ירמיהו-פרק-15
ספר
מקבץ
ביאורים
-
וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: גם אִם־יַעֲמֹד, יתפללו מֹשֶׁה וּשְְְׁמוּאֵל, גדולי מנהיגי ישראל שביקשו ועשו הכול לטובת עמם , לְְפָנַי – לא יועילו, כי אֵין נַפְְְשִׁי, רצוני פונה אֶל־הָעָם הַזֶּה. שַׁלַּח אותו מֵעַל־פָּנַי וְְיֵצֵאוּ.
-
וְְהָיָה כִּי־יֹאמְְרוּ אֵלֶיךָ שומעיך : אָנָה, לאן נֵצֵא? וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה': כל אחד ואחד יצא אל צרותיו שלו – אֲשֶׁר לַמָּוֶת סתם – לַמָּוֶת, וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב – לַחֶרֶב, וַאֲשֶׁר לָרָעָב – לָרָעָב, וַאֲשֶׁר לַשְְּׁבִי – לַשֶּׁבִי.
-
וּפָקַדְְְתִּי, אמַנה עֲלֵיהֶם אַרְְְבַּע מִשְְְׁפָּחוֹת, קבוצות משחיתים, נְְאֻם־ה': אֶת־הַחֶרֶב לַהֲרֹג אותם וְְאֶת־הַכְְּלָבִים לִסְְְחֹב את הגוויות וְְאֶת־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְְאֶת־בֶּהֱמַת הָאָרֶץ לֶאֱכֹל וּלְְְהַשְְְׁחִית.
-
וּנְְְתַתִּים לְְזַעֲוָה, לדגם מזעזע לְְכֹל מַמְְְלְְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְְְלַל מְְנַשֶּׁה בֶן־יְְחִזְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה עַל אֲשֶׁר־עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם. תקופת מלכותו של מנשה הייתה נקודת מפנה. אמנם אחריה הייתה התאוששות תחת המלך יאשיהו, שירמיהו היה עד לה, ואף התאבל על מפלתו של יאשיהו, אבל באופן כללי העם והממלכה התדרדרו והלכו בלי שחשו בכך.
-
כִּי מִי־יַחְְְמֹל עָלַיִךְְְ, יְְרוּשָׁלִַם, וּמִי יָנוּד לָךְְְ, מי ישתתף בצערך, וּמִי יָסוּר לִשְְְׁאֹל לְְשָׁלֹם לָךְְְ?!
-
אַתְְְּ נָטַשְְְׁתְְְּ אֹתִי, נְְאֻם־ה', אָחוֹר תֵּלֵכִי. חזרת אחורנית, כשכל הניסיונות במשך השנים הרבות לכונן עם של עובדי ה' בארץ ישראל ירדו לטמיון. וָאַט, הטיתי אֶת־יָדִי עָלַיִךְְְ וָאַשְְְׁחִיתֵךְְְ. למרות שכמה פעמים ביטלתי את רוע הגזרה, הפעם נִלְְְאֵיתִי הִנָּחֵם, אינני מתחרט עוד.
-
וָאֶזְְְרֵם, אעיף אותם בְְּמִזְְְרֶה, כלי זרייה כעין קלשון בְְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ, בגרנות, או: בערי תבל. שִׁכַּלְְְתִּי, השמדתי, אִבַּדְְְתִּי אֶת־עַמִּי, ולמרות כל הצרות והמכות שהבאתי עליהם, מִדַּרְְְכֵיהֶם לוֹא שָׁבוּ. דבר לא השתנה.
-
עָצְְמוּ־לִי, רבו בשבילי אַלְְְמְְנוֹתָו מֵחוֹל יַמִּים, מספר האלמנות שנותרו היה עצום. הֵבֵאתִי לָהֶם עַל־אֵם ו בָּחוּר שֹׁדֵד בַּצָָּהֳֳרָיִם, לאור יום, הִפַּלְְְתִּי עָלֶיהָ פִּתְְְאֹם עִיר. העיר התמוטטה עליהם בפתע, וּבעקבות זאת – בֶהָלוֹת.
