ירמיהו-פרק-48

ביאורים

  • לְְמוֹאָב כֹּה־אָמַר ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: הוֹי, אֶל, על העיר נְְבוֹ כִּי שֻׁדָּדָה, הֹבִישָׁה, הייתה לכלימה ולאכזבה ו נִלְְְכְְּדָה העיר קִרְְְיָתָיִם, הֹבִישָׁה גם הַעיר מִּשְְְׂגָּבוָחָתָּה, נשברה.

  • אֵין עוֹד, לא נשאר מ תְְּהִלַּת מוֹאָב. בּעיר חֶשְְְׁבּוֹן, שעברה כמה ידיים במלחמות שונות, ובמשך הזמן ישבו בה אויבי מואב, חָשְְׁבוּ עָלֶיהָ — על מואב רָעָה: לְְכוּ וְְנַכְְְרִיתֶנָּה מִגּוֹי. גַּם העיר מַדְְְמֵן תִּדֹּמִּי, תמותי, אַחֲרַיִךְְְ, אחרי תושבייך תֵּלֶךְְְ, תרדוף חָרֶב. קולות שבר עולים ממואב:

  • קוֹל צְְעָקָה מגיע מֵהעיר חֹרֹנָיִם: שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל,

  • נִשְְְׁבְְּרָה מוֹאָב הִשְְְׁמִיעוּ זְְעָקָה צְְעִירֶיהָ,

  • כִּי העולה ב מַעֲלֵה הר הַלּוּחִית — בִּבְְְכִי, תוך כדי בכייה יַעֲלֶה, ב בֶּכִי,כִּי בְְּמוֹרַד חֹרוֹנַיִם צָרֵי, האויבים צַעֲקַת־שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ:

  • נֻסוּ מַלְְּטוּ, הצילו את נַפְְְשְְׁכֶם, וְְתִהְְְיֶנָה כל הערים הללו כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְְְבָּר. ייתכן שהמקום ערוער שכן בסביבה מדברית, ואולם נרמז כאן בוודאי הדימוי 'כערער בערבה', ביטחונה ושאננותה של מואב ינופצו.

  • כִּי יַעַן בִּטְְְחֵךְְְ, כיוון שבטחת, מואב, בְְּמַעֲשַׂיִךְְְ וּבְְְאוֹצְְרוֹתַיִךְְְ — גַּם־אַתְְְּ תִּלָּכֵדִי. וְְיָצָא כְְמוֹשׁ אלוהייך בַּגּוֹלָה, כֹּהֲנָיו וְְשָׂרָיו יַחְְְדָּו.

  • וְְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל־כָָּל־עִיר, ואפילו עִיר אחת לֹא תִמָּלֵט, וְְאָבַד הָעֵמֶק, וְְנִשְְְׁמַד הַמִּישֹׁר, אֲשֶׁר, כי כה אָמַר ה'.

  • תְְּנוּ־צִיץ לְְמוֹאָב, הַעבירו את כתרה של מואב, כִּי נָצֹא תֵּצֵא. מואב תיהרס ותגלה, וְְעָרֶיהָ לְְשַׁמָּה, שממה תִהְְְיֶינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן.

  • אָרוּר ה עֹשֶׂה מְְלֶאכֶת ה' — כינוי להרג מואב — רְְמִיָּה, שקר, וְְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְְְבּוֹ מִדָּם.

  • שַׁאֲנַן, שלֵו היה עַם מוֹאָב מִנְְּעוּרָיו, מאז ומקדם , וְְשֹׁקֵט הוּא אֶל־שְְׁמָרָיו, כיין העומד זמן רב ששמריו שוקעים בתחתיתו, וְְלֹא־הוּרַק מִכְְּלִי אֶל־כֶּלִי. העם המואבי נשאר בארצו וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְְְ, עַל־כֵּן עָמַד טַעְְְמוֹ בּוֹ וְְרֵיחוֹ לֹא נָמָר, פג.

  • לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים, נְְאֻם־ה', וְְשִׁלַּחְְְתִּי־לוֹ צֹעִים, צועדים ורומסים, מנידים, מריקים, או: מכניעים וכופפים וְְצֵעֻהוּ. וְְכֵלָיו יָרִיקוּ, ירוקנו את מואב מיינה המשומר — יושביה ואוצרותיה, וְְאת נִבְְְלֵיהֶם, כדי החרס שלהם, כלומר את עריהם ובתיהם, יְְנַפֵּצוּ. המואבים היו עם קטן ושקט בדרך כלל, שלא יזם מלחמות, אבל הדברים עומדים להשתנות.

  • וּבֹשׁ, יתבייש ויתאכזב מוֹאָב מִכְְּמוֹשׁ אלוהיו כַּאֲשֶׁר־בֹּשׁוּ, כמו שהתביישו בֵּית יִשְְְׂרָאֵל מהעבודה הזרה שהעמידו בֵּית אֵל מִבְְְטֶחָם. אלו ואלו סמכו על אלוהים אחרים ולבסוף התאכזבו.

  • אֵיךְְְ תֹּאמְְרוּ, אתם המואבים : גִּבּוֹרִים אֲנָחְְְנוּ וְְאַנְְְשֵׁי־חַיִל לַמִּלְְְחָמָה?!

  • שֻׁדַּד מוֹאָב, וְְעָרֶיהָ עָלָה, הסתלקו, חדלו מלהתקיים, וּמִבְְְחַר בַּחוּרָיו יָרְְדוּ לַטָּבַח. נְְאֻם־הַמֶּלֶךְְְ ה' צְְבָאוֹת, שלו צבא השמים וצבא הארץ, שְְׁמוֹ.

  • קָרוֹב אֵיד, שבר מוֹאָב לָבוֹא, וְְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְְאֹד.

  • נֻדוּ לוֹ בצער כָָּל־סְְבִיבָיו וְְכֹל יֹדְְעֵי שְְׁמוֹ, מכיריו. אִמְְְרוּ: אֵיכָה נִשְְְׁבַּר מואב שהיה מַטֵּה־עֹז ו מַקֵּל תִּפְְְאָרָה, שלטון יציב ומפואר ?!

  • רְְדִי מִכָּבוֹד, ממעמדך הרם וּשְְְׁבִי בַצָּמָא, יֹשֶׁבֶת בַּת, קהילת דִּיבוֹן, כִּי־שֹׁדֵד מוֹאָב עָלָה בָךְְְ ו שִׁחֵת מִבְְְצָרָיִךְְְ.

  • אֶל, על ה דֶּרֶךְְְ עִמְְְדִי וְְצַפִּי, צְפי, יוֹשֶׁבֶת עֲרוֹעֵר. ייתכן שערוער הייתה מבודדת מאזור המלחמה, ולכן יושביה יצפו לחדשות על אם הדרך. שַׁאֲלִי את האיש ה נָס וְְאת האשה ה נִמְְְלָטָה, אִמְְְרִי להם : מַה־נִּהְְְיָתָה? מה אירע במלחמה? והבורחים ישיבו:

  • הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי־חַתָּה, נשברה. הֵלִילוּ וּזְְְעָקוּ, הַגִּידוּ בְְאַרְְְנוֹן, הנחל שבגבול ארץ מואב כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב

  • וּמִשְְְׁפָּט, עונש בָּא אֶל־אֶרֶץ הַמִּישֹׁר: אֶל־חֹלוֹן וְְאֶל־יַהְְְצָה וְְעַל־מֵיפָעַת

  • וְְעַל־דִּיבוֹן וְְעַל־נְְבוֹ וְְעַל־בֵּית דִּבְְְלָתָיִם

  • וְְעַל קִרְְְיָתַיִם וְְעַל־בֵּית גָּמוּל וְְעַל־בֵּית מְְעוֹן

  • וְְעַל־קְְרִיּוֹת וְְעַל־בָָּצְְְרָה — כולן ערים במואב, וְְעַל שאר כָָּל־עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב הָרְְחֹקוֹת וְְהַקְְּרֹבוֹת.והנביא מתייחס אל הגאווה המופרזת של מואב:

  • נִגְְְדְְּעָה קֶרֶן מוֹאָב, וּזְְְרֹעוֹ נִשְְְׁבָּרָה. נְְאֻם ה'.

