יהושע-פרק-2

ביאורים

  • וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים, מקום הנמצא בסמיכות לירדן, שבו העם שהה, שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ, בחשאי לֵאמֹר: לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ, ובמיוחד אֶת יְרִיחוֹ. בכך רמז להם שיעד הכיבוש הראשון עם הכניסה לארץ יהיה יריחו. ישנם כמה מקומות באזור יריחו, המכונים 'מעברות הירדן', שבהם אפשר לחצות את הירדן. בקרבת המעברות הללו אין ערים בצורות. בין הערים הסמוכות לירדן הייתה יריחו חריגה בביצוריה החזקים. וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב, וַיִּשְׁכְּבוּ, התאכסנו שָׁמָּה.

  • וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר, לרגל אֶת הָאָרֶץ. הם בלטו בזרותם גם אם ניסו להתאים את בגדיהם למקובל במקום, שכן נראה שיריחו לא הייתה עיר גדולה. זהותם התגלתה מהר, ואף ידעו לאן הם הלכו.

  • וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמֹר: הוֹצִיאִי אלינו את הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ, אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ, כִּי לַחְפֹּר, לרגל אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ. האשה יכלה להכניס לביתה את שליחי המלך ולהסגיר את המרגלים, אך היא בחרה באפשרות ההפוכה.

  • וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ, החביאה כל אחד מהם במקום אחר, על מנת שמחפשיהם לא יגלו אותם בנקל. וַתֹּאמֶר לשליחי המלך : כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים שאתם מחפשים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה. אינני אמורה לדעת את זהותם של הבאים אל הבית.

  • וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר, לקראת סגירת שערי העיר בַּחשֶׁךְ, שאינו זמן כניסה ויציאה, וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ. לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים. רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם. היא הטעתה את שליחי המלך, ופיתתה אותם לצאת במהירות לחפשם בחוץ.

  • וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה. הגג השטוח ברבות מארצות המזרח שימש בחלק מעונות השנה לשינה ולצרכים שונים. התרחשות זו אירעה בתחילת האביב. וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ, גבעולי הפשתן לאחר קצירתו. הָעֲרֻכוֹת, המסודרות לָהּ עַל הַגָּג לייבוש.

  • וְהָאֲנָשִׁים המחפשים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן עַל, עד הַמַּעְבְּרוֹת, מעברי הירדן, כמתבקש, שכן הניחו שפניהם מועדות למחנה ישראל, ולשם כך עליהם לעבור במקומות שבהם אפשר לעבור את הנהר הגואה בעונה זו. שני המרגלים הלכו מן הסתם ברגל, ואילו הרודפים היו מן הסתם רכובים על סוסים, ולכן קיוו להשיגם. וְאת הַשַּׁעַר של העיר סָגָרוּ אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר, לאחר ש יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם, כדי שהשער לא ישמש דרך מילוט מן העיר, אם המרגלים נותרו בה בכל זאת.

  • וְהֵמָּה – המרגלים טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן לישון, וְהִיא – רחב עָלְתָה עֲלֵיהֶם, אליהם עַל הַגָּג כדי לשוחח אִתם.

  • וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים, שכעת נודעו לה זהותם ותכלית בואם : יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ, וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ, נמסו כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. המורל הלאומי כאן ירוד מאוד.

  • כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ, יִיבש ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. קריעת ים סוף, שאירעה לפני כארבעים שנה, הייתה מאורע כה דרמטי ששמעו התפשט מים סוף עד יריחו. ואת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם, השמדתם אוֹתָם. אף על פי שיושבי הארץ טרם נפגשו עם בני ישראל, די היה בשמועות על נס קריעת ים סוף ועל הניצחונות הקרובים יותר – בזמן ובמקום – של ישראל על שני מלכים גדולים מעברו השני של הירדן, להטיל עליהם אימה. שמועות אלה יצרו רושם שישראל הוא עם עצום ביותר. נוסף על כך, יכלו יושבי הארץ לראות בעיניהם מרחוק את גודלו של צבא בני ישראל.

  • וַנִּשְׁמַעוַיִּמַּס לְבָבֵנוּ מרוב פחד, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ להתאזר בעוז מִפְּנֵיכֶם. האומץ והגבורה שלנו התפוגגו כליל, ואני בטוחה שכך קרה כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הוּא אֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת.כאן התממשה תכלית שליחותם של המרגלים: רחב תיארה באוזניהם את הלכי הרוח של בני המדינה – את בהלתם ואימתם מן התבוסה שנכונה להם מצבא ישראל. רחב ידעה שכשהעיר תיכבש תישקף סכנה לחיי כל תושביה. על כן ביקשה תמורה למה שעשתה למען הצלתם:

  • וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה', כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶדוַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד, וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת, סימן יציב שתקיימו אותו.

  • וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. ייתכן שכאשה זונה לא היו לה בעל ובנים, אך בעיר חיו הוריה, אחיה ואחיותיה, שאותם ביקשה להציל. וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת.

  • וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים המרגלים : נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת, אנו נישא באחריות לחייו של כל מי שהזכרת, אִם את ומשפחתך לֹא תַגִּידוּ אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה. וְהָיָה בְּתֵת, כשייתן ה' לָנוּ אֶת הָאָרֶץוְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת, וצדק. נדאג לשלומך, כמו שאת עשית לנו. רחב לא רצתה להשהות עוד את האנשים בביתה, כי חששה שאנשי המלך יחזרו לאחר שלא ימצאו את המרגלים בחוץ.

  • וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד, דרך הַחַלּוֹן, כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת.

  • וַתֹּאמֶר לָהֶם לפני שנפרדו ממנה : הָהָרָה לֵּכוּ, פֶּן יִפְגְּעוּ, יפגשו בָכֶם הָרֹדְפִים. אם תנסו ללכת לכיוון הירדן, רודפיכם – שאולי הם רבים – עלולים לתפוס אתכם. האזור חשוף, אינו מיוער בצפיפות, ואין בו מקומות מסתור רבים. על כן עלולים לראותכם בקלות. לכו אפוא בכיוון ההפוך – אל ההרים שממערב ליריחו, וְנַחְבֵּתֶם, התחבאו שָׁמָּה שְׁלשֶׁת יָמִים עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים, וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם, ותשובו למחנכם, שכן הרודפים יתייאשו מן החיפושים.

  • וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים: נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִדבר שְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ, האחריות לשבועה תוסר מעלינו, אם לא תמלאי אחר דברינו –

  • הִנֵּה כאשר אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ, אֶת תִּקְוַת, החבל השזור מ חוּט הַשָּׁנִי, האדום הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ, הורדת אותנו בוֹ. החוט הצבוע באדום עז שהופק מתולעת השני, יסמן בהבלטה את ביתך. וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֶת כָּל בֵּית אָבִיךְ, את משפחתך בלבד תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה. הם יקבלו חסות בזכותך.

  • וְהָיָה, כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָהדָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ, הוא עצמו אשם בהריגתו, וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם. אם תרצי לשמור על בני משפחתך מכל פגע, הקפידי שיישארו בתוך הבית, שכן רק הוא המקלט הבטוח. כל מי שיימצא מחוצה לו – יהיה חשוף לפגיעת המלחמה. וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִתדָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ לרעה. אנחנו נקבל על עצמנו את האחריות לשלומם של כל בני משפחתך שיישארו בביתך.

  • וְאִם תַּגִּידִי אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה – שביתך ייחשב למקלט, וְהָיִינוּ נְקִיִּם מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ.

  • וַתֹּאמֶר: כְּדִבְרֵיכֶםכֶּן הוּא. כך יהיה. אני מקבלת. וַתְּשַׁלְּחֵם, וַיֵּלֵכוּ לדרכם. וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן מיד. החוט הזה השתלשל מחלונה מאותו יום ואילך, משום שאיש לא ידע מתי יבוא צבא ישראל בשערי יריחו.

  • וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ הָהָרָה, לאזור ההררי שממערב לעיר, כמו שיעצה להם רחב. וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלשֶׁת יָמִים עַד שָׁבוּ הָרֹדְפִים. וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל הַדֶּרֶךְ מיריחו מזרחה לכיוון הירדן, הלוך ושוב, וְלֹא מָצָאוּ אותם.

  • וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, המרגלים, שלוחי יהושע וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר, וַיַּעַבְרוּ את הירדן וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם, ובכלל זה גם את ההבטחה שהבטיחו המחייבת אף אותו, שכן הם פעלו בשמו.

  • וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ: אפשר לראות בבירור כִּי נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ, וְגַם נָמֹגוּ כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ.

