ירמיהו-פרק-38

ביאורים

• וַיִּשְְְׁמַע שְְׁפַטְְְיָה בֶן־מַתָּן וּגְְְדַלְְְיָהוּ בֶּן־פַּשְְְׁחוּר וְְיוּכַל בֶּן־שֶׁלֶמְְְיָהוּ וּפַשְְְׁחוּר בֶּן־מַלְְְכִּיָּה, השרים אֶת־הַדְְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְְְמְְיָהוּ מְְדַבֵּר אֶל־כָָּל־הָעָם לֵאמֹר׃

• כֹּה אָמַר ה': הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת — יָמוּת בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, וְְהַיֹּצֵא אֶל־הַכַּשְְְׂדִּים — וְְחָיָה, וְְהָיְְתָה־לּוֹ נַפְְְשׁוֹ לְְשָׁלָל וָחָי. הוא הסביר להם שהסיכוי היחיד להישאר בחיים טמון בבריחה מן העיר ובהתמסרות לכשדים .

• כֹּה אָמַר ה': הִנָּתֹן תִּנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְְּיַד חֵיל מֶלֶךְְְ־בָּבֶל וּלְְְכָדָהּ.

• וַיֹּאמְְרוּ הַשָּׂרִים הנזכרים אֶל־הַמֶּלֶךְְְ: יוּמַת נָא אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה, כִּי עַל־כֵּן הוּא־מְְרַפֵּא, מרפה אֶת־יְְדֵי אַנְְְשֵׁי הַמִּלְְְחָמָה הַנִּשְְְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת וְְאֵת יְְדֵי כָָל־הָעָם, לְְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּדְְּבָרִים הָאֵלֶּה. העיר נלחמת על קיומה, והנביא עדיין מסתובב ומסביר לכול שעליהם להיכנע. הדבר מסוכן כִּי הָאִישׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה כִּי אִם־לְְרָעָה. הוא עורך תעמולה לכניעה, ולמעשה זוהי בגידה.

• וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ צִדְְְקִיָּהוּ: הִנֵּה־הוּא בְְּיֶדְְְכֶם לעשות בו כראות עיניכם כִּי־אֵין הַמֶּלֶךְְְ יוּכַל אֶתְְְכֶם דָּבָר. אני כשלעצמי אינני סבור כך ואינני מעוניין בדבר, אבל איני יכול לעמוד מולכם.

• וַיִּקְְְחוּ אֶת־יִרְְְמְְיָהוּ וַיַּשְְְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל־הַבּוֹר של מַלְְְכִּיָּהוּ בֶן־הַמֶּלֶךְְְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, אך לא השליכו אותו לבור בזריקה — וַיְְְשַׁלְְּחוּ אֶת־יִרְְְמְְיָהוּ אל הבור בַּחֲבָלִים. וּבַבּוֹר שהכיל מים בעבר אֵין־מַיִם, כִּי אִם־טִיט. וַיִּטְְְבַּע יִרְְְמְְיָהוּ בַּטִּיט, הוא הלך וטבע למוות.

• וַיִּשְְְׁמַע עֶבֶד־מֶלֶךְְְ, כך שמו, הַכּוּשִׁי, מארץ כוש אִישׁ סָרִיס, פקיד, וְְהוּא בְְּבֵית הַמֶּלֶךְְְ, כִּי־נָתְְנוּ אֶת־יִרְְְמְְיָהוּ אֶל־הַבּוֹר, וְְהַמֶּלֶךְְְ יוֹשֵׁב אז בְְּשַׁעַר בִּנְְְיָמִן.

