ירמיהו-פרק-46

ביאורים

• וזה אֲשֶׁר הָיָה דְְבַר־ה' אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא עַל־הַגּוֹיִם. במשך תקופות רבות בהיסטוריה היו מלחמות בין מצרים לממלכות הצפוניות. כאן מדובר על אחד הקרבות המכריעים שנערך בכרכמיש בין הצבא המצרי שעלה צפונה לבין צבא בבל. בקרב זה נחלו המצרים מפלה קשה. קשה לדעת אם המצרים שמעו את דברי הנבואות שהופנו אליהם, אך הדבר ייתכן בהחלט. שמעוֹ של ירמיהו הנביא הגיע אף לאוזני המלך נבוכדנאצר , אשר הורה לשמור את חייו ולא להציק לו. על כן אפשר שגם עמים אחרים שמעו את דבריו או את תרגומם, גם אם לא אהבו את תוכנם.

• לְְמִצְְְרַיִם — עַל־חֵיל פַּרְְְעֹה נְְכוֹ, כך כינויו העברי של מֶלֶךְְְ מִצְְְרַיִם, כ אֲשֶׁר־הָיָה עַל־נְְהַר־פְְּרָת בְְּכַרְְְכְְּמִשׁ, כ אֲשֶׁר הִכָּה אותו נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ בָּבֶל, בִּשְְְׁנַת הָרְְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה. הנביא רואה בחזונו את הקריאה להיערך לקרב:

• עִרְְְכוּ, סדרו מָגֵן וְְצִנָּה, מגן גדול המקיף את הלוחם משלושה צדדים, וּגְְְשׁוּ לַמִּלְְְחָמָה.

• אִסְְְרוּ, רתמו את הַסּוּסִים וַעֲלוּ עליהם, הַפָּרָשִׁים, וְְהִתְְְיַצְְּבוּ בְְּכוֹבָעִים, כובעי מתכת כעין קסדות, המשמשים להגנת אנשי הצבא. מִרְְְקוּ הָרְְמָחִים, לִבְְְשׁוּ הַסִּרְְְיֹנוֹת, השריונות שעל גוף הלוחמים.

• מַדּוּעַ רָאִיתִי את המצרים ו הֵמָּה חַתִּים, נשברים, נבהלים ו נְְסוֹגִים אָחוֹר, וְְגִבּוֹרֵיהֶם יֻכַּתּוּ, יישברו, וּמָנוֹס נָסוּ, ברחו וְְלֹא הִפְְְנוּ פניהם מול אויביהם. רק מָגוֹר, פחד הם חווים מִסָּבִיב?! נְְאֻם־ה'.

• אַל יָנוּס הַקַּל. קלי המרוץ המצרים, אל לכם לנוס כי לא תינצלו, וְְאַל־יִמָּלֵט הַגִּבּוֹר. צָפוֹנָה עַל־יַד נְְהַר־פְְּרָת כָּשְְׁלוּ וְְנָפָלוּ.תיאור ציורי של החיל המצרי העצום העולה למלחמה:

• מִי־זֶה כַּיְְְאֹר יַעֲלֶה, ו כַנְְּהָרוֹת יִתְְְגָּעֲשׁוּ מֵימָיו?!

• מִצְְְרַיִם העם כַּיְְְאֹר יַעֲלֶה, וְְכַנְְּהָרוֹת יִתְְְגֹּעֲשׁוּ מָיִם. על הגאות השנתית של היאור ושלוחותיו, המשקָה את הארץ, מתבססים חייה של מצרים. על כן מצרים מגולמת ביאור, והיא עולה וגועשת כאילו בכוונתה לשטוף את העולם. וַיֹּאמֶר: אַעֲלֶה אֲכַסֶּה־אֶרֶץ, אֹבִידָה, אאבד עִיר וְְיֹשְְׁבֵי בָהּ. וקריאה להסתערות:

• עֲלוּ הַסּוּסִים וְְהִתְְְהֹלְְלוּ, השתוללו ושעטו כלי הָרֶכֶב, וְְיֵצְְאוּ הַגִּבּוֹרִים — כּוּשׁ, כנראה באזור אתיופיה, וּפוּט, אולי המקום הנקרא בפי המצרים פונט ממערב למצרים, תֹּפְְשֵׂי מָגֵן. אל המצרים נלוו חילות עזר ממדינות סמוכות. וְְלוּדִים, שאינם תושבי לוד שבאסיה הקטנה אלא עם אחר שהתגורר קרוב למצרים, תֹּפְְשֵׂי קשת, ו דֹּרְְכֵי קָשֶׁת. לחילות הזרים היה צבא כבד יחסית ואף יחידות של קשתים, מעין ארטילריה קלה של ימינו.

