יואל-פרק-2

ביאורים

• תִּקְְְעוּ שׁוֹפָר בְְּצִיּוֹן, וְְהָרִיעוּ בְְּהַר קָָדְְְשִׁי. השמיעו קול תרועה ואזהרה. יִרְְְגְְּזוּ, יחרדו כֹּל יֹשְְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי־בָא יוֹם־ה', כִּי קָרוֹב. היום שבו יכה ה' את הארץ בארבה.

• יוֹם חֹשֶׁךְְְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל, הארבה בהמוניו מקיף את המרחב כְְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל־הֶהָרִים. עַם רַב וְְעָצוּם הוא הארבה, כָּמֹהוּ, בהיקף כזה לֹא נִהְְְיָה מִן־הָעוֹלָם, מעולם, וְְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף, יופיע שוב עַד־שְְׁנֵי, שנות דּוֹר וָדוֹר.

• לְְפָנָיו אָכְְלָה אֵשׁ, וְְאַחֲרָיו תְְּלַהֵט לֶהָבָה. הוא יְכלה הכול, כאילו הנחיל מלווה לפניו ואחריו בשלהבת אש. כְְּגַן־עֵדֶן הייתה הָאָרֶץ לְְפָנָיו, לפני הופעתו, וְְאַחֲרָיו היא תיוותר מִדְְְבַּר שְְׁמָמָה, וְְגַם־פְְּלֵיטָה לֹא־הָיְְתָה לּוֹ, דבר לא ישרוד ממנו.

• כְְּמַרְְְאֵה סוּסִים מַרְְְאֵהוּ. צורת הראש והגב של הארבה דומה לצורת הראש והגב של הסוסים. וּכְְְריצתם השועטת של פָרָשִׁים, סוסים כֵּן, כך גם הם יְְרוּצוּן ואף יתקדמו במבנה דומה.

• כְְּקוֹל מַרְְְכָּבוֹת, עַל־רָאשֵׁי הֶהָרִים יְְרַקֵּדוּן, ינתרו. הרחש של מיליוני פרטים יחד מגיע למרחוק, והוא נשמע כְְּקוֹל הפצפוץ והפיצוח הנשמע בעת ש לַהַב, להבת אֵשׁ אֹכְְלָה, שורפת קָשׁ, כְְּעַם עָצוּם עֱרוּךְְְ מִלְְְחָמָה, מוכן לקרב.

• מִפָּנָיו יָחִילוּ, יפחדו עַמִּים, כָָּל־פָּנִים קִבְְּצוּ פָארוּר, התאספו לקדרה, התכווצו ואיבדו את חיוניותם, או: קדרו והשחירו כשולי הקדרה מרוב פחד.

• כְְּגִבּוֹרִים יְְרֻצוּן, כְְּאַנְְְשֵׁי מִלְְְחָמָה יַעֲלוּ חוֹמָה. בגלל ציפורניו הקשות הארבה יכול לטפס על חומות. וְְאִישׁ בִּדְְְרָכָיו יֵלֵכוּן, וְְלֹא יְְעַבְְּטוּן, יעקמו את אֹרְְחוֹתָם, דרכיהם. כל אחד מהם הולך בנתיבו, ועל כן הם מתפרשים על הארץ כמחנה גדול המכסה הכול.

• וְְאִישׁ את אָחִיו לֹא יִדְְְחָקוּן, גֶּבֶר, כל אחד בִּמְְְסִלָּתוֹ, במסלולו יֵלֵכוּן. שאינם נראים כיצורים חסרי בינה. התקדמותם העקבית – המוכפלת במיליונים, שכולם הולכים ואוכלים, הולכים ומחסלים – בהחלט מרשימה. וּבְְְעַד הַשֶּׁלַח, כלי נשק, חרב יִפֹּלוּ, ישכנו. הנשק אינו מרתיע אותם. הם חונים גם עליו, ו לֹא יִבְְְצָעוּ, ייפצעו. עד היום לא נמצאה הגנה אמתית בפני התקפת ארבה כבדה, ובוודאי שבאותם זמנים לא היה מה שיבלום את פגיעתה הרעה.

• בָּעִיר יָשֹׁקּוּ, יישמע שם משק כנפיהם, בַּחוֹמָה יְְרֻצוּן, על החומה יטפסו, בַּבָּתִּים יַעֲלוּ וייכנסו, בְְּעַד הַחַלּוֹנִים, דרך החלונות הם יָבֹאוּ כַּגַּנָּב, וגם שם יאכלו ככל יכולתם.

