ירמיהו-פרק-35

ביאורים

• הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ מֵאֵת ה' בִּימֵי יְְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה לֵאמֹר׃

• הָלוֹךְְְ אֶל־בֵּית הָרֵכָבִים, צאצאי יונדב בן רכָב שהתמסר לעבודת ה'. וְְדִבַּרְְְתָּ אוֹתָם, אִתם, וַהֲבִאוֹתָם אל בֵּית ה', אֶל־אַחַת הַלְְּשָׁכוֹת, החדרים הסמוכים למקדש. אולי כיוון שירמיהו היה כהן, קל היה לו לבצע זאת. וְְהִשְְְׁקִיתָ אוֹתָם, הגש שם יָיִן. עריכת משתה במקדש על ידי הנביא בוודאי תעורר את תמיהת הציבור ותתפרסם.

• וָאֶקַּח אֶת־יַאֲזַנְְְיָה בֶן־יִרְְְמְְיָהוּ בֶּן־חֲבַצִּנְְְיָה, שהיה כנראה הדמות המרכזית במשפחה, וְְאֶת־אֶחָיו וְְאֶת־כָָּל־בָּנָיו וְְאֵת כָָּל־בֵּית הָרֵכָבִים,

• וָאָבִא אֹתָם אל בֵּית ה', אֶל־לִשְְְׁכַּת בְְּנֵי חָנָן בֶּן־יִגְְְדַּלְְְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים, נביא או אדם שהיה ידוע כקדוש. אֲשֶׁר־אֵצֶל, ליד לִשְְְׁכַּת הַשָּׂרִים, שאולי נועדה לשהייתם של אנשים חשובים שהמתינו במקדש, אֲשֶׁר מִמַּעַל לְְלִשְְְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן־שַׁלֻּם, שֹׁמֵר הַסַּף, הממונה על שמירת המקדש וכליו. הלשכות הללו אינן מופיעות בתיאור בית המקדש שבנה שלמה. יש להניח שבמשך הדורות בנו במתחם חדרים נוספים ששימשו בעלי תפקידים שונים, לאו דווקא תפקידי כהונה.

• וָאֶתֵּן לִפְְְנֵי בְְּנֵי בֵית־הָרֵכָבִים גְְּבִעִים מְְלֵאִים יַיִן וְְכֹסוֹת, וָאֹמַר אֲלֵיהֶם: שְְׁתוּ־יָיִן.

• וַיֹּאמְְרוּ: לֹא נִשְְְׁתֶּה־יָּיִן, כִּי יוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אָבִינוּ, ראש משפחתנו צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר: לֹא תִשְְְׁתּוּ־יַיִן אַתֶּם וּבְְְנֵיכֶם עַד־עוֹלָם.

• ולא זו בלבד, גם בַיִת לֹא־תִבְְְנוּ, וְְזֶרַע לֹא־תִזְְְרָעוּ, וְְכֶרֶם לֹא־תִטָּעוּ, וְְלֹא יִהְְְיֶה לָכֶם בית או כרם בכל דרך שהיא, כִּי בָָּאֳֳהָלִים תֵּשְְׁבוּ כָָּל־יְְמֵיכֶם, לְְמַעַן תִּחְְְיוּ יָמִים רַבִּים עַל־פְְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם. הוראותיו של יונדב נועדו למנוע מצאצאיו להפוך לתושבי קבע. מגוריהם אינם קבועים, והם אינם עוסקים בחקלאות, וכך נמנע מהם הקשר אל האדמה. מסתבר שהם חיו בשדה חיי רועי צאן נוודים, או עסקו באומנויות כמו נפחות, נגרות וכיוצא באלה.

• וַנִּשְְְׁמַע בְְּקוֹל יְְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אָבִינוּ לְְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ, לְְבִלְְְתִּי שְְׁתוֹת־יַיִן כָָּל־יָמֵינוּ, אֲנַחְְְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְְְנֹתֵינוּ,

• וּלְְְבִלְְְתִּי בְְּנוֹת בָּתִּים לְְשִׁבְְְתֵּנוּ, וְְכֶרֶם וְְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְְְיֶה־לָּנוּ.

• וַנֵּשֶׁב בָּאֳֳהָלִים, וַנִּשְְְׁמַע וַנַּעַשׂ כְְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ. אנו שומרים בהקפדה על המסורת המיוחדת של משפחתנו, ומקיימים את הוראת אבי המשפחה. כך נישאר על האדמה לאורך ימים ושנים.

