ירמיהו-פרק-39

ספר

ירמיהו

מקבץ

נביאים

ביאורים

בַּשָּׁנָה הַתְְּשִׁעִית לְְצִדְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי, החודש שייקרא טבת, בָּא נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל וְְכָָל־חֵילוֹ אֶל־יְְרוּשָׁלִַם וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ.
בְְּעַשְְְׁתֵּי־עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה, בשנה האחת-עשרה לְְצִדְְְקִיָּהוּ, כשנה וחצי אחר שהתחיל המצור, בַּחֹדֶשׁ הָרְְבִיעִי, תמוז בְְּתִשְְְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָָבְְְקְְעָה חומת הָעִיר.הצבא הבבלי נכנס לעיר.
וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְְְ־בָּבֶל שהשתתפו במערכה, וַיֵּשְְׁבוּ בְְּשַׁעַר הַתָּוֶךְְְ, אחד משערי העיר. נֵרְְגַל שַׂרְְְאֶצֶר סַמְְגַּר־נְְבוֹ. נרגל הוא שמו של אל המלחמה הבבלי, וכן נבו הוא אחד מאלילי בבל. שַׂרְְְסְְכִים רַב־סָרִיס, משרה רמה בחצר מלך בבל, נֵרְְגַל שַׂרְְְאֶצֶר רַב־מָג, הממונה על הקוסמים. וְְכָָל־שְְׁאֵרִית, שאר שָׂרֵי מֶלֶךְְְ־בָּבֶל.
וַיְְְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם צִדְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה וְְכֹל אַנְְְשֵׁי הַמִּלְְְחָמָה — וַיִּבְְְרְְחוּ. קשה להטיל מצור שיקיף את העיר מכל צדיה באותה מידה של הקפדה, אפיל ו בעיר לא גדולה כמו ירושלים. נראה שהצבא הבבלי ניסה לפרוץ פנימה דרך מקומות מסוימים בחומה; ולמרות שהבבלים חנו גם כנגד מקומות אחרים, עדיין נשארו פערים בהידוק הכוחות, ומשם הצליחו לחמוק מהעיר. וַיֵּצְְאוּ הוא ופמלייתו ב לַיְְְלָה מִן־הָעִיר דֶּרֶךְְְ גַּן הַמֶּלֶךְְְ בְְּשַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתָיִם, וַיֵּצֵא דֶּרֶךְְְ, לכיוון הָעֲרָבָה. כנראה ניסה להגיע לעבר הירדן.
וַיִּרְְְדְְּפוּ חֵיל־כַּשְְְׂדִּים אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂגוּ אֶת־צִדְְְקִיָּהוּ בְְּעַרְְְבוֹת יְְרֵחוֹ. צדקיהו המלך לא ברח לבד אלא לווה במשפחתו ופמלייתו. ייתכן שאילו ברח כאדם פרטי שזהותו אינה ידועה, היה עולה בידו לחמוק מן הכשדים , אבל הוא לא עשה כן ולכן נתפס. וַיִּקְְְחוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלֻהוּ אֶל־נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל, רִבְְְלָתָה בְְּאֶרֶץ חֲמָת. נבודראצר לא השתתף בעצמו במצור הממושך על העיר, שהייתה קטנה יחסית, ואולי שהה בה רק בתחילתו. באותה שעה ישב בבסיסו המרוחק בצפון סוריה, וַיְְְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְְְׁפָּטִים. נבוכדנאצר , שהוא שהמליך את צדקיהו וקיבל את התחייבותו לנאמנות, האשים את צדקיהו בבגידה, בהפרת הברית ובחילול שבועת האמונים שלו.
וַיִּשְְְׁחַט מֶלֶךְְְ בָּבֶל אֶת־בְְּנֵי צִדְְְקִיָּהוּ בְְּרִבְְְלָה לְְעֵינָיו, כדי שיראה מה עולה בגורלם, וְְאֵת כָָּל־חֹרֵי, שרי, אצילי יְְהוּדָה, שהיו מהמנהיגים שהתנגדו בתוקף לבבל שָׁחַט מֶלֶךְְְ בָּבֶל לפניו.
ולאחר מכן אֶת־עֵינֵי צִדְְְקִיָּהוּ עִוֵּר, וַיַּאַסְְְרֵהוּ בַּנְְחֻשְְְׁתַּיִם, בשלשלאות נחושת לָבִיא, להביא אֹתוֹ בָּבֶלָה אזוק כשבוי.
