יואל-פרק-1

ביאורים

• דְְּבַר־ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יוֹאֵל בֶּן־פְְּתוּאֵל:

• שִׁמְְְעוּ־זֹאת, הַזְְּקֵנִים! וְְהַאֲזִינוּ, כֹּל יוֹשְְׁבֵי הָאָרֶץ: הֶהָיְְתָה זֹּאת בִּימֵיכֶם, וְְאִם בִּימֵי אֲבֹתֵיכֶם קרתה פורענות כה חמורה, כמו הפורענות שתתואר כאן,

• עָלֶיהָ לִבְְְנֵיכֶם סַפֵּרוּ. תדברו בה ותעבירו אותה מדור לדור – אתם לבניכם, וּבְְְנֵיכֶם יספרו לִבְְְנֵיהֶם, וּבְְְנֵיהֶם לְְדוֹר אַחֵר. נחיל ארבה עצום עתיד להגיע לארץ ולכלות את כל היבול.

• יֶתֶר, את מה שיותיר הַגָּזָם, מין אחד של הארבה, אָכַל מין אחר של הָאַרְְְבֶּה, וְְיֶתֶר הָאַרְְְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק, וְְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל. סוגי ארבה שונים ישתפו פעולה בחיסול כל מה שתצמיח האדמה. או: אלו הם מופעים שונים במחזור חייו של אותו מין ארבה. כלומר, הארבה יישאר במדינה במשך זמן ניכר.

• הָקִיצוּ, התעוררו משיכרונכם, שִׁכּוֹרִים! וּבְְְכוּ וְְהֵילִילוּ, יללו, כָָּל־שֹׁתֵי יָיִן, עַל־עָסִיס, מיץ הפרי כִּי נִכְְְרַת מִפִּיכֶם, על כך שכלה כל היין. אפילו מי שאינם צלולים, השיכורים, לא יוכלו להתעלם מן הנזק העצום שיסב הארבה.

• כִּי־גוֹי עָלָה עַל־אַרְְְצִי, עָצוּם וְְאֵין מִסְְְפָּר. הארבה בהמוניו מדומה למתקפה צבאית אדירה. שִׁנָּיו הן שִׁנֵּי אַרְְְיֵה, וּמְְְתַלְְּעוֹת, ניבים של לָבִיא לוֹ. הארבה אינו אוכל רק דברים רכים. יש לו יכולת יוצאת דופן לאכול הכול.

• שָׂם את גַּפְְְנִי לְְשַׁמָּה, שממה, וּתְְְאֵנָתִי לִקְְְצָפָה. בכעס יושחת ויישמד עץ התאנה. חָשֹׂף חֲשָׂפָהּ וְְהִשְְְׁלִיךְְְ, הארבה אינו מכלה את העץ עצמו, אבל הוא מכרסם את קליפות העצים. כתוצאה מכך, גזעי התאנה והגפן ייחשפו ואף – הִלְְְבִּינוּ שָׂרִיגֶיהָ, ענפיה.

• אֱלִי, בכי ויללי כִּבְְְתוּלָה חֲגֻרַת־שַׂק המתאבלת עַל־בַּעַל נְְעוּרֶיהָ. האסון הוא כה גדול, שאין לישראל אלא לבכות על החורבן. בכי טרגי זה מדומה לקינתה של אשה צעירה מאורסת המחכה לבעל נעורים, והוא מת.

• הָָכְְְרַת מִנְְְחָה וָנֶסֶךְְְ, הבאים מן הצומח, מִבֵּית ה'. אָבְְלוּ הַכֹּהֲנִים מְְשָׁרְְתֵי ה'. בדרך כלל אל המחסנים והאוצרות שבבית ה' אנשים מביאים את כל מה שיש בידם. בעקבות מתקפת הארבה המקדש יעמוד שומם לעיני הכהנים , שכן היבול כה יידלדל שאנשים לא יביאו אליו מנחות ונסכים.

• שֻׁדַּד, נשדד שָׂדֶה ו אָבְְלָה אֲדָמָה, כִּי שֻׁדַּד דָּגָן, הוֹבִישׁ, התייבש תִּירוֹשׁ, יין, אֻמְְְלַל, יבש יִצְְְהָר, שמן.

• הֹבִישׁוּ, בַּטאו צער ואכזבה, אִכָּרִים! הֵילִילוּ, יַללו, כֹּרְְמִים, בעלי הכרמים עַל־חִטָּה וְְעַל־שְְׂעֹרָה שנעלמו כִּי אָבַד קְְצִיר שָׂדֶה.

• הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה, ייבשה פֵּרותיה, וְְהַתְְּאֵנָה אֻמְְְלָלָה, רִמּוֹן גַּם־תָּמָר וְְתַפּוּחַ. כָָּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה הנושאים פרי יָבֵשׁוּ, כִּי־הֹבִישׁ, חדל שָׂשׂוֹן מִן־בְְּנֵי אָדָם.

• חִגְְְרוּ שק וְְסִפְְְדוּ, הַכֹּהֲנִים! הֵילִילוּ, מְְשָׁרְְתֵי מִזְְְבֵּחַ! בֹּאוּ, לִינוּ בַשַּׂקִּים, מְְשָׁרְְתֵי אֱלֹהָי, כִּי נִמְְְנַע מִבֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִנְְְחָה וָנָסֶךְְְ.

• קַדְְּשׁוּ, קִבעו צוֹם, קִרְְְאוּ עֲצָרָה, הַכריזו על אספת עם. אִסְְְפוּ, זְְקֵנִים, את כֹּל יֹשְְׁבֵי הָאָרֶץ אל בֵּית ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְְזַעֲקוּ אֶל־ה' על הפורענות הקרבה. בצום לא רק נמנעים ממאכל ומשקה, אלא מתכנסים בו המוני העם לשמיעת דברי כיבושין ולבכייה.

• אֲהָהּ, אוי לו לַיּוֹם שבו יגיע הארבה, כִּי נראה ש קָרוֹב יוֹם ה', היום שבו ה' ידון ויעניש בארבה, או: מתוך הפורענות הקרובה אנו דואגים ליום הדין הגדול שיגיע בקץ הימים. וּבו הכול יושמד כְְְשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא. כמו שוד שנשלח מאלוקים.

• הֲלוֹא נֶגֶד עֵינֵינוּ ה אֹכֶל נִכְְְרָת, ואפילו מִבֵּית אֱלֹהֵינוּ שבתו שִׂמְְְחָה וָגִיל.

• עָבְְשׁוּ, התעפשו, נרקבו אפילו פְְרֻדוֹת, גרגרים הטמונים תַּחַת מֶגְְְרְְפֹתֵיהֶם, רגבי האדמה. נָשַׁמּוּ, הפכו שממה, התרוקנו אֹצָרוֹת, מחסנים, נֶהֶרְְְסוּ מַמְְּגֻרוֹת, שנועדו לאחסון יבול הארץ כִּי הֹבִישׁ דָּגָן.

• מַה, מאוד נֶּאֶנְְְחָה בְְהֵמָה, נָבֹכוּ, תעו עֶדְְְרֵי בָקָר, כִּי אֵין מִרְְְעֶה לָהֶם. גַּם־עֶדְְְרֵי הַצֹּאן, שהן קלות תנועה יותר מן הבקר נֶאְְְשָׁמוּ, יינזקו. הארבה יחסל גם את מרעה הצאן והבקר.

• אֵלֶיךָ, ה', אֶקְְְרָא, כִּי אין זו מכה המשפיעה במקום מוגבל, אלא אֵשׁ אָכְְלָה נְְאוֹת מִדְְְבָּר, וְְלֶהָבָה לִהֲטָה כָָּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה. תיאבונו הרב של הארבה והתפשטותו העצומה מדומה לאש שאין לה מעצור.

• גַּם־בַּהֲמוֹת שָׂדֶה תַּעֲרוֹג, תגעה אֵלֶיךָ, כִּי יָבְְשׁוּ אֲפִיקֵי מָיִם, מסתבר שבאותה עת פקדה את הארץ גם בצורת. וְְאֵשׁ אָכְְלָה את נְְאוֹת הַמִּדְְְבָּר.