-
אֻמְְְלְְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְְְעָה, כל ילדיה של מרובת הבנים ימותו. נָפְְחָה נַפְְְשָׁהּ, דאבה במפח נפש, או: הוציאה נשמתה. מרוב הצרות נראה היה כי בָּא, שקעה שִׁמְְְשָׁהּ בְְּעֹד יוֹמָם, כשעדיין יום, והיא בּוֹשָׁה וְְחָפֵרָה, התביישה, וּשְְְׁאֵרִיתָם, שלא יצאה לגלות ולא מתה ברעב, לַחֶרֶב אֶתֵּן לִפְְְנֵי אֹיְְבֵיהֶם. נְְאֻם־ה'. לאחר הפורענות הפוקדת את האמהות ואת ילדיהם, מתלונן הנביא על גורלו:
-
אוֹי־לִי, אִמִּי, כִּי יְְלִדְְְתִּנִי כ אִישׁ רִיב וְְאִישׁ מָדוֹן לְְכָָל־הָאָרֶץ. הרי לֹא־נָשִׁיתִי, אינני תובע חובות מאיש, וְְלֹא־נָשׁוּ־בִי, איני חייב כספים לאחרים, ואף על פי כן כֻּלֹּה, כולם מְְקַלְְלַוְְְנִי, מקללים אותי.
-
אָמַר ה' בשבועה : אִם־לֹא שֵׁרִיתִיךָ, חיזקתי אותך, השארתי אותך, או: התרתי אותך מהאזיקים ומהקללות שקיללו אותך לְְטוֹב. אתה תתחזק ותתקיים. בסופו של דברי שלחתי אותך לתפקיד והובלתי אותך בדרך טובה. ועוד, אִם־לוֹא הִפְְְגַּעְְְתִּי, אפגיש, או: אפציר בְְךָ בְְּעֵת רָעָה וּבְְְעֵת צָרָה אֶת־הָאֹיֵב. בבוא העת, אויביך יתחננו בפניך על עצמם או יבקשו את הצלחתך.
-
הֲאם יָרֹעַ, ישבור בַּרְְְזֶל פשוט את ה בַּרְְְזֶל הבא מִצָּפוֹן וּנְְְחֹשֶׁת, ברזל מובחר שהוא מין פלדה מעורבת עם נחושת ?! כשם שאין זה אפשרי, כך רודפיך לא יוכלו לך שהרי נתתי אותך לְעַמּוּד בַּרְזֶּל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת. כאן חוזרת נבואת הפורענות לישראל:
-
חֵילְְךָ, עושרך וְְאוֹצְְרֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן ו לֹא בִמְְְחִיר, בחינם אתן, וזאת בְְְכָָל־חַטֹּאותֶיךָ, בגלל חטאיכם הרבים וּבְְְכָָל־גְְּבוּלֶיךָ, שבכל מקום ומקום.
-
וְְהַעֲבַרְְְתִּי אותך אֶת, אל אֹיְְבֶיךָ בְְּאֶרֶץ לֹא יָדָעְְְתָּ, כִּי־אֵשׁ קָדְְחָה בְְאַפִּי והיא עֲלֵיכֶם תּוּקָד, תבעָר. ושוב דברי ירמיהו עצמו:
-
אַתָּה יָדַעְְְתָּ מצוקתי וחרפתי, ה', זָָכְְְרֵנִי וּפָָקְְְדֵנִי וְְהִנָּקֶם לִי מֵרֹדְְפַי, אך אַל־לְְאֶרֶךְְְ אַפְְּךָ תִּקָּחֵנִי, אל תנהג במשפטי במידת אריכות האפיים שלך, בסבלנותך, אלא הינקם מרודפי מהר. דַּע שְְׂאֵתִי עָלֶיךָ, שאני נושא עבורך חֶרְְְפָּה.
-
נִמְְְצְְאוּ, נגלו לי דְְבָרֶיךָ, נבואתך – וָאֹכְְלֵם. קיבלתי אותם ברצון אל קרבי. וַיְְְהִי דְְבָרְְךָ לִי לְְשָׂשׂוֹן וּלְְְשִׂמְְְחַת לְְבָבִי, כִּי־נִקְְְרָא שִׁמְְְךָ עָלַי, ה' אֱלֹהֵי צְְבָאוֹת. מכיוון שאני קשור בך – זו שמחתי; אולם מכל הבחינות האחרות חיי נהיו אומללים –
-
לֹא־יָשַׁבְְְתִּי בְְסוֹד, בחבורת מְְשַׂחֲקִים, אנשים שמחים וָאֶעְְְלֹז. אינני משתתף במסיבות רעים, ובני אדם אינם חשים נוח בחברתי. מִפְְּנֵי יָדְְךָ, רוח נבואתך שגברה עלי בָּדָד יָשַׁבְְְתִּי, כִּי־זַעַם מִלֵּאתָנִי בנבואות הפורענות שניבאת אותי.
-
לָמָּה הָיָה כְְאֵבִי נֶצַח, תמידי, וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה, ו מֵאֲנָה ל הֵרָפֵא?! ואילו אתה ה' הָיוֹ תִהְְְיֶה לִי כְְּמוֹ אַכְְְזָב, מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ, שאין לסמוך עליהם. שכן לא הבטחת לי דבר.