ובינתיים בירושלים אֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְְְ וְְאֶת־בֵּית הָעָם, בתי העם. או: בתים שמתאספים בהם, כגון בתי כנסת שָׂרְְפוּ הַכַּשְְְׂדִּים בָּאֵשׁ. וְְאֶת־חֹמוֹת יְְרוּשָׁלִַם נָתָצוּ, הרסו.
וְְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְְְׁאָרִים בָּעִיר, שהרי הבבלים לא הרגו את כל התושבים, וְְאֶת־הַנֹּפְְלִים אֲשֶׁר נָפְְלוּ עָלָיו, אלו שעברו לצד האויב, כפי שיעץ ירמיהו, וְְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְְְׁאָרִים מחוץ לירושלים הֶגְְְלָה נְְבוּזַרְְְאֲדָן רַב־טַבָּחִים, שר גדול הממונה על הענשת אנשים וטביחתם, כתפקיד שמילא פוטיפר סריס פרעה בזמנו, ל בָּבֶל.
וּמִן־הָעָם הַדַּלִּים אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם מְְאוּמָה, הִשְְְׁאִיר נְְבוּזַרְְְאֲדָן רַב־טַבָּחִים בְְּאֶרֶץ יְְהוּדָה. שלא כאשורים, שהגלו עמים שלמים, הבבלים בחרו להגלות את השכבה העליונה של החברה בלבד. בגלות הראשונה של יהויכין לקחו הבבלים עמם את מנהיגי המדינה, נבוזראדן השאיר בארץ רק את דלת העם — חסרי רכוש שאין בכוחם להתעצם, וַיִּתֵּן לָהֶם כְְּרָמִים וִיגֵבִים, שדות לעיבוד בַּיּוֹם הַהוּא. הוא חילק ביניהם שטחים חקלאיים על מנת שיישארו במקום, שכן לא רצה שהארץ תהפוך שממה. ועתה לקורות ירמיהו כאשר נלכדה ירושלים:
וַיְְְצַו נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל עַל־יִרְְְמְְיָהוּ, שאותו הפקיד בְְּיַד נְְבוּזַרְְְאֲדָן רַב־טַבָּחִים לֵאמֹר׃
קָחֶנּוּ וְְעֵינֶיךָ שִׂים, השגח עָלָיו, וְְאַל־תַּעַשׂ לוֹ מְְאוּמָה רָּע, כִּי כַּאֲשֶׁר יְְדַבֵּר אֵלֶיךָ — כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ. עליך להעניק לו את כל החופש להחליט על צעדיו.
וַיִּשְְְׁלַח נְְבוּזַרְְְאֲדָן רַב־טַבָּחִים, שהיה כנראה המפקד המקומי של הצבא הבבלי והממונה מטעם המלך על כל ענייני הארץ, וּנְְְבוּשַׁזְְְבָּן רַב־סָרִיס וְְנֵרְְגַל שַׂרְְְאֶצֶר רַב־מָג וְְכֹל רַבֵּי, גדולי מֶלֶךְְְ־בָּבֶל כדי להוציא את ירמיהו בכבוד גדול.
וַיִּשְְְׁלְְחוּ וַיִּקְְְחוּ אֶת־יִרְְְמְְיָהוּ מֵחֲצַר הַמַּטָּרָה, שבה היה עצור, וַיִּתְְּנוּ אֹתוֹ אֶל־גְְּדַלְְְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן לְְהוֹצִאֵהוּ מחצר המטרה אֶל־הַבָּיִת. את גדליה התכוונו הבבלים למנות כנציב מטעמם בארץ יהודה, ובידיו נתנו את ירמיהו לאחר שחרורו. וַיֵּשֶׁב ירמיהו בְְּתוֹךְְְ הָעָם.
וְְאֶל־יִרְְְמְְיָהוּ הָיָה דְְבַר־ה' בִּהְְְיֹתוֹ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר׃
הָלוֹךְְְ וְְאָמַרְְְתָּ לְְעֶבֶד־מֶלֶךְְְ הַכּוּשִׁי, שהעלה אותך מהבור בניגוד להחלטת השרים, לֵאמֹר: כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: הִנְְנִי מֵבִיא אֶת־דְְּבָרַי אֶל־הָעִיר הַזֹּאת לְְרָעָה וְְלֹא לְְטוֹבָה, וְְהָיוּ, יתרחשו הנבואות הללו לְְפָנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא,
וְְהִצַּלְְְתִּיךָ בַיּוֹם־הַהוּא, נְְאֻם־ה', וְְלֹא תִנָּתֵן בְְּיַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־אַתָּה יָגוֹר, ירא מִפְְּנֵיהֶם.
כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְְְךָ, וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל, וְְהָיְְתָה לְְךָ נַפְְְשְְׁךָ לְְשָׁלָל כִּי־בָטַחְְְתָּ בִּי. נְְאֻם־ה'.

