ירמיהו-פרק-49

ביאורים

  • לִבְְְנֵי עַמּוֹן כֹּה אָמַר ה': הֲבָנִים אֵין לְְיִשְְְׂרָאֵל, אִם־יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ, האם אין לישראל בנים או יורשים אחרים — ו מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְְְכָּם, מלך העמונים, מלכום ' או 'מלכם' אֶת־גָּד, וְְעַמּוֹ של מלכם בְְּעָרָיו — בערי ישראל יָשָׁב?!

  • לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְְאֻם־ה', וְְהִשְְְׁמַעְְְתִּי אֶל־רַבַּת, העיר רבה, בירתם של בְְּנֵי־עַמּוֹן תְְּרוּעַת מִלְְְחָמָה, ובסופה של מלחמה זו — וְְהָיְְתָה רבה לְְתֵל שְְׁמָמָה, וּבְְְנֹתֶיהָ, הערים הקטנות שסביבה בָּאֵשׁ תִּצַּתְְְנָה, וְְיָרַשׁ יִשְְְׂרָאֵל אֶת־יֹרְְשָׁיו, אָמַר ה'. אלה שהתיימרו להיות היורשים של ישראל יאבדו מארצם, וישראל יירשום.

  • הֵילִילִי, יללי, העיר חֶשְְְׁבּוֹן שבמואב, כִּי שֻׁדְְּדָה העיר העמונית עַי הסמוכה. צְְעַקְְְנָה, בְְּנוֹת רַבָּה, רבת עמון, חֲגֹרְְְנָה שַׂקִּים, סְְפֹדְְְנָה וְְהִתְְְשׁוֹטַטְְְנָה, ושוטטו בַּגְְּדֵרוֹת, בין הגדרות, או בשטחי המרעה לקונן או להימלט שם, שכן חומות העיר כבר אינן מגינות, כִּי מַלְְְכָּם — מלך עמון, או: אלילם בַּגּוֹלָה יֵלֵךְְְ, כֹּהֲנָיו וְְשָׂרָיו יַחְְְדָּיו, כולם.

  • מַה־תִּתְְְהַלְְלִי, תשתבחי, עמון, בָּעֲמָקִים, האזורים הפוריים — הלוא זָב, נזל, התמוסס והלך עִמְְְקֵךְְְ, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה, כינוי למדינה הקטנה הסוטה מדרך הישר הַבֹּטְְחָה בְְּאֹצְְרֹתֶיהָ ואומרת : מִי יָבוֹא אֵלָי?!

  • הִנְְנִי מֵבִיא עָלַיִךְְְ פַּחַד, נְְאֻם־ה' אֱלוֹהִים צְְבָאוֹת, מִכָָּל־סְְבִיבָיִךְְְ. וְְנִדַּחְְְתֶּם אִישׁ לְְפָנָיו, כל אחד יברח לנגדו בלא כיוון, וְְאֵין מְְקַבֵּץ לַנֹּדֵד.

  • וְְאַחֲרֵי־כֵן, אחרי המפלה הגדולה, אָשִׁיב אֶת־שְְׁבוּת בְְּנֵי־עַמּוֹן. נְְאֻם־ה'.אדום היא ממלכה קטנה, מבוצרת ושלווה. ירמיהו מבקש לעורר אותה משאננותה ומנבא לה פורענות קשה ומפתיעה. בניגוד לנבואות הקודמות, הנבואה לאדום אינה מסתיימת בדברי תקומה או נחמה.

  • לֶאֱדוֹם, שאף היא ממלכה קטנה, כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: הַאֵין עוֹד חָָכְְְמָה בְְּתֵימָן, עיר אדומית. 'ארץ התימני' מוזכרת כמוצאו של אחד ממלכי אדום. אָבְְדָה עֵצָה מִבָּנִים, נִסְְְרְְחָה, התקלקלה חָָכְְְמָתָם?! חכמת אדום ותחבולותיה לא עמדו לה לעצור את הרעה.