• לְְפָנָיו רָגְְזָה אֶרֶץ, רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם. כאשר מיליוני חרקים עפים צמודים זה לזה, שֶׁמֶשׁ וְְיָרֵחַ קָדָרוּ, חשכו, וְְכוֹכָבִים אָסְְפוּ, יסירו, או: יכַנסו לתוכם את נָָגְְְהָם, אורם. מחנה הארבה מגיע כמו ענן שחור כבד, שבא מרחוק ומאפיל על אור היום.

• וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְְְנֵי חֵילוֹ, צבאו. הארבה הוא מעין צבא לא אנושי שישלח אלוקים, כִּי רַב מְְאֹד מַחֲנֵהוּ, כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְְבָרוֹ. כִּי־גָדוֹל יוֹם־ה', היום שבו יביא אלוקים על ראשכם את הארבה, וְְנוֹרָא מְְאֹד, וּמִי יְְכִילֶנּוּ?! מי יוכל לסבלו?! אפשרות אחרת: מכה זו היא מעין הקדמה ליום הדין באחרית הימים. מתוך העמידה נוכח פשיטת הארבה הזאת תוכלו לעמוד על האימה הצפויה ביום ה' שבעתיד הרחוק.

• וְְגַם־עַתָּה, נְְאֻם־ה', למרות שהפורענות הגיעה, וסופה אינו נראה לעין , שֻׁבוּ עָדַי, אלי בְְּכָָל־לְְבַבְְְכֶם וּבְְְצוֹם וּבִבְְְכִי וּבְְְמִסְְְפֵּד. בכו והתחננו אלי.

• וְְקִרְְְעוּ לְְבַבְְְכֶם וְְאַל תקרעו את בִּגְְְדֵיכֶם כנהוג בעת אבל. מי שיעמדו מול הארץ שהארבה ישחית וינשל ממנה כל מקור מחיה, בוודאי יתאבלו, אך הנביא דוחק בהם שיקרעו את לבם בתשובה ולא את בגדיהם כגינון חיצוני. וְְשׁוּבוּ אֶל־ה' אֱלֹהֵיכֶם, כִּי־חַנּוּן וְְרַחוּם הוּא, אֶרֶךְְְ אַפַּיִם וְְרַב־חֶסֶד וְְנִחָם, מתחרט כביכול עַל־הָרָעָה.

• מִי יוֹדֵעַ אולי אחרי התשובה שלכם הוא יָשׁוּב וְְנִחָם על הגזרה, וְְהִשְְְׁאִיר אַחֲרָיו – אחרי הארבה בְְּרָכָה שממנה אפשר יהיה להביא מִנְְְחָה וָנֶסֶךְְְ לַה' אֱלֹהֵיכֶם. אז תוכלו לכל הפחות להקריב קרבן תודה לה'.

• תִּקְְְעוּ שׁוֹפָר בְְּצִיּוֹן, קַדְְּשׁוּ, הקדישו את היום ל צוֹם, קִרְְְאוּ עֲצָרָה, הכריזו על אספה.

• אִסְְְפוּ־עָם, קַדְְּשׁוּ קָהָל, קִבְְְצוּ זְְקֵנִים, אִסְְְפוּ עוֹלָלִים, פעוטות וְְיוֹנְְקֵי שָׁדָיִם. עִרכו אספה גדולה שאליה יבואו כולם. יֵצֵא אפילו חָתָן מֵחֶדְְְרוֹ וְְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. כולם ישתתפו בצער הציבור.

• בֵּין הָאוּלָם וְְלַמִּזְְְבֵּחַ יִבְְְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְְשָׁרְְתֵי ה', וְְיֹאמְְרוּ: חוּסָה, רחם, ה', עַל־עַמֶּךָ, וְְאַל־תִּתֵּן נַחֲלָתְְךָ לְְחֶרְְְפָּה לִמְְְשָָׁל־בָּם גּוֹיִם. כיוון שהמדינה מתרוקנת לגמרי ממלאי המזון שלה, מתעורר החשש שהיא נעשית חשופה לשליטתם של עמים זרים. גם אם נותר במחסנים סגורים היטב משהו שלא אכל אותו הארבה, אין בו די כדי לספק את צרכיה של המדינה. אחרי שתעבור המכה, לא תהיה אפשרות לעם המוחלש להתגונן מפני עמים שיתנכלו לו. לָמָּה יֹאמְְרוּ בָעַמִּים: אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם?

• וַיְְְקַנֵּא ה' לְְאַרְְְצוֹ לאחר הנפילה הזו, וַיַּחְְְמֹל עַל־עַמּוֹ.

