֵּל – הַשְְְׂכֵּל וְְיָדֹעַ אוֹתִי. התהילה האמתית ראויה ליודעי ה'. שאר התכונות עשויות להועיל, אך הן עראיות. קיום בטוח, יציב ואמתי ייווסד רק על הידיעה כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְְְׁפָּט וּצְְְדָקָה בָּאָרֶץ, ובהתאם לדרכַי, שאני מראה לכם, צריכים אתם לנהוג, כִּי־בעשייתם של אֵלֶּה חָפַצְְְתִּי, נְְאֻם־ה'. הע ניין פותח ומסיים בפורענות העתידה לבוא על הארץ, ואולם חלקו הגדול קריאת הידיינות עם ישראל, תוכחה קשה ותביעה שיינתקו מהאלילים, פרי יציר אדם, ויעבדו את יוצר הכול. לאחר נבואת הפורענות הנביא חותם בשם העם בצידוק דינו, ועם זאת הוא מבקש שזעמו של ה' יופנה אל אוכלי יעקב.

• הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְְאֻם־ה', וּפָקַדְְְתִּי עַל, אזכור לרעה את כָָּל־מוּל בְְּעָָרְְְלָה, כל מי שנימול ועדיין הוא בערלתו. כלומר, העונש יבוא הן על הערלים הן על המולים הדומים לערלים –

• עַל־מִצְְְרַיִם וְְעַל־יְְהוּדָה וְְעַל־אֱדוֹם וְְעַל־בְְּנֵי עַמּוֹן וְְעַל־מוֹאָב. יהודה היו נימולים, ובמידת מה גם מצרים, עמון ומואב, וְְעַל כָָּל־קְְצוּצֵי פֵאָה, קציצת פאות הראש או הזקן היה סימן ההיכר של שבטים הַיֹּשְְׁבִים בַּמִּדְְְבָּר. כִּי כָָל־הַגּוֹיִם עֲרֵלִים, בין שנימולו ובין שלא נימולו הם נחשבים ערלים, וְְכָָל־בֵּית יִשְְְׂרָאֵל, אף על פי שאינם ערלי בשר, הם עַרְְְלֵי־לֵב. ערלוּתם-חרפתם אינה באיבר אחד, אלא לבם הוא שסתום ואטום. ועל כן גם עליהם יבוא העונש.