-
לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אלי : אִם־תָּשׁוּב לאיתנך ולשליחותך – וַאֲשִׁיבְְךָ, אסייע לך. אם לְְפָנַי תַּעֲמֹד להינבא , וְְאִם־תּוֹצִיא דבר יָקָר מִזּוֹלֵל, מדבר זול ובזוי, כלומר אם תפיק את הטוב מהרשעים ותחזירם למוטב – כְְּפִי, כמוני תִהְְְיֶה, כי אני הוא המסוגל להוציא את הנכבד מן השפל. אם גם אתה תנהג כך – המציאות תישמע אליך כמו אל פי – יָשֻׁבוּ, יתקרבו הֵמָּה אֵלֶיךָ, וְְאַתָּה לֹא־תָשׁוּב אֲלֵיהֶם, ואתה לא תצטרך להתאמץ להתקרב אליהם.
-
וּנְְְתַתִּיךָ לָעָם הַזֶּה לְְחוֹמַת נְְחֹשֶׁת בְְּצוּרָה, על מנת שתוכל לעמוד בפניהם. וְְנִלְְְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְְלֹא־יוּכְְלוּ לָךְְְ, לנצח אותך, כִּי־אִתְְּךָ אֲנִי לְְהוֹשִׁיעֲךָ וּלְְְהַצִּילֶךָ. נְְאֻם־ה'.
-
וְְהִצַּלְְְתִּיךָ מִיַּד אנשים רָעִים, וּפְְְדִתִיךָ מִכַּף עָרִיצִים. אני מבטיח לך שמירה והצלה על אף הצרות העתידות להתרבות עוד.
פסוקים
-
ויאמר יהוה אלי אם־יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל־העם הזה שלח מעל־פני ויצאו
-
והיה כי־יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה־אמר יהוה אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי
-
ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם־יהוה את־החרב להרג ואת־הכלבים לסחב ואת־עוף השמים ואת־בהמת הארץ לאכל ולהשחית
-
ונתתים לזועה [לזעוה] לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן־יחזקיהו מלך יהודה על אשר־עשה בירושלם
-
כי מי־יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לשאל לשלם לך
-
את נטשת אתי נאם־יהוה אחור תלכי ואט את־ידי עליך ואשחיתך נלאיתי הנחם
-
ואזרם במזרה בשערי הארץ שכלתי אבדתי את־עמי מדרכיהם לוא־שבו
-
עצמו־לי אלמנתו מחול ימים הבאתי להם על־אם בחור שדד בצהרים הפלתי עליה פתאם עיר ובהלות
-
אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה באה [בא] שמשה בעד יומם בושה וחפרה ושאריתם לחרב אתן לפני איביהם נאם־יהוה
-
אוי־לי אמי כי ילדתני איש ריב ואיש מדון לכל־הארץ לא־נשיתי ולא־נשו־בי כלה מקללוני
-
אמר יהוה אם־לא שרותך [שריתיך] לטוב אם־לוא הפגעתי בך בעת־רעה ובעת צרה את־האיב
-
הירע ברזל ברזל מצפון ונחשת
-
חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר ובכל־חטאותיך ובכל־גבוליך
-
והעברתי את־איביך בארץ לא ידעת כי־אש קדחה באפי עליכם תוקד
-
אתה ידעת יהוה זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי אל־לארך אפך תקחני דע שאתי עליך חרפה
-
נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך [דברך] לי לששון ולשמחת לבבי כי־נקרא שמך עלי יהוה אלהי צבאות
-
לא־ישבתי בסוד־משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי־זעם מלאתני
-
למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו
-
לכן כה־אמר יהוה אם־תשוב ואשיבך לפני תעמד ואם־תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא־תשוב אליהם
-
ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא־יוכלו לך כי־אתך אני להושיעך ולהצילך נאם־יהוה
-
והצלתיך מיד רעים ופדתיך מכף ערצים
פסוקים מנוקד
-
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אִם־יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל־הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל־פָּנַי וְיֵצֵאוּ׃
-
וְהָיָה כִּי־יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר יְהוָה אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי׃
-
וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת נְאֻם־יְהוָה אֶת־הַחֶרֶב לַהֲרֹג וְאֶת־הַכְּלָבִים לִסְחֹב וְאֶת־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְאֶת־בֶּהֱמַת הָאָרֶץ לֶאֱכֹל וּלְהַשְׁחִית׃
