ירמיהו-פרק-33

ביאורים

  • וַיְְְהִי דְְבַר־ה' אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ שֵׁנִית, וְְהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, לֵאמֹר׃

  • כֹּה־אָמַר ה' עֹשָׂהּ — מבצעה של התוכנית החדשה שתיאמר להלן, ה' יוֹצֵר אוֹתָהּ לַהֲכִינָהּ, ה', המהווה את הכול בכל זמן, שְְׁמוֹ:

  • קְְרָא אֵלַי וְְאֶעֱנֶךָּ, וְְאַגִּידָה לְְּךָ גְְּדֹלוֹת וּבְְְצֻרוֹת, נצורות. לֹא יְְדַעְְְתָּם.

  • כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל עַל־בָּתֵּי הָעִיר הַזֹּאת וְְעַל־בָּתֵּי מַלְְְכֵי יְְהוּדָה הַנְְּתֻצִים, העומדים להינתץ אֶל, על ידי הַסֹּלְְלוֹת, תלי עפר מוגבהים סמוך לחומה שמהם אפשר לירות אל העיר, וְְאֶל, ועל ידי הֶחָרֶב, כלי מפץ גדולים מברזל. הכשדים הסובבים התחילו להשליך אבני בליסטראות אל תוך העיר כדי להרוס אותה. אמנם הטכניקה הזו השתכללה רק בדורות מאוחרים יותר, אבל בצורתה הפשוטה היא הייתה קיימת כבר אז. וכאן באה הערה:

  • בָּאִים לְְהִלָּחֵם אֶת, עם הַכַּשְְְׂדִּים ואינם מתמסרים להם, וּבכך הם גורמים לְְְמַלְְְאָם — את הבתים אֶת־פִּגְְְרֵי הָאָדָם אֲשֶׁר־הִכֵּיתִי בְְאַפִּי וּבַחֲמָתִי, וַאֲשֶׁר הִסְְְתַּרְְְתִּי פָנַי מֵהָעִיר הַזֹּאת עַל כָָּל־רָעָתָם.

  • הִנְְנִי מַעֲלֶה, מצמיח לָּהּ — לעיר ה פצועה אֲרֻכָה, בשר בריא וּמַרְְְפֵּא וּרְְְפָאתִים, וְְגִלֵּיתִי, אראה לָהֶם עֲתֶרֶת, ריבוי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת.

  • וַהֲשִׁבֹתִי אֶת־שְְׁבוּת יְְהוּדָה וְְאֵת שְְׁבוּת יִשְְְׂרָאֵל, גלות עשרת השבטים, וּבְְְנִתִים כְְּבָרִאשֹׁנָה.

  • וְְטִהַרְְְתִּים מִכָָּל־עֲוֹנָם אֲשֶׁר חָטְְאוּ־לִי, וְְסָלַחְְְתִּי לְְכָָל־עֲוֹנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְְאוּ־לִי וַאֲשֶׁר פָּשְְׁעוּ בִי.

  • וְְהָיְְתָה לִּי לְְשֵׁם, לפרסום, מופת ל שָׂשׂוֹן, לִתְְְהִלָּה וּלְְְתִפְְְאֶרֶת לְְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, כ אֲשֶׁר יִשְְְׁמְְעוּ אֶת־כָָּל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה אוֹתָם — לישראל. כשהכול יראו את העיר השוממה משתקמת וחוזרת לתפארתה, הם יהללו את ה'. וּפָחֲדוּ האויבים וְְרָגְְזוּ, יתמלאו כעס עַל כָָּל־הַטּוֹבָה וְְעַל כָָּל־הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ.

  • כֹּה אָמַר ה': עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם־הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְְרִים עליו : חָרֵב הוּא, מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְְּהֵמָה, בְְּעָרֵי יְְהוּדָה וּבְְְחֻצוֹת יְְרוּשָׁלִַם הַנְְּשַׁמּוֹת, השוממות מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְְּהֵמָה,

  • קוֹל שָׂשׂוֹן וְְקוֹל שִׂמְְְחָה, קוֹל חָתָן וְְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אנשים ה אֹמְְרִים בשמחתם הפרטית: הוֹדוּ אֶת־ה' צְְבָאוֹת, כִּי־טוֹב הוא ה', כִּי־לְְעוֹלָם חַסְְְדּוֹ, וקול מְְבִאִים מוליכים קרבן תּוֹדָה אל בֵּית ה', כִּי־אָשִׁיב אֶת־שְְׁבוּת־הָאָרֶץ כְְּבָרִאשֹׁנָה, אָמַר ה'.

  • כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: עוֹד יִהְְְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, הֶחָרֵב מֵאֵין־אָדָם וְְעַד־בְְּהֵמָה, וּבְְְכָָל־עָרָיו הנתוצות נְְוֵה רֹעִים ה מַרְְְבִּצִים צֹאן. השממה תיהפך למקום מרעה ומנוחה לצאן.

  • בְְּעָרֵי הָהָר, בְְּעָרֵי הַשְְּׁפֵלָה וּבְְְעָרֵי הַנֶּגֶב וּבְְְאֶרֶץ בִּנְְְיָמִן וּבִסְְְבִיבֵי, בסביבות יְְרוּשָׁלִַם וּבְְְעָרֵי יְְהוּדָה, בכל המקומות הללו עֹד תַּעֲבֹרְְְנָה הַצֹּאן עַל־יְְדֵי מוֹנֶה, רועה, או: הבהמות ייספרו אחת אחת כדי להביא מהן מעשר לקרבן. אָמַר ה'.

  • הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְְאֻם־ה', וַהֲקִמֹתִי אֶת־הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְְְתִּי אֶל־בֵּית יִשְְְׂרָאֵל וְְעַל־בֵּית יְְהוּדָה.

  • בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְְְמִיחַ לְְדָוִד צֶמַח צְְדָקָה, בן צדיק, מנצח ומושיע, וְְעָשָׂה מִשְְְׁפָּט וּצְְְדָקָה בָּאָרֶץ. בית דוד ייכונן מחדש.

  • בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְְהוּדָה, וִירוּשָׁלִַם תִּשְְְׁכּוֹן לָבֶטַח, וְְזֶה שמה החדש אֲשֶׁר־יִקְְְרָא־לָהּ: ה' צִדְְְקֵנוּ, מקור ישועתנו.

  • כִּי־כֹה אָמַר ה': לעתיד לבוא לֹא־יִכָּרֵת, ייפסק לְְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא המלכות של בֵית־יִשְְְׂרָאֵל.

  • וְְלַכֹּהֲנִים הַלְְוִיִּם לֹא־יִכָּרֵת אִישׁ מִלשרת לְְּפָנָי, מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְְְטִיר מִנְְְחָה וְְעֹשֶׂה זֶּבַח כָָּל־הַיָּמִים. מלכות בית דוד וכהונת בית אהרן יתקיימו לעולם.

  • וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ לֵאמוֹר׃

  • כֹּה אָמַר ה': אִם־תָּפֵרוּ אֶת־בְְּרִיתִי שכרַתי עם הַיּוֹם וְְאֶת־בְְּרִיתִי שעם הַלָּיְְְלָה. כלומר, אם תוכלו לבטל את חוקי הזמנים שקבעתי, וּלְְְבִלְְְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם־וָלַיְְְלָה בְְּעִתָּם —

  • גַּם־בְְּרִיתִי תֻפַר אֶת־דָּוִד עַבְְְדִּי, מִהְְְיוֹת־לוֹ בֵן מֹלֵךְְְ עַל־כִּסְְְאוֹ, וְְאֶת בריתי עם הַלְְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְְשָׁרְְתָי.

  • אֲשֶׁרלֹא־יִסָּפֵר צְְבָא הַשָּׁמַיִם וְְלֹא יִמַּד, יימדד חוֹל הַיָּם, כֵּן אַרְְְבֶּה אֶת־זֶרַע דָּוִד עַבְְְדִּי וְְאֶת־הַלְְוִיִּם מְְשָׁרְְתֵי, המשרתים אֹתִי. זרע דוד ולוי יגדלו ויתרבו ככוכבי השמים וחול הים. ונבואה נוספת באותו עניין:

  • וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ לֵאמֹר׃

  • הֲלוֹא רָאִיתָ מָה־הָעָם הַזֶּה דִּבְְּרוּ, לֵאמֹר: שְְׁתֵּי הַמִּשְְְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם, משפחת המלוכה ומשפחת הכהונה — וַיִּמְְְאָסֵם, הוא הרחיקן ונטש אותן. וְְגם אֶת־עַמִּי יִנְְְאָצוּן, יבזו, באמרם: העם חדל מִהְְְיוֹת עוֹד גּוֹי מיוחד לה' העומד לִפְְְנֵיהֶם — לפני המלכים והכהנים.

  • כֹּה אָמַר ה': אִם־לֹא תתקיים בְְרִיתִי שעם יוֹמָם וָלָיְְְלָה, החוק של חזרתם הסדורה, ואם חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא־שָׂמְְְתִּי, אילו אפשר היה לבטל חוקי השמים והארץ

  • גַּם־זֶרַע יַעֲקוֹב וְְדָוִד עַבְְְדִּי אֶמְְְאַס, מִל קַחַת מִזַּרְְְעוֹ של דוד מֹשְְׁלִים אֶל־זֶרַע אַבְְְרָהָם, יִשְְְׂחָק, יצחק וְְיַעֲקֹב. בניגוד לדברי העם, בית דוד והעם העומד לפניו לא נכרתו כִּי־אָשִׁיב אֶת־שְְׁבוּתָם וְְרִחַמְְְתִּים.

פסוקים

  1. ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו שנית והוא עודנו עצור בחצר המטרה לאמר
  2. כה־אמר יהוה עשה יהוה יוצר אותה להכינה יהוה שמו
  3. קרא אלי ואענך ואגידה לך גדלות ובצרות לא ידעתם
  4. כי כה אמר יהוה אלהי ישראל על־בתי העיר הזאת ועל־בתי מלכי יהודה הנתצים אל־הסללות ואל־החרב
  5. באים להלחם את־הכשדים ולמלאם את־פגרי האדם אשר־הכיתי באפי ובחמתי ואשר הסתרתי פני מהעיר הזאת על כל־רעתם
  6. הנני מעלה־לה ארכה ומרפא ורפאתים וגליתי להם עתרת שלום ואמת
  7. והשבתי את־שבות יהודה ואת שבות ישראל ובנתים כבראשנה
  8. וטהרתים מכל־עונם אשר חטאו־לי וסלחתי לכול־[לכל־] עונותיהם אשר חטאו־לי ואשר פשעו בי
  9. והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת לכל גויי הארץ אשר ישמעו את־כל־הטובה אשר אנכי עשה אתם ופחדו ורגזו על כל־הטובה ועל כל־השלום אשר אנכי עשה לה
  10. כה אמר יהוה עוד ישמע במקום־הזה אשר אתם אמרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה בערי יהודה ובחצות ירושלם הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה
  11. קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אמרים הודו את־יהוה צבאות כי־טוב יהוה כי־לעולם חסדו מבאים תודה בית יהוה כי־אשיב את־שבות־הארץ כבראשנה אמר יהוה
  12. כה־אמר יהוה צבאות עוד יהיה במקום הזה החרב מאין־אדם ועד־בהמה ובכל־עריו נוה רעים מרבצים צאן
  13. בערי ההר בערי השפלה ובערי הנגב ובארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה עד תעברנה הצאן על־ידי מונה אמר יהוה
  14. הנה ימים באים נאם־יהוה והקמתי את־הדבר הטוב אשר דברתי אל־בית ישראל ועל־בית יהודה
  15. בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה ועשה משפט וצדקה בארץ
  16. בימים ההם תושע יהודה וירושלם תשכון לבטח וזה אשר־יקרא־לה יהוה צדקנו
  17. כי־כה אמר יהוה לא־יכרת לדוד איש ישב על־כסא בית־ישראל
  18. ולכהנים הלוים לא־יכרת איש מלפני מעלה עולה ומקטיר מנחה ועשה־זבח כל־הימים
  19. ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמור
  20. כה אמר יהוה אם־תפרו את־בריתי היום ואת־בריתי הלילה ולבלתי היות יומם־ולילה בעתם
  21. גם־בריתי תפר את־דוד עבדי מהיות־לו בן מלך על־כסאו ואת־הלוים הכהנים משרתי
  22. אשר לא־יספר צבא השמים ולא ימד חול הים כן ארבה את־זרע דוד עבדי ואת־הלוים משרתי אתי
  23. ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר
  24. הלוא ראית מה־העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות אשר בחר יהוה בהם וימאסם ואת־עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם
  25. כה אמר יהוה אם־לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא־שמתי
  26. גם־זרע יעקוב ודוד עבדי אמאס מקחת מזרעו משלים אל־זרע אברהם ישחק ויעקב כי־אשוב [אשיב] את־שבותם ורחמתים

