ירמיהו-פרק-44

ביאורים

• הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ והופנה אֶל כָָּל־הַיְְּהוּדִים הַיֹּשְְׁבִים בְְּאֶרֶץ מִצְְְרָיִם, הַיֹּשְְׁבִים בְְּמִגְְְדֹּל וּבְְְתַחְְְפַּנְְְחֵס וּבְְְנֹף וּבְְְאֶרֶץ פַּתְְְרוֹס, מצרים העליונה, הדרומית, לֵאמֹר׃

• כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: אַתֶּם רְְאִיתֶם אֵת כָָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל־יְְרוּשָׁלִַם וְְעַל כָָּל שאר עָרֵי יְְהוּדָה, וְְהִנָּם חָָרְְְבָּה הַיּוֹם הַזֶּה וְְאֵין בָּהֶם יוֹשֵׁב

• מִפְְּנֵי רָעָתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לְְהַכְְְעִסֵנִי, לָלֶכֶת לְְקַטֵּר ו לַעֲבֹד לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְְדָעוּם, לא הכירו אותם הֵמָּה — אנשי יהודה, כלומר אַתֶּם וַאֲבֹתֵיכֶם.

• וָאֶשְְְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת־כָָּל־עֲבָדַי הַנְְּבִיאִים הַשְְְׁכֵּים וְְשָׁלֹחַ לֵאמֹר: אַל־נָא תַעֲשׂוּ אֵת דְְּבַר־הַתֹּעֵבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי. לא חידשתי בכך דבר. אינני אלא אחרון בסדרת הנביאים שהוכיחו את העם על העבודה הזרה שהם נוהגים בה.

• וְְלֹא שָׁמְְעוּ וְְאף לֹא־הִטּוּ אֶת־אָָזְְְנָם לָשׁוּב מֵרָעָתָם, לְְבִלְְְתִּי קַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים.

• וַתִּתַּךְְְ חֲמָתִי וְְאַפִּי, כעסי, וַתִּבְְְעַר בְְּעָרֵי יְְהוּדָה וּבְְְחֻצוֹת יְְרוּשָׁלִָם. וַתִּהְְְיֶינָה לְְחָָרְְְבָּה ו לִשְְְׁמָמָה כַּיּוֹם הַזֶּה, כפי שהן עכשיו.

• וְְעַתָּה, כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: לָמָה אַתֶּם עֹשִׂים רָעָה גְְדוֹלָה אֶל־נַפְְְשֹׁתֵכֶם, לעצמכם — הלוא מעשיכם יגרמו לְְהַכְְְרִית לָכֶם אִישׁ־וְְאִשָּׁה, עוֹלֵל, ילד רך וְְיוֹנֵק מִתּוֹךְְְ יְְהוּדָה, לְְבִלְְְתִּי הוֹתִיר לָכֶם שְְׁאֵרִית.

• לְְהַכְְְעִסֵנִי בְְּמַעֲשֵׂי יְְדֵיכֶם, לְְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים בְְּאֶרֶץ מִצְְְרַיִם אֲשֶׁר־אַתֶּם בָּאִים לָגוּר שָׁם, לְְמַעַן, עד כדי הַכְְְרִית לָכֶם, אתכם, וּלְְְמַעַן הֱיוֹתְְכֶם לִקְְְלָלָה וּלְְְחֶרְְְפָּה בְְּכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ?!

• הַשְְׁכַחְְְתֶּם אֶת־רָעוֹת אֲבוֹתֵיכֶם וְְאֶת־רָעוֹת מַלְְְכֵי יְְהוּדָה וְְאֵת רָעוֹת נָשָׁיו של המלך, וְְאֵת רָעֹתֵיכֶם וְְאֵת רָעֹת נְְשֵׁיכֶם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְְּאֶרֶץ יְְהוּדָה וּבְְְחֻצוֹת יְְרוּשָׁלִָם?!

