יונה-פרק-3

ספר

ביאורים

  • וַיְְְהִי דְְבַר־ה' אֶל־יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר:

  • קוּם לֵךְְְ אֶל־נִינְְְוֵה הָעִיר הַגְְּדוֹלָה, וּקְְְרָא אֵלֶיהָ אֶת־הַקְְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ. ה' שב וקורא לו למלא את אותה שליחות.

  • וַיָּקָָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְְְ אֶל־נִינְְְוֵה כִּדְְְבַר ה'. יונה הושלך מן האנייה במקום כלשהו בים התיכון. כל חוף שהוא היה עשוי להימצא בו לאחר שנפלט ליבשה, היה מרוחק מאוד מנינוה. בדרך הטבע מסעו היה אמור להימשך כמה חודשים. וְְנִינְְְוֵה הָיְְְתָה עִיר־גְְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְְְ שְְׁלֹשֶׁת יָמִים. כיוון שלא הייתה אז בנייה לגובה, השתרעה העיר לרוחב. היקף חומותיה הגיע ל – 12 קמ, ושטחה – ל – 7.5 קמר.

  • וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְְְ יוֹם אֶחָד, וַיִּקְְְרָא את נבואתו וַיֹּאמַר: עוֹד אַרְְְבָּעִים יוֹם וְְנִינְְְוֵה נֶהְְְפָּכֶת. הגזרה על העיר אינה מנומקת. אפשר להניח שיונה הכריז שנינוה מלאה חטא ופשע, ושאם הנהגותיה לא ישתנו, יהיה גורלה כגורלה של סדום.

  • וַיַּאֲמִינוּ אַנְְְשֵׁי נִינְְְוֵה בֵּאלֹהִים ובנבואה שהשמיע יונה בשמו. וַיִּקְְְרְְאוּ־צוֹם, יום של אספת העם, וַיִּלְְְבְְּשׁוּ שַׂקִּים, אריג גס שנעשה משיער עִזים וכיוצא בזה המבטא אבלות וכניעה, מִגְְּדוֹלָם וְְעַד־קְְטַנָּם. זו הייתה תגובתם הספונטנית של אנשי העיר. הם ניסו לעשות ככל יכולתם לשוב לה'. יונה הסתובב בחוצות העיר, והשמועה הגיעה גם אל המלך –

  • וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל־מֶלֶךְְְ נִינְְְוֵה, וַיָּקָָם מִכִּסְְְאוֹ, וַיַּעֲבֵר את אַדַּרְְְתּוֹ, גלימת הפאר שלו מֵעָלָיו, וַיְְְכַס, הוא התכסה שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל־הָאֵפֶר. גם ז ה סימן אבל.

  • וַיַּזְְְעֵק את שריו ואנשיו וַיֹּאמֶר בְְּנִינְְְוֵה, נתן פקודות מִטַּעַם הַמֶּלֶךְְְ וּגְְְדֹלָיו, מועצת שריו. מכאן שהמשטר של נינוה לא היה מלוכני אבסולוטי. לֵאמֹר: הָאָדָם וְְהַבְְּהֵמָה, הַבָּקָר וְְהַצֹּאן אַל־יִטְְְעֲמוּ מְְאוּמָה, אַל־יִרְְְעוּ הבהמות בשדות , וּמַיִם אַל־יִשְְְׁתּוּ. כיוון שהעיר כולה עומדת להיהפך, ולא רק בני האדם ייפגעו, יש לגייס גם את בעלי החיים למען מניעתו של האסון,

  • וְְיִתְְְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְְהַבְְּהֵמָה. וְְיִקְְְרְְאוּ בני האדם אֶל־אֱלֹהִים בְְּחָזְְְקָה, בתחנונים מעומק לבם ומתוך התרגשות, וְְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְְְכּוֹ הָרָעָה, כל אחד יתקן את הפגמים בהתנהגותו, וּמִן־הֶחָמָס, ניצול כוחם של בעלי ההון כדי לכפות על האחרים לנהוג בדרך מסוימת, אֲשֶׁר בְְּכַפֵּיהֶם.

  • מִי־יוֹדֵעַ, אולי יָשׁוּב וְְנִחַם, יחזור בו הָאֱלֹהִים ממה שגזר עלינו, וְְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, מכעסו, וְְלֹא נֹאבֵד. המלך ציווה על תיקון גורף בעיר הכולל כל יצור חי הנמצא בה. בעקבות קריאתו של יונה, הזדעזעו אנשי העיר, וגם המלך וגדוליו הסכימו והכריזו על תהליך תשובה שיכלול את כל החיים בנינוה.

  • וַיַּרְְְא הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי־שָׁבוּ מִדַּרְְְכָּם הָרָעָה. לא נאמר כאן שאלוקים ראה את תעניתם, את גינוני האבל ואת מסע ההתעוררות שיצא מטעם המלך, אלא שראה את מעשיהם. כיוון שראה ששבו באמת ותיקנו את דרכם הרעה – וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת־לָהֶם, וְְלֹא עָשָׂה. שכן הוא לא רצה בפורענותם אלא בתשובתם. ותיקון מעשיהם השפיע על ביטול רוע הגזרה שלו.

פסוקים

  1. ויהי דבר־יהוה אל־יונה שנית לאמר
  2. קום לך אל־נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את־הקריאה אשר אנכי דבר אליך
  3. ויקם יונה וילך אל־נינוה כדבר יהוה ונינוה היתה עיר־גדולה לאלהים מהלך שלשת ימים
  4. ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת
  5. ויאמינו אנשי נינוה באלהים ויקראו־צום וילבשו שקים מגדולם ועד־קטנם
  6. ויגע הדבר אל־מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על־האפר
  7. ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל־יטעמו מאומה אל־ירעו ומים אל־ישתו
  8. ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל־אלהים בחזקה וישבו איש מדרכו הרעה ומן־החמס אשר בכפיהם
  9. מי־יודע ישוב ונחם האלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד
  10. וירא האלהים את־מעשיהם כי־שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על־הרעה אשר־דבר לעשות־להם ולא עשה

פסוקים מנוקד

  1. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֶל־יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר׃
  2. קוּם לֵךְ אֶל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וִּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת־הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ׃
  3. וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל־נִינְוֶה כִּדְבַר יְהוָה וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר־גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים׃
  4. וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת׃
  5. וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ־צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד־קְטַנָּם׃
  6. וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל־מֶלֶך נִינְוֵה וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל־הָאֵפֶר׃
  7. וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל־יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל־יִרְעוּ וּמַיִם אַל־יִשְׁתּוּ׃
  8. וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל־אֱלֹהִים בְּחָזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן־הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם׃
  9. מִי־יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד׃
  10. וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֵׂיהֶם כִּי־שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת־לָהֶם וְלֹא עָשָׂה׃

מקומות

  • נינוה

    עיר הבירה האחרונה של מלכי אשור.
    מזוהה כיום עם קויונג'יק, על הגדה המזרחית של החידקל, ממול לעיר מוסול של ימינו.