שופטים-פרק-9

ביאורים

  • וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה, אל העיר שכם, אֶל אֲחֵי אִמּוֹ, שבאה משכם. וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר:

  • דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי, אדוני שְׁכֶם. נראה שמעמד משפחתו היה נמוך יותר ממעמדם. בתור תושבי העיר, הוא ביקש מדודיו שיפנו אל בעלי המקום ויאמרו להם : מַה טּוֹב לָכֶםהַמְשֹׁל, האם תעדיפו שימשלו בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁכֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל, אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד?! במקום להיות נתונים למרותה של מועצה גדולה, אולי מסוכסכת, מוטב לכם למנות אותי לממלא מקומו היחיד של השופט הקודם, וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי. שאר הבנים זרים לכם, וגם לי, ואילו אני משלכם.

  • וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי אִמּוֹ עָלָיו בְּאָזְנֵי כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם, הקבוצה השלטת שאינה מבני ישראל, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ לקבל את הצעתו , כִּי אָמְרוּ: אָחִינוּ הוּא.

  • וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף, ערך של 910 גרם כסף. זהו סכום משמעותי ביותר באותה תקופה, מִבֵּית האליל בַּעַל בְּרִית, שאותו עבדו. התרומה מביתו ניתנה לאבימלך הצעיר, כדי שישתמש בה כראות עיניו במאמץ המלחמתי שיידרש ממנו לכינון שלטונו. וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם – בשבעים הכסף, אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים, חסרי מצפון נמהרים. את הבריונים ארגן ליחידה צבאית, וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו.

  • וַיָּבֹא עם החבורה ל בֵית אָבִיו עָפְרָתָה, לעפרה, וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל, שייתכן שמקצתם היו עדיין קטנים, שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת. הוא הגיע בהפתעה עם קבוצת שכירי החרב, ושחט את כל אחיו במקום. וַיִּוָּתֵר, שרד יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן בלבד, כִּי נֶחְבָּא.

  • וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית מִלּוֹא, מקום סמוך לשכם, וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ על העיר וסביבתה עִם, ליד אֵלוֹן מֻצָּב, שטח מישורי מסוים אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם.

  • וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם על המלכתו של אבימלך , וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים, המתנשא עד היום מעל העיר שכם, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא, וַיֹּאמֶר לָהֶם: שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם וישפוט אֱלֹהִים:

  • הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ. וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת, שהוא עץ יפה בעיני הבריות ותועלתו רבה : מָלְכָה, מלוך עָלֵינוּ.

  • וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת: הֶחֳדַלְתִּי, האם אפסיק לתת אֶת דִּשְׁנִי, שמני אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים בהקרבת שמן למנחות ולמאור, וַאֲנָשִׁים, שהזיתים והשמן הם חלק ממאכלם, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל, בין הָעֵצִים למלוך עליהם?! יש לי תפקיד ומעמד, ואין לי כל עניין לשאת בתואר מלך.

  • וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה: לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ, שהרי את עץ גדול. אמנם אינך יציבה ועתיקה כמו הזית, אבל את עץ מכובד נושא פֵּרות.

  • וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה: הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי, מתיקותי וְאֶת תְּנוּבָתִי, תוצרתי הַטּוֹבָה, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?! הרי אני עוסקת בדברים משמעותיים יותר.

  • וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן: לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ. אמנם אינך מרשימה כמו התאנה, אבל גם את שיח חשוב.

  • וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן: הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי, היין היוצא ממני הַמְשַׂמֵּחַ כביכול אֱלֹהִים, בניסוך היין שמנסכים על המזבח, וַאֲנָשִׁים, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?! עצי הפרי החשובים של ישראל, הזית, התאנה והגפן – אינם מעוניינים במלוכה.

  • וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד, שיח קוצני לא גדול, לא חשוב ואינו עושה פרות : לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ.

  • וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים: אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶםבֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי. אני אקבל את המלוכה, ואתם תהיו בני חסותי. וְאִם אַיִן, אם אינכם מסכימים לחסות בצלי, תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. האטד, שהוא צמח יבש למדי, יכול להתלקח בקלות. האש שתצא ממנו תשרוף לא רק את עצי הפרי הקטנים אלא אפילו את ארזי הלבנון.