• וַיֵּצֵא עֶבֶד־מֶלֶךְְְ מִבֵּית הַמֶּלֶךְְְ, וַיְְְדַבֵּר אֶל־הַמֶּלֶךְְְ לֵאמֹר׃

• אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְְְ, הֵרֵעוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֵת כָָּל־אֲשֶׁר עָשׂוּ לְְיִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא, אֵת אֲשֶׁר־הִשְְְׁלִיכוּ אותו אֶל־הַבּוֹר וַיָּמָָת תַּחְְְתָּיו, הוא עומד למות במקומו מִפְְּנֵי הָרָעָב, כִּי אֵין הַלֶּחֶם עוֹד בָּעִיר. ירמיהו טובע בבוץ ואינו מחזיק מעמד מחמת הרעב. אמנם לא הוציאו אותו להורג באופן רשמי, אבל ההורדה לבור היא מעין הריגה.

• וַיְְְצַוֶּה הַמֶּלֶךְְְ אֵת עֶבֶד־מֶלֶךְְְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר: קַח בְְּיָדְְךָ מִזֶּה, מכאן שְְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים, וְְהַעֲלִיתָ אֶת־יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא מִן־הַבּוֹר בְְּטֶרֶם יָמוּת. לכאורה אין צורך בשלושים אנשים כדי להוציא אדם אחד מן הבור, אבל ייתכן שמחמת הרעב והתשישות, קשה היה להם למשוך אדם השקוע בבוץ עד מותניו או למעלה מזה.

• וַיִּקַּח עֶבֶד־מֶלֶךְְְ אֶת־הָאֲנָשִׁים בְְּיָדוֹ, אתו, וַיָּבֹא ל בֵית־הַמֶּלֶךְְְ אֶל־תַּחַת הָאוֹצָר, וַיִּקַּח מִשָּׁם בְְּלוֹיֵי סְְחָבוֹת וּבְְְלוֹיֵי מְְלָחִים, מיני סמרטוטים וַיְְְשַׁלְְּחֵם, שלשל את הסמרטוטים אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ אֶל־הַבּוֹר בּאמצעות חֲבָלִים.

• וַיֹּאמֶר עֶבֶד־מֶלֶךְְְ הַכּוּשִׁי אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ: שִׂים נָא בְְּלוֹאֵי הַסְְּחָבוֹת וְְהַמְְּלָחִים תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ, בתי השחי שלך מִתַּחַת לַחֲבָלִים. כיוון שירמיהו היה חלש מאוד ושקוע בטיט, לא היה ברור שיצליח לעלות בכוחותיו שלו, והם אף לא יכלו לדעת כמה קשה יהיה למשכו. לפיכך, כאשר יניח את הסחבות מתחת לבתי השחי שלו, יעלה בידיהם להוציאו מן הבור בלי להכאיב לו ולפגוע בו יתר על המידה. וַיַּעַשׂ יִרְְְמְְיָהוּ כֵּן.

• וַיִּמְְְשְְׁכוּ אֶת־יִרְְְמְְיָהוּ בַּחֲבָלִים וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן־הַבּוֹר. וַיֵּשֶׁב יִרְְְמְְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה. לא שחררו אותו לגמרי מפני שהוא לא שינה את דבריו כהוא זה, ולכן מנעו ממנו להסתובב בחוצות העיר ולנבא את נבואותיו. אמנם אפשר להבין מדוע השרים המסכנים והעלובים לא יכלו לשאת את נבואותיו, ומדוע ביקשו לנקום נקמה אחרונה בירמיהו, אבל המלך ציווה להוציאו, ולא נותרה להם בררה אלא להשאירו שוב במעצר.

• וַיִּשְְְׁלַח הַמֶּלֶךְְְ צִדְְְקִיָּהוּ וַיִּקַּח אֶת־יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא אֵלָיו, אֶל ה מָבוֹא הַשְְּׁלִישִׁי אֲשֶׁר בְְּבֵית ה', שדרכו יכלו להגיע מבית המלך למקדש. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ: שֹׁאֵל אֲנִי אֹתְְךָ דָּבָר. אַל־תְְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר. אמור לי את כל האמת.