• וְְהַיּוֹם הַהוּא לַה' אֱלוֹהִים צְְבָאוֹת יהיה יוֹם נְְקָמָה לְְהִנָּקֵם מִצָּרָיו, מאויביו המצרים. וְְאָכְְלָה אותם חֶרֶב, וְְשָׂבְְעָה וְְרָוְְתָה מִדָּמָם, כִּי זֶבַח לַה' אֱלוֹהִים צְְבָאוֹת בְְּאֶרֶץ צָפוֹן אֶל־נְְהַר־פְְּרָת.

• עֲלִי אל גִלְְְעָד וּקְְְחִי צֳֳרִי, צמח, או תוצר של צמח, שהיה משמש הן לבושם בְְּתוּלַת בַּת־מִצְְְרָיִם. גם אם את מנסה להיעזר בגורמים שונים, לַשָּׁוְְְא הִרְְְבֵּית רְְפֻאוֹת, תְְּעָלָה, מרפא אֵין לָךְְְ.

• שָׁמְְעוּ גוֹיִם את קְְלוֹנֵךְְְ, וְְצִוְְְחָתֵךְְְ, צעקתך מָלְְאָה הָאָרֶץ, כִּי־גִבּוֹר בְְּגִבּוֹר כָּשָׁלוּ. גם גיבורי המצרים הבורחים נכשלו זה בזה מתוך בהלה, ו יַחְְְדָּיו נָפְְלוּ שְְׁנֵיהֶם. הנבואה הבאה מתארת את המלחמות בין מצרים ובבל שיתרחשו כנראה מאוחר יותר.

• הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא, לָבוֹא, על בוא נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ בָּבֶל לְְהַכּוֹת אֶת־אֶרֶץ מִצְְְרָיִם. כוונתו המקורית של נבוכדנאצר תתממש שנים רבות לאחר שקם למלוך. הוא לא רק יערוך קרבות נגד המצרים, אלא אף יגיע אל מצרים ויכבוש אותה בפועל.

• הַגִּידוּ בְְמִצְְְרַיִם וְְהַשְְְׁמִיעוּ בְְמִגְְְדּוֹל וְְהַשְְְׁמִיעוּ בְְנֹף וּבְְְתַחְְְפַּנְְְחֵס, שלוש ערים מצריות, אִמְְְרוּ לצבא המצרי : הִתְְְיַצֵּב וְְהָכֵן לָךְְְ, התכונן לקרב כִּי־אָכְְלָה חֶרֶב סְְבִיבֶיךָ.

• מַדּוּעַ נִסְְְחַף אַבִּירֶיךָ, נסחפו רוכבי הסוסים שלך ?! לֹא עָמַד — כִּי ה' הֲדָפוֹ. משמים נגזרה עליכם מפלה.

• הִרְְְבָּה כּוֹשֵׁל, גַּם־נָפַל אִישׁ אֶל, על רֵעֵהוּ, וַיֹּאמְְרוּ אנשי הצבא המצריים, ובעיקר צבאות העזר הזרים : קוּמָה וְְנָשֻׁבָה אֶל־עַמֵּנוּ וְְאֶל־אֶרֶץ מוֹלַדְְְתֵּנוּ מִפְְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה, החרב המצערת, הגורמת ייסורים וכאב.

• קָרְְאוּ שָׁם — באזור הקרבות על פַּרְְְעֹה מֶלֶךְְְ־מִצְְְרַיִם, כינוי גנאי : שָׁאוֹן, מרעיש, ואין בו ממש, הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד, איחר את הזמן שנקבע לקרב. למלחמות גדולות באותם הימים נדרשה טקטיקה בשדה הקרב, אבל הן לא היו כרוכות באסטרטגיה מיוחדת. משום כך, לעתים קרובות קבעו מראש תאריך שבו ייערך קרב מכריע.

• חַי־אָנִי, נְְאֻם־הַמֶּלֶךְְְ, ה' צְְבָאוֹת שְְׁמוֹ, כִּי גורלכם חרוץ וברור כְְּתָבוֹר בֶּהָרִים, כמו שהתבור בולט בין ההרים, שכן למרות שאינו הר גבוה, הוא בולט בצורתו על רקע סביבתו, וּכְְכַרְְְמֶל בַּיָּם יָבוֹא, הכרמל ניכר בכך שהוא מגיע עד הים.

• כְְּלֵי גוֹלָה עֲשִׂי לָךְְְ, יוֹשֶׁבֶת בַּת־מִצְְְרָיִם. העם המצרי היושב לבטח, הכן לעצמך כלי נדודים כִּי העיר החשובה נֹף — לְְשַׁמָּה, לשממה תִהְְְיֶה. וְְנִצְְּתָה, תחרב מֵאֵין יוֹשֵׁב.