• לֹא דֻכְְּאוּ, נכנעו עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הם מקבלים את מעשיהם כמעשים ראויים, וְְלֹא יָרְְאוּ את ה', וְְלֹא־הָלְְכוּ בְְתוֹרָתִי וּבְְְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר־נָתַתִּי לִפְְְנֵיכֶם וְְלִפְְְנֵי אֲבוֹתֵיכֶם.

• לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: הִנְְנִי שָׂם פָּנַי בָּכֶם, פונה אליכם לְְרָעָה, וּלְְְהַכְְְרִית אֶת־כָָּל־יְְהוּדָה.

• וְְלָקַחְְְתִּי אֶת־שְְׁאֵרִית יְְהוּדָה אֲשֶׁר־שָׂמוּ פְְנֵיהֶם, פנו לָבוֹא אל אֶרֶץ־מִצְְְרַיִם לָגוּר שָׁם, וְְתַמּוּ, יִכלו כֹל, כולם. בְְּאֶרֶץ מִצְְְרַיִם יִפֹּלוּ, בַּחֶרֶב ו בָרָעָב יִתַּמּוּ, מִקָּטֹן וְְעַד־גָּדוֹל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יָמֻתוּ, וְְהָיוּ לְְאָלָה, לְְשַׁמָּה וְְלִקְְְלָלָה וּלְְְחֶרְְְפָּה.

• וּפָקַדְְְתִּי עַל הַיּוֹשְְׁבִים בְְּאֶרֶץ מִצְְְרַיִם כַּאֲשֶׁר פָּקַדְְְתִּי עַל־יְְרוּשָׁלִָם — בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַדָּבֶר.

• וְְלֹא יִהְְְיֶה פָּלִיט וְְשָׂרִיד לִשְְְׁאֵרִית יְְהוּדָה הַבָּאִים לָגוּר־שָׁם בְְּאֶרֶץ מִצְְְרָיִם, וְְלא לָשׁוּב ל אֶרֶץ יְְהוּדָה אֲשֶׁר־הֵמָּה מְְנַשְְּׂאִים אֶת־נַפְְְשָׁם, מתגעגעים ומצפים לָשׁוּב לָשֶׁבֶת שָׁם, כִּי לֹא־יָשׁוּבוּ כִּי אִם־פְְּלֵטִים שישרדו מן המכה שאכה במצרים. שלא כגולי בבל, לגולי מצרים אין תקווה לשוב לארצם. אם ישוב מי מהם, יהיו אלה רק פליטים שיברח ו לאחר שיכו אותם מכה גדולה.

• וַיַּעֲנוּ אֶת־יִרְְְמְְיָהוּ כָָּל־הָאֲנָשִׁים הַיֹּדְְעִים כִּי־מְְקַטְְּרוֹת נְְשֵׁיהֶם לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, וְְכָָל־הַנָּשִׁים הָעֹמְְדוֹת שם, אשר היו קָהָל גָּדוֹל, וְְכָָל־הָעָם הַיֹּשְְׁבִים בְְּאֶרֶץ־מִצְְְרַיִם בְְּפַתְְְרוֹס לֵאמֹר׃

• הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבַּרְְְתָּ אֵלֵינוּ בְְּשֵׁם ה' — אֵינֶנּוּ שֹׁמְְעִים אֵלֶיךָ. הם לא טוענים שאינם מאמינים לו, אלא שהם פשוט אינם מעוניינים לשמוע בקולו.

• כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת־כָָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יָצָא מִפִּינוּ, שנדרנו לְְקַטֵּר לִמְְְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, אלָה כלשהי שנחשבה למלכַּת השמים, מעין העשתורת הכנענית, וְְהַסֵּיךְְְ־לָהּ נְְסָכִים.הפולחן הזה היה נהוג בידי נשים, ואילו הגברים לא היו שותפים פעילים בו, אלא רק תמכו בנשותיהם. הנשים מוסיפות לנמק מדוע הן מתכוונות להמשיך בפולחן: כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֲנַחְְְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ, מְְלָכֵינוּ וְְשָׂרֵינוּ, בְְּעָרֵי יְְהוּדָה וּבְְְחֻצוֹת יְְרוּשָׁלִָם — וַנִּשְְְׂבַּע־לֶחֶם וַנִּהְְְיֶה טוֹבִים, התמלאנו טובה, וכך גם נראינו, וְְרָעָה לֹא רָאִינוּ. שום דבר רע לא אירע לנו. את כל הטובה הם מייחסים לעבודה הזרה הזו. נראה שזו הייתה אלה שהייתה קשורה בפריון האדמה ובשפע מתנות של מעלה, שלא יוצגה בפסל מיוחד משלה, ופולחנה העממי לא דרש קרבנות גדולים, אלא מנחות קטנות. ייתכן שהיא לא הוגדרה עבודה זרה של ממש, אלא ראו בה דבר שבין אמונה תפלה לפולחן אלילי שעבדו לו נוסף על עבודת ה', שמא יש גם בו תועלת למזל טוב.