פסוקים

בשנה התשעית לצדקיהו מלך־יהודה בחדש העשרי בא נבוכדראצר מלך־בבל וכל־חילו אל־ירושלם ויצרו עליה
בעשתי־עשרה שנה לצדקיהו בחדש הרביעי בתשעה לחדש הבקעה העיר
ויבאו כל שרי מלך־בבל וישבו בשער התוך נרגל שר־אצר סמגר־נבו שר־סכים רב־סריס נרגל שר־אצר רב־מג וכל־שארית שרי מלך בבל
ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך־יהודה וכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן־העיר דרך גן המלך בשער בין החמתים ויצא דרך הערבה
וירדפו חיל־כשדים אחריהם וישגו את־צדקיהו בערבות ירחו ויקחו אתו ויעלהו אל־נבוכדראצר מלך־בבל רבלתה בארץ חמת וידבר אתו משפטים
וישחט מלך בבל את־בני צדקיהו ברבלה לעיניו ואת כל־חרי יהודה שחט מלך בבל
ואת־עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים לביא אתו בבלה
ואת־בית המלך ואת־בית העם שרפו הכשדים באש ואת־חמות ירושלם נתצו
ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת־הנפלים אשר נפלו עליו ואת יתר העם הנשארים הגלה נבוזר־אדן רב־טבחים בבל
ומן־העם הדלים אשר אין־להם מאומה השאיר נבוזראדן רב־טבחים בארץ יהודה ויתן להם כרמים ויגבים ביום ההוא
ויצו נבוכדראצר מלך־בבל על־ירמיהו ביד נבוזראדן רב־טבחים לאמר
קחנו ועיניך שים עליו ואל־תעש לו מאומה רע כי אם כאשר ידבר אליך כן עשה עמו
וישלח נבוזראדן רב־טבחים ונבושזבן רב־סריס ונרגל שר־אצר רב־מג וכל רבי מלך־בבל
וישלחו ויקחו את־ירמיהו מחצר המטרה ויתנו אתו אל־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן להוצאהו אל־הבית וישב בתוך העם
ואל־ירמיהו היה דבר־יהוה בהיתו עצור בחצר המטרה לאמר
הלוך ואמרת לעבד־מלך הכושי לאמר כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מבי [מביא] את־דברי אל־העיר הזאת לרעה ולא לטובה והיו לפניך ביום ההוא
והצלתיך ביום־ההוא נאם־יהוה ולא תנתן ביד האנשים אשר־אתה יגור מפניהם
כי מלט אמלטך ובחרב לא תפל והיתה לך נפשך לשלל כי־בטחת בי נאם־יהוה

