ירמיהו-פרק-40

ביאורים

• הַדָּבָר, שייאמר הלאה, אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ מֵאֵת ה'. וכאן יוקדם תיאור מפורט של השתלשלות המאורעות שהיו רקע לאותה נבואה: אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְְבוּזַרְְְאֲדָן רַב־טַבָּחִים מִן־הָרָמָה בְְּקַחְְְתּוֹ אֹתוֹ, וְְהוּא — ירמיהו היה אז אָסוּר בָּאזִקִּים בְְּתוֹךְְְ כָָּל־גָּלוּת, קהילת גולי יְְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְְְלִים בָּבֶלָה. כיוון שהיהודים גלו לבבל, ירמיהו התלווה אליהם, אלא שכנראה היה מוכָּר, והרי נבוכדנאצר הורה לנבוזראדן לטפל בו באופן מיוחד.

• וַיִּקַּח רַב־טַבָּחִים לְְיִרְְְמְְיָהוּ, את ירמיהו וַיֹּאמֶר אֵלָיו: ה' אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת־הָרָעָה הַזֹּאת אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה. נבואתך התקיימה.

• וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, כִּי־חֲטָאתֶם לַה' וְְלֹא־שְְׁמַעְְְתֶּם בְְּקוֹלוֹ — וְְהָיָה לָכֶם הַדָּבָר הַזֶּה.

• וְְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְְְתִּיךָ הַיּוֹם מִן־הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל־יָדֶךָ. אשחרר אותך, ואתה תהפוך אדון לגורלך ותוכל לבחור — אִם־טוֹב בְְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל — בֹּא וְְאָשִׂים אֶת־עֵינִי עָלֶיךָ, אשגיח עליך כאורח נכבד הזוכה ליחס אישי; וְְאִם־רַע בְְּעֵינֶיךָ לָבוֹא־אִתִּי בָבֶל — חֲדָל ותישאר בארץ. אם תבחר להישאר — רְְאֵה כָָּל־הָאָרֶץ לְְפָנֶיךָ, אֶל־ה טוֹב וְְאֶל־הַיָּשָׁר בְְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה — לֵךְְְ.

• וְְעוֹדֶנּוּ לֹא־יָשׁוּב, בעוד ירמיהו שהה ולא שב אחור, המליצו לפניו :וְְשֻׁבָה אֶל־גְְּדַלְְְיָה בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן, אֲשֶׁר הִפְְְקִיד מֶלֶךְְְ־בָּבֶל אותו למשול בְְּעָרֵי יְְהוּדָה, וְְשֵׁב אִתּוֹ בְְּתוֹךְְְ הָעָם, אוֹ אֶל־כָָּל־הַיָּשָׁר בְְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת — לֵךְְְ. אינך מוגבל, הרשות בידך לעשות כרצונך. נראה שירמיהו הביע את כוונתו להישאר. וַיִּתֶּן־לוֹ רַב־טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְְְׂאֵת, מתנה וַיְְְשַׁלְְּחֵהוּ. בעקבות ההוראה שקיבל מהמלך, נהג בו רב הטבחים באדיבות חריגה ביותר.

• וַיָּבֹא יִרְְְמְְיָהוּ אֶל־גְְּדַלְְְיָה בֶן־אֲחִיקָם הַמִּצְְְפָּתָה, אל המצפה, וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְְּתוֹךְְְ הָעָם הַנִּשְְְׁאָרִים בָּאָרֶץ. כאמור, מלך בבל לא החריב את הארץ ולא הגלה את כל יושביה. ירושלים אמנם נהרסה ברעב ובמצור, וחלקים ממנה נשרפו באש, אבל נותרו בארץ אזורים מיושבים ומלך בבל היה מעוניין — גם מסיבה כלכלית — שאנשים ימשיכו ליישב את הארץ. הריגתו של גדליהו על השלכותיה מחקה לגמרי את הסיכויים לקיום יהודי עצמאי בארץ יהודה. עד היום נחשבת הריגתו לגמר החורבן, ולזכרה נקבע יום אבל. מפשט הכתובים נראה שהרגו אותו בראש השנה, ומכיוון שאין צמים בראש השנה, נקבע הצום ליום שלאחר מכן — ג' בתשרי.

• וַיִּשְְְׁמְְעוּ כָָל־שָׂרֵי, מפקדי הַחֲיָלִים, אֲשֶׁר נותרו פזורים בַּשָּׂדֶה, הֵמָּה וְְאַנְְְשֵׁיהֶם, שחלקם אולי ברחו מירושלים, וחלקם לא היו בתוכה בגלל המצור, כִּי־הִפְְְקִיד מֶלֶךְְְ־בָּבֶל אֶת־גְְּדַלְְְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם למושל האזרחי בָּאָרֶץ, וְְכִי הִפְְְקִיד אִתּוֹ אֲנָשִׁים וְְנָשִׁים וָטָף, וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הפקיד, מֵאֲשֶׁר לֹא־הָָגְְְלוּ בָּבֶלָה. גדליה היה אמור לנסות לשקם את הארץ בעזרת הדלים הנשארים.

