ירמיהו-פרק-41

ביאורים

• וַיְְְהִי בַּחֹדֶשׁ, בראש החודש הַשְְּׁבִיעִי, בראש השנה — בָּא יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה בֶן־אֱלִישָׁמָע שהיה מִזֶּרַע הַמְְּלוּכָה, וְְרַבֵּי, שרי הַמֶּלֶךְְ צדקיהו, וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל־גְְּדַלְְְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם הַמִּצְְְפָּתָה. וַיֹּאכְְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְְְדָּו בַּמִּצְְְפָּה. גדליהו קיבל אותם יפה, כי לא ייחס חשיבות לכל האזהרות שהזהירו אותו מפני ישמעאל.

• וַיָּקָָם יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת־גְְּדַלְְְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן בַּחֶרֶב, וַיָּמֶת אֹתוֹ — את האיש אֲשֶׁר־הִפְְְקִיד מֶלֶךְְְ־בָּבֶל בָּאָרֶץ

• וְְאֵת כָָּל־הַיְְּהוּדִים אֲשֶׁר־הָיוּ אִתּוֹ, אֶת, עם גְְּדַלְְְיָהוּ בַּמִּצְְְפָּה, וְְאֶת־הַכַּשְְְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְְְצְְאוּ־שָׁם אֵת אַנְְְשֵׁי הַמִּלְְְחָמָה. את כולם הִכָּה יִשְְְׁמָעֵאל. המצפה לא הייתה מבצר, אלא מקום שבו ישב גדליהו כנציב אזרחי עם כמה מידידיו, מכריו או עובדיו. ייתכן שהיה עמו משמר כלשהו, אבל כנראה היה זה משמר כבוד סמלי של הכשדים שאנשיו לא היו ערוכים לקרב. כך יכלו חיילי ישמעאל שהגיעו מוכנים, להתנפל עליהם ולהרוג את כולם.

• וַיְְְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְְהָמִית אֶת־גְְּדַלְְְיָהוּ, וְְאִישׁ לֹא יָדָע מה אירע, כי ישמעאל המית את אנשי גדליהו ושבה את מי שנשאר במקום. כאמור, נראה שהיה זה בראש השנה, יום שאנשים אינם עורכים בו מסעות.

• וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְְּׁכֶם, מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְְרוֹן, ערי ממלכת ישראל לשעבר, שְְׁמֹנִים אִישׁ מְְגֻלְְּחֵי זָקָן וּקְְְרֻעֵי בְְגָדִים וּמִתְְְגֹּדְְדִים, מרוטים ושרוטים לאות אבלות על החורבן הגדול, וּמִנְְְחָה וּלְְְבוֹנָה בְְּיָדָם לְְהָבִיא אל בֵּית ה'. אולי הם היו בדרכם להביא קרבנות לבית ה', ובדרך נודע להם שהמקדש נחרב. ושמא גם לאחר החורבן עמד מזבח במקום לשם הקרבת קרבנות.

• וַיֵּצֵא יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה לִקְְְרָאתָם מִן־הַמִּצְְְפָּה כשהוא נראה הֹלֵךְְְ הָלֹךְְְ וּבֹכֶה. וַיְְְהִי כִּפְְְגֹשׁ אֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: בֹּאוּ אֶל־גְְּדַלְְְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם. היכנסו אל העיר.

• וַיְְְהִי כְְּבוֹאָם אֶל־תּוֹךְְְ הָעִיר, וַיִּשְְְׁחָטֵם יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה אֶל־תּוֹךְְְ הַבּוֹר, הוּא וְְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־אִתּוֹ, כדי שמעשה הרצח שלו לא ייוודע.

• וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נִמְְְצְְאוּ־בָם — בין הולכי הדרך, וַיֹּאמְְרוּ אֶל־יִשְְְׁמָעֵאל: אַל־תְְּמִתֵנוּ כִּי־יֶשׁ־לָנוּ מַטְְְמֹנִים בַּשָּׂדֶה — חִטִּים וּשְְְׂעֹרִים וְְשֶׁמֶן וּדְְְבָשׁ. הם הבטיחו לתת לו את אוצרות היבול שלהם, ומכיוון שהיה מעוניין להרוויח — וַיֶּחְְְדַּל, וְְלֹא הֱמִיתָם בְְּתוֹךְְְ אֲחֵיהֶם, אם כי לא ברור אם השאירם בחיים גם לאחר מכן.

• וְְהַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְְְׁלִיךְְְ שָׁם יִשְְְׁמָעֵאל אֵת כָָּל־פִּגְְְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְְּיַד, במקום, בסיבת, גְְּדַלְְְיָהוּ, הוּא אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְְְ אָסָא מִפְְּנֵי בַּעְְְשָׁא מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל. הייתה זו חפירה גדולה ששימשה חלק מעמדות הביצורים של המלך אסא בזמנו. אֹתוֹ הבור מִלֵּא יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָהוּ חֲלָלִים.

