ירמיהו-פרק-40

ביאורים

  • הַדָּבָר, שייאמר הלאה, אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ מֵאֵת ה'. וכאן יוקדם תיאור מפורט של השתלשלות המאורעות שהיו רקע לאותה נבואה: אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְְבוּזַרְְְאֲדָן רַב־טַבָּחִים מִן־הָרָמָה בְְּקַחְְְתּוֹ אֹתוֹ, וְְהוּא — ירמיהו היה אז אָסוּר בָּאזִקִּים בְְּתוֹךְְְ כָָּל־גָּלוּת, קהילת גולי יְְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְְְלִים בָּבֶלָה. כיוון שהיהודים גלו לבבל, ירמיהו התלווה אליהם, אלא שכנראה היה מוכָּר, והרי נבוכדנאצר הורה לנבוזראדן לטפל בו באופן מיוחד.

  • וַיִּקַּח רַב־טַבָּחִים לְְיִרְְְמְְיָהוּ, את ירמיהו וַיֹּאמֶר אֵלָיו: ה' אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת־הָרָעָה הַזֹּאת אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה. נבואתך התקיימה.

  • וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, כִּי־חֲטָאתֶם לַה' וְְלֹא־שְְׁמַעְְְתֶּם בְְּקוֹלוֹ — וְְהָיָה לָכֶם הַדָּבָר הַזֶּה.

  • וְְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְְְתִּיךָ הַיּוֹם מִן־הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל־יָדֶךָ. אשחרר אותך, ואתה תהפוך אדון לגורלך ותוכל לבחור — אִם־טוֹב בְְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל — בֹּא וְְאָשִׂים אֶת־עֵינִי עָלֶיךָ, אשגיח עליך כאורח נכבד הזוכה ליחס אישי; וְְאִם־רַע בְְּעֵינֶיךָ לָבוֹא־אִתִּי בָבֶל — חֲדָל ותישאר בארץ. אם תבחר להישאר — רְְאֵה כָָּל־הָאָרֶץ לְְפָנֶיךָ, אֶל־ה טוֹב וְְאֶל־הַיָּשָׁר בְְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה — לֵךְְְ.

  • וְְעוֹדֶנּוּ לֹא־יָשׁוּב, בעוד ירמיהו שהה ולא שב אחור, המליצו לפניו :וְְשֻׁבָה אֶל־גְְּדַלְְְיָה בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן, אֲשֶׁר הִפְְְקִיד מֶלֶךְְְ־בָּבֶל אותו למשול בְְּעָרֵי יְְהוּדָה, וְְשֵׁב אִתּוֹ בְְּתוֹךְְְ הָעָם, אוֹ אֶל־כָָּל־הַיָּשָׁר בְְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת — לֵךְְְ. אינך מוגבל, הרשות בידך לעשות כרצונך. נראה שירמיהו הביע את כוונתו להישאר. וַיִּתֶּן־לוֹ רַב־טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְְְׂאֵת, מתנה וַיְְְשַׁלְְּחֵהוּ. בעקבות ההוראה שקיבל מהמלך, נהג בו רב הטבחים באדיבות חריגה ביותר.

  • וַיָּבֹא יִרְְְמְְיָהוּ אֶל־גְְּדַלְְְיָה בֶן־אֲחִיקָם הַמִּצְְְפָּתָה, אל המצפה, וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְְּתוֹךְְְ הָעָם הַנִּשְְְׁאָרִים בָּאָרֶץ. כאמור, מלך בבל לא החריב את הארץ ולא הגלה את כל יושביה. ירושלים אמנם נהרסה ברעב ובמצור, וחלקים ממנה נשרפו באש, אבל נותרו בארץ אזורים מיושבים ומלך בבל היה מעוניין — גם מסיבה כלכלית — שאנשים ימשיכו ליישב את הארץ. הריגתו של גדליהו על השלכותיה מחקה לגמרי את הסיכויים לקיום יהודי עצמאי בארץ יהודה. עד היום נחשבת הריגתו לגמר החורבן, ולזכרה נקבע יום אבל. מפשט הכתובים נראה שהרגו אותו בראש השנה, ומכיוון שאין צמים בראש השנה, נקבע הצום ליום שלאחר מכן — ג' בתשרי.