• וַיָּבֹאוּ אֶל־גְְּדַלְְְיָה הַמִּצְְְפָּתָה, למצפה שבנחלת בנימין, מצפון לירושלים, ובין הבאים היו יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָהוּ וְְיוֹחָנָן וְְיוֹנָתָן, שהיו בְְּנֵי־קָרֵחַ וּשְְְׂרָיָה בֶן־תַּנְְְחֻמֶת וּבְְְנֵי עֵיפַי הַנְְּטֹפָתִי וִיזַנְְְיָהוּ בֶּן־הַמַּעֲכָתִי, הֵמָּה וְְאַנְְְשֵׁיהֶם.

• וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְְּדַלְְְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וּלְְְאַנְְְשֵׁיהֶם שבועת אמונים, שלא יארע להם כל רע תחת שלטונו, לֵאמֹר: אַל־תִּירְְאוּ מֵעֲבוֹד את הַכַּשְְְׂדִּים, שְְׁבוּ בָאָרֶץ וְְעִבְְְדוּ אֶת־מֶלֶךְְְ בָּבֶל וְְיִיטַב לָכֶם. למרות שלחמתם נגד הכשדים , המלך הבבלי אינו מעוניין בחשבונות עבר. הוא גמר את עסקיו בארץ יהודה לאחר ששבר את כוחה של המדינה ולא יתאנה לכם.

• וַאֲנִי, שמינו אותי לטפל בענייני הארץ, הִנְְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְְְפָּה, ותפקידי לַעֲמֹד לִפְְְנֵי הַכַּשְְְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ, לשמש נציג העם בפני הכשדים . וְְאַתֶּם אִסְְְפוּ יַיִן וְְקַיִץ, פרות בשלים ובעיקר תאנים שהבשילו, וְְשֶׁמֶן, וְְשִׂמוּ בִּכְְְלֵיכֶם. ייתכן שלאחר המלחמה לא נשאר הרבה דגן בשדות לאפות ממנו לחם, וּשְְְׁבוּ בְְּעָרֵיכֶם, במקומות אֲשֶׁר־תְְּפַשְְְׂתֶּם.

• וְְגַם כָָּל־הַיְְּהוּדִים אֲשֶׁר־בְְּמוֹאָב וּבִבְְְנֵי־עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְְּכָָל־הָאֲרָצוֹת שָׁמְְעוּ כִּי־נָתַן מֶלֶךְְְ־בָּבֶל שְְׁאֵרִית לִיהוּדָה, וְְכִי הִפְְְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת־גְְּדַלְְְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן.

• וַיָּשֻׁבוּ כָָל־הַיְְּהוּדִים מִכָָּל־הַמְְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְְּחוּ־שָׁם, וַיָּבֹאוּ אל אֶרֶץ־יְְהוּדָה, אֶל־גְְּדַלְְְיָהוּ הַמִּצְְְפָּתָה, וַיַּאַסְְְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְְְבֵּה מְְאֹד. הם אספו מן היבולים הרבים שנותרו בארץ כדי להתקיים מהם ולהתחיל בחיים חדשים.

• וְְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְְכָָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל־גְְּדַלְְְיָהוּ הַמִּצְְְפָּתָה,

• וַיֹּאמְְרוּ אֵלָיו: הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְְְ בְְּנֵי־עַמּוֹן שָׁלַח אֶת־יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה לְְהַכֹּתְְךָ נָפֶשׁ? וְְלֹא־הֶאֱמִין לָהֶם גְְּדַלְְְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם. גדליה הצדיק וההגון לא האמין שישמעאל, שאותו הכיר, ירצה להרגו ללא סיבה. גם אם היו חלוקים בדעותיהם, לא היו מסוכסכים באופן אישי. על כן חשב שאין זו אלא עלילה.

• וְְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ, שאולי היה ידידו של גדליהו, אָמַר אֶל־גְְּדַלְְְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְְְפָּה לֵאמֹר: אֵלְְכָה נָּא וְְאַכֶּה אֶת־יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה, וְְאִישׁ לֹא יֵדָע. הרי מאחורי ישמעאל אין תמיכה, ובידי גדוד חיילים. הצעתו לחסל את ישמעאל באופן בלתי רשמי, שלא בהוראתו של גדליהו, לא באה רק כדי להסיר את האיום האישי: לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ, וְְנָפֹצוּ כָָּל־יְְהוּדָה הַנִּקְְְבָּצִים אֵלֶיךָ וְְאָבְְדָה שְְׁאֵרִית יְְהוּדָה?! הרי בך תלויה תקוותם של היהודים בארץ. בלעדיך לא ברור כלל אם יימצא מי שיוכל להחזיק בשארית העם, הארץ לא תשוב להיבנות, והכול יאבד.

• וַיֹּאמֶר גְְּדַלְְְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ: אַל־תַּעֲשֵׂה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי־שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל, על יִשְְְׁמָעֵאל. אתה מעליל עליו עלילת שווא. על אף המחלוקות הפוליטיות בינינו ישמעאל הוא קצין הגון. גדליהו שאולי היה תמים מדי לתפקידו, לא שעה לאזהרות יוחנן והורה לו שלא להתערב.