• ואדרבא, מִן־אָז, מאז חָדַלְְְנוּ, פסקנו לְְקַטֵּר לִמְְְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְְהַסֵּךְְְ־לָהּ נְְסָכִים — חָסַרְְְנוּ כֹל, וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְְְנוּ.

• וְְכִי־אֲנַחְְְנוּ לבדנו מְְקַטְְּרִים לִמְְְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְְְהַסֵּךְְְ לָהּ נְְסָכִים?! אמנם אנחנו אלו שעושות זאת בפועל, א בל הכול מסכימים אתנו — הֲמִבַּלְְְעֲדֵי אֲנָשֵׁינוּ, האם בלי דעת הגברים שלנו עָשִׂינוּ לָהּ כַּוָּנִים, מיני עוגות, אולי בדמות כוכב, לְְהַעֲצִבָה, לשמח את האלה או לקדשה. נראה שהנשים אמרו שהן מבקשות לספק ולשמח את האלה, אלא שכותב הספר הפך את משמע המלה כדרכם של ספרי המקרא לכנות עבודה זרה בשמות גנאי. וְְהַסֵּךְְְ לָהּ נְְסָכִים?!

• וַיֹּאמֶר יִרְְְמְְיָהוּ תשובה משלו, לא דברי נבואה, אֶל־כָָּל־הָעָם, עַל, אל הַגְְּבָרִים וְְעַל הַנָּשִׁים וְְעַל כָָּל־הָעָם הָעֹנִים אֹתוֹ דָּבָר, לֵאמֹר׃

• הֲלוֹא אֶת־הַקִּטֵּר, ההקטרה אֲשֶׁר קִטַּרְְְתֶּם בְְּעָרֵי יְְהוּדָה וּבְְְחֻצוֹת יְְרוּשָׁלִַם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם, מַלְְְכֵיכֶם וְְשָׂרֵיכֶם וְְעַם הָאָרֶץ — אֹתָם זָכַר ה' וַתַּעֲלֶה עַל־לִבּוֹ.

• וְְלֹא־יוּכַל ה' עוֹד לָשֵׂאת ולעכב את העונש מִפְְּנֵי רֹעַ מַעַלְְלֵיכֶם, מעשיכם, מִפְְּנֵי הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם — וַתְְּהִי אַרְְְצְְכֶם לְְחָָרְְְבָּה וּלְְְשַׁמָּה וְְלִקְְְלָלָה מֵאֵין יוֹשֵׁב כְְּהַיּוֹם הַזֶּה,

• מִפְְּנֵי אֲשֶׁר קִטַּרְְְתֶּם וַאֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַה', וְְלֹא שְְׁמַעְְְתֶּם בְְּקוֹל ה', וּבְְְתֹרָתוֹ וּבְְְחֻקֹּתָיו וּבְְְעֵדְְוֹתָיו לֹא הֲלַכְְְתֶּם, עַל־כֵּן קָרָאת אֶתְְְכֶם הָרָעָה הַזֹּאת כַּיּוֹם הַזֶּה. ראו את התוצאה של מעשיכם אלה. בגללם אתם יושבים פה, ארצכם חרבה כולה, ועודכם טוענים שנהגתם כראוי וראיתם טובה בזכות מעשיכם?!