  • וַיִּשְְְׁמְְעוּ כָָל־שָׂרֵי, מפקדי הַחֲיָלִים, אֲשֶׁר נותרו פזורים בַּשָּׂדֶה, הֵמָּה וְְאַנְְְשֵׁיהֶם, שחלקם אולי ברחו מירושלים, וחלקם לא היו בתוכה בגלל המצור, כִּי־הִפְְְקִיד מֶלֶךְְְ־בָּבֶל אֶת־גְְּדַלְְְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם למושל האזרחי בָּאָרֶץ, וְְכִי הִפְְְקִיד אִתּוֹ אֲנָשִׁים וְְנָשִׁים וָטָף, וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הפקיד, מֵאֲשֶׁר לֹא־הָָגְְְלוּ בָּבֶלָה. גדליה היה אמור לנסות לשקם את הארץ בעזרת הדלים הנשארים.

  • וַיָּבֹאוּ אֶל־גְְּדַלְְְיָה הַמִּצְְְפָּתָה, למצפה שבנחלת בנימין, מצפון לירושלים, ובין הבאים היו יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָהוּ וְְיוֹחָנָן וְְיוֹנָתָן, שהיו בְְּנֵי־קָרֵחַ וּשְְְׂרָיָה בֶן־תַּנְְְחֻמֶת וּבְְְנֵי עֵיפַי הַנְְּטֹפָתִי וִיזַנְְְיָהוּ בֶּן־הַמַּעֲכָתִי, הֵמָּה וְְאַנְְְשֵׁיהֶם.

  • וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְְּדַלְְְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וּלְְְאַנְְְשֵׁיהֶם שבועת אמונים, שלא יארע להם כל רע תחת שלטונו, לֵאמֹר: אַל־תִּירְְאוּ מֵעֲבוֹד את הַכַּשְְְׂדִּים, שְְׁבוּ בָאָרֶץ וְְעִבְְְדוּ אֶת־מֶלֶךְְְ בָּבֶל וְְיִיטַב לָכֶם. למרות שלחמתם נגד הכשדים , המלך הבבלי אינו מעוניין בחשבונות עבר. הוא גמר את עסקיו בארץ יהודה לאחר ששבר את כוחה של המדינה ולא יתאנה לכם.

  • וַאֲנִי, שמינו אותי לטפל בענייני הארץ, הִנְְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְְְפָּה, ותפקידי לַעֲמֹד לִפְְְנֵי הַכַּשְְְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ, לשמש נציג העם בפני הכשדים . וְְאַתֶּם אִסְְְפוּ יַיִן וְְקַיִץ, פרות בשלים ובעיקר תאנים שהבשילו, וְְשֶׁמֶן, וְְשִׂמוּ בִּכְְְלֵיכֶם. ייתכן שלאחר המלחמה לא נשאר הרבה דגן בשדות לאפות ממנו לחם, וּשְְְׁבוּ בְְּעָרֵיכֶם, במקומות אֲשֶׁר־תְְּפַשְְְׂתֶּם.

  • וְְגַם כָָּל־הַיְְּהוּדִים אֲשֶׁר־בְְּמוֹאָב וּבִבְְְנֵי־עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְְּכָָל־הָאֲרָצוֹת שָׁמְְעוּ כִּי־נָתַן מֶלֶךְְְ־בָּבֶל שְְׁאֵרִית לִיהוּדָה, וְְכִי הִפְְְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת־גְְּדַלְְְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן.

  • וַיָּשֻׁבוּ כָָל־הַיְְּהוּדִים מִכָָּל־הַמְְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְְּחוּ־שָׁם, וַיָּבֹאוּ אל אֶרֶץ־יְְהוּדָה, אֶל־גְְּדַלְְְיָהוּ הַמִּצְְְפָּתָה, וַיַּאַסְְְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְְְבֵּה מְְאֹד. הם אספו מן היבולים הרבים שנותרו בארץ כדי להתקיים מהם ולהתחיל בחיים חדשים.

  • וְְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְְכָָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל־גְְּדַלְְְיָהוּ הַמִּצְְְפָּתָה,

  • וַיֹּאמְְרוּ אֵלָיו: הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְְְ בְְּנֵי־עַמּוֹן שָׁלַח אֶת־יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה לְְהַכֹּתְְךָ נָפֶשׁ? וְְלֹא־הֶאֱמִין לָהֶם גְְּדַלְְְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם. גדליה הצדיק וההגון לא האמין שישמעאל, שאותו הכיר, ירצה להרגו ללא סיבה. גם אם היו חלוקים בדעותיהם, לא היו מסוכסכים באופן אישי. על כן חשב שאין זו אלא עלילה.

  • וְְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ, שאולי היה ידידו של גדליהו, אָמַר אֶל־גְְּדַלְְְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְְְפָּה לֵאמֹר: אֵלְְכָה נָּא וְְאַכֶּה אֶת־יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה, וְְאִישׁ לֹא יֵדָע. הרי מאחורי ישמעאל אין תמיכה, ובידי גדוד חיילים. הצעתו לחסל את ישמעאל באופן בלתי רשמי, שלא בהוראתו של גדליהו, לא באה רק כדי להסיר את האיום האישי: לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ, וְְנָפֹצוּ כָָּל־יְְהוּדָה הַנִּקְְְבָּצִים אֵלֶיךָ וְְאָבְְדָה שְְׁאֵרִית יְְהוּדָה?! הרי בך תלויה תקוותם של היהודים בארץ. בלעדיך לא ברור כלל אם יימצא מי שיוכל להחזיק בשארית העם, הארץ לא תשוב להיבנות, והכול יאבד.

  • וַיֹּאמֶר גְְּדַלְְְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ: אַל־תַּעֲשֵׂה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי־שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל, על יִשְְְׁמָעֵאל. אתה מעליל עליו עלילת שווא. על אף המחלוקות הפוליטיות בינינו ישמעאל הוא קצין הגון. גדליהו שאולי היה תמים מדי לתפקידו, לא שעה לאזהרות יוחנן והורה לו שלא להתערב.

פסוקים

  1. הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה אחר שלח אתו נבוזראדן רב־טבחים מן־הרמה בקחתו אתו והוא־אסור באזקים בתוך כל־גלות ירושלם ויהודה המגלים בבלה
  2. ויקח רב־טבחים לירמיהו ויאמר אליו יהוה אלהיך דבר את־הרעה הזאת אל־המקום הזה
  3. ויבא ויעש יהוה כאשר דבר כי־חטאתם ליהוה ולא־שמעתם בקולו והיה לכם דבר [הדבר] הזה
  4. ועתה הנה פתחתיך היום מן־האזקים אשר על־ידך אם־טוב בעיניך לבוא אתי בבל בא ואשים את־עיני עליך ואם־רע בעיניך לבוא־אתי בבל חדל ראה כל־הארץ לפניך אל־טוב ואל־הישר בעיניך ללכת שמה לך
  5. ועודנו לא־ישוב ושבה אל־גדליה בן־אחיקם בן־שפן אשר הפקיד מלך־בבל בערי יהודה ושב אתו בתוך העם או אל־כל־הישר בעיניך ללכת לך ויתן־לו רב־טבחים ארחה ומשאת וישלחהו
  6. ויבא ירמיהו אל־גדליה בן־אחיקם המצפתה וישב אתו בתוך העם הנשארים בארץ
  7. וישמעו כל־שרי החילים אשר בשדה המה ואנשיהם כי־הפקיד מלך־בבל את־גדליהו בן־אחיקם בארץ וכי הפקיד אתו אנשים ונשים וטף ומדלת הארץ מאשר לא־הגלו בבלה
  8. ויבאו אל־גדליה המצפתה וישמעאל בן־נתניהו ויוחנן ויונתן בני־קרח ושריה בן־תנחמת ובני עופי [עיפי] הנטפתי ויזניהו בן־המעכתי המה ואנשיהם
  9. וישבע להם גדליהו בן־אחיקם בן־שפן ולאנשיהם לאמר אל־תיראו מעבוד הכשדים שבו בארץ ועבדו את־מלך בבל וייטב לכם
  10. ואני הנני ישב במצפה לעמד לפני הכשדים אשר יבאו אלינו ואתם אספו יין וקיץ ושמן ושמו בכליכם ושבו בעריכם אשר־תפשתם
  11. וגם כל־היהודים אשר־במואב ובבני־עמון ובאדום ואשר בכל־הארצות שמעו כי־נתן מלך־בבל שארית ליהודה וכי הפקיד עליהם את־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן
  12. וישבו כל־היהודים מכל־המקמות אשר נדחו־שם ויבאו ארץ־יהודה אל־גדליהו המצפתה ויאספו יין וקיץ הרבה מאד
  13. ויוחנן בן־קרח וכל־שרי החילים אשר בשדה באו אל־גדליהו המצפתה
  14. ויאמרו אליו הידע תדע כי בעליס מלך בני־עמון שלח את־ישמעאל בן־נתניה להכתך נפש ולא־האמין להם גדליהו בן־אחיקם
  15. ויוחנן בן־קרח אמר אל־גדליהו בסתר במצפה לאמר אלכה נא ואכה את־ישמעאל בן־נתניה ואיש לא ידע למה יככה נפש ונפצו כל־יהודה הנקבצים אליך ואבדה שארית יהודה
  16. ויאמר גדליהו בן־אחיקם אל־יוחנן בן־קרח אל־תעש [תעשה] את־הדבר הזה כי־שקר אתה דבר אל־ישמעאל

