יהושע-פרק-11

ביאורים

  • וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר, וַיִּשְׁלַח לקרוא להיערך למלחמה אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף

  • וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן הארץ – בָּהָר וּבָעֲרָבָה, נֶגֶב כִּנֲרוֹת, בדרום הכנרת וּבַשְּׁפֵלָה וּבְנָפוֹת, מחוזות דּוֹר מִיָּם, ממערב, על שפת הים התיכון.

  • הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם, וממערב וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי ששכנו בָּהָר, וְהַחִוִּי שהיה תַּחַת, סמוך ל חֶרְמוֹן בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה.

  • וַיֵּצְאוּ הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם, עַם רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב, וְסוּס וָרֶכֶב רַב מְאֹד. צבאם היה מסודר ומאורגן יותר מזה של מלכי הדרום.

  • וַיִּוָּעֲדוּ, התאספו כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו אֶל מֵי מֵרוֹם לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל.

  • וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם, כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל. אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר, תפגע בפרסותיהם או תעקור אותן כדי שלא יוכלו לרוץ עוד. וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, כדי שלא ישמשו את האויבים, שכן ישראל עצמם לא היו מיומנים בשימוש בסוסים ומרכבות.

  • וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל מֵי מֵרוֹם פִּתְאֹם, וַיִּפְּלוּ בָּהֶם, התנפלו עליהם.

  • וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וַיַּכּוּם וַיִּרְדְּפוּם עַד צִידוֹן רַבָּה, הגדולה וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם, ברכות מלח וְעַד בִּקְעַת מִצְפֶּהמִזְרָחָה, וַיַּכֻּם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד.

  • וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ ה'אֶת סוּסֵיהֶם עִקֵּר, וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ.

  • וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיִּלְכֹּד אֶת חָצוֹר, וְאֶת מַלְכָּהּ הִכָּה בֶחָרֶב, כִּי חָצוֹר היושבת בצפון ארץ ישראל לְפָנִים, בימים עברו הִיא רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה.

  • וַיַּכּוּ אֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לְפִי חֶרֶב הַחֲרֵם, לחלוטין, לֹא נוֹתַר כָּל נְשָׁמָה, וְאֶת חָצוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ.

  • וְאֶת כָּל עָרֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּכֵּם לְפִי חֶרֶב, הֶחֱרִים אוֹתָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה'.

  • רַק כָּל הֶעָרִים הָעֹמְדוֹת עַל תִּלָּם, שנותרו בנויות ולא נהרסו במלחמה, לֹא שְׂרָפָם יִשְׂרָאֵל, זוּלָתִי אֶת חָצוֹר לְבַדָּהּ שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ, מכיוון שהייתה העיר שפתחה במלחמה, ומשום שהייתה עיר מרכזית ומבוצרת.

  • וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְהַבְּהֵמָה בָּזְזוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כנהוג בכל מלחמה. רַק אֶת כָּל הָאָדָם הִכּוּ לְפִי חֶרֶב, עַד הִשְׁמִדָם אוֹתָם, לֹא הִשְׁאִירוּ כָּל נְשָׁמָה, לא מתוך שיקולים צבאיים, אלא –

  • כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ. לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

  • וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת – את הָהָר הדרומי וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן שבשפלה הפנימית וְאֶת הַשְּׁפֵלָה וְאֶת הָעֲרָבָה וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל, ההרים הצפוניים יותר שמאוחר יותר יהיו בתחום ממלכת ישראל, וּשְׁפֵלָתֹה, ושפלתו,

  • מִן הָהָר הֶחָלָק, שאולי נקרא כך מפני שלא גדלה בו צמחייה מרובה, או מפני שהדרכים בו היו חלקות, הָעוֹלֶה שֵׂעִיר, ששכן כנראה מדרום לים המלח ושימש הסימן הדרומי, וְעַד בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן תַּחַת הַר חֶרְמוֹן, ששימש הסימן הצפוני. וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד יהושע וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם.

  • יָמִים רַבִּים, שנים רבות עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת, עם כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה.

  • לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי, מלבד הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן. אֶת הַכֹּל, כל היתר לָקְחוּ ישראל בַמִּלְחָמָה, לפי ציווי ה' ביד משה ליהושע.

  • כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם של יושבי הארץ לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת, עם יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם, כדי לכלותם, לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה, חנינה, כִּי, אלא לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

  • וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, בזמן מסע הכיבושים שלו וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים, שכמה מהם עדיין נותרו, מִן הָהָרמִן חֶבְרוֹן, מִן דְּבִר, מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה, כפי שנקרא לאחר מכן. וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל. עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם, השמידם יְהוֹשֻׁעַ.

  • לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רַק בְּעַזָּה, בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ.

  • וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ, כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה, וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם. וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה.