  • וְעַתָּה – פונה יותם אל אנשי שכם – אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, בתום לב עֲשִׂיתֶם, פעלתם וַתַּמְלִיכוּ, בכך שהמלכתם אֶת אֲבִימֶלֶךְ, וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ, וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ,

  • אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם, בעבורכם, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד, סיכן את חייו וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן. כשהמדיינים באו לבזוז, הם בוודאי לא הבחינו בין שבטי ישראל לכנענים. גם העיר שכם הייתה כנועה בפניהם ופרנסה אותם.

  • וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם, וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת, וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ, פילגשו, שהיא מעין שפחתו עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי אֲחִיכֶם הוּא.

  • וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה, אם אתם חושבים שנהגתם בהגינות עם גדעון בהמלכת אבימלך, כי חשבתם שהוא המעולה בבניו – שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ, מצאתם לכם מישהו משלכם, שמחו בו וחסו בצלו, וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם.

  • וְאִם אַיִן, אם לא המלכתם אותו ביושר אלא ניצלתם את הנסיבות לצרכיכם, לשם קבלת זכויות יתר – המעשה שעשיתם נבזי וכפוי טובה, ובעקבותיו תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא, וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ. בסופו של דבר, תהרגו זה את זה.

  • וַיָּנָס, נמלט יוֹתָם וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה, לבאר או לבארה, וַיֵּשֶׁב שָׁם להתחבא מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו, שהרי עתה יש לאבימלך סיבה נוספת לרצות במותו.

  • וַיָּשַׂר, שרר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל כיורשו היחידי של גדעון, שאף היו לו תומכים וצבא, שָׁלֹשׁ שָׁנִים. הייתה זו מעין מלוכה, לפחות על חלק משבטי ישראל.

  • וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה, שנאה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם. היחסים ביניהם נתעכרו, וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ.

  • לָבוֹא חֲמַס, לגמול על העוול הגדול של איבוד שִׁבְעִים בְּנֵי יְרֻבָּעַל וְדָמָם, לָשׂוּם את העונש עַל אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם, וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֲשֶׁר חִזְּקוּ אֶת יָדָיו לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו, ולכן גם הם ראויים לנקמה.

  • וַיָּשִׂימוּ לוֹ ולבני ישראל הכפופים אליו בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים, שודדי דרכים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ. בעלי שכם התנערו משלטונו של אבימלך, אך במקום לפתוח במלחמה של ממש, הם נעשו עיר של בוזזים. וַיֻּגַּד הדבר לַאֲבִימֶלֶךְ.

  • וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן עֶבֶד, שהיה כנראה איש מלחמה והגיע עם חייליו וְאֶחָיו, וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם. וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וצירפו אותו אליהם.

  • וַיֵּצְאוּ לאחר זמן אנשי שכם אל הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם, וַיִּדְרְכוּ את הענבים וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים חגיגות שבהן היין שימש לא רק לשמחה, אלא גם כמשקה פולחני, וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם, שהרי היו עובדי עבודה זרה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיְקַלְלוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בחגיגתם.

  • וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן עֶבֶד: מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם, כיצד אפשר להשוות ולקשר בין אבימלך לשכם כִּי נַעַבְדֶנּוּ?! הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל, זה שרב עם הבעל, זר לנו. אל לנו לכפוף עצמנו לאבימלך ול זְבֻל פְּקִידוֹ, שהיה הממונה על העיר מטעם אבימלך. עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם. הלוא אנחנו שכמיים ומלכנו – ואולי גם מייסד העיר – היה חמור אביו של שכם, שלא כאבימלך, שהוא שכמי רק בחלקו. אם כן, מַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ?!

  • וּמִי יִתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִיוְאָסִירָה אֶת אֲבִימֶלֶךְ. אני אוכל להילחם בו ולהורידו מכיסאו. ייתכן שגעל היה במקורו משכם או ממקום קרוב לה. וַיֹּאמֶר, געל העביר מסר מתגרה לַאֲבִימֶלֶךְ: רַבֶּה צְבָאֲךָ, גייס לך צבא, וָצֵאָה, צא נגדנו למלחמה. אתגר מסוג זה של קביעת מקום הקרב וזמנו היה נפוץ מאוד.

  • וַיִּשְׁמַע זְבֻל שַׂר הָעִיר, שלא ברור אם היה מאנשי שכם, אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן עָבֶד, וַיִּחַר אַפּוֹ, כעס מאוד.

  • וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בְּתָרְמָה, במרמה, בסתר לֵאמֹר: הִנֵּה גַעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה, וְהִנָּם צָרִים, מכינים למלחמה, סוגרים מפניך, או: משניאים אֶת הָעִיר עָלֶיךָ.

  • וְעַתָּה קוּם ב לַיְלָה, אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ, וֶאֱרֹב להם בַּשָּׂדֶה.

  • וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל הָעִיר, וְהִנֵּה הוּא, געל וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ, ככל יכולתך. לעומת אתגרו של געל, להיערך למלחמה חזיתית, זבול הציע לאבימלך להתנפל על אנשי שכם מן המארב.

  • וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לָיְלָה בהתאם לעצה שקיבל, וַיֶּאֶרְבוּ עַל שְׁכֶם אַרְבָּעָה רָאשִׁים, פלגים מפוצלים.

  • וַיֵּצֵא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר לקרוא תגר, ואז – וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִן הַמַּאְרָב, איש איש ממקומו.

  • וַיַּרְא גַּעַל אֶת הָעָם בראשי ההרים שמסביב לשכם. וַיֹּאמֶר אֶל זְבֻל: הִנֵּה עָם, קיבוץ רב של אנשים יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים.וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל בלעג ואף בניסיון להסיח את דעתו : אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים. בגלל זריחת השמש, הצל שבין ההרים נע מהר להר, ומראה הצללים נראה כתזוזתם של אנשים על פני ההרים.

  • וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר: הִנֵּה עכשיו עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ, ממרכז השטח, והם קרובים אלינו מאוד, וְרֹאשׁ, וחלק אֶחָד בָּא מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים. אני מזהה תנועות שונות של גדודים.

  • וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל: אַיֵּה, היכן אֵפוֹא פִיךָ אֲשֶׁר תֹּאמַר מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ? הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹצֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ! ביקשת מלחמה – הרי לך.

  • וַיֵּצֵא גַעַל לִפְנֵי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּלָּחֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ ובצבאו.

  • וַיִּרְדְּפֵהוּ אֲבִימֶלֶךְ וַיָּנָס געל מִפָּנָיו, שכן אנשי שכם לא היו צבא מאורגן אלא קבוצה שהעומד בראש לא היה מנהיג של ממש. וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים רַבִּים, וחלק מן התושבים ברחו בחזרתם עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר לחסות בתוך העיר.

  • וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בינתיים בָּארוּמָה, עיר סמוכה לשכם. וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת גַּעַל וְאֶת אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם. בתור פקיד העיר, היה לזבול שלטון מסוים בשכם. כל עוד תמכו בגעל כל אנשי העיר, לא היה באפשרותו לפעול באופן ממשי. משהפסיד געל בקרב, ולפחות חלק מאנשיו הוכו, עלה בידי זבול ותומכיו לגרש אותו מן העיר.

  • וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיֵּצֵא הָעָם מן העיר אל הַשָּׂדֶה, שהרי מצב המלחמה לא היה ברור. וַיַּגִּדוּ לַאֲבִימֶלֶךְ.

  • וַיִּקַּח אֶת הָעָם שאִתו וַיֶּחֱצֵם לִשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וַיֶּאֱרֹב בַּשָּׂדֶה. צבאו של אבימלך לא היה גדול דיו למלחמה בשכם הסגורה, ולכן ישב במארב. וַיַּרְא וְהִנֵּה הָעָם יֹצֵא מִן הָעִיר, וַיָּקָם עֲלֵיהֶם וַיַּכֵּם.

  • וַאֲבִימֶלֶךְ וְאחד מ הָרָאשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ פָּשְׁטוּ וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וּשְׁנֵי הָרָאשִׁים האחרים פָּשְׁטוּ עַל כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה וַיַּכּוּם.

  • וַאֲבִימֶלֶךְ וצבאו נִלְחָם בָּעִיר כֹּל הַיּוֹם הַהוּא וַיִּלְכֹּד אֶת הָעִיר, וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הָרָג. וַיִּתֹּץ אֶת הָעִיר וַיִּזְרָעֶהָ, פיזר בה מֶלַח. זריית מלח, כפשוטה או כמשל, היא סימן לעיר חרֵבה עד היסוד ששדותיה לא ייזרעו ולא יצמיחו.

  • וַיִּשְׁמְעוּ כָּל בַּעֲלֵי, חשובי מִגְדַּל שְׁכֶם אשר באזור המבוצר שבשכם, וַיָּבֹאוּ אֶל צְרִיחַ בֵּית אֵל בְּרִית, הצריח שנעשה בעבור האליל בעל ברית.

  • וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ כִּי הִתְקַבְּצוּ אל הצריח כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם,

  • וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ אל הַר צַלְמוֹן הסמוך, הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ. וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת אחד הַקַּרְדֻּמּוֹת, הגרזנים בְּיָדוֹ, וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים, ענף מסועף וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל שִׁכְמוֹ. וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ: מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִימַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי. כמו אביו אף הוא מורה לאנשים בהתנהגותו כיצד עליהם לנהוג.

  • וַיִּכְרְתוּ גַם כָּל הָעָם כל אִישׁ שׂוֹכֹה, את השוכה שלו, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ. וַיָּשִׂימוּ את הענפים הללו עַל, ליד הַצְּרִיחַ וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם – על אנשי המגדל אֶת הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ. במקום לצור על המגדל המבוצר העדיף אבימלך להציתו, לשרוף את כל מי שהיה במגדל ולחנוק אותו בעשן. וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל שְׁכֶםכְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה.

  • וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ אֶל תֵּבֵץ, עיר קטנה יותר שלא הייתה מבוצרת, ואף היא השתתפה במרידה של שכם. וַיִּחַן בְּתֵבֵץ וַיִּלְכְּדָהּ.

  • ואולם מִגְדַּל עֹז, מבצר חזק הָיָה בְתוֹךְ הָעִיר, וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר וַיִּסְגְּרוּ את פתח המגדל בַּעֲדָם, וַיַּעֲלוּ עַל גַּג הַמִּגְדָּל.

  • וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם בּוֹ. וַיִּגַּשׁ עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ. השערים היו כמעט תמיד עשויים מעץ. אולי לא היו בידי אבימלך הכלים לשבור את השער, ועל כן התכוון לשרפו, ודרכו לחדור אל המגדל.

  • וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת מבין המתבצרים על הגג פֶּלַח רֶכֶב, חלק מהאבן העליונה של הרחיים עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ. האבן פגעה בו במפתיע ואולי הושלכה במיומנות רבה. וַתָּרִץ, היא רוצצה אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ.

  • וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ: שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי סופית, פֶּן יֹאמְרוּ לִי, עלי : אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ. אינני מעוניין למות בבוז, בידי אשה. וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת.

  • וַיִּרְאוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ, וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ. אנשי ישראל הצטרפו לאבימלך משום שראו בכך הזדמנות לכבוש את העיר היריבה שכם. כיוון שהוא מת ולא היה מפקד חלופי למבצע, שבו למקומותיהם. לסיכום הפרשה:

  • וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו,

  • וְכן אֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם, וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם – אל כולם קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל. מן האטד – אבימלך – יצאה אש אל העצים שמרדו בו, ושרפה אותו ואת כל העצים שהמליכוהו, כפי שניבא יותם. כך נענש אבימלך מאת ה'.

