שופטים-פרק-21

ביאורים

  • וְעוד קודם לכן, בהתאספות המשולהבת לקראת המלחמה אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר: אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה. לעולם לא נשיא את בנותינו לבני בנימין. הם ביקשו להחרים את שבט בנימין לדורות.

  • וַיָּבֹא הָעָם משנגמרו הקרבות, ושבט בנימין חוסל כמעט, אל בֵּית אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל. הפעם הייתה סיבת הבכייה בבית-אל הפוכה.

  • וַיֹּאמְרוּ: לָמָה, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵללְהִפָּקֵד, שיחסר הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד?

  • וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם וַיִּבְנוּ שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים.

  • וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִי אֲשֶׁר לֹא עָלָה בַקָּהָל מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'? האם היו כאלה שלא עלו למלחמה? כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה קודם לַאֲשֶׁר לֹא עָלָה אֶל ה' הַמִּצְפָּה, לֵאמֹר: מוֹת יוּמָת.ושוב –

  • וַיִּנָּחֲמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, התחרטו והצטערו על שנאתם אֶל בִּנְיָמִן אָחִיו, וַיֹּאמְרוּ: נִגְדַּע הַיּוֹם שֵׁבֶט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. בנימין נענש די והותר. השמדת השבט כמעט מוחלטת, ולא נשארה אלא אדמה חרוכה. הבה נטכס עצה להחזיר את המצב על כנו ולשקם את השבט.

  • מַה נַּעֲשֶׂה לָהֶם לַנּוֹתָרִים לְהמציא להם נָשִׁים? וַהלוא אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ בַה' לְבִלְתִּי תֵּת לָהֶם מִבְּנוֹתֵינוּ לְנָשִׁים.

  • וַיֹּאמְרוּ: מִי מ אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא עָלָה אֶל ה' הַמִּצְפָּה? וְהִנֵּה התברר ש לֹא בָא אִישׁ אֶל הַמַּחֲנֶה מִיָּבֵישׁ גִּלְעָד אֶל הַקָּהָל.

  • וַיִּתְפָּקֵד הָעָם, ובמפקד התברר – וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד.

  • וַיִּשְׁלְחוּ ל שָׁם הָעֵדָה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ מִבְּנֵי הֶחָיִל, וַיְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר: לְכוּ וְהִכִּיתֶם אֶת יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד לְפִי חֶרֶב וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף, מפני שעברו על שבועת הקהל החמורה.

  • וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: כָּל זָכָר וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב זָכָר, שהיה לה מגע עם גבר, תַּחֲרִימוּ, תהרגו.

  • וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר, וַיָּבִיאוּ אוֹתָם – את השבויות הללו אֶל הַמַּחֲנֶה שב שִׁלֹה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

  • וַיִּשְׁלְחוּ כָּל הָעֵדָה וַיְדַבְּרוּ אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן אֲשֶׁר התחבאו בְּסֶלַע רִמּוֹן, וַיִּקְרְאוּ לָהֶם שָׁלוֹם.

  • וַיָּשָׁב שריד בִּנְיָמִן בָּעֵת הַהִיא, וַיִּתְּנוּ לָהֶם את הַנָּשִׁים, הבנות שאינן נשואות אֲשֶׁר חִיּוּ, השאירו בחיים מִנְּשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד. וְאולם לֹא מָצְאוּ לָהֶם כֵּן, כפי הראוי. כאמור לעיל, לסלע רימון ברחו כשש מאות איש, וכאן ניתנו להם כארבע מאות נשים.

  • וְהָעָם נִחָם, התחרט על מה שנעשה לְבִנְיָמִן, כִּי עָשָׂה ה' פֶּרֶץ, אסון בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בהעמידו בסכנה את קיומו של אחד השבטים. ייתכן שעכשיו חשו השבטים שתגובתם הייתה חריפה מדי.

  • וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי הָעֵדָה: מַה נַּעֲשֶׂה לַנּוֹתָרִים, וכיצד נדאג להם לְנָשִׁים, כִּי נִשְׁמְדָה מִבִּנְיָמִן אִשָּׁה.

  • וַיֹּאמְרוּ: עלינו לקיים יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה, המשך לְבִנְיָמִן, וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל.

  • וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֵת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ, כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן.

  • וַיֹּאמְרוּ זקני העדה : הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ, בשילה שבארץ אפרים מִיָּמִים יָמִימָה, אֲשֶׁר נמצאת מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, מזרחית לִמְסִלָּה, לדרך הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב, מדרום לִלְבוֹנָה.

  • וַיְצַוּוּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר: לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים.

  • וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, שכן הבנות נהגו לרקוד בכרמים בחג – וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ את אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ. וַהֲלַכְתֶּם ל אֶרֶץ בִּנְיָמִן.

  • וְהָיָה כִּי יָבֹאוּ אֲבוֹתָם אוֹ אֲחֵיהֶם לָרִיב אֵלֵינוּ, להתלונן עליכם, וְאָמַרְנוּ אֲלֵיהֶם: חָנּוּנוּ אוֹתָם, סלחו להם, כִּי לֹא לָקַחְנוּ אִישׁ אִשְׁתּוֹ די נשים בעבורם בַּמִּלְחָמָה עם יבש גלעד. ובאשר לשבועה – כִּי לֹא אַתֶּם נְתַתֶּם לָהֶם, אילו נתתם את בנותיכם להם מיזמתכם – כָּעֵת תֶּאְשָׁמוּ. הם לקחו אותן בעצמם, ולכן אינכם אשמים בדבר.

  • וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי בִנְיָמִן, וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם מִן הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ. וַיֵּלְכוּ וַיָּשׁוּבוּ אֶל נַחֲלָתָם, וַיִּבְנוּ אֶת הֶעָרִים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם.

  • וַיִּתְהַלְּכוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ, וַיֵּצְאוּ מִשָּׁם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ. נראה שזו הייתה הפעולה האחרונה שעשו שבטי ישראל כעם אחד וכיחידה אחת למשך זמן רב. סיומו של הסיפור ושל הספר כולו חוזר שוב על אותן מילים מוכרות:

  • בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל. אין מלוכה ואין מסגרת לאומית כלל, וממילא אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.

פסוקים

  1. ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא־יתן בתו לבנימן לאשה
  2. ויבא העם בית־אל וישבו שם עד־הערב לפני האלהים וישאו קולם ויבכו בכי גדול
  3. ויאמרו למה יהוה אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד
  4. ויהי ממחרת וישכימו העם ויבנו־שם מזבח ויעלו עלות ושלמים
  5. ויאמרו בני ישראל מי אשר לא־עלה בקהל מכל־שבטי ישראל אל־יהוה כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא־עלה אל־יהוה המצפה לאמר מות יומת
  6. וינחמו בני ישראל אל־בנימן אחיו ויאמרו נגדע היום שבט אחד מישראל
  7. מה־נעשה להם לנותרים לנשים ואנחנו נשבענו ביהוה לבלתי תת־להם מבנותינו לנשים
  8. ויאמרו מי אחד משבטי ישראל אשר לא־עלה אל־יהוה המצפה והנה לא בא־איש אל־המחנה מיביש גלעד אל־הקהל
  9. ויתפקד העם והנה אין־שם איש מיושבי יבש גלעד
  10. וישלחו־שם העדה שנים־עשר אלף איש מבני החיל ויצוו אותם לאמר לכו והכיתם את־יושבי יבש גלעד לפי־חרב והנשים והטף
  11. וזה הדבר אשר תעשו כל־זכר וכל־אשה ידעת משכב־זכר תחרימו
  12. וימצאו מיושבי יביש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא־ידעה איש למשכב זכר ויביאו אותם אל־המחנה שלה אשר בארץ כנען
  13. וישלחו כל־העדה וידברו אל־בני בנימן אשר בסלע רמון ויקראו להם שלום
  14. וישב בנימן בעת ההיא ויתנו להם הנשים אשר חיו מנשי יבש גלעד ולא־מצאו להם כן
  15. והעם נחם לבנימן כי־עשה יהוה פרץ בשבטי ישראל
  16. ויאמרו זקני העדה מה־נעשה לנותרים לנשים כי־נשמדה מבנימן אשה
  17. ויאמרו ירשת פליטה לבנימן ולא־ימחה שבט מישראל
  18. ואנחנו לא נוכל לתת־להם נשים מבנותינו כי־נשבעו בני־ישראל לאמר ארור נתן אשה לבנימן
  19. ויאמרו הנה חג־יהוה בשלו מימים ימימה אשר מצפונה לבית־אל מזרחה השמש למסלה העלה מבית־אל שכמה ומנגב ללבונה
  20. ויצו [ויצוו] את־בני בנימן לאמר לכו וארבתם בכרמים
  21. וראיתם והנה אם־יצאו בנות־שילו לחול במחלות ויצאתם מן־הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו והלכתם ארץ בנימן
  22. והיה כי־יבאו אבותם או אחיהם לרוב [לריב ] אלינו ואמרנו אליהם חנונו אותם כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו
  23. ויעשו־כן בני בנימן וישאו נשים למספרם מן־המחללות אשר גזלו וילכו וישובו אל־נחלתם ויבנו את־הערים וישבו בהם
  24. ויתהלכו משם בני־ישראל בעת ההיא איש לשבטו ולמשפחתו ויצאו משם איש לנחלתו
  25. בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה

פסוקים מנוקד

  1. וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא־יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה׃
  2. וַיָּבֹא הָעָם בֵּית־אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד־הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל׃
  3. וַיֹּאמְרוּ לָמָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד׃
  4. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם וַיִּבְנוּ־שָׁם מִזְבֵּחַ וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים׃
  5. וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי אֲשֶׁר לֹא־עָלָה בַקָּהָל מִכָּל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה לַאֲשֶׁר לֹא־עָלָה אֶל־יְהוָה הַמִּצְפָּה לֵאמֹר מוֹת יוּמָת׃
  6. וַיִּנָּחֲמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־בִּנְיָמִן אָחִיו וַיֹּאמְרוּ נִגְדַּע הַיּוֹם שֵׁבֶט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל׃
  7. מַה־נַּעֲשֶׂה לָהֶם לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים וַאֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ בַיהוָה לְבִלְתִּי תֵּת־לָהֶם מִבְּנוֹתֵינוּ לְנָשִׁים׃
  8. וַיֹּאמְרוּ מִי אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא־עָלָה אֶל־יְהוָה הַמִּצְפָּה וְהִנֵּה לֹא בָא־אִישׁ אֶל־הַמַּחֲנֶה מִיָּבֵישׁ גִּלְעָד אֶל־הַקָּהָל׃
  9. וַיִּתְפָּקֵד הָעָם וְהִנֵּה אֵין־שָׁם אִישׁ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד׃
  10. וַיִּשְׁלְחוּ־שָׁם הָעֵדָה שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ מִבְּנֵי הֶחָיִל וַיְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר לְכוּ וְהִכִּיתֶם אֶת־יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד לְפִי־חֶרֶב וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף׃
  11. וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כָּל־זָכָר וְכָל־אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב־זָכָר תַּחֲרִימוּ׃
  12. וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא־יָדְעָה אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר וַיָּבִיאוּ אוֹתָם אֶל־הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׃
  13. וַיִּשְׁלְחוּ כָּל־הָעֵדָה וַיְדַבְּרוּ אֶל־בְּנֵי בִנְיָמִן אֲשֶׁר בְּסֶלַע רִמּוֹן וַיִּקְרְאוּ לָהֶם שָׁלוֹם׃
  14. וַיָּשָׁב בִּנְיָמִן בָּעֵת הַהִיא וַיִּתְּנוּ לָהֶם הַנָּשִׁים אֲשֶׁר חִיּוּ מִנְּשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד וְלֹא־מָצְאוּ לָהֶם כֵּן׃
  15. וְהָעָם נִחָם לְבִנְיָמִן כִּי־עָשָׂה יְהוָה פֶּרֶץ בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃
  16. וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי הָעֵדָה מַה־נַּעֲשֶׂה לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים כִּי־נִשְׁמְדָה מִבִּנְיָמִן אִשָּׁה׃
  17. וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא־יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל׃
  18. וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֵת־לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ כִּי־נִשְׁבְּעוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן׃
  19. וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג־יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית־אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית־אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה׃
  20. ויצו [וַיְצַוּוּ] אֶת־בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים׃
  21. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם־יֵצְאוּ בְנוֹת־שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן־הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן׃
  22. וְהָיָה כִּי־יָבֹאוּ אֲבוֹתָם אוֹ אֲחֵיהֶם לרוב [לָרִיב ] אֵלֵינוּ וְאָמַרְנוּ אֲלֵיהֶם חָנּוּנוּ אוֹתָם כִּי לֹא לָקַחְנוּ אִישׁ אִשְׁתּוֹ בַּמִּלְחָמָה כִּי לֹא אַתֶּם נְתַתֶּם לָהֶם כָּעֵת תֶּאְשָׁמוּ׃
  23. וַיַּעֲשׂוּ־כֵן בְּנֵי בִנְיָמִן וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם מִן־הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ וַיֵּלְכוּ וַיָּשׁוּבוּ אֶל־נַחֲלָתָם וַיִּבְנוּ אֶת־הֶעָרִים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם׃
  24. וַיִּתְהַלְּכוּ מִשָּׁם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ וַיֵּצְאוּ מִשָּׁם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ׃
  25. בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה׃

מקומות

  • בית אל

    עיר בגבול בנימין ואפרים.
    כיום מזוהה עם ח' ביתין (ר' אשתורי הפרחי).

  • יבש גלעד

    עיר בעבר הירדן המזרחי, בארץ גלעד, בנחלת חצי שבט המנשה.
    יש אומרים שמקומה בואדי יאבס- ואולי היא זהה עם תל אבו-ח'רז, או עם דיר חלאוה שבאותה סביבה.

  • מצפה

    עיר בנחלת בנימין.
    מזוהה בנבי סמואל (אולברייט)

  • סלע רימון
  • שילה

    עיר בנחלת אפרים.
    את מקומה קובע המקרא בדיוק: "מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העולה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה" (שופטים כא, יט)
    מזוהה כיום עם תל הסמוך לחרבת סיילון, 22 ק"מ מדרום לשכם, 2.5 ק"מ ממזרח לדרך שכם. (רבי אשתורי הפרחי)

  • מצפה (?)

    עיר בנחלת בנימין.
    מזוהה בתל א-נצבה. (רואבסון וקונדר)

  • כנען

    שמה הקדום של ארץ ישראל

  • לבונה

    עיר בקרבת שילה.
    מזוהה כיום עם לובן א-שרקיה (ר' יהוסף שוורץ).
    מדרום לה התקיים "חג ה' בשילו" (שופטים כא, יט).