ירמיהו-פרק-16

ביאורים

• וַיְְְהִי דְְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃

• לֹא־תִקַּח לְְךָ אִשָּׁה וְְלֹא־יִהְְְיוּ לְְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה. לא ברור מתי נא מר ציווי זה, ואם זוהי הוראה כללית שהנביא לא יישא אשה לעולם, או הוראה המוגבלת למקום ולזמן מסוימים. ההסבר להוראה חריגה זו:

• כִּי־כֹה אָמַר ה' עַל־הַבָּנִים וְְעַל־הַבָּנוֹת הַיִּלּוֹדִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְְעַל־אִמֹּתָם הַיֹּלְְדוֹת אוֹתָם וְְעַל־אֲבוֹתָם הַמּוֹלִדִים אוֹתָם בָּאָרֶץ הַזֹּאת׃

• מְְמוֹתֵי, מוֹת תַחֲלֻאִים יָמֻתוּ כולם. לֹא יִסָּפְְדוּ וְְלֹא יִקָּבֵרוּ, גופתם לְְדֹמֶן, לזֶבל המפוזר עַל־פְְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְְְיוּ, וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב יִכְְְלוּ. וְְהָיְְתָה נִבְְְלָתָם לְְמַאֲכָל לְְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְְְבֶהֱמַת הָאָרֶץ. על כן אין כל טעם להוליד ילדים בארץ הזו.

• כִּי־כֹה אָמַר ה': אַל־תָּבוֹא אל בֵּית מַרְְְזֵחַ, בית אבלים, וְְאַל־תֵּלֵךְְְ לִסְְְפּוֹד על המת, וְְאַל־תָּנֹד, תניע ראש כביטוי להשתתפות בצער לָהֶם, כִּי־אָסַפְְְתִּי, הסרתי אֶת־שְְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה, נְְאֻם־ה', וכן אֶת־הַחֶסֶד וְְאֶת־הָרַחֲמִים, גם אלו שבין איש לרעהו.

• וּמֵתוּ גְְדֹלִים וּקְְְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, לֹא יִקָּבֵרוּ, וְְלֹא־יִסְְְפְְּדוּ לָהֶם, וְְלֹא יִתְְְגֹּדַד, ייחתך בבשר החי, וְְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם קרחה . היו שנהגו להתגודד או להתקרח כביטוי לכבוד המת למרות שהדבר נאסר על ישראל. בין אם אנשי יהודה נהגו כמנהג הגויים שסביבם ובין שלא נהגו, ירמיהו אומר שלא יהיה מי שיתאבל על המתים.

• וְְלֹא־יִפְְְרְְסוּ לָהֶם – לכל אָבל לחם עַל־אֵבֶל לְְנַחֲמוֹ עַל־מֵת, וְְלֹא־יַשְְְׁקוּ אוֹתָם כּוֹס תַּנְְְחוּמִים עַל־אָבִיו וְְעַל־אִמּוֹ.

• וּבֵית־מִשְְְׁתֶּה, שמחת חתונה בעיקר לֹא־תָבוֹא עוד לָשֶׁבֶת אוֹתָם, אִתם לֶאֱכֹל וְְלִשְְְׁתּוֹת.

• כִּי כֹה אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: הִנְְנִי מַשְְְׁבִּית מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה, לְְעֵינֵיכֶם, כפי שהנכם כבר רואים זאת אצל ירמיהו, וּבִימֵיכֶם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְְקוֹל שִׂמְְְחָה, קוֹל חָתָן וְְקוֹל כַּלָּה.

• וְְהָיָה כִּי תַגִּיד לָעָם הַזֶּה אֵת כָָּל־הַדְְּבָרִים הרעים הָאֵלֶּה – בשורות המוות, המחלות וחוסר התוחלת – וְְאָמְְרוּ אֵלֶיךָ: עַל־מֶה דִבֶּר ה' עָלֵינוּ אֵת כָָּל־הָרָעָה הַגְְּדוֹלָה הַזֹּאת? וּמֶה עֲוֹנֵנוּ וּמֶה חַטָּאתֵנוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ?

• וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם: עַל אֲשֶׁר־עָזְְבוּ אֲבוֹתֵיכֶם אוֹתִי, נְְאֻם־ה', וַיֵּלְְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְְְדוּם וַיִּשְְְׁתַּחֲווּ לָהֶם, וְְאֹתִי עָזָבוּ וְְגם אֶת־תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ.