פסוקים

  1. וישלח יהושע־בן־נון מן־השטים שנים־אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את־הארץ ואת־יריחו וילכו ויבאו בית־אשה זונה ושמה רחב וישכבו־שמה
  2. ויאמר למלך יריחו לאמר הנה אנשים באו הנה הלילה מבני ישראל לחפר את־הארץ
  3. וישלח מלך יריחו אל־רחב לאמר הוציאי האנשים הבאים אליך אשר־באו לביתך כי לחפר את־כל־הארץ באו
  4. ותקח האשה את־שני האנשים ותצפנו ותאמר כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מאין המה
  5. ויהי השער לסגור בחשך והאנשים יצאו לא ידעתי אנה הלכו האנשים רדפו מהר אחריהם כי תשיגום
  6. והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ הערכות לה על־הגג
  7. והאנשים רדפו אחריהם דרך הירדן על המעברות והשער סגרו אחרי כאשר יצאו הרדפים אחריהם
  8. והמה טרם ישכבון והיא עלתה עליהם על־הגג
  9. ותאמר אל־האנשים ידעתי כי־נתן יהוה לכם את־הארץ וכי־נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל־ישבי הארץ מפניכם
  10. כי שמענו את אשר־הוביש יהוה את־מי ים־סוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן לסיחן ולעוג אשר החרמתם אותם
  11. ונשמע וימס לבבנו ולא־קמה עוד רוח באיש מפניכם כי יהוה אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל־הארץ מתחת
  12. ועתה השבעו־נא לי ביהוה כי־עשיתי עמכם חסד ועשיתם גם־אתם עם־בית אבי חסד ונתתם לי אות אמת
  13. והחיתם את־אבי ואת־אמי ואת־אחי ואת־אחותי [אחיותי] ואת כל־אשר להם והצלתם את־נפשתינו ממות
  14. ויאמרו לה האנשים נפשנו תחתיכם למות אם לא תגידו את־דברנו זה והיה בתת־יהוה לנו את־הארץ ועשינו עמך חסד ואמת
  15. ותורדם בחבל בעד החלון כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת
  16. ותאמר להם ההרה לכו פן־יפגעו בכם הרדפים ונחבתם שמה שלשת ימים עד שוב הרדפים ואחר תלכו לדרככם
  17. ויאמרו אליה האנשים נקים אנחנו משבעתך הזה אשר השבעתנו
  18. הנה אנחנו באים בארץ את־תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון אשר הורדתנו בו ואת־אביך ואת־אמך ואת־אחיך ואת כל־בית אביך תאספי אליך הביתה
  19. והיה כל אשר־יצא מדלתי ביתך החוצה דמו בראשו ואנחנו נקים וכל אשר יהיה אתך בבית דמו בראשנו אם־יד תהיה־בו
  20. ואם־תגידי את־דברנו זה והיינו נקים משבעתך אשר השבעתנו
  21. ותאמר כדבריכם כן־הוא ותשלחם וילכו ותקשר את־תקות השני בחלון
  22. וילכו ויבאו ההרה וישבו שם שלשת ימים עד־שבו הרדפים ויבקשו הרדפים בכל־הדרך ולא מצאו
  23. וישבו שני האנשים וירדו מההר ויעברו ויבאו אל־יהושע בן־נון ויספרו־לו את כל־המצאות אותם
  24. ויאמרו אל־יהושע כי־נתן יהוה בידנו את־כל־הארץ וגם־נמגו כל־ישבי הארץ מפנינו

פסוקים מנוקד

  1. וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ־בִּן־נוּן מִן־הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם־אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְאֶת־יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית־אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ־שָׁמָּה׃
  2. וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת־הָאָרֶץ׃
  3. וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל־רָחָב לֵאמֹר הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר־בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת־כָּל־הָאָרֶץ בָּאוּ׃
  4. וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת־שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה׃
  5. וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם׃
  6. וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל־הַגָּג׃
  7. וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן עַל הַמַּעְבְּרוֹת וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם׃
  8. וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל־הַגָּג׃
  9. וַתֹּאמֶר אֶל־הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי־נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת־הָאָרֶץ וְכִי־נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם׃
  10. כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר־הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת־מֵי יַם־סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם׃
  11. וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא־קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת׃
  12. וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ־נָא לִי בַּיהוָה כִּי־עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם־אַתֶּם עִם־בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת׃
  13. וְהַחֲיִתֶם אֶת־אָבִי וְאֶת־אִמִּי וְאֶת־אַחַי וְאֶת־אחותי [אַחְיוֹתַי] וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת־נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת׃
  14. וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת אִם לֹא תַגִּידוּ אֶת־דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיָה בְּתֵת־יְהוָה לָנוּ אֶת־הָאָרֶץ וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת׃
  15. וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת׃
  16. וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ פֶּן־יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם׃
  17. וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ׃
  18. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת־תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת־אָבִיךְ וְאֶת־אִמֵּךְ וְאֶת־אַחַיִךְ וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה׃
  19. וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר־יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם־יָד תִּהְיֶה־בּוֹ׃
  20. וְאִם־תַּגִּידִי אֶת־דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיִינוּ נְקִיִּם מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ׃
  21. וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן־הוּא וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ וַתִּקְשֹׁר אֶת־תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן׃
  22. וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ הָהָרָה וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד־שָׁבוּ הָרֹדְפִים וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל־הַדֶּרֶךְ וְלֹא מָצָאוּ׃
  23. וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וַיְסַפְּרוּ־לוֹ אֵת כָּל־הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם׃
  24. וַיֹּאמְרוּ אֶל־יְהוֹשֻׁעַ כִּי־נָתַן יְהוָה בְּיָדֵנוּ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ וְגַם־נָמֹגוּ כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ׃