  • נֻסוּ, הָָפְְְנוּ, התפנו, הֶעְְְמִקוּ לָשֶׁבֶת, רדו להיסתר, יֹשְְׁבֵי העיר דְְּדָן, כִּי אֵיד, שֶׁבר עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו ב עֵת פְְּקַדְְְתִּיו, כשאזכור אותם לרעה.

  • אִם־בֹּצְְרִים בָּאוּ לָךְְְ — לֹא יַשְְְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת, ענבים בודדים?! הרי בדרך כלל הבוצרים משאירים אחריהם מעט ענבים בכרם, ו אִם־גַּנָּבִים באים בַּלַּיְְְלָה — הִשְְְׁחִיתוּ דַיָּם. הם משחיתים כדי צורכם ולא יותר;

  • כִּי־אֲנִי חָשַׂפְְְתִּי אֶת־עֵשָׂו, אבי אדום, גִּלֵּיתִי אֶת־מִסְְְתָּרָיו, וְְנֶחְְְבָּה, להיחבא לֹא יוּכָל. שֻׁדַּד זַרְְְעוֹ וְְאֶחָיו וּשְְְׁכֵנָיו וְְאֵינֶנּוּ. ישדדו אותו מכול וכול.

  • עָָזְְְבָה, עזוב יְְתֹמֶיךָ, ו אֲנִי אֲחַיֶּה אותם, וְְאַלְְְמְְנוֹתֶיךָ עָלַי תִּבְְְטָחוּ. לכם עצמכם אין כל תקווה, ועל היתומים והאלמנות לסמוך על רחמי שמים.

  • כִּי־כֹה אָמַר ה': הִנֵּה העמים אֲשֶׁר־אֵין מִשְְְׁפָּטָם, אינם רגילים לִשְְְׁתּוֹת את הַכּוֹס, הפורענות — גם הם שָׁתוֹ יִשְְְׁתּוּ אותה, וְְאַתָּה הוּא ש נָקֹה תִּנָּקֶה?! גם השלווים שבעמי האזור הוכו קשות, בין השאר מיד נבוכדנאצר , ומדינה קטנה הסגורה בתוך עצמה כאדום חושבת שתצא מהעניין בלא פגע?! לֹא תִנָּקֶה, כִּי שָׁתֹה תִּשְְְׁתֶּה גם אתה את כוס התרעלה.

  • כִּי בִי נִשְְְׁבַּעְְְתִּי, נְְאֻם־ה', כִּי־לְְשַׁמָּה, לְְחֶרְְְפָּה, לְְחֹרֶב, ליובש ובצורת, או: לחורבן וְְלִקְְְלָלָה תִּהְְְיֶה בָָצְְְרָה, עיר גדולה באדום, המסמלת לעתים את אדום כולה. וְְכָָל־עָרֶיהָ תִהְְְיֶינָה לְְחָָרְְְבוֹת עוֹלָם.

  • שְְׁמוּעָה שָׁמַעְְְתִּי מֵאֵת ה', וְְצִיר, שליח בַּגּוֹיִם שָׁלוּחַ. כבר נשלחו שליחים אל ראשי המדינות בחשאי או שלא בחשאי לאמור: הִתְְְקַבְְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ — על אדום וְְקוּמוּ לַמִּלְְְחָמָה.

  • כִּי־הִנֵּה קָטֹן נְְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם, בָּזוּי בָּאָדָם. אתם עם קטן שאיש אינו מכבדו.

  • תִּפְְְלַצְְְתְְּךָ, אליליך המזוויעים הִשִּׁיא, רימו אֹתָךְְְ, ו זְְדוֹן לִבֶּךָ גרם לך לביטחון של הבל, שֹׁכְְנִי בְְּחַגְְְוֵי, שוכן בראש הַסֶּלַע. אחת הערים החשובות באדום היא פטרה, 'הסלע האדום', תֹּפְְשִׂי, תופס מְְרוֹם גִּבְְְעָה. אתם יושבים על הרים מבוצרים ולכן חשים ביטחון גמור. כִּי־תַגְְְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ — מִשָּׁם אוֹרִידְְךָ. נְְאֻם־ה'.

  • וְְהָיְְתָה אֱדוֹם לְְשַׁמָּה, לשממה. כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ הרואה את החורבן יִשֹּׁם, ישתומם וְְיִשְְְׁרֹק בבוז עַל־כָָּל־מַכּוֹתֶהָ.

  • כְְּמַהְְְפֵּכַת סְְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְְְׁכֵנֶיהָ, אָמַר ה', לֹא־יֵשֵׁב שָׁם — בארץ אדום אִישׁ, וְְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם.

  • הִנֵּה כְְּאַרְְְיֵה יַעֲלֶה ויגיח מִגְְּאוֹן הַיַּרְְְדֵּן, אזור הגאות מסביב לנהר, שהיה מלא בצמחייה עבותה, ושכנו בו אריות גם אלף שנים לאחר זמנו של ירמיהו, אֶל־נְְוֵה אֵיתָן, מקום מרעה עצום. כִּי־אַרְְְגִּיעָה, בן רגע אֲרִיצֶנּוּ, אשלח אותו להיות מֵעָלֶיהָ — על הכבשה, המגלמת את אדום השאננה. וּמִי, כל מי שהוא בָחוּר, נבחר למשימה לצאת למלחמה אֵלֶיהָ אֶפְְְקֹד, אצווה עליו להילחם. כִּי מִי כָמוֹנִי, וּמִי יֹעִידֶנִּי, מי יקבע לי מועד, וּמִי־זֶה ה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְְפָנָי כדי להציל את צאנו מן האריה. אין לכם במי להיעזר ועל מי לסמוך.

  • לָכֵן שִׁמְְְעוּ עֲצַת־ה' אֲשֶׁר יָעַץ אֶל, על אֱדוֹם, וּמַחְְְשְְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יֹשְְׁבֵי תֵימָן: אִם־לוֹא, אכן יִסְְְחָבוּם צְְעִירֵי הַצֹּאן. הם יהיו כה עלובים, שאפילו חיילים צעירים ולא מנוסים יגררו אותם כמו טרף. אִם־לֹא, באמת יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְְוֵהֶם, יהפוך את בתיהם לשממה.

  • מִקּוֹל נִפְְְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ, צְְעָקָה של האדומים — בְְּיַם־סוּף נִשְְְׁמַע קוֹלָהּ.

  • הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה האויב וְְיִדְְְאֶה וְְיִפְְְרֹשׂ כְְּנָפָיו עַל־בָָּצְְְרָה. וְְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְְּלֵב אִשָּׁה מְְצֵרָה. כאמור, הנבואות לגויים נאמרו בזמנים שונים וקובצו יחד על הכתב. ביניהן יש נבואות שמתייחסות לעמים קרובים כמו עמון, מואב ואדום, ואחרות שעוסקות במדינות רחוקות כמו עילם.

  • לְְממלכת דַמֶּשֶׂק: בּוֹשָׁה חֲמָת וְְאַרְְְפָּד, ערי ארם-דמשק נהיו לכלימה וחרפה, כִּי־שְְׁמֻעָה רָעָה על בוא אויב שָׁמְְעוּ, ו נָמֹגוּ, נמסו ונחלשו, כמו מי שנמצא בַּיָּם מ דְְּאָגָה, הַשְְְׁקֵט, להירגע לֹא יוּכָל.

  • רָפְְתָה, נחלשה דַמֶּשֶׂק, הִפְְְנְְתָה, פנתה לָנוּס, וְְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה, היא רעדה, צָרָה וַחֲבָלִים, צירים אֲחָזַתָּה כַּיּוֹלֵדָה. הארמים במצוקה קשה, ומעמדם מתמוטט לנגדם.

  • אֵיךְְְ לֹא־עֻזְְּבָה, כיצד לא הניחו הכובשים עִיר תְְּהִלָּת קִרְְְיַת מְְשׂוֹשִׂי, שמחתי, את העיר החזקה והמעולה ?!

  • לָכֵן יִפְְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְְְחֹבֹתֶיהָ, וְְכָָל־אַנְְְשֵׁי הַמִּלְְְחָמָה יִדַּמּוּ, ייכרתו בַּיּוֹם הַהוּא. נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת.