  • הַשְְְׁכִּירֻהוּ, הַשקוהו לשכרה כִּי עַל־ה' הִגְְְדִּיל, התפאר. המואבים לא נפגעו מן המלחמות שהתחוללו בממלכות ישראל ויהודה. אף הזרים ששלטו בישראל לא שהו במואב. לפיכך היו המואבים שבעי רצון מעצמם, וראו בכך הוכחה לצדקת דרכם. ובהמשך לדימוי השיכור: וְְסָפַק מוֹאָב בְְּקִיאוֹ. הוא יתייסר בזמן שיקיא, וְְהָיָה לִשְְְׂחֹק גַּם־הוּא. נוסף על עצם הפורענות, המדינה תהיה ללעג ולשחוק.

  • וְְאִם לוֹא, אכן, מושא הַשְְּׂחֹק הָיָה לְְךָ יִשְְְׂרָאֵל. היית דרך קבע לועג ושמח לאידם של ישראל. אִם־בְְּגַנָּבִים נִמְְְצָא, והרי ישראל לא נמצא בין גנבים הנתפסים, ולמרות זאת — כִּי־מִדֵּי דְְבָרֶיךָ בּוֹ, בכל הזדמנות שאתה מדבר על ישראל תִּתְְְנוֹדָד, אתה מכרכר, מתנועע בלעג,

  • עִזְְְבוּ את ה עָרִים וְְשִׁכְְְנוּ בַסֶּלַע, יֹשְְׁבֵי מוֹאָב, וִהְְְיוּ כְְיוֹנָה אשר תְְּקַנֵּן בְְּעֶבְְְרֵי פִי־פָחַת, בשפת המצוקים. פעמים רבות מקננות יונים בסלעים, ומכיוון שיש בארץ מואב כמה נחלים עמוקים, הן עשויות לבנות את קינן בצדי המצוק.

  • שָׁמַעְְְנוּ גְְאוֹן־מוֹאָב, גֵּאֶה מְְאֹד, גָָּבְְְהוֹ וּגְְְאוֹנוֹ וְְגַאֲוָתוֹ וְְרֻם לִבּוֹ. המואבים רואים את עצמם אנשים גדולים וחשובים ביותר.

  • אֲנִי יָדַעְְְתִּי, נְְאֻם־ה', את עֶבְְְרָתוֹ, יהירותו הזדונית והמשחיתה, וְְלֹא־כֵן, אינו אמת. בַּדָּיו, בדיותיו ושקריו לֹא־כֵן עָשׂוּ, לא התקיימו, ואין בהם ממש. או: לא כגאוותו היו הישגיו בפועל. בצד התוכחה ותיאור הפורענות הנביא מבטא גם רגישות לייסורים העתידים לבוא על מואב:

  • עַל־כֵּן עַל־מוֹאָב אֲיֵלִיל, איילל, וּלְְְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְְְעָק, אֶל, על אַנְְְשֵׁי העיר קִיר־חֶרֶשׂ לבי יֶהְְְגֶּה, יהמה, יגנח .

  • מִבְְּכִי יַעְְְזֵר, שכבר נחרבה, אֶבְְְכֶּה־לָּךְְְ, הַגֶּפֶן שִׂבְְְמָה, עיר מואבית שגפנים צמחו בסביבתה. לשבמה הוא כמו הבכי על חורבנה של העיר יעזר. נְְטִישֹׁתַיִךְְְ, ענפייך המתפשטים, הם בנייך, עָבְְרוּ יָם כשיצאו בגולה, עַד יָם יַעְְְזֵר נָגָעוּ, הגיעו. עַל־קֵיצֵךְְְ וְְעַל־בְְּצִירֵךְְְ, על יבול התאנים והענבים שלך שֹׁדֵד נָפָל, יתנפל.