• וַיֹּאמֶר יִרְְְמְְיָהוּ אֶל־כָָּל־הָעָם וְְאֶל כָָּל־הַנָּשִׁים: שִׁמְְְעוּ דְְּבַר־ה', כָָּל־יְְהוּדָה אֲשֶׁר בְְּאֶרֶץ מִצְְְרָיִם,

• כֹּה־אָמַר ה'־צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל לֵאמֹר: אַתֶּם וּנְְְשֵׁיכֶם, וַתְְּדַבֵּרְְְנָה בְְּפִיכֶם, המדברות מפיכם. מלותיכם אינן אלא המלים שנשותיכם רוצות לומר, וּבִידֵיכֶם מִלֵּאתֶם את רצונן, לֵאמֹר: עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת־נְְדָרֵינוּ אֲשֶׁר נָדַרְְְנוּ לְְקַטֵּר לִמְְְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְְְהַסֵּךְְְ לָהּ נְְסָכִים, ואתם, הגברים, מחזקים את ידי נשיכם: הָקֵים תָּקִימְְְנָה אֶת־נִדְְְרֵיכֶם וְְעָשֹׂה תַעֲשֶׂינָה אֶת־נִדְְְרֵיכֶם. הנשים מדובבות את הגברים, והגברים מאשרים ומעודדים את הנשים, וכך הכול מרוצים ממעשיהם.

• לָכֵן שִׁמְְְעוּ דְְבַר־ה' כָָּל־יְְהוּדָה הַיֹּשְְׁבִים בְְּאֶרֶץ מִצְְְרָיִם: הִנְְנִי נִשְְְׁבַּעְְְתִּי בִּשְְְׁמִי הַגָּדוֹל, אָמַר ה', אִם־יִהְְְיֶה, לא יהיה עוֹד שְְׁמִי נִקְְְרָא בְְּפִי כָָּל־אִישׁ יְְהוּדָה, ולא מי ש אֹמֵר: חַי־אֲדֹנָי אֱלוֹהִים בְְּכָָל־אֶרֶץ מִצְְְרָיִם. אתם ממשיכים להישבע בשם ה' ולערבב יסודות מפולחנים זרים, ונדמה לכם שאין בכך רע.

• הִנְְנִי שֹׁקֵד, ממהר עֲלֵיהֶם לְְרָעָה וְְלֹא לְְטוֹבָה, וְְתַמּוּ כָָל־אִישׁ יְְהוּדָה אֲשֶׁר בְְּאֶרֶץ־מִצְְְרַיִם בַּחֶרֶב וּבָרָעָב עַד־כְְּלוֹתָם.

• וּפְְְלִיטֵי חֶרֶב יְְשֻׁבוּן מִן־אֶרֶץ מִצְְְרַיִם אל אֶרֶץ יְְהוּדָה, רק מְְתֵי מִסְְְפָּר. אתם למעשה כלואים כאן ללא מוצא. וְְיָדְְעוּ כָָּל־שְְׁאֵרִית יְְהוּדָה הַבָּאִים לְְאֶרֶץ־מִצְְְרַיִם לָגוּר שָׁם דְְּבַר־מִי יָקוּם — הדבר שיצא מִמֶּנִּי וּמֵהֶם, או הדבר שיצא מהם .

• וְְזֹאת לָכֶם הָאוֹת, נְְאֻם־ה', כִּי־פֹקֵד אֲנִי עֲלֵיכֶם, אעניש אתכם על חטאתיכם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, לְְמַעַן תֵּדְְעוּ כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְְבָרַי עֲלֵיכֶם לְְרָעָה —

• כֹּה אָמַר ה': הִנְְנִי נֹתֵן אֶת־פַּרְְְעֹה חָָפְְְרַע, כינוי לשמו הפרטי המצרי מֶלֶךְְְ־מִצְְְרַיִם בְְּיַד אֹיְְבָיו וּבְְְיַד מְְבַקְְְשֵׁי נַפְְְשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת־צִדְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה בְְּיַד נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל אֹיְְבוֹ וּמְְְבַקֵּשׁ נַפְְְשׁוֹ. המלך שאליו ברחתם, ייפול ביד הבבלים.