  • וְְהִצַּתִּי אֵשׁ בְְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק, וְְאָכְְלָה אַרְְְמְְנוֹת בֶּן־הֲדָד, שמלך בדמשק במשך שנים.

  • לְְקֵדָר, שבט או איגוד שבטים ערביים בשוליה של ארץ ישראל, וּלְְְמַמְְְלְְכוֹת חָצוֹר, שכנראה גם הן ממלכות ערביות באזור, אֲשֶׁר הִכָּה נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל. כֹּה אָמַר ה': קוּמוּ עֲלוּ אֶל־קֵדָר וְְשָׁדְְדוּ אֶת־בְְּנֵי־קֶדֶם, בני המזרח.

  • אָָהֳֳלֵיהֶם וְְצֹאנָם יִקָּחוּ, את יְְרִיעוֹתֵיהֶם, יריעות האוהלים שלהם וְְכָָל־כְְּלֵיהֶם וּגְְְמַלֵּיהֶם יִשְְְׂאוּ וייקחו לָהֶם. לא מדובר בכיבוש שטח אלא בשוד בהמותיהם וחפציהם של שבטים נודדים. וְְקָרְְאוּ, הבריות יאמרו עֲלֵיהֶם דברי מָגוֹר, אימה מִסָּבִיב:

  • נֻסוּ, נֻּדוּ, נועו מְְאֹד. הֶעְְְמִיקוּ לָשֶׁבֶת, התחבאו יֹשְְׁבֵי חָצוֹר, נְְאֻם־ה', כִּי־יָעַץ עֲלֵיכֶם נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל עֵצָה וְְחָשַׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה. יש לו תכניות לכבוש את ארצות הפריפריה, ואתם בכללן :

  • קוּמוּ, עֲלוּ אֶל־גּוֹי שְְׁלֵיו ה יוֹשֵׁב לָבֶטַח, נְְאֻם־ה', גוי ש לֹא־דְְלָתַיִם וְְלֹא־בְְרִיחַ, מוט הנועל את השער לוֹ, בָּדָד יִשְְְׁכֹּנוּ. עם נוודים. למרות שאין בו כדי לאיים, נבוכדנאצר ישדוד אותו בדרכו.

  • וְְהָיוּ גְְמַלֵּיהֶם לָבַז, וַהֲמוֹן מִקְְְנֵיהֶם — לְְשָׁלָל. וְְזֵרִתִים, אפזר אותם לְְכָָל־רוּחַ, קְְצוּצֵי פֵאָה. נראה ששבטים אלה נהגו להסתפר ולקצוץ את שערותיהם. וּמִכָָּל־עֲבָרָיו אָבִיא אֶת־אֵידָם, מפלתם. נְְאֻם־ה'.

  • וְְהָיְְתָה חָצוֹר לִמְְְעוֹן תַּנִּים, שְְׁמָמָה עַד־עוֹלָם. לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ, וְְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם. כל האזור המדברי שנמצא על גבולות ארץ ישראל המזרחיים והדרומיים יהיה שממה.

  • אֲשֶׁר הָיָה דְְבַר־ה' אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־עֵילָם, בְְּרֵאשִׁית מַלְְְכוּת צִדְְְקִיָּה מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה, לֵאמֹר׃

  • כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: הִנְְנִי שֹׁבֵר אֶת־קֶשֶׁת עֵילָם, שהיא רֵאשִׁית גְְּבוּרָתָם וכוחם. עילמית , והפכה לאחת מערי הבירה של פרס.

  • וְְהֵבֵאתִי אֶל־עֵילָם אַרְְְבַּע רוּחוֹת מֵאַרְְְבַּע קְְצוֹת הַשָּׁמַיִם, וְְזֵרִתִים, אפזר אותם לְְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה, וְְלֹא־יִהְְְיֶה, יימצא הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא, יבואו ל שָׁם נִדְְּחֵי עֵילָם. העילמים לא יוכלו להגן על עצמם, והם יתפזרו בקרב עמים אחרים.

