יהושע-פרק-8

ביאורים

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, תישבר, תפחד. הפעם קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה, כל הצבא, וְקוּם עֲלֵה אל הָעָי. שלא כמו בהתקפה הקודמת על העי, הפעם אתה תצא עם הלוחמים ובראשם, כראוי למנהיגם של ישראל. רְאֵה, נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ.

• וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִּירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ. עליכם להרוס את העיר עד היסוד, אבל רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם. אתם רשאים לנהוג בעיר כדרך העולם ולקחת לעצמכם את השלל. ראשית כול, שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ במקום נסתר מעיני אנשי העיר.

• וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה לַעֲלוֹת אל הָעָי. וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל למארב, למרות שהמרגלים שיערו שדי ב – 3,000 חיילים לכיבוש העיר הקטנה הזאת, וַיִּשְׁלָחֵם לָיְלָה.

• וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר: רְאוּ, אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר, אַל תַּרְחִיקוּ מִן הָעִיר מְאֹד. התרחקו מעט, כדי שלא יבחינו בכם, אבל הישארו במקום המצוי בטווח ראיית המתרחש, שממנו תוכלו להגיע במהירות אל העיר. וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם נְכֹנִים, מוכנים.

• וַאֲנִי וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי, שאר הצבא נִקְרַב אֶל הָעִיר לצור עליה פעם נוספת. וְהָיָה כִּי יֵצְאוּ אנשי העי לִקְרָאתֵנוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה – וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם. בפעם הקודמת פשטו אנשי העי החוצה, הכו את בני ישראל והבריחו אותם. כעת מתכנן יהושע מנוסה למראית העין.

• וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ עַד הַתִּיקֵנוּ, שננתק אוֹתָם מִן הָעִיר, כִּי יֹאמְרוּ: נָסִים הם לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר, כמו בָּרִאשֹׁנָה. הם יחשבו שהם שוב מנצחים. וְנַסְנוּ עוד מ לִפְנֵיהֶם, להרחיקם מן העיר.

• וְאַתֶּם תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב, ממקום המארב, וְהוֹרַשְׁתֶּם, תדלדלו, תרוצצו אֶת הָעִיר מיושביה. כשאנשי העיר יצאו לרדוף אחרינו, העיר תישאר לא מוגנת, ואתם תוכלו לתקוף אותה. וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם.

• וְהָיָה כְּתָפְשְׂכֶם, כשתכבשו אֶת הָעִיר, תַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ, גם כסימן בעבורנו. כִּדְבַר ה' תַּעֲשׂוּ – רְאוּ צִוִּיתִי אֶתְכֶם.

• וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ, וַיֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב, וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם, ממערב לָעָי, קרוב אליה מאשר לבית – אל. וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם, בין הלוחמים, שכן רצה להיות עמם בעת ההכנות הנרגשות לקראת המערכה.

• וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּפְקֹד, השגיח, ציווה, או: ספר אֶת הָעָם, וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם אל הָעָי.

• וְכָל הָעָם, עַם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ עָלוּ, וַיִּגְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי. הם לא הגיעו עד העיר – וְהַגַּי, והגיא מפריד בֵּינָיו, בינו וּבֵין הָעָי.

• וַיִּקַּח כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב נוסף, אולי קרוב יותר לעיר בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם, ממערב לָעִיר.

• וַיָּשִׂימוּ, ערכו, הכינו הָעָם אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר, וְאֶת עֲקֵבוֹ, את חלקו האחרון, האורבים, מִיָּם לָעִיר. וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק, לפקח מקרוב על הנעשה.

• וַיְהִי כִּרְאוֹת מֶלֶךְ הָעַי את מחנה הצבא שמצפון, וַיְמַהֲרוּ, מתוך ביטחון עצמי ושאננות וַיַּשְׁכִּימוּ וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה, הוּא וְכָל עַמּוֹ, לַמּוֹעֵד, בזמן שנקבע מראש, לִפְנֵי הָעֲרָבָה, הדרך המובילה לערבות יריחו. וְהוּא לֹא יָדַע כִּי אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר.

• וַיִּנָּגְעוּ, העמידו פנים כאילו נפגעו במלחמה יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם, מפני אנשי העי, וַיָּנֻסוּ מזרחה דֶּרֶךְ, לכיוון הַמִּדְבָּר.

• וַיִּזָּעֲקוּ, נקהלו לקול הקורא כָּל הָעָם אֲשֶׁר בָּעַי לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַיִּנָּתְקוּ מִן הָעִיר. כיוון ששמעו שישראל ניגפים ובורחים שנית, יצאו כל תושבי העיר למרדף כדי לזנב בהם ולשלול את שללם.

• וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי וּבֵית אֵל אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל. גם אנשי בית – אל שלצדם הצטרפו למרדף. וַיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר פְּתוּחָה, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: נְטֵה, הושט בַּכִּידוֹן, רומח ארוך אֲשֶׁר בְּיָדְךָ אֶל כיוון הָעַי כסימן מעשי שנקבע מראש וגם כסמל, כִּי בְיָדְךָ אֶתְּנֶנָּה. וַיֵּט יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶל הָעִיר.

• וְהָאוֹרֵב קָם מְהֵרָה מִמְּקוֹמוֹ, וַיָּרוּצוּ כִּנְטוֹת יָדוֹ. הטיית היד הייתה מעין פקודה שסומנה ממרחק רב, שהגיעה העת שיֵּצאו ממקומם. וַיָּבֹאוּ הָעִיר וַיִּלְכְּדוּהָ, וַיְמַהֲרוּ וַיַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ.

• וַיִּפְנוּ אַנְשֵׁי הָעַי אַחֲרֵיהֶם, כי הבחינו במהומה המתנהלת מאחוריהם, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עָלָה עֲשַׁן הָעִיר הַשָּׁמַיְמָה. וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם, כוח לָנוּס הֵנָּה וָהֵנָּה, לכאן ולכאן, מפני שהיו מוקפים במספר עצום של לוחמים מכל צד, וְהָעָם הַנָּס לכאורה אל הַמִּדְבָּר, נֶהְפַּךְ אֶל עבר הָרוֹדֵף אותם.

• וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי לָכַד הָאֹרֵב אֶת הָעִיר, וְכִי עָלָה עֲשַׁן הָעִיר, וַיָּשֻׁבוּ, חזרו למקומם הראשון, או: הפכו פניהם, שינו כיוון וַיַּכּוּ אֶת אַנְשֵׁי הָעָי.

• וְאֵלֶּה – אנשי העי יָצְאוּ מִן הָעִיר לִקְרָאתָם, וַיִּהְיוּ לְיִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ, אֵלֶּה מִזֶּה וְאֵלֶּה מִזֶּה. הם היו מוקפים משני הצדדים באנשי צבא ישראל, ולא יכלו למצוא מפלט. וַיַּכּוּ אוֹתָם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט.

• וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּפְשׂוּ חָי, בין אם נשאר בעיר ונתפס שם, ובין אם יצא לקרב עם אנשיו, וַיַּקְרִבוּ אֹתוֹ אֶל יְהוֹשֻׁעַ.

• וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָעַי בַּשָּׂדֶה, בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ, וַיִּפְּלוּ כֻלָּם לְפִי חֶרֶב עַד תֻּמָּם, וַיָּשֻׁבוּ כָל יִשְׂרָאֵל אל הָעַי וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי חָרֶב.

• וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף, כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי.

• וִיהוֹשֻׁעַ לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ אֲשֶׁר נָטָה בַּכִּידוֹן, אלא השאיר אותה נטויה עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים, הרג אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָעָי. כיוון שהרמת הכידון סימנה אות להתקפה, כל זמן שהאות היה מונף, פירושו היה: הַמשיכו בקרב, התקדמו הלאה והוסיפו לתקוף.

• רַק הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל, רכוש הָעִיר הַהִיא בָּזְזוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ להרוג את בני האדם ולקחת את כל השאר.

• וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי, וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ייתכן שהעיר נקראת 'עי' מלשון עִי חורבות, שריד שנשאר מעיר.

• וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב, וּכְבוֹא, וכששקעה הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ. וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

• אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל שבמרכז הארץ. כדי להגיע אליו הצטרך יהושע להילחם תחילה בתושבי העי ובית – אל, שעמדו בדרכו.

• כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לבנות בהר עיבל מזבח, ופירט כיצד לבנותו ומה ייעשה בו, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, וכך עשה יהושע: מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל. וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַה' וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים.

• וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה, העתק תּוֹרַת מֹשֶׁה, תמצית דברי התורה, כל התורה או ספר דברים אֲשֶׁר כָּתַב משה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כדי שהעמים האחרים ידעו מה כתוב בה.

• וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה', כַּגֵּר כָּאֶזְרָח, חֶצְיוֹ של העם עמד אֶל מוּל, לעומת הַר גְּרִזִים, בשיפוע ההר או בתחתיתו, וְהַחֶצְיוֹ, חציו השני אֶל מוּל הַר עֵיבָל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה. טקס הברכה, על פרטיו, כתוב בתורה, ויהושע ציית לכתוב בתורת משה.

• וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. שם מופיעה רשימת מצוות שיש להקריא באוזני כל ישראל.

• לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד, לנוכח כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, והילדים וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם.