ירמיהו-פרק-49

ביאורים

• לִבְְְנֵי עַמּוֹן כֹּה אָמַר ה': הֲבָנִים אֵין לְְיִשְְְׂרָאֵל, אִם־יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ, האם אין לישראל בנים או יורשים אחרים — ו מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְְְכָּם, מלך העמונים, מלכום ' או 'מלכם' אֶת־גָּד, וְְעַמּוֹ של מלכם בְְּעָרָיו — בערי ישראל יָשָׁב?!

• לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְְאֻם־ה', וְְהִשְְְׁמַעְְְתִּי אֶל־רַבַּת, העיר רבה, בירתם של בְְּנֵי־עַמּוֹן תְְּרוּעַת מִלְְְחָמָה, ובסופה של מלחמה זו — וְְהָיְְתָה רבה לְְתֵל שְְׁמָמָה, וּבְְְנֹתֶיהָ, הערים הקטנות שסביבה בָּאֵשׁ תִּצַּתְְְנָה, וְְיָרַשׁ יִשְְְׂרָאֵל אֶת־יֹרְְשָׁיו, אָמַר ה'. אלה שהתיימרו להיות היורשים של ישראל יאבדו מארצם, וישראל יירשום.

• הֵילִילִי, יללי, העיר חֶשְְְׁבּוֹן שבמואב, כִּי שֻׁדְְּדָה העיר העמונית עַי הסמוכה. צְְעַקְְְנָה, בְְּנוֹת רַבָּה, רבת עמון, חֲגֹרְְְנָה שַׂקִּים, סְְפֹדְְְנָה וְְהִתְְְשׁוֹטַטְְְנָה, ושוטטו בַּגְְּדֵרוֹת, בין הגדרות, או בשטחי המרעה לקונן או להימלט שם, שכן חומות העיר כבר אינן מגינות, כִּי מַלְְְכָּם — מלך עמון, או: אלילם בַּגּוֹלָה יֵלֵךְְְ, כֹּהֲנָיו וְְשָׂרָיו יַחְְְדָּיו, כולם.

• מַה־תִּתְְְהַלְְלִי, תשתבחי, עמון, בָּעֲמָקִים, האזורים הפוריים — הלוא זָב, נזל, התמוסס והלך עִמְְְקֵךְְְ, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה, כינוי למדינה הקטנה הסוטה מדרך הישר הַבֹּטְְחָה בְְּאֹצְְרֹתֶיהָ ואומרת : מִי יָבוֹא אֵלָי?!

• הִנְְנִי מֵבִיא עָלַיִךְְְ פַּחַד, נְְאֻם־ה' אֱלוֹהִים צְְבָאוֹת, מִכָָּל־סְְבִיבָיִךְְְ. וְְנִדַּחְְְתֶּם אִישׁ לְְפָנָיו, כל אחד יברח לנגדו בלא כיוון, וְְאֵין מְְקַבֵּץ לַנֹּדֵד.

• וְְאַחֲרֵי־כֵן, אחרי המפלה הגדולה, אָשִׁיב אֶת־שְְׁבוּת בְְּנֵי־עַמּוֹן. נְְאֻם־ה'.אדום היא ממלכה קטנה, מבוצרת ושלווה. ירמיהו מבקש לעורר אותה משאננותה ומנבא לה פורענות קשה ומפתיעה. בניגוד לנבואות הקודמות, הנבואה לאדום אינה מסתיימת בדברי תקומה או נחמה.

• לֶאֱדוֹם, שאף היא ממלכה קטנה, כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: הַאֵין עוֹד חָָכְְְמָה בְְּתֵימָן, עיר אדומית. 'ארץ התימני' מוזכרת כמוצאו של אחד ממלכי אדום. אָבְְדָה עֵצָה מִבָּנִים, נִסְְְרְְחָה, התקלקלה חָָכְְְמָתָם?! חכמת אדום ותחבולותיה לא עמדו לה לעצור את הרעה.

• נֻסוּ, הָָפְְְנוּ, התפנו, הֶעְְְמִקוּ לָשֶׁבֶת, רדו להיסתר, יֹשְְׁבֵי העיר דְְּדָן, כִּי אֵיד, שֶׁבר עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו ב עֵת פְְּקַדְְְתִּיו, כשאזכור אותם לרעה.