• וַיְְְהִי בַּעֲלוֹת נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל אֶל־הָאָרֶץ, וַנֹּאמֶר: מכיוון שהגיעה שעת מלחמה, והאויב באזור, בֹּאוּ וְְנָבוֹא ל יְְרוּשָׁלִַם לשם ביטחוננו, מִפְְּנֵי חֵיל הַכַּשְְְׂדִּים וּמִפְְּנֵי חֵיל אֲרָם, שצורף אל הכשדים כצבא עזר כשעלו על יהודה, וַנֵּשֶׁב לעת עתה בִּירוּשָׁלִָם.

• וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ לֵאמֹר׃

• כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: הָלֹךְְְ וְְאָמַרְְְתָּ לְְאִישׁ יְְהוּדָה וּלְְְיֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִָם: הֲלוֹא תִקְְְחוּ מוּסָר לִשְְְׁמֹעַ אֶל־דְְּבָרַי. נְְאֻם־ה'. הרי לכם דוגמא ללמוד ממנה מוסר. כאן, כבמקרים אחרים, תתואר פעולה הנושאת משמעות סמלית. פעולות כאלה משמשות סימן לרבים, ולעתים המעורבים בהן אינם מתוודעים אל הערך הסמלי שלהן אלא לאחר זמן.

• הוּקַם, קיימו אֶת־דִּבְְְרֵי יְְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אֲשֶׁר־צִוָּה אֶת־בָּנָיו לְְבִלְְְתִּי שְְׁתוֹת־יַיִן — וְְלֹא שָׁתוּ כמה דורות עַד־הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי שָׁמְְעוּ אֵת מִצְְְוַת אֲבִיהֶם, וְְאילו אָנֹכִי דִּבַּרְְְתִּי אֲלֵיכֶם כאב המדריך את בניו הַשְְְׁכֵּם וְְדַבֵּר — וְְלֹא שְְׁמַעְְְתֶּם אֵלָי.

• וָאֶשְְְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת־כָָּל־עֲבָדַי הַנְְּבִאִים, הַשְְְׁכֵּם וְְשָׁלֹחַ, לֵאמֹר: שֻׁבוּ־נָא אִישׁ מִדַּרְְְכּוֹ הָרָעָה וְְהֵיטִיבוּ מַעַלְְלֵיכֶם, מעשיכם, וְְאַל־תֵּלְְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְְעָָבְְְדָם, וּבכך שְְְׁבוּ אֶל, תתקיימו על הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָכֶם וְְלַאֲבֹתֵיכֶם. את הצו הזה קיבלתם כבר משעת יציאתכם ממצרים, והנביאים שבכל הדורות חיזקו אותו שוב ושוב, ובכל זאת לֹא הִטִּיתֶם אֶת־אָָזְְְנְְכֶם וְְלֹא שְְׁמַעְְְתֶּם אֵלָי.

• — כִּי, הנה הֵקִימוּ בְְּנֵי יְְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אֶת־מִצְְְוַת אֲבִיהֶם אֲשֶׁר צִוָּם. המשפחה הזו שומרת על מסורתה באדיקות, וְְאילו הָעָם הַזֶּה לֹא שָׁמְְעוּ אֵלָי.

• לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: הִנְְנִי מֵבִיא אֶל־יְְהוּדָה וְְאֶל כָָּל־יוֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִַם אֵת כָָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְְְתִּי עֲלֵיהֶם, יַעַן דִּבַּרְְְתִּי אֲלֵיהֶם וְְלֹא שָׁמֵעוּ, וָאֶקְְְרָא לָהֶם וְְלֹא עָנוּ, נענו.

• וּלְְְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְְְמְְיָהוּ: כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: יַעַן אֲשֶׁר שְְׁמַעְְְתֶּם עַל, אל מִצְְְוַת יְְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם, וַתִּשְְְׁמְְרוּ אֶת־כָָּל־מִצְְְוֹתָיו, וַתַּעֲשׂוּ כְְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה אֶתְְְכֶם —

• לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: לֹא־יִכָּרֵת אִישׁ לְְיוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב עֹמֵד, מלעמוד לְְפָנַי בעבודת הקודש, כָָּל־הַיָּמִים. מובטחים למשפחה הזו חיי נצח. גם אם המשפחה לא תשרוד כיחידה מוגדרת, יתמיד המשך קיומם של צאצאיה בקרב ישראל.