פסוקים

  1. ויהי כשמע יבין מלך־חצור וישלח אל־יובב מלך מדון ואל־מלך שמרון ואל־מלך אכשף
  2. ואל־המלכים אשר מצפון בהר ובערבה נגב כנרות ובשפלה ובנפות דור מים
  3. הכנעני ממזרח ומים והאמרי והחתי והפרזי והיבוסי בהר והחוי תחת חרמון בארץ המצפה
  4. ויצאו הם וכל־מחניהם עמם עם־רב כחול אשר על־שפת־הים לרב וסוס ורכב רב־מאד
  5. ויועדו כל המלכים האלה ויבאו ויחנו יחדו אל־מי מרום להלחם עם־ישראל
  6. ויאמר יהוה אל־יהושע אל־תירא מפניהם כי־מחר כעת הזאת אנכי נתן את־כלם חללים לפני ישראל את־סוסיהם תעקר ואת־מרכבתיהם תשרף באש
  7. ויבא יהושע וכל־עם המלחמה עמו עליהם על־מי מרום פתאם ויפלו בהם
  8. ויתנם יהוה ביד־ישראל ויכום וירדפום עד־צידון רבה ועד משרפות מים ועד־בקעת מצפה מזרחה ויכם עד־בלתי השאיר־להם שריד
  9. ויעש להם יהושע כאשר אמר־לו יהוה את־סוסיהם עקר ואת־מרכבתיהם שרף באש
  10. וישב יהושע בעת ההיא וילכד את־חצור ואת־מלכה הכה בחרב כי־חצור לפנים היא ראש כל־הממלכות האלה
  11. ויכו את־כל־הנפש אשר־בה לפי־חרב החרם לא נותר כל־נשמה ואת־חצור שרף באש
  12. ואת־כל־ערי המלכים־האלה ואת־כל־מלכיהם לכד יהושע ויכם לפי־חרב החרים אותם כאשר צוה משה עבד יהוה
  13. רק כל־הערים העמדות על־תלם לא שרפם ישראל זולתי את־חצור לבדה שרף יהושע
  14. וכל שלל הערים האלה והבהמה בזזו להם בני ישראל רק את־כל־האדם הכו לפי־חרב עד־השמדם אותם לא השאירו כל־נשמה
  15. כאשר צוה יהוה את־משה עבדו כן־צוה משה את־יהושע וכן עשה יהושע לא־הסיר דבר מכל אשר־צוה יהוה את־משה
  16. ויקח יהושע את־כל־הארץ הזאת ההר ואת־כל־הנגב ואת כל־ארץ הגשן ואת־השפלה ואת־הערבה ואת־הר ישראל ושפלתה
  17. מן־ההר החלק העולה שעיר ועד־בעל גד בבקעת הלבנון תחת הר־חרמון ואת כל־מלכיהם לכד ויכם וימיתם
  18. ימים רבים עשה יהושע את־כל־המלכים האלה מלחמה
  19. לא־היתה עיר אשר השלימה אל־בני ישראל בלתי החוי ישבי גבעון את־הכל לקחו במלחמה
  20. כי מאת יהוה היתה לחזק את־לבם לקראת המלחמה את־ישראל למען החרימם לבלתי היות־להם תחנה כי למען השמידם כאשר צוה יהוה את־משה
  21. ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את־הענקים מן־ההר מן־חברון מן־דבר מן־ענב ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל עם־עריהם החרימם יהושע
  22. לא־נותר ענקים בארץ בני ישראל רק בעזה בגת ובאשדוד נשארו
  23. ויקח יהושע את־כל־הארץ ככל אשר דבר יהוה אל־משה ויתנה יהושע לנחלה לישראל כמחלקתם לשבטיהם והארץ שקטה ממלחמה