  • וְְנֶאֶסְְְפָה, תיפסק שִׂמְְְחָה וָגִיל מִכַּרְְְמֶל, אזור נטוע ופורה, וּמֵאֶרֶץ מוֹאָב בכלל, וְְיַיִן מִיקָבִים הִשְְְׁבַּתִּי, ביטלתי. לֹא־יִדְְְרֹךְְְ ענבים וישיר: הֵידָד. גם אם יישמעו קריאות הֵידָד — לֹא הֵידָד, הם אינם בהקשר שמח, אלא קריאות שוד.

  • מִזַּעֲקַת חֶשְְְׁבּוֹן עַד־אֶלְְְעָלֵה ו עַד־יַהַץ נָתְְנוּ קוֹלָם. קול הזועקים יישמע עד יהץ , מִצֹּעַר עַד־חֹרֹנַיִם הכול בוכים על עֶגְְְלַת שְְׁלִשִׁיָּה, עֶגלה משובחת. כִּי גַּם־מֵי נחל נִמְְְרִים לִמְְְשַׁמּוֹת, לשממות יִהְְְיוּ.

  • וְְהִשְְְׁבַּתִּי לְְמוֹאָב, נְְאֻם־ה', מַעֲלֶה ב בָמָה וּמַקְְְטִיר לֵאלֹהָיו. לא ישרוד ממנה מי שיוכל להקריב קרבנות למען מואב.

  • עַל־כֵּן לִבִּי לְְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה, מיילל, וְְלִבִּי אֶל־אַנְְְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה, עַל־כֵּן יִתְְְרַת עָשָׂה, על כך שהנשאר מעבודתם, חסכונם ועושרם אָבָדוּ.

  • כִּי כָָל־רֹאשׁ קָָרְְְחָה, מרוט באבל, וְְכָָל־זָקָן גְְּרֻעָה, כרות, עַל כָָּל־יָדַיִם גְְּדֻדֹת, שריטות, וְְעַל־מָָתְְְנַיִם שָׂק. מנהג הקרחה והשריטה על מת, שנאסר על ישראל,

  • עַל כָָּל־גַּגּוֹת מוֹאָב וּבִרְְְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה מִסְְְפֵּד, כִּי־שָׁבַרְְְתִּי אֶת־מוֹאָב כִּכְְְלִי אֵין־חֵפֶץ בּוֹ, שאין בו צורך. נְְאֻם־ה'. מואב היא ארץ קטנה שתישבר לרסיסים, ולעולם לא תשוב להיות מדינה של ממש.

  • אֵיךְְְ חַתָּה, נשברה ארצם הֵילִילוּ, יללו, אֵיךְְְ הִפְְְנָה־עֹרֶף מוֹאָב, בּוֹשׁ, נכלם ומאוכזב. וְְהָיָה מוֹאָב לִשְְְׂחֹק וְְלִמְְְחִתָּה, לפחד, לְְכָָל־סְְבִיבָיו. סיכום הפורענות והקינה:

  • כִּי־כֹה אָמַר ה': הִנֵּה האויב כַנֶּשֶׁר יִדְְְאֶה מארץ רחוקה, וּפָרַשׂ כְְּנָפָיו אֶל־מוֹאָב.

  • נִלְְְכְְּדָה הַקְְּרִיּוֹת, שם עיר במואב, וְְהַמְְּצָדוֹת נִתְְְפָּשָׂה, נכבשו. וְְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב האמיצים בַּיּוֹם הַהוּא כְְּלֵב אִשָּׁה מְְצֵרָה, כואבת וסובלת.

  • וְְנִשְְְׁמַד מוֹאָב מֵעָם, כִּי עַל־ה' הִגְְְדִּיל, התפאר. המואבים לא עשו מלחמה של ממש נגד ישראל, אך הם התגרו בהם,

  • פַּחַד וָפַחַת, בור וָפָח, מלכודת יבואו עָלֶיךָ, יוֹשֵׁב מוֹאָב. נְְאֻם־ה'.