• וַיִּשְְְׁבְְְּ, לקח בשבי יִשְְְׁמָעֵאל אֶת־כָָּל־שְְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר נותרו בַּמִּצְְְפָּה, אֶת־בְְּנוֹת הַמֶּלֶךְְְ צדקיהו, שלא נלקחו בגלות אלא נשארו ביהודה תחת חסותו של גדליהו בן אחיקם, וישמעאל חשב שיש להן ערך כשבויות, וְְאֶת־כָָּל־הָעָם הַנִּשְְְׁאָרִים בַּמִּצְְְפָּה, אֲשֶׁר הִפְְְקִיד נְְבוּזַרְְְאֲדָן רַב־טַבָּחִים אֶת, עם גְְּדַלְְְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם. היו שם אנשים בתפקידים שונים שלא נהרגו, וַיִּשְְְׁבֵּם יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה וַיֵּלֶךְְְ לַעֲבֹר אֶל־בְְּנֵי עַמּוֹן, שהרי ישמעאל פעל בשליחותו של מלך בני עמון, שרצה להשמיד כל זכר לשלטון בבלי בארץ ולגרום למהומה. כיון שעם ישמעאל היה משא כבד של שלל, שבויים ושבויות, הוא לא התקדם מהר.

• וַיִּשְְְׁמַע יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְְכָָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה.

• וַיִּקְְְחוּ אֶת־כָָּל־הָאֲנָשִׁים שהיו אתם, וַיֵּלְְכוּ לְְהִלָּחֵם עִם־יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה, וַיִּמְְְצְְאוּ אֹתוֹ חונה אֶל, על יד מַיִם רַבִּים אֲשֶׁר בְְּגִבְְְעוֹן,

• וַיְְְהִי כִּרְְְאוֹת כָָּל־הָעָם, כל השבויים מלבד עשרת פקודיו, אֲשֶׁר אֶת־יִשְְְׁמָעֵאל אֶת־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְְאֵת כָָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיִּשְְְׂמָחוּ. יוחנן ייצג כוח אחר, ולכן הם הניחו שעתה ישוחררו משביים.

• וַיָּסֹבּוּ, פנו כָָּל־הָעָם אֲשֶׁר־שָׁבָה יִשְְְׁמָעֵאל מִן־הַמִּצְְְפָּה, וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְְכוּ אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ. כולם עברו לצדו של יוחנן.

• וְְיִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה נִמְְְלַט מלֻווה בִּשְְְׁמֹנָה אֲנָשִׁים מִפְְּנֵי יוֹחָנָן. לא היו לו די אנשים לעמוד בפני צבאו של יוחנן. אף שהיה רוצח מוצלח, לא נראה שהיה איש מלחמה, ואף לא היה ערוך למלחמה. על כן ניצל את המהומה כדי לברוח, וַיֵּלֶךְְְ אֶל־בְְּנֵי עַמּוֹן, שמהם קיבל את הוראותיו. ייתכן שישמעאל לא עשה דבר מדעת עצמו, אלא פעל רק בשליחות מלך בני עמון. ישמעאל חזר עם אנשיו, לאחר שמילא את המשימה שהטילו עליו בני עמון — השמדת המעוז הכשדי בארץ יהודה.

• וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְְכָָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר־אִתּוֹ אֵת כָָּל־שְְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר הֵשִׁיב מֵאֵת יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה מִן־הַמִּצְְְפָּה, אַחַר ש הִכָּה אֶת־גְְּדַלְְְיָה בֶּן־אֲחִיקָם — גְְּבָרִים אַנְְְשֵׁי הַמִּלְְְחָמָה וְְנָשִׁים וְְטַף וְְסָרִסִים, פקידים אֲשֶׁר הֵשִׁיב מִגִּבְְְעוֹן.

• וַיֵּלְְכוּ וַיֵּשְְׁבוּ בְְּמקום שנקרא גֵרוּת כִּמְְְהָם אֲשֶׁר־אֵצֶל, ליד בֵּית לָחֶם כדי לָלֶכֶת לָבוֹא ל מִצְְְרָיִם.

• מִפְְּנֵי הַכַּשְְְׂדִּים, כִּי יָרְְאוּ מִפְְּנֵיהֶם, כִּי־הִכָּה יִשְְְׁמָעֵאל בֶּן־נְְתַנְְְיָה אֶת־גְְּדַלְְְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם אֲשֶׁר־הִפְְְקִיד מֶלֶךְְְ־בָּבֶל בָּאָרֶץ. הם חששו שעתה יבואו הכשדים לנקום בכל מי שי מצאו באזור, ובגלל תקיפת עמדתם והריגת הממונה מטעמם לא יבחינו בין מי שהיה אחראי למעשה לבין מי שהתנגדו לו. משום כך החליטו יוחנן ואנשיו לברוח למצרים, שהייתה אז מדינה עצמאית שלא הייתה כפופה לנבוכדנאצר , וקיוו למצוא בה מחסה.