• וַיַּעַן ה' וַיֹּאמֶר לְְעַמּוֹ: הִנְְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם שוב אֶת־הַדָּגָן וְְהַתִּירוֹשׁ וְְהַיִּצְְְהָר וּשְְְׂבַעְְְתֶּם אֹתוֹ, ממנו, ולאחר שנאלצתם לבקש נדבות מעמי האזור בגלל מצוקת הרעב, אני מבטיח: וְְלֹא־אֶתֵּן אֶתְְְכֶם עוֹד חֶרְְְפָּה בַּגּוֹיִם.

• וְְאֶת הארבה הַצְְּפוֹנִי אַרְְְחִיק מֵעֲלֵיכֶם. הארבה מגיע לארץ בדרך כלל מן המזרח או מן הדרום. אזורי הגידול שלו הם באפריקה, ומשם הוא פושט, אבל ייתכן שבאופן יוצא מן הכלל הוא הגיע מן הצפון בנתיב לא רגיל. וְְהִדַּחְְְתִּיו, ארחיק אותו מכם אֶל־אֶרֶץ צִיָּה וּשְְְׁמָמָה, אטה אֶת־פָּנָיו אֶל־הַיָּם הַקַּדְְְמֹנִי, ים המלח שבמזרח, וְְסֹפוֹ אֶל־הַיָּם הָאַחֲרוֹן, הים התיכון שבמערב. מכיוון שהארבה אינו מעופף תמיד מכוח עצמו, עשויה לבוא רוח שתסחף אותו לכיוון דרום ים המלח, שהרי שם אין מקום יישוב אלא ערבה צחיחה. כתוצאה מכך, הארבה יתחיל למות, וְְעָלָה בָָאְְְשׁוֹ, וְְתַעַל צַחֲנָתוֹ, שהרי מיליוני חרקים מתים יפיצו סירחון עצום שיתפשט למרחוק. כִּי הִגְְְדִּיל לַעֲשׂוֹת רעה בארץ.

• אַל־תִּירְְאִי, אֲדָמָה, גִּילִי וּשְְְׂמָחִי, כִּי־הִגְְְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת טוב, כנגד הרעה שגרם הארבה.

• אַל־תִּירְְאוּ, בַּהֲמוֹת שָׂדַי, בהמות השדה, מהיעדר מזון בעקבות פשיטת הארבה, כִּי דָשְְׁאוּ, יתכסו דשא נְְאוֹת מִדְְְבָּר, כִּי־עֵץ נָשָׂא פִרְְְיוֹ, תְְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְְנוּ חֵילָם, כוחם.

• וּבְְְנֵי צִיּוֹן, גִּילוּ וְְשִׂמְְְחוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם, כִּי־נָתַן לָכֶם אֶת־הַמּוֹרֶה, היורה לִצְְְדָקָה מתנת חינם, חסד. וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְְְקוֹשׁ בּחודש ה רִאשׁוֹן. נראה שהשנה שבה יכה הארבה את הארץ, תהיה גם שנת בצורת. התקפת הארבה תהרוס לחלוטין את מעט היבול שייוותר, אבל בבוא האביב יחול שינוי פתאומי. גשמים מרובים יֵרדו בחודש ניסן, ויספיקו להצמחתו של יבול חדש.

• וּמָלְְאוּ הַגֳֳּרָנוֹת בָּר, תבואה, וְְהֵשִׁיקוּ, יוצפו הַיְְְקָבִים תִּירוֹשׁ וְְיִצְְְהָר.

• וְְשִׁלַּמְְְתִּי לָכֶם אֶת, אפצה אתכם על הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְְְבֶּה, הַיֶּלֶק וְְהֶחָסִיל וְְהַגָּזָם, מיני הארבה או שלביו השונים שהיו חֵילִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שִׁלַּחְְְתִּי בָּכֶם.

• וַאֲכַלְְְתֶּם אָכוֹל וְְשָׂבוֹעַ, וְְהִלַּלְְְתֶּם אֶת־שֵׁם ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר־עָשָׂה עִמָּכֶם לְְהַפְְְלִיא, וְְלֹא־יֵבֹשׁוּ עַמִּי עוד לְְעוֹלָם. אחרי המכה תבוא תחילתה של גאולה, שתהיה גדולה יותר מכל מה שהיה לפניה.

• וִידַעְְְתֶּם כִּי בְְקֶרֶב יִשְְְׂרָאֵל אָנִי, וַאֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְְאֵין עוֹד, וְְלֹא־יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְְעוֹלָם.