יהושע-פרק-14
ספר
מקבץ
ביאורים
-
וְאֵלֶּה הנחלות אֲשֶׁר נָחֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן שבעבר הירדן המערבי, אֲשֶׁר נִחֲלוּ, הורישו אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת, השבטים לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
-
בְּגוֹרַל נחלקה נַחֲלָתָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד, באמצעות מֹשֶׁה לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה, שיקבלו את נחלתם בהגרלה. עתה בא ההסבר למספר המטות הנקוב:
-
כִּי כבר נָתַן מֹשֶׁה את נַחֲלַת שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה בארץ מלכי האמורי שכבש מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, וְלַלְוִיִּם לֹא נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם. הלויים לא נכללו בחלוקת הנחלות לשבטים.
-
כִּי הָיוּ בְנֵי יוֹסֵף עוד בזמנו של משה שְׁנֵי מַטּוֹת, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם, והרי הם זכאים לנחלה כפולה. נחלתו של מנשה לבדו התפצלה כבר בחלוקת משה, כאמור. הרי שהתווסף שבט אחד על מקבלי הנחלות, תחת השבט שאינו נוחל – וְלֹא נָתְנוּ חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ כִּי אִם עָרִים לָשֶׁבֶת. הלויים לא קיבלו נחלת אדמה כלל. שבטי ישראל נתנו להם ערים מסוימות מנחלותיהם להתגורר שם, וּמִגְרְשֵׁיהֶם לְמִקְנֵיהֶם וּלְקִנְיָנָם. הלויים קיבלו מגרש בגודל של קילומטר רבוע בערך סביב כל עיר, לשימוש הבהמות והרכוש שלהם.
-
כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחְלְקוּ אֶת הָאָרֶץ. החלוקה שחילק יהושע, משרת משה ועושה דברו, נעשתה על פי הוראותיו של משה. נשארו אפוא תשעה שבטים וחצי לנחול בעבר הירדן המערבי. עתה יתחיל פירוט חלוקת נחלותיהם.
-
וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה, שעד כה לא נזכרו לבדם, אף שנחשבו הראשונים לשבטים בכמה עניינים, אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל. וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, ידידו הוותיק. יהושע וכלב היו המרגלים היחידים שנשארו בחיים בעקבות שבועתו המפורשת של ה'. הַקְּנִזִּי. אפשר שקנז היה אבי המשפחה, או אביו החורג של כלב. כלב פונה גם בשם השבט כולו : אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי, בענייני וְעַל אֹדוֹתֶיךָ, בעניינך, כשהיינו בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ –
-
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ. האנשים שנשלחו לרגל לא היו צעירים אלא בעלי מעמד, שהרי מלבד משימת הריגול עצמה הם ייצגו את השבטים. וָאָשֵׁב, השבתי אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי, בהתאם לאמונתי והכרתי.
-
וְאילו אַחַי, שאר המרגלים אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו, המסו אֶת לֵב הָעָם מלרצות לבוא לארץ, הפחידו אותו, וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי בדברי הכנים אַחֲרֵי רצון ה' אֱלֹהָי באופן מלא.
-
וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: אִם לֹא, אני נשבע; אמנם כן, הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ – לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם, כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי.
-
וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה ה' אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר; זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה, השנים אֲשֶׁר הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וְעַתָּה, לאחר כיבוש הגושים הגדולים, שארך כשבע שנים, הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה.
-
עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה. אמנם עברו עשרות שנים מאז, אבל כְּכֹחִי, כשם שהייתי איש מלחמה אָז, וּכְכֹחִי, כך גם עָתָּה אני כשיר לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא, להנהיג.
-
וְעַתָּה תְּנָה לִּי לנחלה אֶת הָהָר הַזֶּה – הר חברון, אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בַּיּוֹם הַהוּא, לתת לי את הארץ אשר דרכתי בה, כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא בדיווח שמסרנו כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת. אוּלַי, הלוואי יהיה ה' אוֹתִי, אִתי, וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.
-
וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ. כשיצאו בתור מרגלים, מעמדם היה זהה, ואולם כעת יהושע הוא המנהיג הגדול, והוא מעניק לכלב את ברכתו והסכמתו. וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה. נראה שזה היה המקום שכלב ביקש.
-
עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.הערת סיום:
-
וְשֵׁם העיר חֶבְרוֹן לְפָנִים, בעבר היה קִרְיַת אַרְבַּע, ואותו 'ארבע' הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא. ולאחר כיבוש חברון הָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה. מעשה זה חתם את שנות הכיבוש של יהושע טרם החלוקה לשבטים.