פסוקים מנוקד

  1. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ־חָצוֹר וַיִּשְׁלַח אֶל־יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן וְאֶל־מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן וְאֶל־מֶלֶךְ אַכְשָׁף׃
  2. וְאֶל־הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנֲרוֹת וּבַשְּׁפֵלָה וּבְנָפוֹת דּוֹר מִיָּם׃
  3. הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה׃
  4. וַיֵּצְאוּ הֵם וְכָל־מַחֲנֵיהֶם עִמָּם עַם־רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת־הַיָּם לָרֹב וְסוּס וָרֶכֶב רַב־מְאֹד׃
  5. וַיִּוָּעֲדוּ כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו אֶל־מֵי מֵרוֹם לְהִלָּחֵם עִם־יִשְׂרָאֵל׃
  6. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ אַל־תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי־מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת־כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר וְאֶת־מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ׃
  7. וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל־עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל־מֵי מֵרוֹם פִּתְאֹם וַיִּפְּלוּ בָּהֶם׃
  8. וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד־יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּרְדְּפוּם עַד־צִידוֹן רַבָּה וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם וְעַד־בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה וַיַּכֻּם עַד־בִּלְתִּי הִשְׁאִיר־לָהֶם שָׂרִיד׃
  9. וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר־לוֹ יְהוָה אֶת־סוּסֵיהֶם עִקֵּר וְאֶת־מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ׃
  10. וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיִּלְכֹּד אֶת־חָצוֹר וְאֶת־מַלְכָּהּ הִכָּה בֶחָרֶב כִּי־חָצוֹר לְפָנִים הִיא רֹאשׁ כָּל־הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה׃
  11. וַיַּכּוּ אֶת־כָּל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־בָּהּ לְפִי־חֶרֶב הַחֲרֵם לֹא נוֹתַר כָּל־נְשָׁמָה וְאֶת־חָצוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ׃
  12. וְאֶת־כָּל־עָרֵי הַמְּלָכִים־הָאֵלֶּה וְאֶת־כָּל־מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ וַיַּכֵּם לְפִי־חֶרֶב הֶחֱרִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה׃
  13. רַק כָּל־הֶעָרִים הָעֹמְדוֹת עַל־תִּלָּם לֹא שְׂרָפָם יִשְׂרָאֵל זוּלָתִי אֶת־חָצוֹר לְבַדָּהּ שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ׃
  14. וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְהַבְּהֵמָה בָּזְזוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק אֶת־כָּל־הָאָדָם הִכּוּ לְפִי־חֶרֶב עַד־הִשְׁמִדָם אוֹתָם לֹא הִשְׁאִירוּ כָּל־נְשָׁמָה׃
  15. כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה עַבְדּוֹ כֵּן־צִוָּה מֹשֶׁה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לֹא־הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃
  16. וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ הַזֹּאת הָהָר וְאֶת־כָּל־הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל־אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן וְאֶת־הַשְּׁפֵלָה וְאֶת־הָעֲרָבָה וְאֶת־הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹה׃
  17. מִן־הָהָר הֶחָלָק הָעוֹלֶה שֵׂעִיר וְעַד־בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן תַּחַת הַר־חֶרְמוֹן וְאֵת כָּל־מַלְכֵיהֶם לָכַד וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם׃
  18. יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת־כָּל־הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה׃
  19. לֹא־הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת־הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה׃
  20. כִּי מֵאֵת יְהוָה הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת־לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת־יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם לְבִלְתִּי הֱיוֹת־לָהֶם תְּחִנָּה כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃
  21. וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת־הָעֲנָקִים מִן־הָהָר מִן־חֶבְרוֹן מִן־דְּבִר מִן־עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל עִם־עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ׃
  22. לֹא־נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ׃
  23. וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה׃

מקומות

  • אכשף

    עיר בנחלת אשר.
    מזוהה כיום עם תל כיסון על-ידי ו.פ. אולברייט.

  • אשדוד

    אחת מחמש עריהם הראשיות של הפלשתים, ממוקמת בדרום מישור החוף.
    כיום מזוהה עם תל אשדוד, בתחום הכפר הערבי אסדוד. (בנימין מזר).

  • גבעון
  • גת (פלשתים)

    אחת מחמש הערים הראשיות בארץ פלשתים, בגבול עם יהודה.
    מזוהה כיום עם תל צפית. (ג"ל פורטר)

  • דאר
  • דביר, קרית ספר

    עיר כהנים בהר יהודה.
    כיום מזוהה עם חורבת רבוד. (גאלינג, מ' כוכבי)

  • חברון

    חברון היא אחת הערים המרכזיות ביותר בארץ יהודה, שהיה לה מעמד של עיר ממלכה – עיר בירה, בתחילת מלכוּת דוד. העיר נקראת גם "קרית ארבע. חברון נזכרת בסיפורי האבות: אברהם ויצחק ישבו בה; אברהם בנה בה מזבח לה' ורכש אותה כדי לקבור בה את שרה אשתו. מאז ההתנחלות היתה חברון אחד המרכזים השלטוניים בתחום ההתיישבות הישראלית. דוד בחר בה כבירתו הראשונה, ובה נמשח למלך.

  • חצור
  • מרום, מי מרום
  • משרפות (מים)
  • עזה

    עיר הנמל הדרומית ביותר בארץ ישראל. מצוינת לעתים כנקודת הגבול הדרומית מערבית של הארץ (בראשית, י' יט).

  • ענב
  • צידון

    עיר נמל מצפון לצור

  • שמרון
  • יהודה

    חבל ארץ הררי המשתרע בין אזור בית אל בצפון לבקעת באר שבע בדרום.

  • בקעת הלבנון
  • נגב

    הנגב הוא האיזור הדרומי של ארץ ישראל, הנמצא בגבול שבין הארץ המיוּשֶׁבֶת לבין המדבר. שורש המילה "נגב" משמעותו "יָבֵש", בגלל אוֹפיוֹ היבש והמדברי של איזור זה. העיר המרכזית בנגב היא באר שבע. בגלל מיקומו הגיאוגרפי של הנגב בדרום הארץ, המילה "נגב" משמשת במקרא פעמים רבות במשמעות של "דָרוֹם": "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה" (בראשית כ"ח 28).

  • שפלה
  • ההר
  • חרמון

    הר בגבול הצפוני של נחלת ישראל, חלקו הדרומי של רכס 'מול הלבנון'.
    החרמון הוא ההר הגבוה ביותר בארץ ישראל, שיאו הוא 2814 מ' מעל פני הים.