• אִם־בֹּצְְרִים בָּאוּ לָךְְְ — לֹא יַשְְְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת, ענבים בודדים?! הרי בדרך כלל הבוצרים משאירים אחריהם מעט ענבים בכרם, ו אִם־גַּנָּבִים באים בַּלַּיְְְלָה — הִשְְְׁחִיתוּ דַיָּם. הם משחיתים כדי צורכם ולא יותר;

• כִּי־אֲנִי חָשַׂפְְְתִּי אֶת־עֵשָׂו, אבי אדום, גִּלֵּיתִי אֶת־מִסְְְתָּרָיו, וְְנֶחְְְבָּה, להיחבא לֹא יוּכָל. שֻׁדַּד זַרְְְעוֹ וְְאֶחָיו וּשְְְׁכֵנָיו וְְאֵינֶנּוּ. ישדדו אותו מכול וכול.

• עָָזְְְבָה, עזוב יְְתֹמֶיךָ, ו אֲנִי אֲחַיֶּה אותם, וְְאַלְְְמְְנוֹתֶיךָ עָלַי תִּבְְְטָחוּ. לכם עצמכם אין כל תקווה, ועל היתומים והאלמנות לסמוך על רחמי שמים.

• כִּי־כֹה אָמַר ה': הִנֵּה העמים אֲשֶׁר־אֵין מִשְְְׁפָּטָם, אינם רגילים לִשְְְׁתּוֹת את הַכּוֹס, הפורענות — גם הם שָׁתוֹ יִשְְְׁתּוּ אותה, וְְאַתָּה הוּא ש נָקֹה תִּנָּקֶה?! גם השלווים שבעמי האזור הוכו קשות, בין השאר מיד נבוכדנאצר , ומדינה קטנה הסגורה בתוך עצמה כאדום חושבת שתצא מהעניין בלא פגע?! לֹא תִנָּקֶה, כִּי שָׁתֹה תִּשְְְׁתֶּה גם אתה את כוס התרעלה.

• כִּי בִי נִשְְְׁבַּעְְְתִּי, נְְאֻם־ה', כִּי־לְְשַׁמָּה, לְְחֶרְְְפָּה, לְְחֹרֶב, ליובש ובצורת, או: לחורבן וְְלִקְְְלָלָה תִּהְְְיֶה בָָצְְְרָה, עיר גדולה באדום, המסמלת לעתים את אדום כולה. וְְכָָל־עָרֶיהָ תִהְְְיֶינָה לְְחָָרְְְבוֹת עוֹלָם.

• שְְׁמוּעָה שָׁמַעְְְתִּי מֵאֵת ה', וְְצִיר, שליח בַּגּוֹיִם שָׁלוּחַ. כבר נשלחו שליחים אל ראשי המדינות בחשאי או שלא בחשאי לאמור: הִתְְְקַבְְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ — על אדום וְְקוּמוּ לַמִּלְְְחָמָה.

• כִּי־הִנֵּה קָטֹן נְְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם, בָּזוּי בָּאָדָם. אתם עם קטן שאיש אינו מכבדו.

• תִּפְְְלַצְְְתְְּךָ, אליליך המזוויעים הִשִּׁיא, רימו אֹתָךְְְ, ו זְְדוֹן לִבֶּךָ גרם לך לביטחון של הבל, שֹׁכְְנִי בְְּחַגְְְוֵי, שוכן בראש הַסֶּלַע. אחת הערים החשובות באדום היא פטרה, 'הסלע האדום', תֹּפְְשִׂי, תופס מְְרוֹם גִּבְְְעָה. אתם יושבים על הרים מבוצרים ולכן חשים ביטחון גמור. כִּי־תַגְְְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ — מִשָּׁם אוֹרִידְְךָ. נְְאֻם־ה'.

• וְְהָיְְתָה אֱדוֹם לְְשַׁמָּה, לשממה. כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ הרואה את החורבן יִשֹּׁם, ישתומם וְְיִשְְְׁרֹק בבוז עַל־כָָּל־מַכּוֹתֶהָ.

• כְְּמַהְְְפֵּכַת סְְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְְְׁכֵנֶיהָ, אָמַר ה', לֹא־יֵשֵׁב שָׁם — בארץ אדום אִישׁ, וְְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם.