פסוקים

  1. וילך אבימלך בן־ירבעל שכמה אל־אחי אמו וידבר אליהם ואל־כל־משפחת בית־אבי אמו לאמר
  2. דברו־נא באזני כל־בעלי שכם מה־טוב לכם המשל בכם שבעים איש כל בני ירבעל אם־משל בכם איש אחד וזכרתם כי־עצמכם ובשרכם אני
  3. וידברו אחי־אמו עליו באזני כל־בעלי שכם את כל־הדברים האלה ויט לבם אחרי אבימלך כי אמרו אחינו הוא
  4. ויתנו־לו שבעים כסף מבית בעל ברית וישכר בהם אבימלך אנשים ריקים ופחזים וילכו אחריו
  5. ויבא בית־אביו עפרתה ויהרג את־אחיו בני־ירבעל שבעים איש על־אבן אחת ויותר יותם בן־ירבעל הקטן כי נחבא
  6. ויאספו כל־בעלי שכם וכל־בית מלוא וילכו וימליכו את־אבימלך למלך עם־אלון מצב אשר בשכם
  7. ויגדו ליותם וילך ויעמד בראש הר־גרזים וישא קולו ויקרא ויאמר להם שמעו אלי בעלי שכם וישמע אליכם אלהים
  8. הלוך הלכו העצים למשח עליהם מלך ויאמרו לזית מלוכה [מלכה] עלינו
  9. ויאמר להם הזית החדלתי את־דשני אשר־בי יכבדו אלהים ואנשים והלכתי לנוע על־העצים
  10. ויאמרו העצים לתאנה לכי־את מלכי עלינו
  11. ותאמר להם התאנה החדלתי את־מתקי ואת־תנובתי הטובה והלכתי לנוע על־העצים
  12. ויאמרו העצים לגפן לכי־את מלוכי [מלכי] עלינו
  13. ותאמר להם הגפן החדלתי את־תירושי המשמח אלהים ואנשים והלכתי לנוע על־העצים
  14. ויאמרו כל־העצים אל־האטד לך אתה מלך־עלינו
  15. ויאמר האטד אל־העצים אם באמת אתם משחים אתי למלך עליכם באו חסו בצלי ואם־אין תצא אש מן־האטד ותאכל את־ארזי הלבנון
  16. ועתה אם־באמת ובתמים עשיתם ותמליכו את־אבימלך ואם־טובה עשיתם עם־ירבעל ועם־ביתו ואם־כגמול ידיו עשיתם לו
  17. אשר־נלחם אבי עליכם וישלך את־נפשו מנגד ויצל אתכם מיד מדין
  18. ואתם קמתם על־בית אבי היום ותהרגו את־בניו שבעים איש על־אבן אחת ותמליכו את־אבימלך בן־אמתו על־בעלי שכם כי אחיכם הוא
  19. ואם־באמת ובתמים עשיתם עם־ירבעל ועם־ביתו היום הזה שמחו באבימלך וישמח גם־הוא בכם
  20. ואם־אין תצא אש מאבימלך ותאכל את־בעלי שכם ואת־בית מלוא ותצא אש מבעלי שכם ומבית מלוא ותאכל את־אבימלך
  21. וינס יותם ויברח וילך בארה וישב שם מפני אבימלך אחיו
  22. וישר אבימלך על־ישראל שלש שנים
  23. וישלח אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם ויבגדו בעלי־שכם באבימלך
  24. לבוא חמס שבעים בני־ירבעל ודמם לשום על־אבימלך אחיהם אשר הרג אותם ועל בעלי שכם אשר־חזקו את־ידיו להרג את־אחיו
  25. וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו את כל־אשר־יעבר עליהם בדרך ויגד לאבימלך
  26. ויבא געל בן־עבד ואחיו ויעברו בשכם ויבטחו־בו בעלי שכם
  27. ויצאו השדה ויבצרו את־כרמיהם וידרכו ויעשו הלולים ויבאו בית א‍להיהם ויאכלו וישתו ויקללו את־אבימלך
  28. ויאמר געל בן־עבד מי־אבימלך ומי־שכם כי נעבדנו הלא בן־ירבעל וזבל פקידו עבדו את־אנשי חמור אבי שכם ומדוע נעבדנו אנחנו
  29. ומי יתן את־העם הזה בידי ואסירה את־אבימלך ויאמר לאבימלך רבה צבאך וצאה
  30. וישמע זבל שר־העיר את־דברי געל בן־עבד ויחר אפו
  31. וישלח מלאכים אל־אבימלך בתרמה לאמר הנה געל בן־עבד ואחיו באים שכמה והנם צרים את־העיר עליך
  32. ועתה קום לילה אתה והעם אשר־אתך וארב בשדה
  33. והיה בבקר כזרח השמש תשכים ופשטת על־העיר והנה־הוא והעם אשר־אתו יצאים אליך ועשית לו כאשר תמצא ידך
  34. ויקם אבימלך וכל־העם אשר־עמו לילה ויארבו על־שכם ארבעה ראשים
  35. ויצא געל בן־עבד ויעמד פתח שער העיר ויקם אבימלך והעם אשר־אתו מן־המארב
  36. וירא־געל את־העם ויאמר אל־זבל הנה־עם יורד מראשי ההרים ויאמר אליו זבל את צל ההרים אתה ראה כאנשים
  37. ויסף עוד געל לדבר ויאמר הנה־עם יורדים מעם טבור הארץ וראש־אחד בא מדרך אלון מעוננים
  38. ויאמר אליו זבל איה אפוא פיך אשר תאמר מי אבימלך כי נעבדנו הלא זה העם אשר מאסתה בו צא־נא עתה והלחם בו
  39. ויצא געל לפני בעלי שכם וילחם באבימלך
  40. וירדפהו אבימלך וינס מפניו ויפלו חללים רבים עד־פתח השער
  41. וישב אבימלך בארומה ויגרש זבל את־געל ואת־אחיו משבת בשכם
  42. ויהי ממחרת ויצא העם השדה ויגדו לאבימלך
  43. ויקח את־העם ויחצם לשלשה ראשים ויארב בשדה וירא והנה העם יצא מן־העיר ויקם עליהם ויכם
  44. ואבימלך והראשים אשר עמו פשטו ויעמדו פתח שער העיר ושני הראשים פשטו על־כל־אשר בשדה ויכום
  45. ואבימלך נלחם בעיר כל היום ההוא וילכד את־העיר ואת־העם אשר־בה הרג ויתץ את־העיר ויזרעה מלח
  46. וישמעו כל־בעלי מגדל־שכם ויבאו אל־צריח בית אל ברית
  47. ויגד לאבימלך כי התקבצו כל־בעלי מגדל־שכם
  48. ויעל אבימלך הר־צלמון הוא וכל־העם אשר־אתו ויקח אבימלך את־הקרדמות בידו ויכרת שוכת עצים וישאה וישם על־שכמו ויאמר אל־העם אשר־עמו מה ראיתם עשיתי מהרו עשו כמוני
  49. ויכרתו גם־כל־העם איש שוכה וילכו אחרי אבימלך וישימו על־הצריח ויציתו עליהם את־הצריח באש וימתו גם כל־אנשי מגדל־שכם כאלף איש ואשה
  50. וילך אבימלך אל־תבץ ויחן בתבץ וילכדה
  51. ומגדל־עז היה בתוך־העיר וינסו שמה כל־האנשים והנשים וכל בעלי העיר ויסגרו בעדם ויעלו על־גג המגדל
  52. ויבא אבימלך עד־המגדל וילחם בו ויגש עד־פתח המגדל לשרפו באש
  53. ותשלך אשה אחת פלח רכב על־ראש אבימלך ותרץ את־גלגלתו
  54. ויקרא מהרה אל־הנער נשא כליו ויאמר לו שלף חרבך ומותתני פן־יאמרו לי אשה הרגתהו וידקרהו נערו וימת
  55. ויראו איש־ישראל כי מת אבימלך וילכו איש למקמו
  56. וישב אלהים את רעת אבימלך אשר עשה לאביו להרג את־שבעים אחיו
  57. ואת כל־רעת אנשי שכם השיב אלהים בראשם ותבא אליהם קללת יותם בן־ירבעל