פסוקים מנוקד

  1. הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים מִן־הָרָמָה בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא־אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל־גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה׃
  2. וַיִּקַּח רַב־טַבָּחִים לְיִרְמְיָהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת־הָרָעָה הַזֹּאת אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה׃
  3. וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ יְהוָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי־חֲטָאתֶם לַיהוָה וְלֹא־שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ וְהָיָה לָכֶם דבר [הַדָּבָר] הַזֶּה׃
  4. וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן־הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל־יָדֶךָ אִם־טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל בֹּא וְאָשִׂים אֶת־עֵינִי עָלֶיךָ וְאִם־רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא־אִתִּי בָבֶל חֲדָל רְאֵה כָּל־הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ אֶל־טוֹב וְאֶל־הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה לֵךְ׃
  5. וְעוֹדֶנּוּ לֹא־יָשׁוּב וְשֻׁבָה אֶל־גְּדַלְיָה בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם אוֹ אֶל־כָּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת לֵךְ וַיִּתֶּן־לוֹ רַב־טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת וַיְשַׁלְּחֵהוּ׃
  6. וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל־גְּדַלְיָה בֶן־אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ׃
  7. וַיִּשְׁמְעוּ כָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם כִּי־הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בָּאָרֶץ וְכִי הִפְקִיד אִתּוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ מֵאֲשֶׁר לֹא־הָגְלוּ בָּבֶלָה׃
  8. וַיָּבֹאוּ אֶל־גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָהוּ וְיוֹחָנָן וְיוֹנָתָן בְּנֵי־קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן־תַּנְחֻמֶת וּבְנֵי עופי [עֵיפַי] הַנְּטֹפָתִי וִיזַנְיָהוּ בֶּן־הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם׃
  9. וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר אַל־תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם׃
  10. וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר־תְּפַשְׂתֶּם׃
  11. וְגַם כָּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי־עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל־הָאֲרָצוֹת שָׁמְעוּ כִּי־נָתַן מֶלֶךְ־בָּבֶל שְׁאֵרִית לִיהוּדָה וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן׃
  12. וַיָּשֻׁבוּ כָל־הַיְּהוּדִים מִכָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ־שָׁם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ־יְהוּדָה אֶל־גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד׃
  13. וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְכָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל־גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה׃
  14. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן שָׁלַח אֶת־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ וְלֹא־הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם׃
  15. וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ אָמַר אֶל־גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אֵלְכָה נָּא וְאַכֶּה אֶת־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה וְאִישׁ לֹא יֵדָע לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ וְנָפֹצוּ כָּל־יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה׃
  16. וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ אַל־תעש [תַּעֲשֵׂה] אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה כִּי־שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל־יִשְׁמָעֵאל׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • מצפה

    עיר בנחלת בנימין.
    מזוהה בנבי סמואל (אולברייט)

  • נטופה
  • רמה (בנימין)

    עיר בנחלת שבט בנימין. המזוהה עם א-ראם שמצפון לירושלים.

  • מצפה (?)

    עיר בנחלת בנימין.
    מזוהה בתל א-נצבה. (רואבסון וקונדר)

  • עמון

    עמון או בני עמון הוא עם וממלכה ששכנה במזרח הגלעד באזור העיר רבת עמון.

  • בבל

    ממלכה המכונה על-שם עיר הבירה שלה.
    משתרעת בדרום מסופוטמיה, עם גישה לדרכי הים שבמפרץ הפרסי.

  • יהודה

    חבל ארץ הררי המשתרע בין אזור בית אל בצפון לבקעת באר שבע בדרום.