פסוקים מנוקד

בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וְכָל־חֵילוֹ אֶל־יְרוּשָׁלִַם וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ׃
בְּעַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר׃
וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ־בָּבֶל וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ נֵרְגַל שַׂר־אֶצֶר סַמְגַּר־נְבוּ שַׂר־סְכִים רַב־סָרִיס נֵרְגַל שַׂר־אֶצֶר רַב־מָג וְכָל־שְׁאֵרִית שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל׃
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְכֹל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַיִּבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ לַיְלָה מִן־הָעִיר דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ בְּשַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתָיִם וַיֵּצֵא דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה׃
וַיִּרְדְּפוּ חֵיל־כַּשְׂדִּים אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂגוּ אֶת־צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ וַיִּקְחוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלֻהוּ אֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים׃
וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת־בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ בְּרִבְלָה לְעֵינָיו וְאֵת כָּל־חֹרֵי יְהוּדָה שָׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל׃
וְאֶת־עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם לָבִיא אֹתוֹ בָּבֶלָה׃
וְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת־בֵּית הָעָם שָׂרְפוּ הַכַּשְׂדִּים בָּאֵשׁ וְאֶת־חֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם נָתָצוּ׃
וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת־הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עָלָיו וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים הֶגְלָה נְבוּזַר־אֲדָן רַב־טַבָּחִים בָּבֶל׃
וּמִן־הָעָם הַדַּלִּים אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם מְאוּמָה הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים בַּיּוֹם הַהוּא׃
וַיְצַו נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עַל־יִרְמְיָהוּ בְּיַד נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים לֵאמֹר׃
קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל־תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע כִּי אם כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ׃
וַיִּשְׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב־סָרִיס וְנֵרְגַל שַׂר־אֶצֶר רַב־מָג וְכֹל רַבֵּי מֶלֶךְ־בָּבֶל׃
וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְחוּ אֶת־יִרְמְיָהוּ מֵחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ אֶל־גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן לְהוֹצִאֵהוּ אֶל־הַבָּיִת וַיֵּשֶׁב בְּתוֹךְ הָעָם׃
וְאֶל־יִרְמְיָהוּ הָיָה דְבַר־יְהוָה בִּהְיֹתוֹ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר׃
הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ לְעֶבֶד־מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מבי [מֵבִיא] אֶת־דְּבָרַי אֶל־הָעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה וְהָיוּ לְפָנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא׃
וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּוֹם־הַהוּא נְאֻם־יְהוָה וְלֹא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם׃
כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל כִּי־בָטַחְתָּ בִּי נְאֻם־יְהוָה׃

מקומות

ירושלים

ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.
ירחו

יריחו היא עיר בנחלת שבט בנימין בעמק הירדן, מצפון לים המלח. יש המייחסים לה את הכינוי עיר התמרים (דברים ל"ד 3; שופטים ג' 13). ליד העיר מקורות מים רבים שהיפרו והירוו אותה.העיר הייתה מיושבת כבר בתקופות קדומות, מהאלף ה- 6 לפני הספירה. יריחו שוכנת ליד מעברות הירדן, ומשם עלתה הדרך הראשית לירושלים. דרך יריחו חדרו לראשונה בני ישראל לארץ כנען. כיבושה של העיר עשה רושם עמוק במסורת העם (יהושע ב', ו'), ותואר כמעשה נס. אין התאמה בין תיאור העיר המבוצרת בספר יהושע לבין החפירות הארכאולוגיות באתר המעידות שהעיר יריחו הקדומה חרבה מאות שנים לפני תקופת ההתנחלות וימי יהושע, ולכן נראה סיפור הנס כסיפור איטיולוגי המסביר את חורבותיה של עיר ענקית דרכה עברו בני ישראל.
בבל

ממלכה המכונה על-שם עיר הבירה שלה.
משתרעת בדרום מסופוטמיה, עם גישה לדרכי הים שבמפרץ הפרסי.
יהודה

חבל ארץ הררי המשתרע בין אזור בית אל בצפון לבקעת באר שבע בדרום.
רבלה

עיר בצפון סוריה שהייתה שייכת בעבר לחמת היא העיר חמה הסורית.