• הִנֵּה כְְּאַרְְְיֵה יַעֲלֶה ויגיח מִגְְּאוֹן הַיַּרְְְדֵּן, אזור הגאות מסביב לנהר, שהיה מלא בצמחייה עבותה, ושכנו בו אריות גם אלף שנים לאחר זמנו של ירמיהו, אֶל־נְְוֵה אֵיתָן, מקום מרעה עצום. כִּי־אַרְְְגִּיעָה, בן רגע אֲרִיצֶנּוּ, אשלח אותו להיות מֵעָלֶיהָ — על הכבשה, המגלמת את אדום השאננה. וּמִי, כל מי שהוא בָחוּר, נבחר למשימה לצאת למלחמה אֵלֶיהָ אֶפְְְקֹד, אצווה עליו להילחם. כִּי מִי כָמוֹנִי, וּמִי יֹעִידֶנִּי, מי יקבע לי מועד, וּמִי־זֶה ה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְְפָנָי כדי להציל את צאנו מן האריה. אין לכם במי להיעזר ועל מי לסמוך.

• לָכֵן שִׁמְְְעוּ עֲצַת־ה' אֲשֶׁר יָעַץ אֶל, על אֱדוֹם, וּמַחְְְשְְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יֹשְְׁבֵי תֵימָן: אִם־לוֹא, אכן יִסְְְחָבוּם צְְעִירֵי הַצֹּאן. הם יהיו כה עלובים, שאפילו חיילים צעירים ולא מנוסים יגררו אותם כמו טרף. אִם־לֹא, באמת יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְְוֵהֶם, יהפוך את בתיהם לשממה.

• מִקּוֹל נִפְְְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ, צְְעָקָה של האדומים — בְְּיַם־סוּף נִשְְְׁמַע קוֹלָהּ.

• הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה האויב וְְיִדְְְאֶה וְְיִפְְְרֹשׂ כְְּנָפָיו עַל־בָָּצְְְרָה. וְְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְְּלֵב אִשָּׁה מְְצֵרָה. כאמור, הנבואות לגויים נאמרו בזמנים שונים וקובצו יחד על הכתב. ביניהן יש נבואות שמתייחסות לעמים קרובים כמו עמון, מואב ואדום, ואחרות שעוסקות במדינות רחוקות כמו עילם.

• לְְממלכת דַמֶּשֶׂק: בּוֹשָׁה חֲמָת וְְאַרְְְפָּד, ערי ארם-דמשק נהיו לכלימה וחרפה, כִּי־שְְׁמֻעָה רָעָה על בוא אויב שָׁמְְעוּ, ו נָמֹגוּ, נמסו ונחלשו, כמו מי שנמצא בַּיָּם מ דְְּאָגָה, הַשְְְׁקֵט, להירגע לֹא יוּכָל.

• רָפְְתָה, נחלשה דַמֶּשֶׂק, הִפְְְנְְתָה, פנתה לָנוּס, וְְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה, היא רעדה, צָרָה וַחֲבָלִים, צירים אֲחָזַתָּה כַּיּוֹלֵדָה. הארמים במצוקה קשה, ומעמדם מתמוטט לנגדם.

• אֵיךְְְ לֹא־עֻזְְּבָה, כיצד לא הניחו הכובשים עִיר תְְּהִלָּת קִרְְְיַת מְְשׂוֹשִׂי, שמחתי, את העיר החזקה והמעולה ?!

• לָכֵן יִפְְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְְְחֹבֹתֶיהָ, וְְכָָל־אַנְְְשֵׁי הַמִּלְְְחָמָה יִדַּמּוּ, ייכרתו בַּיּוֹם הַהוּא. נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת.

• וְְהִצַּתִּי אֵשׁ בְְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק, וְְאָכְְלָה אַרְְְמְְנוֹת בֶּן־הֲדָד, שמלך בדמשק במשך שנים.

• לְְקֵדָר, שבט או איגוד שבטים ערביים בשוליה של ארץ ישראל, וּלְְְמַמְְְלְְכוֹת חָצוֹר, שכנראה גם הן ממלכות ערביות באזור, אֲשֶׁר הִכָּה נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל. כֹּה אָמַר ה': קוּמוּ עֲלוּ אֶל־קֵדָר וְְשָׁדְְדוּ אֶת־בְְּנֵי־קֶדֶם, בני המזרח.

• אָָהֳֳלֵיהֶם וְְצֹאנָם יִקָּחוּ, את יְְרִיעוֹתֵיהֶם, יריעות האוהלים שלהם וְְכָָל־כְְּלֵיהֶם וּגְְְמַלֵּיהֶם יִשְְְׂאוּ וייקחו לָהֶם. לא מדובר בכיבוש שטח אלא בשוד בהמותיהם וחפציהם של שבטים נודדים. וְְקָרְְאוּ, הבריות יאמרו עֲלֵיהֶם דברי מָגוֹר, אימה מִסָּבִיב:

• נֻסוּ, נֻּדוּ, נועו מְְאֹד. הֶעְְְמִיקוּ לָשֶׁבֶת, התחבאו יֹשְְׁבֵי חָצוֹר, נְְאֻם־ה', כִּי־יָעַץ עֲלֵיכֶם נְְבוּכַדְְְרֶאצַּר מֶלֶךְְְ־בָּבֶל עֵצָה וְְחָשַׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה. יש לו תכניות לכבוש את ארצות הפריפריה, ואתם בכללן :

• קוּמוּ, עֲלוּ אֶל־גּוֹי שְְׁלֵיו ה יוֹשֵׁב לָבֶטַח, נְְאֻם־ה', גוי ש לֹא־דְְלָתַיִם וְְלֹא־בְְרִיחַ, מוט הנועל את השער לוֹ, בָּדָד יִשְְְׁכֹּנוּ. עם נוודים. למרות שאין בו כדי לאיים, נבוכדנאצר ישדוד אותו בדרכו.

• וְְהָיוּ גְְמַלֵּיהֶם לָבַז, וַהֲמוֹן מִקְְְנֵיהֶם — לְְשָׁלָל. וְְזֵרִתִים, אפזר אותם לְְכָָל־רוּחַ, קְְצוּצֵי פֵאָה. נראה ששבטים אלה נהגו להסתפר ולקצוץ את שערותיהם. וּמִכָָּל־עֲבָרָיו אָבִיא אֶת־אֵידָם, מפלתם. נְְאֻם־ה'.

• וְְהָיְְתָה חָצוֹר לִמְְְעוֹן תַּנִּים, שְְׁמָמָה עַד־עוֹלָם. לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ, וְְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם. כל האזור המדברי שנמצא על גבולות ארץ ישראל המזרחיים והדרומיים יהיה שממה.

• אֲשֶׁר הָיָה דְְבַר־ה' אֶל־יִרְְְמְְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־עֵילָם, בְְּרֵאשִׁית מַלְְְכוּת צִדְְְקִיָּה מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה, לֵאמֹר׃

• כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: הִנְְנִי שֹׁבֵר אֶת־קֶשֶׁת עֵילָם, שהיא רֵאשִׁית גְְּבוּרָתָם וכוחם. עילמית , והפכה לאחת מערי הבירה של פרס.

• וְְהֵבֵאתִי אֶל־עֵילָם אַרְְְבַּע רוּחוֹת מֵאַרְְְבַּע קְְצוֹת הַשָּׁמַיִם, וְְזֵרִתִים, אפזר אותם לְְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה, וְְלֹא־יִהְְְיֶה, יימצא הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא, יבואו ל שָׁם נִדְְּחֵי עֵילָם. העילמים לא יוכלו להגן על עצמם, והם יתפזרו בקרב עמים אחרים.

• וְְהַחְְְתַּתִּי, אשבור אֶת־עֵילָם לִפְְְנֵי אֹיְְבֵיהֶם וְְלִפְְְנֵי מְְבַקְְְשֵׁי נַפְְְשָׁם, וְְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה, אֶת־חֲרוֹן אַפִּי, כעסי. נְְאֻם־ה'. וְְשִׁלַּחְְְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת־הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם.

• וְְשַׂמְְְתִּי את כִסְְְאִי בְְּעֵילָם לשפוט אותה, וְְהַאֲבַדְְְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְְְ וְְשָׂרִים. נְְאֻם־ה'.

• וְְהָיָה בְְּאַחֲרִית הַיָּמִים אָשִׁיב אֶת־שְְׁבוּת עֵילָם. נְְאֻם־ה'. אמנם לא הייתה לעילם תחייה כמדינה עצמאית, ולא נשאר דבר מהממלכה מלבד זיכרון היסטורי, אבל היא לא נותרה שוממה ואנשים חיים על אדמתה עד היום.