פסוקים
-
ואלה אשר־נחלו בני־ישראל בארץ כנען אשר נחלו אותם אלעזר הכהן ויהושע בן־נון וראשי אבות המטות לבני ישראל
-
בגורל נחלתם כאשר צוה יהוה ביד־משה לתשעת המטות וחצי המטה
-
כי־נתן משה נחלת שני המטות וחצי המטה מעבר לירדן וללוים לא־נתן נחלה בתוכם
-
כי־היו בני־יוסף שני מטות מנשה ואפרים ולא־נתנו חלק ללוים בארץ כי אם־ערים לשבת ומגרשיהם למקניהם ולקנינם
-
כאשר צוה יהוה את־משה כן עשו בני ישראל ויחלקו את־הארץ
-
ויגשו בני־יהודה אל־יהושע בגלגל ויאמר אליו כלב בן־יפנה הקנזי אתה ידעת את־הדבר אשר־דבר יהוה אל־משה איש־האלהים על אדותי ועל אדותיך בקדש ברנע
-
בן־ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד־יהוה אתי מקדש ברנע לרגל את־הארץ ואשב אתו דבר כאשר עם־לבבי
-
ואחי אשר עלו עמי המסיו את־לב העם ואנכי מלאתי אחרי יהוה אלהי
-
וישבע משה ביום ההוא לאמר אם־לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד־עולם כי מלאת אחרי יהוה אלהי
-
ועתה הנה החיה יהוה אותי כאשר דבר זה ארבעים וחמש שנה מאז דבר יהוה את־הדבר הזה אל־משה אשר־הלך ישראל במדבר ועתה הנה אנכי היום בן־חמש ושמונים שנה
-
עודני היום חזק כאשר ביום שלח אותי משה ככחי אז וככחי עתה למלחמה ולצאת ולבוא
-
ועתה תנה־לי את־ההר הזה אשר־דבר יהוה ביום ההוא כי אתה־שמעת ביום ההוא כי־ענקים שם וערים גדלות בצרות אולי יהוה אותי והורשתים כאשר דבר יהוה
-
ויברכהו יהושע ויתן את־חברון לכלב בן־יפנה לנחלה
-
על־כן היתה־חברון לכלב בן־יפנה הקנזי לנחלה עד היום הזה יען אשר מלא אחרי יהוה אלהי ישראל
-
ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא והארץ שקטה ממלחמה
פסוקים מנוקד
-
וְאֵלֶּה אֲשֶׁר־נָחֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃
-
בְּגוֹרַל נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד־מֹשֶׁה לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה׃
-
כִּי־נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלַת שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְלַלְוִיִּם לֹא־נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם׃
-
כִּי־הָיוּ בְנֵי־יוֹסֵף שְׁנֵי מַטּוֹת מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם וְלֹא־נָתְנוּ חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ כִּי אִם־עָרִים לָשֶׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם לְמִקְנֵיהֶם וּלְקִנְיָנָם׃
-
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחְלְקוּ אֶת־הָאָרֶץ׃
-
וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי־יְהוּדָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ׃
-
בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד־יְהוָה אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת־הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם־לְבָבִי׃
-
וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת־לֵב הָעָם וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהָי׃
-
וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אִם־לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד־עוֹלָם כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהָי׃
-
וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה יְהוָה אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר יְהוָה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֶל־מֹשֶׁה אֲשֶׁר־הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן־חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה׃
-
עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא׃
-
וְעַתָּה תְּנָה־לִּי אֶת־הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה־שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי־עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי יְהוָה אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה׃
-
וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתֵּן אֶת־חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה׃
-
עַל־כֵּן הָיְתָה־חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃
-
וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה׃
מקומות
-
גלגל
היו ככל הנראה עוד מקומות שנקראו גלגל, אך גלגל הידועה היא מקום בערבות יריחו, הנקודה הראשונה בה חנה עם ישראל לאחר חציית הירדן, ובה חגג בפעם הראשונה עם ישראל את הפסח בארץ ישראל. (יהושע, ד, יט; יהושע, ה, י). מוזהה בח'רבת ג'ילג'יל ממזרח ליריחו (י' אהרוני).
-
חברון
חברון היא אחת הערים המרכזיות ביותר בארץ יהודה, שהיה לה מעמד של עיר ממלכה – עיר בירה, בתחילת מלכוּת דוד. העיר נקראת גם "קרית ארבע. חברון נזכרת בסיפורי האבות: אברהם ויצחק ישבו בה; אברהם בנה בה מזבח לה' ורכש אותה כדי לקבור בה את שרה אשתו. מאז ההתנחלות היתה חברון אחד המרכזים השלטוניים בתחום ההתיישבות הישראלית. דוד בחר בה כבירתו הראשונה, ובה נמשח למלך.
-
קדש ברנע
קָדֵש ברנע.
נוה מדבר וישוב בצפון מזרח סיני, מכונה גם ככל הנראה קדש, ועין משפט.
מזוהה בתל קודיראת (וולי ולורנס). -
ההר
-
כנען
שמה הקדום של ארץ ישראל