מלאכי-פרק-2

ביאורים

• וְְעַתָּה אֲלֵיכֶם מופנית הַמִּצְְְוָה הַזֹּאת, המחייבת את הכבוד לעבודת הקודש, הַכֹּהֲנִים:

• אִם־לֹא תִשְְְׁמְְעוּ וְְאִם־לֹא תָשִׂימוּ עַל־לֵב לָתֵת כָּבוֹד לִשְְְׁמִי, אָמַר ה' צְְבָאוֹת: וְְשִׁלַּחְְְתִּי בָכֶם אֶת־הַמְְּאֵרָה, הקללה, החֶסר וְְאָרוֹתִי, אקלל אֶת־בִּרְְְכוֹתֵיכֶם, הצלחותיכם, יבולכם, הברכות שבירכתי אתכם בעבר, או: הברכות שאתם מתפללים לזכות בהן או מברכים בהן את העם, וְְגַם כבר אָרוֹתִיהָ, כִּי אֵינְְְכֶם שָׂמִים עַל־לֵב.

• הִנְְְנִי גֹעֵר, מקלל, גורע לָכֶם אֶת־הַזֶּרַע, שלא יצמח, וְְזֵרִיתִי, אפזר, אשליך פֶרֶשׁ, צואת בעלי החיים עַל־פְְּנֵיכֶם, פֶּרֶשׁ קרבנות חַגֵּיכֶם, וְְנָשָׂא, הפרש, העוון, או: האויב אֶתְְְכֶם אֵלָיו – אל הפרש. תושלכו מעל פני בביזיון. הברכה, החן ונשיאת פני ה' אליכם האמורות בברכת הכהנים , יהפכו להרחקה, לקללה ולגועל עקב מעשיכם.

• וִידַעְְְתֶּם בכך כִּי שִׁלַּחְְְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְְְוָה הַזֹּאת כדי לִהְְְיוֹת, לקיים את בְְּרִיתִי אֶת־לֵוִי, עם הלויים, אָמַר ה' צְְבָאוֹת.

• בְְּרִיתִי הָיְְתָה אִתּוֹ – עם בית הלוי, ובה כרוכים הַחַיִּים וְְהַשָּׁלוֹם, החיים וברכת השלום תלויים בכך שהכהנים ישמרו את תפקידם, וָאֶתְְּנֵם־לוֹ – לשבט הלוי את הברית והבטחותיה, כדי שיקבלם ב מוֹרָא, יראה. ואכן כך עשה, וַיִּירָאֵנִי, וּמִפְְּנֵי שְְׁמִי נִחַת, התיירא הוּא.

• תּוֹרַת אֱמֶת הָיְְתָה בְְּפִיהוּ. הלויים היו מלמדים את העם תורה ומשפט צדק, וְְעַוְְְלָה, דבר שאינו צודק לֹא־נִמְְְצָא בִשְְְׂפָתָיו. בְְּשָׁלוֹם וּבְְְמִישׁוֹר, ביושר הָלַךְְְ אִתִּי, וְְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן.

• כִּי־שִׂפְְְתֵי כֹהֵן יִשְְְׁמְְרוּ־דַעַת, ישגיחו ויקיימו את דעת אלוקים, וְְתוֹרָה יְְבַקְְְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְְְאַךְְְ, שליח ה'־צְְבָאוֹת הוּא.

• וְְאולם אַתֶּם סַרְְְתֶּם מִן־הַדֶּרֶךְְְ, הִכְְְשַׁלְְְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה, שִׁחַתֶּם, הפרתם את בְְּרִית הַלֵּוִי, אָמַר ה' צְְבָאוֹת.

• וְְגַם־אֲנִי נָתַתִּי אֶתְְְכֶם נִבְְְזִים וּשְְְׁפָלִים לְְנוכח כָָל־הָעָם, כְְּפִי אֲשֶׁר, משום ש אֵינְְכֶם שֹׁמְְרִים אֶת־דְְּרָכַי, וְְנֹשְְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה, אתם מטים את התורה לטובת מי או מה שאתם חפצים בו. מתוכחת הכהנים המורים הנביא עובר להוכיח את בני יהודה על נישואי תערובת ובגידתם בנשותיהן העבריות. כפי המסופר בספר עזרא ונחמיה, עולי בבל נשאו נשים נכריות .