  • וְְהַחְְְתַּתִּי, אשבור אֶת־עֵילָם לִפְְְנֵי אֹיְְבֵיהֶם וְְלִפְְְנֵי מְְבַקְְְשֵׁי נַפְְְשָׁם, וְְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה, אֶת־חֲרוֹן אַפִּי, כעסי. נְְאֻם־ה'. וְְשִׁלַּחְְְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת־הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם.

  • וְְשַׂמְְְתִּי את כִסְְְאִי בְְּעֵילָם לשפוט אותה, וְְהַאֲבַדְְְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְְְ וְְשָׂרִים. נְְאֻם־ה'.

  • וְְהָיָה בְְּאַחֲרִית הַיָּמִים אָשִׁיב אֶת־שְְׁבוּת עֵילָם. נְְאֻם־ה'. אמנם לא הייתה לעילם תחייה כמדינה עצמאית, ולא נשאר דבר מהממלכה מלבד זיכרון היסטורי, אבל היא לא נותרה שוממה ואנשים חיים על אדמתה עד היום.

פסוקים

  1. לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם־יורש אין לו מדוע ירש מלכם את־גד ועמו בעריו ישב
  2. לכן הנה ימים באים נאם־יהוה והשמעתי אל־רבת בני־עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את־ירשיו אמר יהוה
  3. הילילי חשבון כי שדדה־עי צעקנה בנות רבה חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו
  4. מה־תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי
  5. הנני מביא עליך פחד נאם־אדני יהוה צבאות מכל־סביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד
  6. ואחרי־כן אשיב את־שבות בני־עמון נאם־יהוה
  7. לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם
  8. נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו
  9. אם־בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם־גנבים בלילה השחיתו דים
  10. כי־אני חשפתי את־עשו גליתי את־מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו
  11. עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנתיך עלי תבטחו
  12. כי־כה אמר יהוה הנה אשר־אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה
  13. כי בי נשבעתי נאם־יהוה כי־לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל־עריה תהיינה לחרבות עולם
  14. שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה
  15. כי־הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם
  16. תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי־תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם־יהוה
  17. והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על־כל־מכותה
  18. כמהפכת סדם ועמרה ושכניה אמר יהוה לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם
  19. הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל־נוה איתן כי־ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי־זה רעה אשר יעמד לפני
  20. לכן שמעו עצת־יהוה אשר יעץ אל־אדום ומחשבותיו אשר חשב אל־ישבי תימן אם־לא יסחבום צעירי הצאן אם־לא ישים עליהם נוהם
  21. מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים־סוף נשמע קולה
  22. הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על־בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה
  23. לדמשק בושה חמת וארפד כי־שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל
  24. רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה
  25. איך לא־עזבה עיר תהלה [תהלת] קרית משושי
  26. לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל־אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוה צבאות
  27. והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן־הדד
  28. לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדראצור [נבוכדראצר] מלך־בבל כה אמר יהוה קומו עלו אל־קדר ושדדו את־בני־קדם
  29. אהליהם וצאנם יקחו יריעותיהם וכל־כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מגור מסביב
  30. נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור נאם־יהוה כי־יעץ עליכם נבוכדראצר מלך־בבל עצה וחשב עליהם [עליכם] מחשבה
  31. קומו עלו אל־גוי שליו יושב לבטח נאם־יהוה לא־דלתים ולא־בריח לו בדד ישכנו
  32. והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל־רוח קצוצי פאה ומכל־עבריו אביא את־אידם נאם־יהוה
  33. והיתה חצור למעון תנים שממה עד־עולם לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם
  34. אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו הנביא אל־עילם בראשית מלכות צדקיה מלך־יהודה לאמר
  35. כה אמר יהוה צבאות הנני שבר את־קשת עילם ראשית גבורתם
  36. והבאתי אל־עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא־יהיה הגוי אשר לא־יבוא שם נדחי עולם [עילם]
  37. והחתתי את־עילם לפני איביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את־חרון אפי נאם־יהוה ושלחתי אחריהם את־החרב עד כלותי אותם
  38. ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם־יהוה
  39. והיה באחרית הימים אשוב [אשיב] את־שבית [שבות] עילם נאם־יהוה

פסוקים מנוקד

  1. לִבְנֵי עַמּוֹן כֹּה אָמַר יְהוָה הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל אִם־יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם אֶת־גָּד וְעַמּוֹ בְּעָרָיו יָשָׁב׃
  2. לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל־רַבַּת בְּנֵי־עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת־יֹרְשָׁיו אָמַר יְהוָה׃
  3. הֵילִילִי חֶשְׁבּוֹן כִּי שֻׁדְּדָה־עַי צְעַקְנָה בְּנוֹת רַבָּה חֲגֹרְנָה שַׂקִּים סְפֹדְנָה וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת כִּי מַלְכָּם בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו׃
  4. מַה־תִּתְהַלְלִי בָּעֲמָקִים זָב עִמְקֵךְ הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה הַבֹּטְחָה בְּאֹצְרֹתֶיהָ מִי יָבוֹא אֵלָי׃
  5. הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד נְאֻם־אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת מִכָּל־סְבִיבָיִךְ וְנִדַּחְתֶּם אִישׁ לְפָנָיו וְאֵין מְקַבֵּץ לַנֹּדֵד׃
  6. וְאַחֲרֵי־כֵן אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת בְּנֵי־עַמּוֹן נְאֻם־יְהוָה׃
  7. לֶאֱדוֹם כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם׃
  8. נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי דְּדָן כִּי אֵיד עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו עֵת פְּקַדְתִּיו׃
  9. אִם־בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת אִם־גַּנָּבִים בַּלַּיְלָה הִשְׁחִיתוּ דַיָּם׃
  10. כִּי־אֲנִי חָשַׂפְתִּי אֶת־עֵשָׂו גִּלֵּיתִי אֶת־מִסְתָּרָיו וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל שֻׁדַּד זַרְעוֹ וְאֶחָיו וּשְׁכֵנָיו וְאֵינֶנּוּ׃
  11. עָזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה וְאַלְמְנֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ׃
  12. כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה הִנֵּה אֲשֶׁר־אֵין מִשְׁפָּטָם לִשְׁתּוֹת הַכּוֹס שָׁתוֹ יִשְׁתּוּ וְאַתָּה הוּא נָקֹה תִּנָּקֶה לֹא תִנָּקֶה כִּי שָׁתֹה תִּשְׁתֶּה׃
  13. כִּי בִי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם־יְהוָה כִּי־לְשַׁמָּה לְחֶרְפָּה לְחֹרֶב וְלִקְלָלָה תִּהְיֶה בָצְרָה וְכָל־עָרֶיהָ תִהְיֶינָה לְחָרְבוֹת עוֹלָם׃
  14. שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת יְהוָה וְצִיר בַּגּוֹיִם שָׁלוּחַ הִתְקַבְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ וְקוּמוּ לַמִּלְחָמָה׃
  15. כִּי־הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי בָּאָדָם׃
  16. תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה כִּי־תַגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם־יְהוָה׃
  17. וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל־כָּל־מַכּוֹתֶהָ׃
  18. כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְׁכֵנֶיהָ אָמַר יְהוָה לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם׃
  19. הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל־נְוֵה אֵיתָן כִּי־אַרְגִּיעָה אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד כִּי מִי כָמוֹנִי וּמִי יֹעִידֶנִּי וּמִי־זֶה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי׃
  20. לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת־יְהוָה אֲשֶׁר יָעַץ אֶל־אֱדוֹם וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל־יֹשְׁבֵי תֵימָן אִם־לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן אִם־לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם׃
  21. מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ צְעָקָה בְּיַם־סוּף נִשְׁמַע קוֹלָהּ׃
  22. הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל־בָּצְרָה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה׃
  23. לְדַמֶּשֶׂק בּוֹשָׁה חֲמָת וְאַרְפָּד כִּי־שְׁמֻעָה רָעָה שָׁמְעוּ נָמֹגוּ בַּיָּם דְּאָגָה הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל׃
  24. רָפְתָה דַמֶּשֶׂק הִפְנְתָה לָנוּס וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה צָרָה וַחֲבָלִים אֲחָזַתָּה כַּיּוֹלֵדָה׃
  25. אֵיךְ לֹא־עֻזְּבָה עִיר תהלה [תְּהִלָּת] קִרְיַת מְשׂוֹשִׂי׃
  26. לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ וְכָל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִדַּמּוּ בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת׃
  27. וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן־הֲדָד׃
  28. לְקֵדָר וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר אֲשֶׁר הִכָּה נבוכדראצור [נְבוּכַדְרֶאצַּר] מֶלֶךְ־בָּבֶל כֹּה אָמַר יְהוָה קוּמוּ עֲלוּ אֶל־קֵדָר וְשָׁדְדוּ אֶת־בְּנֵי־קֶדֶם׃
  29. אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ יְרִיעוֹתֵיהֶם וְכָל־כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ לָהֶם וְקָרְאוּ עֲלֵיהֶם מָגוֹר מִסָּבִיב׃
  30. נֻסוּ נֻּדוּ מְאֹד הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי חָצוֹר נְאֻם־יְהוָה כִּי־יָעַץ עֲלֵיכֶם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עֵצָה וְחָשַׁב עליהם [עֲלֵיכֶם] מַחֲשָׁבָה׃
  31. קוּמוּ עֲלוּ אֶל־גּוֹי שְׁלֵיו יוֹשֵׁב לָבֶטַח נְאֻם־יְהוָה לֹא־דְלָתַיִם וְלֹא־בְרִיחַ לוֹ בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ׃
  32. וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל וְזֵרִתִים לְכָל־רוּחַ קְצוּצֵי פֵאָה וּמִכָּל־עֲבָרָיו אָבִיא אֶת־אֵידָם נְאֻם־יְהוָה׃
  33. וְהָיְתָה חָצוֹר לִמְעוֹן תַּנִּים שְׁמָמָה עַד־עוֹלָם לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם׃
  34. אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־עֵילָם בְּרֵאשִׁית מַלְכוּת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר׃
  35. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת־קֶשֶׁת עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם׃
  36. וְהֵבֵאתִי אֶל־עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם וְזֵרִתִים לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא־יִהְיֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא שָׁם נִדְּחֵי עולם [עֵילָם׃]
  37. וְהַחְתַּתִּי אֶת־עֵילָם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה אֶת־חֲרוֹן אַפִּי נְאֻם־יְהוָה וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת־הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם׃
  38. וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים נְאֻם־יְהוָה׃
  39. וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אשוב [אָשִׁיב] אֶת־שבית [שְׁבוּת] עֵילָם נְאֻם־יְהוָה׃