  • הַנָּס מִפְְּנֵי הַפַּחַד — יִפֹּל אֶל־הַפַּחַת, וְְהָעֹלֶה מִן־הַפַּחַת — יִלָּכֵד בַּפָּח, כִּי־אָבִיא אֵלֶיהָ — אֶל־מוֹאָב, את שְְׁנַת פְְּקֻדָּתָם, שעת הגמול שלהם. נְְאֻם־ה'.

  • בְְּצֵל חֶשְְְׁבּוֹן עָמְְדוּ, חדלו מִכֹּחַ ה נָסִים. הבורחים שלא היה להם עוד כוח לנוס, חסו בצלה של עיר המבצר חשבון. וכאן בא קטע הלקוח בעיקרו משירה קדומה המופיעה בתורה על כיבוש מואב בידי סיחון. כִּי־אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְְְׁבּוֹן, וְְלֶהָבָה מִבֵּין, מתוך עירו של סִיחוֹן, חשבון. וַתֹּאכַל האש את פְְּאַת, גבול, או: את ראשי מוֹאָב וְאת ְקָָדְְְקֹד, ראשם של בְְּנֵי שָׁאוֹן. כולם יישרפו.

  • אוֹי־לְְךָ מוֹאָב, אָבַד עַם־כְְּמוֹשׁ, כִּי־לֻקְְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְְְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְְְיָה. ואולם בסופו של דבר תהיה גם להם תקומה כלשהי:

  • וְְשַׁבְְְתִּי את שְְׁבוּת־מוֹאָב בְְּאַחֲרִית הַיָּמִים. נְְאֻם־ה'. עַד־הֵנָּה, עד כאן מִשְְְׁפַּט מוֹאָב.

פסוקים

  1. למואב כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל־נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה
  2. אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם־מדמן תדמי אחריך תלך חרב
  3. קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול
  4. נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה [צעיריה]
  5. כי מעלה הלחות [הלוחית] בבכי יעלה־בכי כי במורד חורנים צרי צעקת־שבר שמעו
  6. נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר
  7. כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם־את תלכדי ויצא כמיש [כמוש] בגולה כהניו ושריו יחד [יחדיו]
  8. ויבא שדד אל־כל־עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה
  9. תנו־ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן
  10. ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם
  11. שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל־שמריו ולא־הורק מכלי אל־כלי ובגולה לא הלך על־כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר
  12. לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ושלחתי־לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו
  13. ובש מואב מכמוש כאשר־בשו בית ישראל מבית אל מבטחם
  14. איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי־חיל למלחמה
  15. שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם־המלך יהוה צבאות שמו
  16. קרוב איד־מואב לבוא ורעתו מהרה מאד
  17. נדו לו כל־סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה־עז מקל תפארה
  18. רדי מכבוד ישבי [ושבי] בצמא ישבת בת־דיבון כי־שדד מואב עלה בך שחת מבצריך
  19. אל־דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי־נס ונמלטה אמרי מה־נהיתה
  20. הביש מואב כי־חתה הילילי [הילילו ] וזעקי [וזעקו] הגידו בארנון כי שדד מואב
  21. ומשפט בא אל־ארץ המישר אל־חלון ואל־יהצה ועל־מופעת [מיפעת]
  22. ועל־דיבון ועל־נבו ועל־בית דבלתים
  23. ועל קריתים ועל־בית גמול ועל־בית מעון
  24. ועל־קריות ועל־בצרה ועל כל־ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות
  25. נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה
  26. השכירהו כי על־יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם־הוא
  27. ואם לוא השחק היה לך ישראל אם־בגנבים נמצאה [נמצא] כי־מדי דבריך בו תתנודד
  28. עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי־פחת
  29. שמענו גאון־מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו
  30. אני ידעתי נאם־יהוה עברתו ולא־כן בדיו לא־כן עשו
  31. על־כן על־מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל־אנשי קיר־חרש יהגה
  32. מבכי יעזר אבכה־לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על־קיצך ועל־בצירך שדד נפל
  33. ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא־ידרך הידד הידד לא הידד
  34. מזעקת חשבון עד־אלעלה עד־יהץ נתנו קולם מצער עד־חרנים עגלת שלשיה כי גם־מי נמרים למשמות יהיו
  35. והשבתי למואב נאם־יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו
  36. על־כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל־אנשי קיר־חרש כחלילים יהמה על־כן יתרת עשה אבדו
  37. כי כל־ראש קרחה וכל־זקן גרעה על כל־ידים גדדת ועל־מתנים שק
  38. על כל־גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי־שברתי את־מואב ככלי אין־חפץ בו נאם־יהוה
  39. איך חתה הילילו איך הפנה־ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל־סביביו
  40. כי־כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל־מואב
  41. נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה
  42. ונשמד מואב מעם כי על־יהוה הגדיל
  43. פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם־יהוה
  44. הניס [הנס] מפני הפחד יפל אל־הפחת והעלה מן־הפחת ילכד בפח כי־אביא אליה אל־מואב שנת פקדתם נאם־יהוה
  45. בצל חשבון עמדו מכח נסים כי־אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון
  46. אוי־לך מואב אבד עם־כמוש כי־לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה
  47. ושבתי שבות־מואב באחרית הימים נאם־יהוה עד־הנה משפט מואב

פסוקים מנוקד

  1. לְמוֹאָב כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶל־נְבוֹ כִּי שֻׁדָּדָה הֹבִישָׁה נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם הֹבִישָׁה הַמִּשְׂגָּב וָחָתָּה׃
  2. אֵין עוֹד תְּהִלַּת מוֹאָב בְּחֶשְׁבּוֹן חָשְׁבוּ עָלֶיהָ רָעָה לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִגּוֹי גַּם־מַדְמֵן תִּדֹּמִּי אַחֲרַיִךְ תֵּלֶךְ חָרֶב׃
  3. קוֹל צְעָקָה מֵחֹרוֹנָיִם שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל׃
  4. נִשְׁבְּרָה מוֹאָב הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה צעוריה [צְעִירֶיהָ׃]
  5. כִּי מַעֲלֵה הלחות [הַלּוּחִית] בִּבְכִי יַעֲלֶה־בֶּכִי כִּי בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם צָרֵי צַעֲקַת־שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ׃
  6. נֻסוּ מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְבָּר׃
  7. כִּי יַעַן בִּטְחֵךְ בְּמַעֲשַׂיִךְ וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ גַּם־אַתְּ תִּלָּכֵדִי וְיָצָא כמיש [כְמוֹשׁ] בַּגּוֹלָה כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יחד [יַחְדָּיו׃]
  8. וְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל־כָּל־עִיר וְעִיר לֹא תִמָּלֵט וְאָבַד הָעֵמֶק וְנִשְׁמַד הַמִּישֹׁר אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה׃
  9. תְּנוּ־צִיץ לְמוֹאָב כִּי נָצֹא תֵּצֵא וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה תִהְיֶינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן׃
  10. אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְהוָה רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם׃
  11. שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל־שְׁמָרָיו וְלֹא־הוּרַק מִכְּלִי אֶל־כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל־כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר׃
  12. לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְשִׁלַּחְתִּי־לוֹ צֹעִים וְצֵעֻהוּ וְכֵלָיו יָרִיקוּ וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּצוּ׃
  13. וּבֹשׁ מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ כַּאֲשֶׁר־בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם׃
  14. אֵיךְ תֹּאמְרוּ גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ וְאַנְשֵׁי־חַיִל לַמִּלְחָמָה׃
  15. שֻׁדַּד מוֹאָב וְעָרֶיהָ עָלָה וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח נְאֻם־הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃
  16. קָרוֹב אֵיד־מוֹאָב לָבוֹא וְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְאֹד׃
  17. נֻדוּ לוֹ כָּל־סְבִיבָיו וְכֹל יֹדְעֵי שְׁמוֹ אִמְרוּ אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה־עֹז מַקֵּל תִּפְאָרָה׃
  18. רְדִי מִכָּבוֹד ישבי [וּשְׁבִי] בַצָּמָא יֹשֶׁבֶת בַּת־דִּיבוֹן כִּי־שֹׁדֵד מוֹאָב עָלָה בָךְ שִׁחֵת מִבְצָרָיִךְ׃
  19. אֶל־דֶּרֶךְ עִמְדִי וְצַפִּי יוֹשֶׁבֶת עֲרוֹעֵר שַׁאֲלִי־נָס וְנִמְלָטָה אִמְרִי מַה־נִּהְיָתָה׃
  20. הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי־חַתָּה הילילי [הֵילִילוּ ] וזעקי [וּזְעָקוּ] הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב׃
  21. וּמִשְׁפָּט בָּא אֶל־אֶרֶץ הַמִּישֹׁר אֶל־חֹלוֹן וְאֶל־יַהְצָה וְעַל־מופעת [מֵיפָעַת׃]
  22. וְעַל־דִּיבוֹן וְעַל־נְבוֹ וְעַל־בֵּית דִּבְלָתָיִם׃
  23. וְעַל קִרְיָתַיִם וְעַל־בֵּית גָּמוּל וְעַל־בֵּית מְעוֹן׃