• עֶגְְְלָה יְְפֵה־פִיָּה מִצְְְרָיִם, קֶרֶץ, שחיטה, כיליון מִצָּפוֹן בָּא בָא, בוא יבוא. הגיע זמן שחיטתה של אותה עגלה יפהפיה.

• גַּם־שְְׂכִרֶיהָ, שכירי החרב ש בְְקִרְְְבָּהּ, שעליהם נשענה, גורלם יהיה כְְּעֶגְְְלֵי מַרְְְבֵּק, עגלים מפוטמים, כִּי־גַם־הֵמָּה הִפְְְנוּ נָסוּ יַחְְְדָּיו ו לֹא עָמָדוּ, כִּי יוֹם אֵידָם, שברם בָּא עֲלֵיהֶם, הגיעה עֵת פְְּקֻדָּתָם, ענישתם.

• קוֹלָהּ של מצרים כּקול נשיפת נָּחָשׁ, נאקה ולחש מר יֵלֵךְְְ, יישמע, כִּי חיילי האויב בְְחַיִל, בכוח יֵלֵכוּ, וּבְְְקַרְְְדֻּמּוֹת, גרזנים בָּאוּ לָהּ כְְּחֹטְְבֵי עֵצִים. היו בצבא הבבלי יחידות שהשתמשו בנשק לא קונבנציונלי.

• כָּרְְתוּ האויבים את יַעְְְרָהּ, נְְאֻם־ה', כִּי צבא האויב לֹא יֵחָקֵר, אי אפשר לבחון אותו ולהקיף את גודלו כִּי רַבּוּ מֵאַרְְְבֶּה, וְְאֵין לָהֶם מִסְְְפָּר.

• הֹבִישָׁה, גרמה לעצמה בושה, אִכזבה בַּת־מִצְְְרָיִם משום ש נִתְְּנָה בְְּיַד עַם־צָפוֹן.

• אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: הִנְְנִי פוֹקֵד אֶל, על האליל אָמוֹן מִנֹּא. אמון היה במשך זמן האל הראשי של המצרים, ונוא היא עיר גדולה שנקראת לעתים נוא אמון, כלומר נוא של האל אמון. וְְעַל־פַּרְְְעֹה וְְעַל־מִצְְְרַיִם וְְעַל־אֱלֹהֶיהָ וְְעַל־מְְלָכֶיהָ וְְעַל־פַּרְְְעֹה וְְעַל הַבֹּטְְחִים בּוֹ. עם כל אלה אני עתיד לבוא חשבון.

• וּנְְְתַתִּים בְְּיַד מְְבַקְְְשֵׁי נַפְְְשָׁם וּבְְְיַד נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל וּבְְְיַד עֲבָדָיו. אמנם המצרים יובסו במלחמתם עם הבבלים ויאבדו את עצמאותם למשך שנים רבות וְְאולם אַחֲרֵי־כֵן, באחרית הימים תִּשְְְׁכֹּן מצרים כִּימֵי־קֶדֶם, תשוב להיות ממלכה בפני עצמה. נְְאֻם־ה'. לסיום הנבואות על מצרים מתלווה הערה לישראל, החווים את התנגשותן של האימפריות הגדולות:

• וְְאַתָּה אַל־תִּירָא, עַבְְְדִּי יַעֲקֹב, וְְאַל־תֵּחַת, תפחד מכל המאורעות, יִשְְְׂרָאֵל, כִּי הִנְְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק, בגלותך הרחוקה והממושכת, וְְאֶת־זַרְְְעֲךָ אושיע מֵאֶרֶץ שִׁבְְְיָם, וְְשָׁב יַעֲקוֹב מגלויותיו וְְשָׁקַט וְְשַׁאֲנַן, וישב בשלווה, וְְאֵין מַחֲרִיד.

• אַתָּה אַל־תִּירָא, עַבְְְדִּי יַעֲקֹב, נְְאֻם־ה', כִּי אִתְְּךָ אָנִי, כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְְּכָָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְְְתִּיךָ שָּׁמָּה. אחריב את כל העמים שגליתם אליהם — ובכללם מצרים ובבל, שעתה הן בשיא גדולתן ותפארתן, וְְאֹתְְךָ לֹא־אֶעֱשֶׂה כָלָה. אך אין פירוש הדבר שלא תיפגע כלל, שהרי — וְְיִסַּרְְְתִּיךָ לַמִּשְְְׁפָּט, תעמוד במשפט וְְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ, לא תהיה נקי מן הדין. ועם זאת, בשעה שהעמים האחרים יכלו ויאבדו, אתה תישאר קיים.