מקומות

  • בצרה
  • דמשק
  • חשבון

    בירת סיחון מלך האמורי (במדבר, כא, כו). מקובל לזהותה עם חסבאן שמצפון למידבא, המשמרת את השם המקראי הקדום.

  • רבת עמון
  • תימן
  • ארפד

    עיר בארם.

    מזוהה כיום עם תל ריפעת שבסוריה.

  • נהר הירדן

    נהר הזורם בארץ ישראל מצפון לדרום, המחלק את הארץ בין ארץ ישראל המערבית לארץ ישראל המזרחית ונחשב כגבולה של הארץ (במדבר לד, יב). ראשיתו בחרמון ואחריתו בים המלח.
    העמק בו הוא זורם מכונה במקרא כיכר הירדן ובערבית 'הזור'
    חלקו הדרומי של עמק הירדן מכונה ערבות מואב וערבות יריחו.

  • עמון

    עמון או בני עמון הוא עם וממלכה ששכנה במזרח הגלעד באזור העיר רבת עמון.

  • אדום

    ארץ אדום היא מקום מושבה של ממלכת אדום.
    גבולותיה: מצפון: נחל זרד. ממערב: נחל הערבה. מדרום: מערכת מבצרים לאורך הקצה הדרומי של המישור. ממזרח: המדבר.

  • סדום
  • סדום?
  • עילם

    ממלכה קדומה שהתקיימה בדרום מערב פרס