  24. וְעַל־קְרִיּוֹת וְעַל־בָּצְרָה וְעַל כָּל־עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב הָרְחֹקוֹת וְהַקְּרֹבוֹת׃
  25. נִגְדְּעָה קֶרֶן מוֹאָב וּזְרֹעוֹ נִשְׁבָּרָה נְאֻם יְהוָה׃
  26. הַשְׁכִּירֻהוּ כִּי עַל־יְהוָה הִגְדִּיל וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ וְהָיָה לִשְׂחֹק גַּם־הוּא׃
  27. וְאִם לוֹא הַשְּׂחֹק הָיָה לְךָ יִשְׂרָאֵל אִם־בְּגַנָּבִים נמצאה [נִמְצָא] כִּי־מִדֵּי דְבָרֶיךָ בּוֹ תִּתְנוֹדָד׃
  28. עִזְבוּ עָרִים וְשִׁכְנוּ בַּסֶּלַע יֹשְׁבֵי מוֹאָב וִהְיוּ כְיוֹנָה תְּקַנֵּן בְּעֶבְרֵי פִי־פָחַת׃
  29. שָׁמַעְנוּ גְאוֹן־מוֹאָב גֵּאֶה מְאֹד גָּבְהוֹ וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ וְרֻם לִבּוֹ׃
  30. אֲנִי יָדַעְתִּי נְאֻם־יְהוָה עֶבְרָתוֹ וְלֹא־כֵן בַּדָּיו לֹא־כֵן עָשׂוּ׃
  31. עַל־כֵּן עַל־מוֹאָב אֲיֵלִיל וּלְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְעָק אֶל־אַנְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ יֶהְגֶּה׃
  32. מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה־לָּךְ הַגֶּפֶן שִׂבְמָה נְטִישֹׁתַיִךְ עָבְרוּ יָם עַד יָם יַעְזֵר נָגָעוּ עַל־קֵיצֵךְ וְעַל־בְּצִירֵךְ שֹׁדֵד נָפָל׃
  33. וְנֶאֶסְפָה שִׂמְחָה וָגִיל מִכַּרְמֶל וּמֵאֶרֶץ מוֹאָב וְיַיִן מִיקָבִים הִשְׁבַּתִּי לֹא־יִדְרֹךְ הֵידָד הֵידָד לֹא הֵידָד׃
  34. מִזַּעֲקַת חֶשְׁבּוֹן עַד־אֶלְעָלֵה עַד־יַהַץ נָתְנוּ קוֹלָם מִצֹּעַר עַד־חֹרֹנַיִם עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי גַּם־מֵי נִמְרִים לִמְשַׁמּוֹת יִהְיוּ׃
  35. וְהִשְׁבַּתִּי לְמוֹאָב נְאֻם־יְהוָה מַעֲלֶה בָמָה וּמַקְטִיר לֵאלֹהָיו׃
  36. עַל־כֵּן לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה וְלִבִּי אֶל־אַנְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה עַל־כֵּן יִתְרַת עָשָׂה אָבָדוּ׃
  37. כִּי כָל־רֹאשׁ קָרְחָה וְכָל־זָקָן גְּרֻעָה עַל כָּל־יָדַיִם גְּדֻדֹת וְעַל־מָתְנַיִם שָׂק׃
  38. עַל כָּל־גַּגּוֹת מוֹאָב וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה מִסְפֵּד כִּי־שָׁבַרְתִּי אֶת־מוֹאָב כִּכְלִי אֵין־חֵפֶץ בּוֹ נְאֻם־יְהוָה׃
  39. אֵיךְ חַתָּה הֵילִילוּ אֵיךְ הִפְנָה־עֹרֶף מוֹאָב בּוֹשׁ וְהָיָה מוֹאָב לִשְׂחֹק וְלִמְחִתָּה לְכָל־סְבִיבָיו׃
  40. כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יִדְאֶה וּפָרַשׂ כְּנָפָיו אֶל־מוֹאָב׃
  41. נִלְכְּדָה הַקְּרִיּוֹת וְהַמְּצָדוֹת נִתְפָּשָׂה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה׃
  42. וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם כִּי עַל־יְהוָה הִגְדִּיל׃
  43. פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב מוֹאָב נְאֻם־יְהוָה׃
  44. הניס [הַנָּס] מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל־הַפַּחַת וְהָעֹלֶה מִן־הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי־אָבִיא אֵלֶיהָ אֶל־מוֹאָב שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם־יְהוָה׃
  45. בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְדוּ מִכֹּחַ נָסִים כִּי־אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב וְקָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן׃
  46. אוֹי־לְךָ מוֹאָב אָבַד עַם־כְּמוֹשׁ כִּי־לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה׃
  47. וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת־מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם־יְהוָה עַד־הֵנָּה מִשְׁפַּט מוֹאָב׃