פסוקים מנוקד

  1. וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן־יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל־אֲחֵי אִמּוֹ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל־כָּל־מִשְׁפַּחַת בֵּית־אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר׃
  2. דַּבְּרוּ־נָא בְּאָזְנֵי כָל־בַּעֲלֵי שְׁכֶם מַה־טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם־מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד וּזְכַרְתֶּם כִּי־עַצְמֵכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי׃
  3. וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי־אִמּוֹ עָלָיו בְּאָזְנֵי כָּל־בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ כִּי אָמְרוּ אָחִינוּ הוּא׃
  4. וַיִּתְּנוּ־לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּיתּ בַעַל בְּרִית וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו׃
  5. וַיָּבֹא בֵית־אָבִיו עָפְרָתָה וַיַּהֲרֹג אֶת־אֶחָיו בְּנֵי־יְרֻבַּעַל שִׁבְּעִים אִישׁ עַל־אֶבֶן אֶחָת וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן־יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן כִּי נֶחְבָּא׃
  6. וַיֵּאָסְפוּ כָּל־בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל־בֵּית מִלּוֹא וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת־אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם־אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם׃
  7. וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר־גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים׃
  8. הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה [מָלְכָה] עָלֵינוּ׃
  9. וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת־דִּשְׁנִי אֲשֶׁר־בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃
  10. וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי־אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ׃
  11. וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת־מָתְקִי וְאֶת־תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃
  12. וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי־אַתְּ מלוכי [מָלְכִי] עָלֵינוּ׃
  13. וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת־תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃
  14. וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעֵצִים אֶל־הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ־עָלֵינוּ׃
  15. וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל־הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם־אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן־הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃
  16. וְעַתָּה אִם־בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת־אֲבִימֶלֶךְ וְאִם־טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם־יְרֻבַּעַל וְעִם־בֵּיתוֹ וְאִם־כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ׃
  17. אֲשֶׁר־נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן׃
  18. וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל־בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת־בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל־אֶבֶן אֶחָת וַתַּמְלִיכוּ אֶת־אֲבִימֶלֶךְ בֶּן־אֲמָתוֹ עַל־בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי אֲחִיכֶם הוּא׃
  19. וְאִם־בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם־יְרֻבַּעַל וְעִם־בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם־הוּא בָּכֶם׃
  20. וְאִם־אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת־בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת־בֵּית מִלּוֹא וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת־אֲבִימֶלֶךְ׃
  21. וַיָּנָס יוֹתָם וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו׃
  22. וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים׃
  23. וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי־שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ׃
  24. לָבוֹא חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי־יְרֻבָּעַל וְדָמָם לָשׂוּם עַל־אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֲשֶׁר־חִזְּקוּ אֶת־יָדָיו לַהֲרֹג אֶת־אֶחָיו׃
  25. וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר־יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ׃
  26. וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן־עֶבֶד וְאֶחָיו וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם וַיִּבְטְחוּ־בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם׃
  27. וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת־כַּרְמֵיהֶם וַיִּדְרְכוּ וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱ‍לֹהֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְקַלְלוּ אֶת־אֲבִימֶלֶךְ׃
  28. וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן־עֶבֶד מִי־אֲבִימֶלֶךְ וּמִי־שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא בֶן־יְרֻבַּעַל וּזְבֻל פְּקִידוֹ עִבְדוּ אֶת־אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ׃