• וְְאַתֶּם הֲרֵעֹתֶם לַעֲשׂוֹת יותר מֵאֲבוֹתֵיכֶם, וְְהִנְְּכֶם הֹלְְכִים אִישׁ אַחֲרֵי שְְׁרִרוּת לִבּוֹ־הָרָע לְְבִלְְְתִּי שְְׁמֹעַ אֵלָי. אתם ממשיכים לעשות זאת לא מתוך התמכרות אלא בשרירות לב ומתוך אטימות לדברי.

• וְְהֵטַלְְְתִּי, אשליך אֶתְְְכֶם מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת עַל, אל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יְְדַעְְְתֶּם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם, וַעֲבַדְְְתֶּם־שָׁם אֶת־אֱלֹהִים אֲחֵרִים יוֹמָם וָלַיְְְלָה. ובעצם היותכם משועבדים לעובדי אלילים, אופי חייכם ועולם המושגים שלכם יהיו אליליים, אֲשֶׁר, כי לֹא־אֶתֵּן לָכֶם שם חֲנִינָה, עזרה משמים. בצד הנבואה על הגלות הקשה, נזכרת גם בשורת נחמה. אמנם כולכם תגלו ולא יישאר הרבה בארץ, אבל דעו לכם שגלות קשה זו תביא בעקבותיה גאולה מופלאה.

• לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים, נְְאֻם־ה', וְְלֹא־יֵאָמֵר עוֹד: חַי־ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְְְרָיִם, לא כך יישבעו אז,

• כִּי אִם חַי־ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה, שכן ישועה זו תהיה גדולה מיציאת מצרים, וַהֲשִׁבֹתִים עַל־אַדְְְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם.חזרה לתיאור הגלות:

• הִנְְנִי שֹׁלֵחַ לקרוא לְְדַיָּגִים רַבִּים, נְְאֻם־ה', וְְדִיגוּם, הם ידוגו את המון העם. וְְאַחֲרֵי־כֵן אֶשְְְׁלַח לְְרַבִּים שנמלטו מרשת הדייגים, צַיָּדִים וְְצָדוּם מֵעַל כָָּל־הַר וּמֵעַל כָָּל־גִּבְְְעָה וּמִנְְּקִיקֵי הַסְְּלָעִים.

• כִּי עֵינַי עַל־כָָּל־דַּרְְְכֵיהֶם, לֹא נִסְְְתְְּרוּ מִלְְּפָנָי, וְְלֹא־נִצְְְפַּן עֲוֹנָם מִנֶּגֶד עֵינָי. אני רואה את כל מעשיהם,

• וְְשִׁלַּמְְְתִּי, אעניש אותם רִאשׁוֹנָה, תחילה על מִשְְְׁנֵה, כפל עֲוֹנָם וְְחַטָּאתָם, עַל חַלְְּלָם אֶת־אַרְְְצִי בְְּנִבְְְלַת שִׁקּוּצֵיהֶם וְְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם אשר מָלְְאוּ אֶת־נַחֲלָתִי. ועל כך אינני מוחל להם. הנביא מגיב על דברי ה' על עזיבת העם את דרך ה' והליכתו אחר אלוהים אחרים:

• ה' עֻזִּי, כוחי וּמָעֻזִּי, מבצרי, וּמְְְנוּסִי, אליו אני נס בְְּיוֹם צָרָה. אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְְְסֵי, מקצווי אָרֶץ, וְְיֹאמְְְרוּ: אַךְְְ־שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ דור אחר דור, הֶבֶל נחלו וְְאֵין־בָּם מוֹעִיל, תועלת. לעתיד לבוא יכירו הגויים בכך שאין ממש בעבודתם הזרה של אבותיהם,

• הֲיַעֲשֶׂה־לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים?! – וְְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים.

• לָכֵן הִנְְנִי מוֹדִיעָם מודיע לעם בשמך : בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת־יָדִי וְְאֶת־גְְּבוּרָתִי, וְְיָדְְְעוּ כִּי־שְְׁמִי ה'. בסופו של דבר אפילו הגויים יכירו בשם ה', אבל תחילה יקבלו ישראל את עונשם.