בראשית-פרק-23

ביאורים

• וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים, שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. היו שדרשו את הצגת המספר באופן ארוך, במקום לכתוב שבע ועשרים ומאה שנים, כסימון יחידות זמן, המבטאות שלבים שונים בחייה של שרה, ובביטוי המסכם, שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה, שמעו רמז לכך שבכל פרקי חייה חייתה שרה חיים מלאים ושלמים.

• וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע, הִיא חֶבְרוֹן, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וַיָּבֹא אַבְרָהָם מבאר שבע, מקום מושבו בזמן העקדה ואחריה, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, כדרך שעושים באבלות, וְלִבְכֹּתָהּ, לבְכות ולבַכות עליה. לאחר שלב האבל מתעוררת שאלת מקום קבורתה.

• וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ, וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת, כנראה אל זקניהם ומנהיגיהם שישבו בשער העיר חברון, לֵאמֹר:

• גֵּר, זר המתגורר כאן, אך אני ומשפחתי חיים פה שנים רבות — וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם, אין לי זכויות במקום, אבל אני ידיד ותיק שלכם. תְּנוּ לִי חלק בארצכם שיוכל לשמש כ אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי.

• וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ. ייתכן שישבו ודנו בינם לבין עצמם תחילה, ולבסוף ענו לו תשובה פורמלית :

• שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי! אתה אומר שאתה גר ותושב, אך אינך סתם אדם — נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ, מעלתך יתרה ממעלתו של ראש שבט קטן. ולכן בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ. אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ. בְּחַר לך קבר בכל מקום שתרצה. בדברים אלו מכריזים בני המקום, שלאברהם יש זכויות בלתי פורמליות לגבי ארצם.

• וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ, השתחווה, או: החווה קידה — ביטוי טקסי המבטא כבוד ורגשי תודה — לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת.

• וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר: אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי, אם באמת רוצים אתם למלא את בקשתי, שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי, בקשו בעבורי מאדם מסוים — בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר,

• וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, כך שמה, משום היותה כפולה. אֲשֶׁר לוֹ, אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ. בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר. למרות שהציעו לו להשתמש בכל נחלה שירצה, אברהם התעקש לקנות את המקום בכסף מלא, מכיוון שמדובר באחוזת נחלה שתשמש את המשפחה לצמיתות.

• וְעֶפְרוֹן, שלא היה בהכרח מחשובי העיר יֹשֵׁב, נכח באותו זמן בְּתוֹךְ, בין בְּנֵי חֵת. וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת, לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ אף הוא נהג בטקסיות — בא בפני מועצת העיר והכריז הכרזה פומבית לֵאמֹר:

• לֹא אֲדֹנִי, הצעתָּ לקנות חלק מאדמתי — לא כך, אלא שְׁמָעֵנִי: הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ, אני נותן לך את השדה כולו וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ. לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, כולם שומעים את ההצהרה. אינני מעכב בעדך. לֵך קְבֹר מֵתֶךָ. אפנה את השטח עבור אדם נכבד כמוך, והשטח כולו — שלך.

• וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ פעם שנייה. במחווה הטקסית של ההשתחוויה החוזרת ביטא אברהם את תודתו להצעה הנדיבה של עפרון.

• וַיְדַבֵּר אברהם אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר: אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי, כשפנית אלי ואמרת לי: לֹא אֲדֹנִי, שְׁמָעֵנִי, הקשבתי לך; עכשיו, שְׁמע אתה אותי: נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, אני נותן את הכסף וקונה את השדה, בבקשה קַח את הכסף מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה. עד כאן דובר באופן כללי, עתה עפרון צריך לנקוב במחיר.

• וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ:

• אֲדֹנִי, שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ זו שווה אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִיא. הרי אנחנו קרובים ומיודדים, על כן חלקה כזו איננה עניין שצריך להעסיק אותנו, וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר, ולא נתעכב סביב שאלת המחיר.

• וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל. קרוב לוודאי שהכסף לא היה אלא פיסות מתכת שבאו במשקל. אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת. אברהם הפתיע את עפרון, שציפה שאברהם יציע סכום קטן, וכך היתה ההתמקחות נמשכת להנאת הצדדים, אך אברהם בחר להימנע מההתנהלות הטקסית, והוא שילם מיד את הסכום המופקע — אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר, כסף נקי ומובחר, שיכול להתקבל ברצון על ידי כל אדם בעולם.

• וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, השדה שהיה מסביב למערת המכפלה, אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא, הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב. אברהם לא הסתפק ברכישת המערה בלבד, אלא גם את השטח שסביבה ואת דרך הגישה אליה.

• לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת, בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ.

• וְאַחֲרֵי כֵן, לאחר שהשטח עבר לבעלותו, קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת, במערת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא, הִיא חֶבְרוֹן, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

• וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר של המשפחה, שאותה קנה מֵאֵת בְּנֵי חֵת.