  29. וּמִי יִתֵּן אֶת־הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְאָסִירָה אֶת־אֲבִימֶלֶךְ וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה׃
  30. וַיִּשְׁמַע זְבֻל שַׂר־הָעִיר אֶת־דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן־עָבֶד וַיִּחַר אַפּוֹ׃
  31. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־אֲבִימֶלֶךְ בְּתָרְמָה לֵאמֹר הִנֵּה גַעַל בֶּן־עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה וְהִנָּם צָרִים אֶת־הָעִיר עָלֶיךָ׃
  32. וְעַתָּה קוּם לַיְלָה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר־אִתָּךְ וֶאֱרֹב בַּשָּׂדֶה׃
  33. וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל־הָעִיר וְהִנֵּה־הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ׃
  34. וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־עִמּוֹ לָיְלָה וַיֶּאֶרְבוּ עַל־שְׁכֶם אַרְבָּעָה רָאשִׁים׃
  35. וַיֵּצֵא גַּעַל בֶּן־עֶבֶד וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ מִן־הַמַּאְרָב׃
  36. וַיַּרְא־גַּעַל אֶת־הָעָם וַיֹּאמֶר אֶל־זְבֻל הִנֵּה־עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים׃
  37. וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר הִנֵּה־עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ וְרֹאשׁ־אֶחָד בָּא מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים׃
  38. וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ אֲשֶׁר תֹּאמַר מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ צֵא־נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ׃
  39. וַיֵּצֵא גַעַל לִפְנֵי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּלָּחֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ׃
  40. וַיִּרְדְּפֵהוּ אֲבִימֶלֶךְ וַיָּנָס מִפָּנָיו וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים רַבִּים עַד־פֶּתַח הַשָּׁעַר׃
  41. וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת־גַּעַל וְאֶת־אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם׃
  42. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה וַיַּגִּדוּ לַאֲבִימֶלֶךְ׃
  43. וַיִּקַּח אֶת־הָעָם וַיֶּחֱצֵם לִשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיֶּאֱרֹב בַּשָּׂדֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הָעָם יֹצֵא מִן־הָעִיר וַיָּקָם עֲלֵיהֶם וַיַּכֵּם׃
  44. וַאֲבִימֶלֶךְ וְהָרָאשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ פָּשְׁטוּ וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וּשְׁנֵי הָרָאשִׁים פָּשְׁטוּ עַל־כָּל־אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה וַיַּכּוּם׃
  45. וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר כֹּל הַיּוֹם הַהוּא וַיִּלְכֹּד אֶת־הָעִיר וְאֶת־הָעָם אֲשֶׁר־בָּהּ הָרָג וַיִּתֹּץ אֶת־הָעִיר וַיִּזְרָעֶהָ מֶלַח׃
  46. וַיִּשְׁמְעוּ כָּל־בַּעֲלֵי מִגְדַּל־שְׁכֶם וַיָּבֹאוּ אֶל־צְרִיחַ בֵּית אֵל בְּרִית׃
  47. וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ כִּי הִתְקַבְּצוּ כָּל־בַּעֲלֵי מִגְדַּל־שְׁכֶם׃
  48. וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר־צַלְמוֹן הוּא וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת־הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל־שִׁכְמוֹ וַיֹּאמֶר אֶל־הָעָם אֲשֶׁר־עִמּוֹ מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי׃
  49. וַיִּכְרְתוּ גַם־כָּל־הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל־הַצְּרִיחַ וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת־הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל־אַנְשֵׁי מִגְדַּל־שְׁכֶם כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה׃
  50. וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ אֶל־תֵּבֵץ וַיִּחַן בְּתֵבֵץ וַיִּלְכְּדָהּ׃
  51. וּמִגְדַּל־עֹז הָיָה בְתוֹךְ־הָעִיר וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל־הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם וַיַּעֲלוּ עַל־גַּג הַמִּגְדָּל׃
  52. וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד־הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם בּוֹ וַיִּגַּשׁ עַד־פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ׃
  53. וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל־רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת־גֻּלְגָּלְתּוֹ׃
  54. וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל־הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן־יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת׃
  55. וַיִּרְאוּ אִישׁ־יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ׃
  56. וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת־שִׁבְעִים אֶחָיו׃
  57. וְאֵת כָּל־רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן־יְרֻבָּעַל׃

מקומות

  • ארומה

    שם מקום בהר אפרים.
    מזוהה כיום עם תל אל ערמה.

  • באר
  • שכם

    העיר המרכזית בשומרון, מזוהה עם תל בלאטה במזרח שכם המודרנית, בין הר גריזים להר עיבל.

  • תבץ
  • הר גרזים

    הר בגבול אפרים ומנשה מדרום לשכם (מזוהה על פי המסורת).

  • הלבנון