ירמיהו-פרק-48

ביאורים

• לְְמוֹאָב כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: הוֹי, אֶל, על העיר נְְבוֹ כִּי שֻׁדָּדָה, הֹבִישָׁה, הייתה לכלימה ולאכזבה ו נִלְְְכְְּדָה העיר קִרְְְיָתָיִם, הֹבִישָׁה גם הַעיר מִּשְְְׂגָּבוָחָתָּה, נשברה.

• אֵין עוֹד, לא נשאר מ תְְּהִלַּת מוֹאָב. בּעיר חֶשְְְׁבּוֹן, שעברה כמה ידיים במלחמות שונות, ובמשך הזמן ישבו בה אויבי מואב, חָשְְׁבוּ עָלֶיהָ — על מואב רָעָה: לְְכוּ וְְנַכְְְרִיתֶנָּה מִגּוֹי. גַּם העיר מַדְְְמֵן תִּדֹּמִּי, תמותי, אַחֲרַיִךְְְ, אחרי תושבייך תֵּלֶךְְְ, תרדוף חָרֶב. קולות שבר עולים ממואב:

• קוֹל צְְעָקָה מגיע מֵהעיר חֹרֹנָיִם: שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל,

• נִשְְְׁבְְּרָה מוֹאָב הִשְְְׁמִיעוּ זְְעָקָה צְְעִירֶיהָ,

• כִּי העולה ב מַעֲלֵה הר הַלּוּחִית — בִּבְְְכִי, תוך כדי בכייה יַעֲלֶה, ב בֶּכִי,כִּי בְְּמוֹרַד חֹרוֹנַיִם צָרֵי, האויבים צַעֲקַת־שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ:

• נֻסוּ מַלְְּטוּ, הצילו את נַפְְְשְְׁכֶם, וְְתִהְְְיֶנָה כל הערים הללו כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְְְבָּר. ייתכן שהמקום ערוער שכן בסביבה מדברית, ואולם נרמז כאן בוודאי הדימוי 'כערער בערבה', ביטחונה ושאננותה של מואב ינופצו.

• כִּי יַעַן בִּטְְְחֵךְְְ, כיוון שבטחת, מואב, בְְּמַעֲשַׂיִךְְְ וּבְְְאוֹצְְרוֹתַיִךְְְ — גַּם־אַתְְְּ תִּלָּכֵדִי. וְְיָצָא כְְמוֹשׁ אלוהייך בַּגּוֹלָה, כֹּהֲנָיו וְְשָׂרָיו יַחְְְדָּו.

• וְְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל־כָָּל־עִיר, ואפילו עִיר אחת לֹא תִמָּלֵט, וְְאָבַד הָעֵמֶק, וְְנִשְְְׁמַד הַמִּישֹׁר, אֲשֶׁר, כי כה אָמַר ה'.

• תְְּנוּ־צִיץ לְְמוֹאָב, הַעבירו את כתרה של מואב, כִּי נָצֹא תֵּצֵא. מואב תיהרס ותגלה, וְְעָרֶיהָ לְְשַׁמָּה, שממה תִהְְְיֶינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן.

• אָרוּר ה עֹשֶׂה מְְלֶאכֶת ה' — כינוי להרג מואב — רְְמִיָּה, שקר, וְְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְְְבּוֹ מִדָּם.

• שַׁאֲנַן, שלֵו היה עַם מוֹאָב מִנְְּעוּרָיו, מאז ומקדם , וְְשֹׁקֵט הוּא אֶל־שְְׁמָרָיו, כיין העומד זמן רב ששמריו שוקעים בתחתיתו, וְְלֹא־הוּרַק מִכְְּלִי אֶל־כֶּלִי. העם המואבי נשאר בארצו וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְְְ, עַל־כֵּן עָמַד טַעְְְמוֹ בּוֹ וְְרֵיחוֹ לֹא נָמָר, פג.

• לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים, נְְאֻם־ה', וְְשִׁלַּחְְְתִּי־לוֹ צֹעִים, צועדים ורומסים, מנידים, מריקים, או: מכניעים וכופפים וְְצֵעֻהוּ. וְְכֵלָיו יָרִיקוּ, ירוקנו את מואב מיינה המשומר — יושביה ואוצרותיה, וְְאת נִבְְְלֵיהֶם, כדי החרס שלהם, כלומר את עריהם ובתיהם, יְְנַפֵּצוּ. המואבים היו עם קטן ושקט בדרך כלל, שלא יזם מלחמות, אבל הדברים עומדים להשתנות.

• וּבֹשׁ, יתבייש ויתאכזב מוֹאָב מִכְְּמוֹשׁ אלוהיו כַּאֲשֶׁר־בֹּשׁוּ, כמו שהתביישו בֵּית יִשְְְׂרָאֵל מהעבודה הזרה שהעמידו בֵּית אֵל מִבְְְטֶחָם. אלו ואלו סמכו על אלוהים אחרים ולבסוף התאכזבו.

• אֵיךְְְ תֹּאמְְרוּ, אתם המואבים : גִּבּוֹרִים אֲנָחְְְנוּ וְְאַנְְְשֵׁי־חַיִל לַמִּלְְְחָמָה?!

• שֻׁדַּד מוֹאָב, וְְעָרֶיהָ עָלָה, הסתלקו, חדלו מלהתקיים, וּמִבְְְחַר בַּחוּרָיו יָרְְדוּ לַטָּבַח. נְְאֻם־הַמֶּלֶךְְְ ה' צְְבָאוֹת, שלו צבא השמים וצבא הארץ, שְְׁמוֹ.

• קָרוֹב אֵיד, שבר מוֹאָב לָבוֹא, וְְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְְאֹד.

• נֻדוּ לוֹ בצער כָָּל־סְְבִיבָיו וְְכֹל יֹדְְעֵי שְְׁמוֹ, מכיריו. אִמְְְרוּ: אֵיכָה נִשְְְׁבַּר מואב שהיה מַטֵּה־עֹז ו מַקֵּל תִּפְְְאָרָה, שלטון יציב ומפואר ?!

• רְְדִי מִכָּבוֹד, ממעמדך הרם וּשְְְׁבִי בַצָּמָא, יֹשֶׁבֶת בַּת, קהילת דִּיבוֹן, כִּי־שֹׁדֵד מוֹאָב עָלָה בָךְְְ ו שִׁחֵת מִבְְְצָרָיִךְְְ.

• אֶל, על ה דֶּרֶךְְְ עִמְְְדִי וְְצַפִּי, צְפי, יוֹשֶׁבֶת עֲרוֹעֵר. ייתכן שערוער הייתה מבודדת מאזור המלחמה, ולכן יושביה יצפו לחדשות על אם הדרך. שַׁאֲלִי את האיש ה נָס וְְאת האשה ה נִמְְְלָטָה, אִמְְְרִי להם : מַה־נִּהְְְיָתָה? מה אירע במלחמה? והבורחים ישיבו:

• הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי־חַתָּה, נשברה. הֵלִילוּ וּזְְְעָקוּ, הַגִּידוּ בְְאַרְְְנוֹן, הנחל שבגבול ארץ מואב כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב

• וּמִשְְְׁפָּט, עונש בָּא אֶל־אֶרֶץ הַמִּישֹׁר: אֶל־חֹלוֹן וְְאֶל־יַהְְְצָה וְְעַל־מֵיפָעַת

• וְְעַל־דִּיבוֹן וְְעַל־נְְבוֹ וְְעַל־בֵּית דִּבְְְלָתָיִם

• וְְעַל קִרְְְיָתַיִם וְְעַל־בֵּית גָּמוּל וְְעַל־בֵּית מְְעוֹן

• וְְעַל־קְְרִיּוֹת וְְעַל־בָָּצְְְרָה — כולן ערים במואב, וְְעַל שאר כָָּל־עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב הָרְְחֹקוֹת וְְהַקְְּרֹבוֹת.והנביא מתייחס אל הגאווה המופרזת של מואב:

• נִגְְְדְְּעָה קֶרֶן מוֹאָב, וּזְְְרֹעוֹ נִשְְְׁבָּרָה. נְְאֻם ה'.

• הַשְְְׁכִּירֻהוּ, הַשקוהו לשכרה כִּי עַל־ה' הִגְְְדִּיל, התפאר. המואבים לא נפגעו מן המלחמות שהתחוללו בממלכות ישראל ויהודה. אף הזרים ששלטו בישראל לא שהו במואב. לפיכך היו המואבים שבעי רצון מעצמם, וראו בכך הוכחה לצדקת דרכם. ובהמשך לדימוי השיכור: וְְסָפַק מוֹאָב בְְּקִיאוֹ. הוא יתייסר בזמן שיקיא, וְְהָיָה לִשְְְׂחֹק גַּם־הוּא. נוסף על עצם הפורענות, המדינה תהיה ללעג ולשחוק.

• וְְאִם לוֹא, אכן, מושא הַשְְּׂחֹק הָיָה לְְךָ יִשְְְׂרָאֵל. היית דרך קבע לועג ושמח לאידם של ישראל. אִם־בְְּגַנָּבִים נִמְְְצָא, והרי ישראל לא נמצא בין גנבים הנתפסים, ולמרות זאת — כִּי־מִדֵּי דְְבָרֶיךָ בּוֹ, בכל הזדמנות שאתה מדבר על ישראל תִּתְְְנוֹדָד, אתה מכרכר, מתנועע בלעג,

• עִזְְְבוּ את ה עָרִים וְְשִׁכְְְנוּ בַסֶּלַע, יֹשְְׁבֵי מוֹאָב, וִהְְְיוּ כְְיוֹנָה אשר תְְּקַנֵּן בְְּעֶבְְְרֵי פִי־פָחַת, בשפת המצוקים. פעמים רבות מקננות יונים בסלעים, ומכיוון שיש בארץ מואב כמה נחלים עמוקים, הן עשויות לבנות את קינן בצדי המצוק.

• שָׁמַעְְְנוּ גְְאוֹן־מוֹאָב, גֵּאֶה מְְאֹד, גָָּבְְְהוֹ וּגְְְאוֹנוֹ וְְגַאֲוָתוֹ וְְרֻם לִבּוֹ. המואבים רואים את עצמם אנשים גדולים וחשובים ביותר.

• אֲנִי יָדַעְְְתִּי, נְְאֻם־ה', את עֶבְְְרָתוֹ, יהירותו הזדונית והמשחיתה, וְְלֹא־כֵן, אינו אמת. בַּדָּיו, בדיותיו ושקריו לֹא־כֵן עָשׂוּ, לא התקיימו, ואין בהם ממש. או: לא כגאוותו היו הישגיו בפועל. בצד התוכחה ותיאור הפורענות הנביא מבטא גם רגישות לייסורים העתידים לבוא על מואב:

• עַל־כֵּן עַל־מוֹאָב אֲיֵלִיל, איילל, וּלְְְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְְְעָק, אֶל, על אַנְְְשֵׁי העיר קִיר־חֶרֶשׂ לבי יֶהְְְגֶּה, יהמה, יגנח .

• מִבְְּכִי יַעְְְזֵר, שכבר נחרבה, אֶבְְְכֶּה־לָּךְְְ, הַגֶּפֶן שִׂבְְְמָה, עיר מואבית שגפנים צמחו בסביבתה. לשבמה הוא כמו הבכי על חורבנה של העיר יעזר. נְְטִישֹׁתַיִךְְְ, ענפייך המתפשטים, הם בנייך, עָבְְרוּ יָם כשיצאו בגולה, עַד יָם יַעְְְזֵר נָגָעוּ, הגיעו. עַל־קֵיצֵךְְְ וְְעַל־בְְּצִירֵךְְְ, על יבול התאנים והענבים שלך שֹׁדֵד נָפָל, יתנפל.

• וְְנֶאֶסְְְפָה, תיפסק שִׂמְְְחָה וָגִיל מִכַּרְְְמֶל, אזור נטוע ופורה, וּמֵאֶרֶץ מוֹאָב בכלל, וְְיַיִן מִיקָבִים הִשְְְׁבַּתִּי, ביטלתי. לֹא־יִדְְְרֹךְְְ ענבים וישיר: הֵידָד. גם אם יישמעו קריאות הֵידָד — לֹא הֵידָד, הם אינם בהקשר שמח, אלא קריאות שוד.

• מִזַּעֲקַת חֶשְְְׁבּוֹן עַד־אֶלְְְעָלֵה ו עַד־יַהַץ נָתְְנוּ קוֹלָם. קול הזועקים יישמע עד יהץ , מִצֹּעַר עַד־חֹרֹנַיִם הכול בוכים על עֶגְְְלַת שְְׁלִשִׁיָּה, עֶגלה משובחת. כִּי גַּם־מֵי נחל נִמְְְרִים לִמְְְשַׁמּוֹת, לשממות יִהְְְיוּ.

• וְְהִשְְְׁבַּתִּי לְְמוֹאָב, נְְאֻם־ה', מַעֲלֶה ב בָמָה וּמַקְְְטִיר לֵאלֹהָיו. לא ישרוד ממנה מי שיוכל להקריב קרבנות למען מואב.

• עַל־כֵּן לִבִּי לְְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה, מיילל, וְְלִבִּי אֶל־אַנְְְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה, עַל־כֵּן יִתְְְרַת עָשָׂה, על כך שהנשאר מעבודתם, חסכונם ועושרם אָבָדוּ.

• כִּי כָָל־רֹאשׁ קָָרְְְחָה, מרוט באבל, וְְכָָל־זָקָן גְְּרֻעָה, כרות, עַל כָָּל־יָדַיִם גְְּדֻדֹת, שריטות, וְְעַל־מָָתְְְנַיִם שָׂק. מנהג הקרחה והשריטה על מת, שנאסר על ישראל,

• עַל כָָּל־גַּגּוֹת מוֹאָב וּבִרְְְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה מִסְְְפֵּד, כִּי־שָׁבַרְְְתִּי אֶת־מוֹאָב כִּכְְְלִי אֵין־חֵפֶץ בּוֹ, שאין בו צורך. נְְאֻם־ה'. מואב היא ארץ קטנה שתישבר לרסיסים, ולעולם לא תשוב להיות מדינה של ממש.

• אֵיךְְְ חַתָּה, נשברה ארצם — הֵילִילוּ, יללו, אֵיךְְְ הִפְְְנָה־עֹרֶף מוֹאָב, בּוֹשׁ, נכלם ומאוכזב. וְְהָיָה מוֹאָב לִשְְְׂחֹק וְְלִמְְְחִתָּה, לפחד, לְְכָָל־סְְבִיבָיו. סיכום הפורענות והקינה:

• כִּי־כֹה אָמַר ה': הִנֵּה האויב כַנֶּשֶׁר יִדְְְאֶה מארץ רחוקה, וּפָרַשׂ כְְּנָפָיו אֶל־מוֹאָב.

• נִלְְְכְְּדָה הַקְְּרִיּוֹת, שם עיר במואב, וְְהַמְְּצָדוֹת נִתְְְפָּשָׂה, נכבשו. וְְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב האמיצים בַּיּוֹם הַהוּא כְְּלֵב אִשָּׁה מְְצֵרָה, כואבת וסובלת.

• וְְנִשְְְׁמַד מוֹאָב מֵעָם, כִּי עַל־ה' הִגְְְדִּיל, התפאר. המואבים לא עשו מלחמה של ממש נגד ישראל, אך הם התגרו בהם,

• פַּחַד וָפַחַת, בור וָפָח, מלכודת יבואו עָלֶיךָ, יוֹשֵׁב מוֹאָב. נְְאֻם־ה'.

• הַנָּס מִפְְּנֵי הַפַּחַד — יִפֹּל אֶל־הַפַּחַת, וְְהָעֹלֶה מִן־הַפַּחַת — יִלָּכֵד בַּפָּח, כִּי־אָבִיא אֵלֶיהָ — אֶל־מוֹאָב, את שְְׁנַת פְְּקֻדָּתָם, שעת הגמול שלהם. נְְאֻם־ה'.

• בְְּצֵל חֶשְְְׁבּוֹן עָמְְדוּ, חדלו מִכֹּחַ ה נָסִים. הבורחים שלא היה להם עוד כוח לנוס, חסו בצלה של עיר המבצר חשבון. וכאן בא קטע הלקוח בעיקרו משירה קדומה המופיעה בתורה על כיבוש מואב בידי סיחון. כִּי־אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְְְׁבּוֹן, וְְלֶהָבָה מִבֵּין, מתוך עירו של סִיחוֹן, חשבון. וַתֹּאכַל האש את פְְּאַת, גבול, או: את ראשי מוֹאָב וְאת ְקָָדְְְקֹד, ראשם של בְְּנֵי שָׁאוֹן. כולם יישרפו.

• אוֹי־לְְךָ מוֹאָב, אָבַד עַם־כְְּמוֹשׁ, כִּי־לֻקְְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְְְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְְְיָה. ואולם בסופו של דבר תהיה גם להם תקומה כלשהי:

• וְְשַׁבְְְתִּי את שְְׁבוּת־מוֹאָב בְְּאַחֲרִית הַיָּמִים. נְְאֻם־ה'. עַד־הֵנָּה, עד כאן מִשְְְׁפַּט מוֹאָב.