בראשית-פרק-20

ביאורים

• וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר שבנגב, וַיָּגָר בִּגְרָר, אחת מערי פלשתים .

• וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל, על, שָׂרָה אִשְׁתּוֹ: אֲחֹתִי הִיא. אמנם עתה הוא הגיע למקום קטן יותר ממצרים, ובכל זאת שב ונקט אותם אמצעי זהירות שנקט שם. וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה. ייתכן שעשה זאת מתוך שיקולים אישיים או מתוך שיקולים פוליטיים וכלכליים.

• וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ, תמות בגללה, וְהִיא בְּעֻלַת בָּעַל, שכן היא נשואה.

• וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ, אף קודם לכן לא היו ביניהם בינתיים יחסים. וַיֹּאמַר בחלום או בהקיץ : אֲדֹנָי! הֲגוֹי, מנהיג העם, המלך גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג? האם אתה הורג אדם שהוא מלך וגם צדיק?! אבימלך התחנן על נפשו: מדוע עלי למות, הרי לא עשיתי רעה?!

• הֲלֹא הוּא, אברהם אָמַר לִי: אֲחֹתִי הִיא, וְהִיא גַם הִיא, שרה, אָמְרָה דיברה באופן שממנו משתמע : אָחִי הוּא. בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת.

• וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם: גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי. אכן יכולת לקחת את האשה , אך גם אני מנעתי אותך מלחטוא לי. עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ, מעבר ללקיחתה לא אפשרתי לך לגעת בה.

• וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ, כִּי נָבִיא הוּא, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה. כנראה העובדה שאברהם נביא אינה הנימוק לדרישה להשיב אליו את אשתו. מסתבר יותר שכיוון שהוא נביא ואדם קדוש, בכוחו להתפלל בעדך, כדי שתחיה. עליך להשיב לו את אשתו, ולא זו בלבד, אף בקש ממנו שיתפלל עליך. וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב — דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת, אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ.

• וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר, וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו, וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם. וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד מחמת הגזרה על מות המלך.

• וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר לוֹ: מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ, וּמֶה חָטָאתִי לָךְ, כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה?! מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי. אברהם לא ענה על טענתו זו של אבימלך, שכן אברהם לא היה אשם. הוא רק העלים חלק מן הפרטים, ואילו אבימלך הוא שלקח את האשה שלא מתוך הסכם ברור עם אברהם.

• — וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם: מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה?

• וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: כִּי אָמַרְתִּי, רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה — אינני מכיר את המקום. אך אני מתרשם שאין כאן יראת אלוקים, ובמקום כזה איש לא ייתן את הדעת לנורמות מוסריות של עריות ורצח. אילו אמרתי ששרה היא אשתי — וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי, היו הורגים אותי בגללה.

• וְגַם לא אמרתי דבר שקר גמור — אָמְנָה, אמנם, אכן אֲחֹתִי בַת אָבִי הִיא. מוצאה של שרה אינו ברור מהכתובים. לפי דרשת חזל, ששרה היתה בתו של הרן, אברהם יכול היה להציגה כאחותו, כלומר מצאצאי אביו, תרח, כשם שאמר ללוט: אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. אַךְ לֹא בַת אִמִּי, כנראה גם בזמנים ההם אסור היה לבוא על בת אם, וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה.

• וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי, כאשר ה' טלטל אותי ממקומי והביאני לחיי נדודים, וָאֹמַר לָהּ, לאשתי : זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי: אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה — אִמְרִי לִי, עלי : אָחִי הוּא.

• וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם, כמתנה, וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ.

• וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ: הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ — בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב. אינני נוטר לך טינה, ואני מסכים שתתיישב פה כרצונך.

• וּלְשָׂרָה אָמַר: כיוון שיצאת מבית בעלך לביתו של גבר אחר, הדבר עלול להיראות שערורייתי. על כן הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ אברהם. הצאן, הבקר, העבדים והשפחות, השווים כסף רב. הִנֵּה הוּא, הכסף הזה, לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם, הוא יכסה את העיניים המביטות בך בביקורת ובבוז, לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ, של כל מי שיבוא לדון עמך, וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת, ויהיה בכך כדי להוכיח את צדקתך. הפיצויים הללו יעידו כי נהגת כהוגן, ולא תצטרכי להתבייש.

• וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים, כמו שאמר ה' לאבימלך, וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו, ושפחותיו, וַיֵּלֵדוּ.

• כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ, עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם. בתקופה שבה נלקחה שרה לא נולד כל ילד בבית אבימלך, לא מנשיו ולא משִּׁפחותיו. אבימלך חשש שהקושי אף יחמיר. המחלה שפקדה את ביתו של אבימלך לא החריפה, ולא זו בלבד, בעקבות תפילתו של אברהם היא נרפאה כליל.