ירמיהו-פרק-31

ביאורים

• כֹּה אָמַר ה': מָצָא חֵן בעינַי בַּמִּדְְְבָּר עַם של שְְׂרִידֵי חָרֶב, שורדי חרב הגלויות ב'מדבר העמים'. הָלוֹךְְְ, הלכתי בעבר וגם אלך לְְהַרְְְגִּיעוֹ, להושיב לבטח את יִשְְְׂרָאֵל בארצם.

• מֵרָחוֹק, מזמן רב, או: מרוחק ה' נִרְְְאָה לִי ועכשיו אין פניו אתי; ה' אומר: ואני אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְְְתִּיךְְְ. אני אוהב אותך תמיד. עַל־כֵּן מְְשַׁכְְְתִּיךְְְ, אני נוהג עמך וחונן אותך ב חָסֶד.

• עוֹד אֶבְְְנֵךְְְ וְְנִבְְְנֵית בְְּתוּלַת יִשְְְׂרָאֵל. עוֹד תַּעְְְדִּי, תתקשטי ב תֻפַּיִךְְְ, תופים קטנים כגון תופי מרים וְְיָצָאת בִּמְְְחוֹל מְְשַׂחֲקִים. ישראל מדומה לאשה צעירה השרה ורוקדת בתופים אחדים.

• עוֹד תִּטְְּעִי כְְרָמִים בְְּהָרֵי שֹׁמְְְרוֹן, שעתה הם עזובים, שכן אוכלוסייתם הוגלתה למרחקים, והזרים שהובאו אליהם עדיין לא יישבו את כולם. בעתיד הדבר ישתנה — נָטְְְעוּ נֹטְְְעִים וְְגם חִלֵּלוּ. הנוטעים יזכו ליהנות מפריים לאחר שלוש שנות הערלה.

• כִּי יֶשׁ־יוֹם בעתיד שבו קָרְְְאוּ, יכריזו נֹצְְרִים, השומרים המשגיחים על השדות בְְּהַר אֶפְְְרָיִם: קוּמוּ וְְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל־ה' אֱלֹהֵינוּ לחגוג בפֵּרות החדשים בירושלים.

• כִּי־כֹה אָמַר ה': רָנּוּ, רננו, שירו לְְיַעֲקֹב שירי שִׁמְְְחָה, וְְצַהֲלוּ בְְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם, קבל עם ועולם, הַשְְְׁמִיעוּ, הַלְְלוּ וְְאִמְְְרוּ בשיר: הוֹשַׁע, ה', אֶת־עַמְְּךָ, אֵת שְְׁאֵרִית יִשְְְׂרָאֵל.

• הִנְְְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, בבל וארצות הצפון שגלו אליהן, וְְקִבַּצְְְתִּים מִיַּרְְְכְְּתֵי, מקצווי אָרֶץ, בָּם — בין העולים יבואו גם עִוֵּר וּפִסֵּחַ, המסכנים ובעלי המומים, אשה הָרָה וְְיֹלֶדֶת, שההליכה למרחק קשה גם עליהן, הכול יעלו יַחְְְדָּו. קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה, לא אנשים נבחרים בלבד.

• בִּבְְְכִי של שמחה ושל התרגשות המלֻווה בזיכרון העבר שאיננו קל יָבֹאוּ, וּבְְְתַחֲנוּנִים המלווים את התקווה אוֹבִילֵם. אוֹלִיכֵם אֶל, ליד נַחֲלֵי מַיִם, אבל לא בדרכים עקלקלות, אלא בְְּדֶרֶךְְְ יָשָׁר ש לֹא יִכָּשְְְׁלוּ בָּהּ, כִּי־הָיִיתִי לְְיִשְְְׂרָאֵל לְְאָב המנחה את בנו ודואג לעתידו, וְְשבט אֶפְְְרַיִם בְְּכֹרִי הוּא, שהרי הבכורה ניתנה ליוסף, ואפרים בראש בניו.

• שִׁמְְְעוּ דְְבַר־ה', גּוֹיִם, וְְהַגִּידוּ דברו בָאִיִּים, במדינות הים מִמֶּרְְְחָק, וְְאִמְְְרוּ: מְְזָרֵה, ה' שפיזר את יִשְְְׂרָאֵל הוא יְְקַבְְּצֶנּוּ, וּשְְְׁמָרוֹ כְְּרֹעֶה השומר את עֶדְְְרוֹ,

• כִּי־פָדָה, שחרר ה' אֶת־יַעֲקֹב, וּגְְְאָלוֹ מִיַּד ה חָזָק מִמֶּנּוּ.

• וּבָאוּ הנקבצים מכל הארצות וְְרִנְְּנוּ בִמְְְרוֹם הר צִיּוֹן וְְנָהֲרוּ, יימשכו כנהר, אֶל טוּב ה', עַל־דָּגָן וְְעַל־תִּירֹשׁ, יין וְְעַל־יִצְְְהָר, שמן וְְעַל־בְְּנֵי־צֹאן וּבָקָר. וְְהָיְְתָה נַפְְְשָׁם כְְּגַן רָוֶה, רווי במים — דימוי לחיים טובים ומלאים, וְְלֹא־יוֹסִיפוּ לְְדַאֲבָה, להצטער עוֹד.

• אָז תִּשְְְׂמַח בְְּתוּלָה בְְּמָחוֹל, הבחורות ירקדו בשמחה, וּבַחֻרִים וּזְְְקֵנִים ישמחו יַחְְְדָּו. השמחה תמלא את הכול. וְְהָפַכְְְתִּי את אֶבְְְלָם לְְשָׂשׂוֹן, וְְנִחַמְְְתִּים וְְשִׂמַּחְְְתִּים מִיגוֹנָם.

• וְְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים ב דָּשֶׁן, מאכלים שמנים ומשובחים, כי אנשים ירבו להביא קרבנות לה', וְְעַמִּי אֶת־טוּבִי יִשְְְׂבָּעוּ. נְְאֻם־ה'.

• כֹּה אָמַר ה': קוֹל בּמקום הנקרא רָמָה, נִשְְְׁמָע, נְְהִי, קינה, בְְּכִי תַמְְְרוּרִים. זהו קולה של רָחֵל ה מְְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ. רחל שחייה לא היו קלים, מגלמת את אמם הבוכייה של ישראל. היא סבלה בהיותה חשוכת ילדים ובהבאתם לעולם, והיא המסוגלת להבין את הצער, השכול והבדידות של בניה. מֵאֲנָה, מסרבת לְְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי העם, אֵינֶנּוּ כאן.

• כֹּה אָמַר ה': מִנְְְעִי קוֹלֵךְְְ מִבֶּכִי וְְעֵינַיִךְְְ מנעי מִדִּמְְְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְְְעֻלָּתֵךְְְ, למעשייך הטובים, נְְאֻם־ה', וְְשָׁבוּ בנייך מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.

• וְְיֵשׁ־תִּקְְְוָה לְְאַחֲרִיתֵךְְְ, באחרית הימים. נְְאֻם־ה', וְְשָׁבוּ בָנִים לִגְְְבוּלָם.

• שָׁמוֹעַ שָׁמַעְְְתִּי ש אֶפְְְרַיִם, הבן שסטה מהדרך הטובה מִתְְְנוֹדֵד, מתנועע. מניד בראשו בצער, או: מתלבט בדרכו ורוצה לשנותה. : יִסַּרְְְתַּנִי, ה', וָאִוָּסֵר. קיבלתי את ייסוריך. הייתי כְְּעֵגֶל ש לֹא לֻמָּד, אוּלף לשאת עול וללכת בתלם, והוא מוכה כדי שיתיישר. הֲשִׁיבֵנִי אתה אליך וְְאָשׁוּבָה, כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהָי.

• כִּי־אַחֲרֵי שׁוּבִי מדרכי הרעה, או: לאחר שחזרתי ארצה, נִחַמְְְתִּי, אני מתחרט על העבר, וְְאַחֲרֵי הִוָּדְְְעִי, לאחר שנודעה לי האמת, סָפַקְְְתִּי עַל־יָרֵךְְְ, התאבלתי והצטערתי. בֹּשְְְׁתִּי וְְגַם־נִכְְְלַמְְְתִּי כִּי נָשָׂאתִי, כאשר אנ י נושא בזיכרוני את חֶרְְְפַּת נְְעוּרָי.והאב מגיב למשמע דברי בנו:

• הֲאומנם את ה בֵן ה יַקִּיר, היקר לִי, אֶפְְְרַיִם, אני שומע ?! ה אִם זה הוא יֶלֶד ה שַׁעֲשֻׁעִים שלי ?! — כִּי מִדֵּי דַבְְּרִי בּוֹ, בכל פעם שאני מדבר עליו — זָכֹר אֶזְְְכְְּרֶנּוּ עוֹד, בלא הפסק. אחרי הכול הוא בני חביבי הבלתי נשכח. עַל־כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ. רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ בוודאי. נְְאֻם־ה'. דימוי הבן המתנודד מתחלף בחזון הגאולה לבת נודדת:

• הַצִּיבִי לָךְְְ, ציוֹן, צִיֻּנִים, סימנים בצאתך לגלות. שִׂמִי לָךְְְ תַּמְְְרוּרִים, ציוני דרך. סמני דרכים ומקומות. שִׁתִי, שימי לִבֵּךְְְ לַמְְסִלָּה, למסלול ה דֶּרֶךְְְ שבה הָלָכְְְתְְְּ, כדי שתוכלי לחזור הביתה בקלות — שׁוּבִי, בְְּתוּלַת יִשְְְׂרָאֵל, שֻׁבִי אֶל־עָרַיִךְְְ אֵלֶּה, שמהן יצאת.

• עַד־מָתַי תִּתְְְחַמָּקִין, תשתמטי, תסתתרי או: תפני אנה ואנה, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה, ותחכי באפס מעשה עד שה' יעשה דבר בעבורך ?! כִּי־בָרָא, עתיד לברוא ה' תופעה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ — נְְקֵבָה תְְּסוֹבֵב גָּבֶר, האשה תחזר אחר האיש, שלא כמנהגו של עולם עד עתה. כלומר, במשך שנים רבות ה' הוא שיזם, חיזר אחרי ישראל והניעם. מצב זה עומד להשתנות, וישראל יחזרו אליו מרצונם ומיזמתם.

• כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: עוֹד יֹאמְְרוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה בְְּאֶרֶץ יְְהוּדָה וּבְְְעָרָיו בְְּשׁוּבִי אֶת־שְְׁבוּתָם: יְְבָרֶכְְְךָ ה', נְְוֵה צֶדֶק, הַר הַקֹּדֶשׁ. עוד ישובו אל מקום המקדש ויאחלו לו שה' ישכון בתוכו.

• וְְיָשְְׁבוּ בָהּ — בארץ יְְהוּדָה וב כָָל־עָרָיו יַחְְְדָּו אִכָּרִים, עובדי אדמה וְְנָסְְעוּ בה בָּעֵדֶר הרועים הנודדים עם עדרם בבטחה ובשלווה כבימי קדם,

• כִּי הִרְְְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, יבשה, וְְכָָל־נֶפֶשׁ דָּאֲבָה, כואבת מִלֵּאתִי כל טוב. כאן באים דברי הנביא:

• עַל־זֹאת, בעקבות נבואת הנחמה הזו הֱקִיצֹתִי, התעוררתי וָאֶרְְְאֶה, ופקחתי את עיני. וּשְְְׁנָתִי עָרְְבָה, נעמה לִּי, שלא כבחזיונותי הקשים שבהם אני רגיל.

• הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְְאֻם־ה', וְְזָרַעְְְתִּי אֶת־בֵּית יִשְְְׂרָאֵל וְְאֶת־בֵּית יְְהוּדָה באדמתם, זֶרַע אָדָם וְְזֶרַע בְְּהֵמָה. ברכת הריבוי תחול על מין האדם ועל הבהמות.

• וְְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְְְתִּי, הזדרזתי עֲלֵיהֶם — על בית ישראל ובית יהודה לִנְְְתוֹשׁ, לעקור וְְלִנְְְתוֹץ, לשבר וְְלַהֲרֹס וּלְְְהַאֲבִיד וּלְְְהָרֵעַ — כֵּן אֶשְְְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְְְנוֹת וְְלִנְְְטוֹעַ, נְְאֻם־ה'.

• בַּיָּמִים הָהֵם לֹא־יֹאמְְרוּ עוֹד כמשל הרווח : אָבוֹת אָכְְלוּ בֹסֶר, ענבים שלא גמלו כל צורכם, וְְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְְְהֶינָה, ייפגמו,

• כִּי אִם: אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת. כָָּל־הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר — תִּקְְְהֶינָה שִׁנָּיו. אם כעת מניחים שהגלות חייבת להימשך בגלל חטאי האבות — יבוא זמן שהבנים יתעוררו לשינוי התפיסה הזאת.

• הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְְאֻם־ה', וְְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְְְׂרָאֵל וְְאֶת־בֵּית יְְהוּדָה בְְּרִית חֲדָשָׁה, אחדש את הברית עמם –

• לֹא כַבְְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְְּיוֹם הֶחֱזִיקִי, שהחזקתי בְְיָדָם כדי לְְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְְְרָיִם ביד חזקה ובמורא גדול, אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְְּרִיתִי זו, וְְאָנֹכִי בָּעַלְְְתִּי, נהגתי כאדון, משלתי בָם, נְְאֻם־ה'. יציאת מצרים והברית שבעקבותיה מתוארת כפעולה חד-צדדית, מצדו של אלוקים. הקשר החדש יישא אופי אחר:

• כִּי זֹאת הַבְְּרִית אֲשֶׁר אֶכְְְרֹת אֶת־בֵּית יִשְְְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְְאֻם־ה', נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי לא בספרים גרידא, אלא היא תיחקק בְְּקִרְְְבָּם, וְְעַל־לִבָּם אֶכְְְתֳֳּבֶנָּה. וְְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְְהֵמָּה יִהְְְיוּ־לִי לְְעָם. הקשר יהיה מהותי ופנימי, וממילא גם בר-קיימא.

• וְְכאשר התורה תחדור אל לבם, לֹא יְְלַמְְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר: דְְּעוּ אֶת־ה'. הם לא יצטרכו עוד ללמד זה את זה, כִּי כוּלָּם יֵדְְעוּ אוֹתִי, לְְמִקְְּטַנָּם וְְעַד־גְְּדוֹלָם, נְְאֻם־ה', כִּי אֶסְְְלַח לַעֲוֹנָם, וּלְְְחַטָּאתָם לֹא אֶזְְְכָָּר־עוֹד. בבוא עת גאולתם יהיה להם לב חדש. הברית החדשה תיכרת עם העם הנצחי.

• כֹּה אָמַר ה' ה נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְְאוֹר, להאיר יוֹמָם, ביום, ו חֻקֹּת, מהלכם הקבוע של יָרֵחַ וְְכוֹכָבִים לְְאוֹר לָיְְְלָה, רֹגַע, המסעיר, מרגיז ומרעיש הַיָּם — וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, ה' צְְבָאוֹת שְְׁמוֹ:

• אִם־יָמֻשׁוּ, יזוזו הַחֻקִּים הָאֵלֶּה — חוקי הטבע מִלְְּפָנַי, נְְאֻם־ה', גַּם זֶרַע יִשְְְׂרָאֵל יִשְְְׁבְְּתוּ מִהְְְיוֹת גּוֹי, עַם לְְפָנַי כָָּל־הַיָּמִים. כל עוד יתקיימו חוקות שמים וארץ — גם ישראל יוסיפו להתקיים כעם.

• כֹּה אָמַר ה' באופן אחר : אִם־יִמַּדּוּ, אם תימצא דרך למדוד את ה שָׁמַיִם מִלְְְמַעְְְלָה, וְְיֵחָקְְרוּ, וייבדקו עד תומם מוֹסְְדֵי, יסודות אֶרֶץ מ לְְמָטָּה — דברים שאינם אפשריים — גַּם־אֲנִי אֶמְְְאַס בְְּכָָל־זֶרַע יִשְְְׂרָאֵל, העם כולו, עַל־כָָּל־אֲשֶׁר עָשׂוּ. נְְאֻם־ה'. הקשר שלי עם זרע ישראל אינו מוגבל.

• הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְְאֻם־ה', וְְנִבְְְנְְתָה הָעִיר ירושלים לַה' מחדש לכל הרוחב ש מִמִּגְְְדַּל חֲנַנְְְאֵל עַד־שַׁעַר הַפִּנָּה. בחומות העיר היו כמה מגדלים שנועדו למנוע את האויב מלהתקרב.

• וְְיָצָא עוֹד קַו הַמִּדָּה כ נֶגְְְדּוֹ, בכיוון אחר ויעבור עַל גִּבְְְעַת גָּרֵב, וְְנָסַב גֹּעָתָה, מקומות סמוכים לירושלים.

• וְְכָָל־הָעֵמֶק שבקרבת העיר, עמק הַפְְּגָרִים ומקום שפך הַדֶּשֶׁן של הקרבנות וְְכָָל־הַשְְּׁדֵמוֹת, השדות עַד־נַחַל קִדְְְרוֹן ועַד־פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים מִזְְְרָחָה. כל השטח הזה יהיה קֹדֶשׁ לַה', לֹא־יִנָּתֵשׁ, וְְלֹא־יֵהָרֵס עוֹד לְְעוֹלָם.