יהושע-פרק-22

ביאורים

• אָז יִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה, שעד כה שימשו יחידה צבאית עצמאית שהצטרפה למחנה ישראל לסייע בכיבוש הארץ.

• וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: אַתֶּם נהגתם כראוי בכך ש שְׁמַרְתֶּם אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' להיות חלוצי צבא, ויתרה מזו – וַתִּשְׁמְעוּ בְקוֹלִי, וציַּיתֶּם לְכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם.

• לֹא עֲזַבְתֶּם אֶת אֲחֵיכֶם זֶה יָמִים רַבִּים עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִצְוַת ה' אֱלֹהֵיכֶם בהיותכם מגויסים באופן מלא לצבא.

• וְעַתָּה הֵנִיחַ ה' אֱלֹהֵיכֶם לַאֲחֵיכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם, וְעַתָּה פְּנוּ וּלְכוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם, אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. אתם פטורים מן הצבא ומורשים לשוב לבתיכם. קודם הפרֵדה מהם יהושע מצווה עליהם:

• רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה', לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּלְדָבְקָה בוֹ, וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. אמנם אתם עוברים לגור במקום אחר, אבל עליכם להמשיך לשמור את תורת משה כאילו הייתם כאן. יציאתכם מתחומי הארץ, אין פירושה יציאה מגדר ישראל.

• וַיְבָרְכֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיְשַׁלְּחֵם.וַיֵּלְכוּ אֶל אָהֳלֵיהֶם.

• וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה נָתַן מֹשֶׁה נחלה בַּבָּשָׁן, וּלְחֶצְיוֹ נָתַן יְהוֹשֻׁעַ עִם אֲחֵיהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, שממערב, וְגַם הם, כִּי, כאשר שִׁלְּחָם יְהוֹשֻׁעַ את בני מנשה שבבשן אֶל אָהֳלֵיהֶם וַיְבָרֲכֵם,

• וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר, כך, בלשון זו : בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְׂלָמוֹת, שמלות, בגדים הַרְבֵּה מְאֹד. וכאן הוא מורה להם: חִלְקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם.

• וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ, ויצאו בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשִּׁלֹה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד, אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם אֲשֶׁר נֹאחֲזוּ בָהּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה.

• וַיָּבֹאוּ אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן, מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה.

• וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הִנֵּה בָנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶל מוּל, בשיפולי אֶרֶץ כְּנַעַן, אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן, אֶל עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

• וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא. בבניית מזבח כה גדול ובולט לעין ראו ישראל סמל להתבדלות. הם חשבו ששבטי עבר הירדן מתכוונים לבנות לעצמם מקדש נפרד. מתוך ערבות לאחיהם ונאמנות לתורת ה', חשו שעליהם לתקן את הדבר, ומתוך כך אף היו נכונים לפתוח במלחמה באחיהם, גיבורי החיל, שמסרו נפשם לעזרתם.

• וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן הגדול. אף על פי שכנראה אלעזר היה עדיין חי, פינחס עצמו כבר לא היה צעיר, ואולי כבר מילא את מקום אביו ונבחר לעמוד בראש המשלחת.

• וַעֲשָׂרָה נְשִׂאִים עִמּוֹ – נָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אָב לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ רֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם הֵמָּה לְאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. כיוון שהעניין נתפס כנושא כלל – ישראלי נשלחה משלחת נכבדה שכללה את בנו של הכהן הגדול ואף עשרה נשיאים.

• וַיָּבֹאוּ אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד, וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמֹר:

• כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת ה': מָה הַמַּעַל, הבגידה, הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב, לפנות הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה', בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּה'?! בבניית המזבח יצרתם מרכז עצמאי והתנערתם מה' ומעמו.

• הַמְעַט, כלום אין די לָנוּ אֶת עֲוֹן עבודה זרה ל פְּעוֹר, אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיְהִי הַנֶּגֶף, המגפה בַּעֲדַת ה',

• וְאַתֶּם הוספתם חטא על פשע, כי תָּשֻׁבוּ, תהפכו פניכם הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה'?! וְהָיָה אַתֶּם תִּמְרְדוּ הַיּוֹם בַּה', וּמָחָר אֶל, על כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִקְצֹף, יכעס. גם בעוון בית פעור לא חטאו כל ישראל אלא בעיקר שבט אחד והנספחים אליו, אבל בעטיו פשתה מגפה כוללת בישראל. אף אתם במעשיכם עלולים לפגוע בעם כולו, ועל כן אנחנו מתערבים בכך.

• וְאַךְ אִם טְמֵאָה בעיניכם אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, מאחר שאין בה משכן, ועל כן בניתם את המזבח בעבר הירדן המערבי, עִבְרוּ לָכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּת ה' אֲשֶׁר שָׁכַן שָׁם מִשְׁכַּן ה' וְהֵאָחֲזוּ בְּתוֹכֵנוּ. אתם מוזמנים לגור עמנו. וּבכל אופן, בַה' אַל תִּמְרֹדוּ, וְאֹתָנוּ, בנו אַל תִּמְרֹדוּ בִּבְנֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֵינוּ.

• הֲלוֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם, וְעַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף, כעס, וְהוּא אִישׁ אֶחָד, ולמרות זאת לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ, פשעו לא הרגו פתאום, אלא גרם קצף על כל ישראל.

• וַיַּעֲנוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה וַיְדַבְּרוּ אֶת, אל רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:

• אֵל אֱלֹהִים ה'! אֵל אֱלֹהִים ה' הוּא יֹדֵעַ את כוונתנו, וְיִשְׂרָאֵל גם הוּא יֵדָע. ניקיוננו ייראה לכול. והם פונים לה' ונשבעים: אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בַּה' עשינו זאת – אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה.

• לִבְנוֹת לָנוּ מִזְבֵּחַ לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי ה', וְאִם, או לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וּמִנְחָה, וְאִם לַעֲשׂוֹת עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים – ה' הוּא יְבַקֵּשׁ, יתבע את עונשנו.

• וְאִם לֹא – לשון שבועה: אמנם מִדְּאָגָה, מתוך ח שש מִדָּבָר עָשִׂינוּ אֶת זֹאת לֵאמֹר: מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר: מַה לָּכֶם וְלַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל?!

• והרי גְבוּל נָתַן ה' בֵּינֵנוּ וּבֵינֵיכֶם, בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד, אֶת הַיַּרְדֵּן. אתם בני ארץ אחרת, מעבר לנהר, ולכן אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּה'! וְהִשְׁבִּיתוּ, ימנעו בְנֵיכֶם אֶת בָּנֵינוּ לְבִלְתִּי יְרֹא אֶת ה'. בניכם יוציאו את בנינו מכלל ישראל, ויראו בהם זרים שאינם שייכים לעם ה'.

• וַנֹּאמֶר: נַעֲשֶׂה נָּא דבר לָנוּ, למעננו – לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ, לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזָבַח,

• כִּי, אלא עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה' לְפָנָיו, במקום שכינתו, בְּעֹלוֹתֵינוּ וּבִזְבָחֵינוּ וּבִשְׁלָמֵינוּ. את כל הקרבנות נביא כראוי למקדש, אבל המזבח הזה נבנה לנו כעדות – וְלֹא יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ: אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּה'.

• וַנֹּאמֶר: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ וְאֶל דֹּרֹתֵינוּ מָחָר דברים מעין אלו – וְאָמַרְנוּ: רְאוּ אֶת תַּבְנִית מִזְבַּח ה' אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזֶבַח, הוא לא נועד לשימוש כִּי, אלא עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם. המזבח הזה, שאינו אלא 'תבנית מזבח' המוקמת בשטח המפריד בינינו, מסמל את זיקתנו למזבח ה' שבעבר הירדן המערבי. הם שבים על דבריהם בשלישית, ומסכמים:

• חָלִילָה לָּנוּ מִמֶּנּוּ לִמְרֹד בַּה' וְלָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה', לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לְעֹלָה לְמִנְחָה וּלְזָבַח מִלְּבַד מִזְבַּח ה' אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר לִפְנֵי מִשְׁכָּנוֹ. יש משכן אחד ומזבח אחד, והוא המקום שבו גם אנחנו נעבוד.

• וַיִּשְׁמַע פִּינְחָס הַכֹּהֵן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה וְרָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וּבְנֵי מְנַשֶּׁה, וַיִּיטַב הדבר בְּעֵינֵיהֶם. התברר להם שהמזבח שבו ראו ביטוי לפרישה והתבדלות, אינו אלא סימן שעשו שבטי עבר הירדן כדי להזכיר לבניהם את קרבתם ואת הקשר שלהם אל המקדש.

• וַיֹּאמֶר פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל בְּנֵי מְנַשֶּׁה: הַיּוֹם יָדַעְנוּ כִּי בְתוֹכֵנוּ, בתוך כולנו ה', אֲשֶׁר, כי לֹא מְעַלְתֶּם בַּה' הַמַּעַל הַזֶּה. אָז, במצב זה התברר כי הִצַּלְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִיַּד עונשו של ה'.

• וַיָּשָׁב פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהַנְּשִׂיאִים מֵאֵת בְּנֵי רְאוּבֵן וּמֵאֵת בְּנֵי גָד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל ראשי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שבעבר הירדן המערבי וַיָּשִׁבוּ אוֹתָם דָּבָר.

• וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְבָרֲכוּ את ה אֱלֹהִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא אָמְרוּ עוד לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא לְשַׁחֵת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד יֹשְׁבִים בָּהּ.

• וַיִּקְרְאוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד לַמִּזְבֵּחַ: 'עֵד', או אולי: 'כִּי עֵד', כִּי עֵד הוּא בֵּינֹתֵינוּ, כִּי ה' הָאֱלֹהִים, ואין אלוהים זולתו.