יונה-פרק-4

ספר

ביאורים

  • וַיֵּרַע אֶל־יוֹנָה רָעָה גְְדוֹלָה על כך שנבואת הפורענות שניבא לא התממשה, וַיִּחַר לוֹ, הוא כעס מאוד.

  • וַיִּתְְְפַּלֵּל אֶל־ה' וַיֹּאמַר: אָנָּה, אנא, ה', הֲלוֹא־זֶה דְְבָרִי עַד־הֱיוֹתִי, עוד כשהייתי עַל־אַדְְְמָתִי, בארצי. עַל־כֵּן קִדַּמְְְתִּי לִבְְְרֹחַ, ברחתי מלכתחילה תַּרְְְשִׁישָׁה, כִּי יָדַעְְְתִּי כִּי אַתָּה אֵל־חַנּוּן וְְרַחוּם, אֶרֶךְְְ אַפַּיִם וְְרַב־חֶסֶד וְְנִחָם, מתחרט עַל־הָרָעָה.

  • וְְעַתָּה, ה', קַח־נָא אֶת־נַפְְְשִׁי מִמֶּנִּי, כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי, אם אחרי שהזהרתי שהעיר תיהפך, לא קורה דבר, ואני נחשב שקרן.

  • וַיֹּאמֶר ה': הַהֵיטֵב, מאוד חָרָה לָךְְְ?! אכן זה מרגיז אותך מאוד.

  • וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן־הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר, בצדה המזרחי של העיר נינוה , הממוקמת באזור שברוב ימות השנה חם בו למדי, וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה, וַיֵּשֶׁב תַּחְְְתֶּיהָ בַּצֵּל, עַד אֲשֶׁר יִרְְְאֶה מַה־יִּהְְְיֶה בָּעִיר. הוא ציפה לראות א ם העיר תיהרס בכל זאת.

  • וַיְְְמַן, זימן ה'־אֱלֹהִים קִיקָיוֹן, הצומח מהר למדי, וַיַּעַל מֵעַל לְְסוכתו הפשוטה של יוֹנָה, שלא סוככה עליו היטב, לִהְְְיוֹת צֵל עַל־רֹאשׁוֹ לְְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ. וַיִּשְְְׂמַח יוֹנָה עַל־הַקִּיקָיוֹן שִׂמְְְחָה גְְדוֹלָה.

  • וַיְְְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳֳרָת, וַתַּךְְְ, אכלה אֶת־הַקִּיקָיוֹן, וַיִּיבָשׁ. עליו נשרו והוא הפסיק לצמוח.

  • וַיְְְהִי כִּזְְְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְְְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים, מזרחית חֲרִישִׁית, קלילה, או חמה ועזה, וַתַּךְְְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל־רֹאשׁ יוֹנָה, וַיִּתְְְעַלָּף מן החום הפתאומי. וַיִּשְְְׁאַל אֶת־נַפְְְשׁוֹ לָמוּת בגלל סבלו. וַיֹּאמֶר: טוֹב מוֹתִי יותר מֵחַיָּי, שהם חיי סבל כאלה.

  • וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־יוֹנָה: הַהֵיטֵב חָרָה־לְְךָ עַל־הַקִּיקָיוֹן?! קודם הגיב ה' בשאלה דומה על כעסו של יונה ומשאלת המוות שלו, שהתעוררו כיוון שנבואתו לא התקיימה. עתה שואל ה' על משאלת המוות שהתעוררה אצל יונה על אבדן הקיקיון המצל. וַיֹּאמֶר יונה: הֵיטֵב חָרָה־לִי עַד־מָוֶת, שהקיקיון שזומן לי הולך ומתייבש.

  • וַיֹּאמֶר ה': אַתָּה חַסְְְתָּ עַל־הַקִּיקָיוֹן שצמח לבד אֲשֶׁר לֹא־עָמַלְְְתָּ בּוֹ, וְְלֹא גִדַּלְְְתּוֹ, שֶׁבִּן־לַיְְְלָה הָיָה, הופיע, וּבִן־לַיְְְלָה אָבָד, נעלם – ובעצם לא אירע שום שינוי משמעותי בעולם –

  • וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל־נִינְְְוֵה הָעִיר הַגְְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ־בָּהּ הַרְְְבֵּה, יותר מִשְְְׁתֵּים־עֶשְְְׂרֵה רִבּוֹ, ריבוא אָדָם – 120,000 איש, אֲשֶׁר לֹא־יָדַע בֵּין־יְְמִינוֹ לִשְְְׂמֹאלוֹ, ילדים חפים או אנשים פשוטים שאינם יודעים כל רע, וּבְְְהֵמָה רַבָּה, שאף היא אינה אשמה בדבר, ואתה רוצה שכל אלה יישמדו רק בגלל שמך הטוב?! ה' טוען בפני יונה שחסרונו של הקיקיון, שאין לו כל אחריות כלפיו וכל מעורבות בקיומו, חורה לו, ולעומת זאת רגשותיו אטומים לחייהם של רבבות בני אדם רק בשל שיקוליו השוליים.

פסוקים

  1. וירע אל־יונה רעה גדולה ויחר לו
  2. ויתפלל אל־יהוה ויאמר אנה יהוה הלוא־זה דברי עד־היותי על־אדמתי על־כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל־חנון ורחום ארך אפים ורב־חסד ונחם על־הרעה
  3. ועתה יהוה קח־נא את־נפשי ממני כי טוב מותי מחיי
  4. ויאמר יהוה ההיטב חרה לך
  5. ויצא יונה מן־העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סכה וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה־יהיה בעיר
  6. וימן יהוה־אלהים קיקיון ויעל מעל ליונה להיות צל על־ראשו להציל לו מרעתו וישמח יונה על־הקיקיון שמחה גדולה
  7. וימן האלהים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את־הקיקיון וייבש
  8. ויהי כזרח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית ותך השמש על־ראש יונה ויתעלף וישאל את־נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי
  9. ויאמר אלהים אל־יונה ההיטב חרה־לך על־הקיקיון ויאמר היטב חרה־לי עד־מות
  10. ויאמר יהוה אתה חסת על־הקיקיון אשר לא־עמלת בו ולא גדלתו שבן־לילה היה ובן־לילה אבד
  11. ואני לא אחוס על־נינוה העיר הגדולה אשר יש־בה הרבה משתים־עשרה רבו אדם אשר לא־ידע בין־ימינו לשמאלו ובהמה רבה

פסוקים מנוקד

  1. וַיֵּרַע אֶל־יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ׃
  2. וַיִּתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה וַיֹּאמַר אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא־זֶה דְבָרִי עַד־הֱיוֹתִי עַל־אַדְמָתִי עַל־כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל־חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וְנִחָם עַל־הָרָעָה׃
  3. וְעַתָּה יְהוָה קַח־נָא אֶת־נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי׃
  4. וַיֹּאמֶר יְהוָה הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ׃
  5. וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן־הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה־יִּהְיֶה בָּעִיר׃
  6. וַיְמַן יְהוָה־אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל־רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל־הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה׃
  7. וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת־הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ׃
  8. וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל־רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת־נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי׃
  9. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה־לְךָ עַל־הַקִּיקָיוֹן וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה־לִי עַד־מָוֶת׃
  10. וַיֹּאמֶר יְהוָה אַתָּה חַסְתָּ עַל־הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא־עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן־לַיְלָה הָיָה וּבִן־לַיְלָה אָבָד׃
  11. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ־בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא־יָדַע בֵּין־יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה׃

מקומות

  • נינוה

    עיר הבירה האחרונה של מלכי אשור.
    מזוהה כיום עם קויונג'יק, על הגדה המזרחית של החידקל, ממול לעיר מוסול של ימינו.

  • תרשיש