מקומות

  • עֵבֶר הַיַּרְדֵּן

    עבר הירדן או עבר הירדן המזרחי הוא חלקה של ארץ ישראל הנמצא ממזרח לנהר הירדן. מאז הקמתה של ממלכת ירדן בשנת 1946, מרבית שטחו של עבר הירדן נמצא בשליטתה. יהושע בן נון הוביל את תשעת השבטים הנותרים וחצי שבט מנשה לחציית מעברות הירדן, אירוע הידוע בשם מעבר הירדן לתוך ארץ כנען.

  • ירדן

    נְהַר הַיָּרְדֵּן עובר בשבר הסורי אפריקני, לאורכה של ארץ ישראל מצפון לדרום וחוצה אותה לשני חלקים, עבר הירדן המזרחי והצד המערבי של הירדן. אורכו הכולל של הנהר ממקורותיו למרגלות החרמון ועד ים המלח 251 ק"מ. הירדן נזכר כמה פעמים כגבול המזרחי של ארץ כנען וכמפריד בין נחלתם ממזרח לירדן של שניים וחצי שבטי ישראל לבין נחלות שאר שבטי ישראל.[ בספר יהושע מסופר על מעבר הירדן וכניסת בני ישראל לארץ כנען דרך נהר הירדן.

  • אבל השטים

    עיר בערבות מואב.
    מזוהה כיום עם תל אל חמאם הסמוך לואדי הפורה אל כפרין (על-ידי נ' גליק).

  • ירחו

    יריחו היא עיר בנחלת שבט בנימין בעמק הירדן, מצפון לים המלח. יש המייחסים לה את הכינוי עיר התמרים (דברים ל"ד 3; שופטים ג' 13). ליד העיר מקורות מים רבים שהיפרו והירוו אותה.העיר הייתה מיושבת כבר בתקופות קדומות, מהאלף ה- 6 לפני הספירה. יריחו שוכנת ליד מעברות הירדן, ומשם עלתה הדרך הראשית לירושלים. דרך יריחו חדרו לראשונה בני ישראל לארץ כנען. כיבושה של העיר עשה רושם עמוק במסורת העם (יהושע ב', ו'), ותואר כמעשה נס. אין התאמה בין תיאור העיר המבוצרת בספר יהושע לבין החפירות הארכאולוגיות באתר המעידות שהעיר יריחו הקדומה חרבה מאות שנים לפני תקופת ההתנחלות וימי יהושע, ולכן נראה סיפור הנס כסיפור איטיולוגי המסביר את חורבותיה של עיר ענקית דרכה עברו בני ישראל.

  • נהר הירדן

    נהר הזורם בארץ ישראל מצפון לדרום, המחלק את הארץ בין ארץ ישראל המערבית לארץ ישראל המזרחית ונחשב כגבולה של הארץ (במדבר לד, יב). ראשיתו בחרמון ואחריתו בים המלח.
    העמק בו הוא זורם מכונה במקרא כיכר הירדן ובערבית 'הזור'
    חלקו הדרומי של עמק הירדן מכונה ערבות מואב וערבות יריחו.

  • ים סוף (3)

    אחת משלוש האפשרויות המרכזיות לזיהוי המקום שבו א-לוהים חצה את הים לשניים, הציל את בני ישראל והטביע את המצרים.

  • ים סוף (2)

    אחת משלוש האפשרויות המרכזיות לזיהוי המקום שבו א-לוהים חצה את הים לשניים, הציל את בני ישראל והטביע את המצרים.

  • ים סוף (1)

    מקום חצייתם של בני ישראל את ים סוף.
    מזוהה עם ימת ברדוויל, על פי הצעתם של ג'ריוס וב' מזר.