מקומות

  • אלעלה

    עיר במואב בנחלת ראובן.
    כיום מזוהה עם אל-עאל. (על ידי י' פרס).

  • בעל מעון

    עיר במואב המשויכת לנחלת ראובן.
    כיום מזוהה עם מאעין (נ' גליק).

  • בית גמול

    עיר בארץ מואב.
    מזוהה כיום עם ח'רבת אלג'מיל. (י' ז' הורביץ)

  • דיבון

    עיר במואב, בנחלת גד.
    כיום מזוהה עם תל ליד העיירה ד'יבאן בירדן (אהרוני).

  • חשבון

    בירת סיחון מלך האמורי (במדבר, כא, כו). מקובל לזהותה עם חסבאן שמצפון למידבא, המשמרת את השם המקראי הקדום.

  • יהץ, יהצה
  • יעזר

    עיר וחבל ארץ בעבר הירדן המזרחי.

  • מדמן
  • מיפעת
  • נבו
  • עלמון דבלתים, בית דבלתים

    עיר במואב.
    כיום מזוהה עם דלילאת א שרקיה. (י' פרס)

  • ערוער (ראובן)
  • צוער

    עיר בחופו הדרומי- מזרחי של ים המלח.
    מזוהה בע'ור א-צפי (י' פרס)

  • קריות (מואב)
  • קריתים

    עיר בנחלת ראובן בעבר הירדן מזרחה, נכבשה ע"י מואב

  • נחל ארנון

    נחל ארנון המזוהה עם ואדי אל-מוג'יב הוא נחל איתן הזורם ממזרח למערב ונשפך לים המלח. נחל זה חוצה את השטח שממזרח לים המלח וקשה לחציה, לכן הוא מהווה גבול טבעי.

  • מואב

    ארץ מואב היא רמה הררית פוריה ומשופעת במשקעים ממזרח לים המלח.
    גבולותיה הגיאוגרפיים: מצפון: נחל חשבון והמשכו ואדי כפרין, המשתפך אל הירדן. מדרום ואדי אל-חסה(נחל זרד) המשתפך אל ים המלח. ממערב: ים המלח. ממזרח: מדבר מואב.