• וַיֹּאמֶר יִרְְְמְְיָהוּ אֶל־צִדְְְקִיָּהוּ: מה הטעם בדבר?! כִּי אַגִּיד לְְךָ את דבר הנבואה — הֲלוֹא הָמֵת תְְּמִיתֵנִי; וְְגם כִי אִיעָצְְךָ על סמך הבנתי — לֹא תִשְְְׁמַע אֵלָי.

• וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְְְ צִדְְְקִיָּהוּ אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר: חַי־ה' אֲשֶׁר עָשָׂה־לָנוּ אֶת־הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת — את נפשותינו, אִם־אֲמִיתֶךָ בעצמי, וְְאִם־אֶתֶּנְְְךָ בְְּיַד הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר מְְבַקְְְשִׁים אֶת־נַפְְְשֶׁךָ. הוא נשבע לשמור עליו ככל שיוכל.

• וַיֹּאמֶר יִרְְְמְְיָהוּ אֶל־צִדְְְקִיָּהוּ: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: אִם־יָצֹא תֵצֵא אֶל־שָׂרֵי מֶלֶךְְְ־בָּבֶל ותיכנע להם — וְְחָיְְתָה נַפְְְשֶׁךָ, וְְהָעִיר הַזֹּאת לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, וְְחָיִתָה, תחיה אַתָּה וּבֵיתֶךָ. רק כך יש לך סיכוי לחיות.

• וְְאִם לֹא־תֵצֵא אֶל־שָׂרֵי מֶלֶךְְְ בָּבֶל — העיר תיבקע בעקבות המצור, וְְנִתְְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְְּיַד הַכַּשְְְׂדִּים, וּשְְְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ. למרות שלא הזכיר את המקדש במפורש, גם הוא בכלל זה. וְְאַתָּה, אם אתה סבור שתמצא דרך להציל את נפשך — לֹא־תִמָּלֵט מִיָּדָם. לאמת ו של דבר, גם צדקיהו היה מודע למצב הקשה. הוא ידע שהעיר רעבה ושהכשדים מיומנים במצור, וגם אם אין להם כלים חזקים דיים לבקע את החומות, המערכה תוכרע במוקדם או במאוחר. עתה חשף צדקיהו פרט נוסף:

• וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ צִדְְְקִיָּהוּ אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ: אֲנִי דֹאֵג אֶת־הַיְְּהוּדִים, חושש מאנשי יהודה אֲשֶׁר נָפְְלוּ אֶל־הַכַּשְְְׂדִּים, פֶּן הכשדים יִתְְּנוּ אֹתִי בְְּיָדָם של מתנגדַי שחברו לכשדים , וְְהִתְְְעַלְְּלוּ־בִי. גם אם מלך בבל לא יהרוג אותי במישרין, הוא ימסור אותי בידי אויבַי היהודים, והם יתעללו בי.

• וַיֹּאמֶר יִרְְְמְְיָהוּ: לֹא יִתֵּנוּ. הכשדים לא יעשו זאת. שְְׁמַע־נָא בְְּקוֹל ה' לַאֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ, וְְיִיטַב לְְךָ וּתְְְחִי נַפְְְשֶׁךָ.

• וְְאִם־מָאֵן אַתָּה לָצֵאת ולהיכנע — זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִרְְְאַנִי ה' —

• וְְהִנֵּה כָָל־הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נִשְְְׁאֲרוּ בְְּבֵית מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה, נשי בית המלוכה מוּצָאוֹת אֶל־שָׂרֵי מֶלֶךְְְ בָּבֶל, שיעשו בהן כרצונם. וְְהֵנָּה, והן אֹמְְרֹת עליך : הִסִּיתוּךָ וְְיָכְְלוּ לְְךָ אַנְְְשֵׁי שְְׁלֹמֶךָ. נביאיך ושריך פיתו אותך, לחצו עליך והצליחו. הָָטְְְבְְּעוּ בַבֹּץ רַגְְְלֶךָ, ובמקום להתקדם נָסֹגוּ הרגליים אָחוֹר. כלומר, גם הנשים שבביתך יודעות שמעשיך אינם מבטאים גבורה מיוחדת אלא חוסר יכולת להחליט. צדקיהו אינו מסוגל לנקוט פעולה ולהיכנע — שזה אמנם מעשה שאין עמו כבוד, אבל הוא הדבר הטוב ביותר שביכולתו לעשות במצב הנתון.