פסוקים מנוקד

  1. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ שֵׁנִית וְהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר׃
  2. כֹּה־אָמַר יְהוָה עֹשָׂהּ יְהוָה יוֹצֵר אוֹתָהּ לַהֲכִינָהּ יְהוָה שְׁמוֹ׃
  3. קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת לֹא יְדַעְתָּם׃
  4. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל־בָּתֵּי הָעִיר הַזֹּאת וְעַל־בָּתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה הַנְּתֻצִים אֶל־הַסֹּלְלוֹת וְאֶל־הֶחָרֶב׃
  5. בָּאִים לְהִלָּחֵם אֶת־הַכַּשְׂדִּים וּלְמַלְאָם אֶת־פִּגְרֵי הָאָדָם אֲשֶׁר־הִכֵּיתִי בְאַפִּי וּבַחֲמָתִי וַאֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהָעִיר הַזֹּאת עַל כָּל־רָעָתָם׃
  6. הִנְנִי מַעֲלֶה־לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת׃
  7. וַהֲשִׁבֹתִי אֶת־שְׁבוּת יְהוּדָה וְאֵת שְׁבוּת יִשְׂרָאֵל וּבְנִתִים כְּבָרִאשֹׁנָה׃
  8. וְטִהַרְתִּים מִכָּל־עֲוֺנָם אֲשֶׁר חָטְאוּ־לִי וְסָלַחְתִּי לכול־[לְכָל־] עֲוֺנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ־לִי וַאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בִי׃
  9. וְהָיְתָה לִּי לְשֵׁם שָׂשׂוֹן לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת־כָּל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה אֹתָם וּפָחֲדוּ וְרָגְזוּ עַל כָּל־הַטּוֹבָה וְעַל כָּל־הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ׃
  10. כֹּה אָמַר יְהוָה עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם־הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה׃
  11. קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת־יְהוָה צְבָאוֹת כִּי־טוֹב יְהוָה כִּי־לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהוָה כִּי־אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת־הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְהוָה׃
  12. כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה הֶחָרֵב מֵאֵין־אָדָם וְעַד־בְּהֵמָה וּבְכָל־עָרָיו נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן׃
  13. בְּעָרֵי הָהָר בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל־יְדֵי מוֹנֶה אָמַר יְהוָה׃
  14. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וַהֲקִמֹתִי אֶת־הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל־בֵּית יְהוּדָה׃
  15. בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ׃
  16. בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר־יִקְרָא־לָהּ יְהוָה צִדְקֵנוּ׃
  17. כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה לֹא־יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא בֵית־יִשְׂרָאֵל׃
  18. וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא־יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה־זֶּבַח כָּל־הַיָּמִים׃
  19. וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמוֹר׃
  20. כֹּה אָמַר יְהוָה אִם־תָּפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת־בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם־וָלַיְלָה בְּעִתָּם׃
  21. גַּם־בְּרִיתִי תֻפַר אֶת־דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת־לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל־כִּסְאוֹ וְאֶת־הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי׃
  22. אֲשֶׁר לֹא־יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִמַּד חוֹל הַיָּם כֵּן אַרְבֶּה אֶת־זֶרַע דָּוִד עַבְדִּי וְאֶת־הַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי אֹתִי׃
  23. וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר׃
  24. הֲלוֹא רָאִיתָ מָה־הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם וְאֶת־עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם׃
  25. כֹּה אָמַר יְהוָה אִם־לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא־שָׂמְתִּי׃
  26. גַּם־זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל־זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי־אשוב [אָשִׁיב] אֶת־שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • נגב

    הנגב הוא האיזור הדרומי של ארץ ישראל, הנמצא בגבול שבין הארץ המיוּשֶׁבֶת לבין המדבר. שורש המילה "נגב" משמעותו "יָבֵש", בגלל אוֹפיוֹ היבש והמדברי של איזור זה. העיר המרכזית בנגב היא באר שבע. בגלל מיקומו הגיאוגרפי של הנגב בדרום הארץ, המילה "נגב" משמשת במקרא פעמים רבות במשמעות של "דָרוֹם": "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה" (בראשית כ"ח 28).

  • ארץ בנימין
  • שפלה
  • ערי יהודה
  • ההר