• הֲלוֹא אָב אֶחָד לְְכֻלָּנוּ, הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְְּרָאָנוּ, מַדּוּעַ נִבְְְגַּד אִישׁ בְְּאָחִיו, במחויבות ההדדית שלנו להתחתן זה בזה ולא בעם אחר, לְְחַלֵּל בְְּרִית אֲבֹתֵינוּ?!

• בָּגְְדָה יְהוּדָה, וְְתוֹעֵבָה נֶעֶשְְְׂתָה בְְיִשְְְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם – כִּי חִלֵּל יְהוּדָה את קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב – את עמו ישראל, וּבָעַל בַּת־אֵל נֵכָר, אשה נכרית.

• יַכְְְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה – את הבגידה, עֵר וְְעֹנֶה, גדול וקטן בצאצאים או בתלמידים מֵאָהֳֳלֵי יַעֲקֹב, וּמַגִּישׁ מִנְְְחָה לַה' צְְבָאוֹת.

• וְְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ, עברה נוספת מתלווה אל נישואי הנכריות – כַּסּוֹת דִּמְְְעָה אֶת־מִזְְְבַּח ה', בְְּכִי וַאֲנָקָה, אתם גורמים להצפת המזבח בדמעות נשותיכם היהודיות שנעזבות ובוכות. המזבח המכוסה בדמעות ואנקות כביכול מֵאֵין עוֹד, אינו מאפשר ל פְְנוֹת אֶל־הַמִּנְְְחָה המוגשת עליו וְְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְְְכֶם.

• וַאֲמַרְְְתֶּם: עַל־מָה ולמה ?– עַל כִּי־ה' הֵעִיד על הברית ש בֵּינְְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְְְתָּה בָּהּ, ולבך הלך לאחרת, והרי הִיא חֲבֶרְְְתְְּךָ וְְאֵשֶׁת בְְּרִיתֶךָ.

• וְְכי לֹא־אֶחָד עָשָׂה ה' את האדם, שלא כבעלי החיים, הואיל וּשְְְׁאָר רוּחַ לוֹ, בשל רוחו היתרה והידמותו לבוראו. גם הזכר והנקבה נבראו כאדם אחד, כאמור בספר בראשית. הקשר בין איש לאשתו הוא אפוא קשר אישי ייחודי, המתקיים גם בין רוח לרוח. וּמָה הָאֶחָד מְְבַקֵּשׁ – זֶרַע אֱלֹהִים, זרע קדוש ומעולה. ועל כן – וְְנִשְְְׁמַרְְְתֶּם בְְּרוּחֲכֶם, שמרו על רוח האדם, שלטו על רגשותיכם, וּבְְְאֵשֶׁת נְְעוּרֶיךָ אַל־יִבְְְגֹּד. זיווגם והתרבותם של בעלי החיים נעוצים בדחף הביולוגי בלבד, ועל כן אין בהם בגידה. עליונות הרוח של האדם דורשת ממנו איפוק ושמירה יתרה.

• כִּי־שָׂנֵא שַׁלַּח, שנוא הוא המשלח את אשת נעוריו בגלל אחרת. או: כאשר ישנא האדם את אשתו – ישלחנה מביתו ותינשא ל אחר, אבל אל לו להישאר עמה ולבו נתון לאחרת, אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל, וְְכִסָּה חָמָס עַל־לְְבוּשׁוֹ, הבוגד באשתו כמו מי שעוטה חמס ומתכבד בו, אָמַר ה' צְְבָאוֹת, וְְנִשְְְׁמַרְְְתֶּם בְְּרוּחֲכֶם וְְלֹא תִבְְְגֹּדוּ.תוכחה נוספת על ערכים מעוותים:

• הוֹגַעְְְתֶּם את ה' בְְּדִבְְְרֵיכֶם.וַאֲמַרְְְתֶּם: בַּמָּה הוֹגָעְְְנוּ?– בֶּאֱמָָרְְְכֶם על כָָּל־עֹשֵׂה רָע: טוֹב הוא בְְּעֵינֵי ה', וּבָהֶם הוּא חָפֵץ, שהרי ה' משאיר את הרשעים בעולם ומשפיע להם טובה, אוֹ באמרכם : אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְְְׁפָּט?! אין צדק בעולם.