• וְְכן הראני ה' אֶת־כָָּל־נָשֶׁיךָ וְְאֶת־בָּנֶיךָ מוֹצִאִים החיילים אֶל־הַכַּשְְְׂדִּים החונים מחוץ לעיר, וְְגם אַתָּה לֹא־תִמָּלֵט מִיָּדָם, כִּי בְְיַד מֶלֶךְְְ־בָּבֶל תִּתָּפֵשׂ, וְְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת תִּשְְְׂרֹף, תגרום לשרפתה בָּאֵשׁ. ביקשת ממני עצה אחרונה במצב הנוכחי, ובכן אני אומר לך שעדיין אתה יכול להיכנע, ובכך להישאר בחיים ולמנוע חורבן.

• וַיֹּאמֶר צִדְְְקִיָּהוּ אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ: אִישׁ אַל־יֵדַע בַּדְְּבָרִים־הָאֵלֶּה — וְְלֹא תָמוּת. אם הדברים לא יישמרו חסויים, חייך בסכנה.

• וְְכִי־יִשְְְׁמְְעוּ הַשָּׂרִים כִּי־דִבַּרְְְתִּי אִתָּךְְְ, וּבָאוּ אֵלֶיךָ וְְאָמְְרוּ אֵלֶיךָ: הַגִּידָה־נָּא לָנוּ מַה־דִּבַּרְְְתָּ אֶל־הַמֶּלֶךְְְ — אַל־תְְּכַחֵד מִמֶּנּוּ, וְְלֹא נְְמִיתֶךָ — וּמַה־דִּבֶּר אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְְְ?

• וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם: מַפִּיל־אֲנִי תְְחִנָּתִי לִפְְְנֵי הַמֶּלֶךְְְ לְְבִלְְְתִּי הֲשִׁיבֵנִי אל בֵּית יְְהוֹנָתָן לָמוּת שָׁם. ספר להם רק שהתחננת למלך בעניינך האישי.

• וַיָּבֹאוּ כָָל־הַשָּׂרִים אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ וַיִּשְְְׁאֲלוּ אֹתוֹ, וַיַּגֵּד לָהֶם כְְּכָָל־־־הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְְְ. וַיַּחֲרִשׁוּ מִמֶּנּוּ, שתקו בעניינו כִּי לֹא־־־־־נִשְְְׁמַע הַדָּבָר. שיחתו עם המלך לא נודעה כלל. השרים היו כנראה קנאים גדולים שלא יכלו או לא רצו להיכנע בשום אופן, והמלך חשש מהם ונכנע לקו שהם קידמו; אך מכיוון שהדבר לא נודע — הם הרפו מירמיהו. הייתה זו שיחתו האחרונה של ירמיהו עם המלך צדקיהו, ובה ניסה שוב לשכנע אותו ככל יכולתו שרק כניעה תשאיר סיכוי כלשהו לו עצמו ולעיר. העניין הזה והבא אחריו עוסקים בסופה הטרגי של ממלכת יהודה, אחריתו של המלך צדקיהו וקורות ירמיהו באותו הפרק.

• וַיֵּשֶׁב יִרְְְמְְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה עַד ה יוֹם אֲשֶׁר־נִלְְְכְְּדָה יְְרוּשָׁלִָם. וְְהָיָה, ויהי כַּאֲשֶׁר נִלְְְכְְּדָה יְְרוּשָׁלִָם.