-
וּנְתַתִּים לזועה [לְזַעֲוָה] לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן־יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל אֲשֶׁר־עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם׃
-
כִּי מִי־יַחְמֹל עָלַיִךְ יְרוּשָׁלִַם וּמִי יָנוּד לָךְ וּמִי יָסוּר לִשְׁאֹל לְשָׁלֹם לָךְ׃
-
אַתְּ נָטַשְׁתְּ אֹתִי נְאֻם־יְהוָה אָחוֹר תֵּלֵכִי וָאַט אֶת־יָדִי עָלַיִךְ וָאַשְׁחִיתֵךְ נִלְאֵיתִי הִנָּחֵם׃
-
וָאֶזְרֵם בְּמִזְרֶה בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ שִׁכַּלְתִּי אִבַּדְתִּי אֶת־עַמִּי מִדַּרְכֵיהֶם לוֹא־שָׁבוּ׃
-
עָצְמוּ־לִי אַלְמְנֹתָו מֵחוֹל יַמִּים הֵבֵאתִי לָהֶם עַל־אֵם בָּחוּר שֹׁדֵד בַּצָּהֳרָיִם הִפַּלְתִּי עָלֶיהָ פִּתְאֹם עִיר וּבֶהָלוֹת׃
-
אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה נָפְחָה נַפְשָׁהּ באה [בָּא] שִׁמְשָׁהּ בְּעֹד יוֹמָם בּוֹשָׁה וְחָפֵרָה וּשְׁאֵרִיתָם לַחֶרֶב אֶתֵּן לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם נְאֻם־יְהוָה׃
-
אוֹי־לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּנִי אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן לְכָל־הָאָרֶץ לֹא־נָשִׁיתִי וְלֹא־נָשׁוּ־בִי כֻּלֹּה מְקַלְלַונִי׃
-
אָמַר יְהוָה אִם־לֹא שרותך [שֵׁרִיתִיךָ] לְטוֹב אִם־לוֹא הִפְגַּעְתִּי בְךָ בְּעֵת־רָעָה וּבְעֵת צָרָה אֶת־הָאֹיֵב׃
-
הֲיָרֹעַ בַּרְזֶל בַּרְזֶל מִצָּפוֹן וּנְחֹשֶׁת׃
-
חֵילְךָ וְאוֹצְרוֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן לֹא בִמְחִיר וּבְכָל־חַטֹּאותֶיךָ וּבְכָל־גְּבוּלֶיךָ׃
-
וְהַעֲבַרְתִּי אֶת־אֹיְבֶיךָ בְּאֶרֶץ לֹא יָדָעְתָּ כִּי־אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי עֲלֵיכֶם תּוּקָד׃
-
אַתָּה יָדַעְתָּ יְהוָה זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי וְהִנָּקֶם לִי מֵרֹדְפַי אַל־לְאֶרֶךְ אַפְּךָ תִּקָּחֵנִי דַּע שְׂאֵתִי עָלֶיךָ חֶרְפָּה׃
-
נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאֹכְלֵם וַיְהִי דבריך [דְבָרְךָ] לִי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי כִּי־נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת׃
-
לֹא־יָשַׁבְתִּי בְסוֹד־מְשַׂחֲקִים וָאֶעְלֹז מִפְּנֵי יָדְךָ בָּדָד יָשַׁבְתִּי כִּי־זַעַם מִלֵּאתָנִי׃
-
לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה מֵאֲנָה הֵרָפֵא הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ׃
-
לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה אִם־תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד וְאִם־תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה יָשֻׁבוּ הֵמָּה אֵלֶיךָ וְאַתָּה לֹא־תָשׁוּב אֲלֵיהֶם׃
-
וּנְתַתִּיךָ לָעָם הַזֶּה לְחוֹמַת נְחֹשֶׁת בְּצוּרָה וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא־יוּכְלוּ לָךְ כִּי־אִתְּךָ אֲנִי לְהוֹשִׁיעֲךָ וּלְהַצִּילֶךָ נְאֻם־יְהוָה׃
-
וְהִצַּלְתִּיךָ מִיַּד רָעִים וּפְדִתִיךָ מִכַּף עָרִצִים׃
מקומות
-
חברון
חברון היא אחת הערים המרכזיות ביותר בארץ יהודה, שהיה לה מעמד של עיר ממלכה – עיר בירה, בתחילת מלכוּת דוד. העיר נקראת גם "קרית ארבע. חברון נזכרת בסיפורי האבות: אברהם ויצחק ישבו בה; אברהם בנה בה מזבח לה' ורכש אותה כדי לקבור בה את שרה אשתו. מאז ההתנחלות היתה חברון אחד המרכזים השלטוניים בתחום ההתיישבות הישראלית. דוד בחר בה כבירתו הראשונה, ובה נמשח למלך.
-
ירושלים
ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.