מיכה-פרק-2

ביאורים

• הוֹי, חֹשְְׁבֵי־אָוֶן, החושבים מחשבות חטא ורֶשע וּפֹעֲלֵי רָע בגיבוש תכנית זדונית עַל־מִשְְְׁכְְּבוֹתָם, ו בְְאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ, כִּי פשוט יֶשׁ־לְְאֵל, בכוח יָדָם לעשות כרצונם.

• וְְחָמְְדוּ שָׂדוֹת – וְְגָזָלוּ, וחשקו בָתִּים – וְְנָשָׂאוּ, לוקחים אותם לעצמם. וְְעָשְְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְְאִישׁ וְְנַחֲלָתוֹ.

• לָכֵן כֹּה אָמַר ה': הִנְְנִי חֹשֵׁב עַל־הַמִּשְְְׁפָּחָה הַזֹּאת – שכבת האצולה רָעָה אֲשֶׁר לֹא־תָמִישׁוּ, תזיזו מִשָּׁם – מתחת עול הרעה את צַוְְּארֹתֵיכֶם, צווארכם, וְְלֹא תֵלְְכוּ רוֹמָה, בראש מורם, כִּי עֵת רָעָה הִיא.

• בַּיּוֹם הַהוּא יִשָּׂא, ישמיעו עֲלֵיכֶם מָשָׁל. אתם תהפכו נושא לשיחות, למליצות ולדוגמא. וְְנָהָה נְְהִי נִהְְְיָה, מי שיבכה על הפורענות, ו אָמַר בקינתו : שָׁדוֹד נְְשַׁדֻּנוּ, האנשים הללו שדדו והרסו אותנו. חֵלֶק עַמִּי יָמִיר. האנשים החזקים החליפו נחלות משפחותינו כרצונם. אֵיךְְְ יָמִישׁ, יזיז לִי וישנה את המצב לְְשׁוֹבֵב, להשיב את שָׂדֵינוּ יְְחַלֵּק, לחלק שנית ולהשיב את השדות לבעליהם?!

• לָכֵן לֹא־יִהְְְיֶה לְְךָ – לכל אחד מבני החבורה הזו, בן מַשְְְׁלִיךְְְ חֶבֶל בְְּגוֹרָל, זכאי לחלק ונחלה בִּקְְְהַל ה'.

• אַל־תַּטִּפוּ לנו מוסר, יַטִּיפוּן, אומרים אותם אנשי רשע לנביאים. אכן, לֹא־יַטִּפוּ לָאֵלֶּה, אין תועלת בהטפת מוסר לאנשים הללו, כי לֹא יִסַּג כְְּלִמּוֹת, הם לא ישובו ממעשיהם כשיכלימו אותם. דברי המוסר אינם מובנים להם ואינם נוגעים בהם .

• הֶאָמוּר, האם ראוי שייאמר ב בֵית־יַעֲקֹב, כפי שאומרים אותם מרשיעים ומתנגדי הנביאים: הֲקָצַר רוּחַ ה'? האם אין לו סבלנות? ה אִם צרות אֵלֶּה שהנביאים מנבאים עליהן הן מַעֲלָלָיו?. הֲלוֹא אין הדבר כן – דְְבָרַי יֵיטִיבוּ עִם הַיָּשָׁר הֹלֵךְְְ, יבטיחו טובה למי שהולך בדרך ישרה, ורק אליכם לא ראוי שהטובה תגיע.

• וְְאֶתְְְמוּל, אתמול עַמִּי לְְאוֹיֵב יְְקוֹמֵם, בני עמי הפכו לאויבים בעיניכם, העושקים. מִמּוּל, כנגד, תמורת שַׂלְְְמָה, שמלה פשוטה שלכם – אֶדֶר, אדרת יקרה של אחרים תַּפְְְשִׁטוּן. או: אתם פושטים שמלה ואדרת מהבאים מולכם. גונבים מֵעֹבְְרִים בֶּטַח, מאלה ההולכים בדרכם לבטח, ואפילו מ שׁוּבֵי מִלְְְחָמָה, מאותם ששבו מהמלחמה, אתם חוטפים את שללם ללא מצפון.

• נְְשֵׁי עַמִּי תְְּגָרְְשׁוּן ותקחו אותן לעצמכם מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ, מבתיהן, מֵעַל עֹלָלֶיהָ, ילדיה תִּקְְְחוּ את הֲדָרִי, האֵם, ותנתקו אותה מהם לְְעוֹלָם.

• קוּמוּ מארצי וּלְְְכוּ, כִּי לֹא ארץ זֹאת היא הַמְְּנוּחָה שלכם, בַּעֲבוּר שהארץ טָמְְְאָה, היא תְְּחַבֵּל ותזיק לכם, וְְתהיה חֶבֶל נִמְְְרָץ, עז וכואב.

• לוּ, אילו היה אִישׁ ה הֹלֵךְְְ אחר רוּחַ, איש תמהוני , וָשֶׁקֶר כִּזֵּב, ואמר : אַטִּף לְְךָ לַיַּיִן וְְלַשֵּׁכָר, אילו אדם קצת משוגע ושקרן היה מציג עצמו כנביא המטיף לשתות יין – וְְהָיָה מַטִּיף הָעָם הַזֶּה, הוא היה אדם פופולרי. לא ברור אם הדברים הבאים הם דברי נחמה או תיאור עונש:

• אָסֹף אֶאֱסֹף, יַעֲקֹב, כֻּלָּךְְְ, קַבֵּץ אֲקַבֵּץ שְְׁאֵרִית יִשְְְׂרָאֵל. יַחַד אֲשִׂימֶנּוּ כְְּצֹאן בָָּצְְְרָה, ב מכלאה, כְְּעֵדֶר בְְּתוֹךְְְ הַדָּבְְרוֹ, במקום הנהגתו, הדיר. הערים תְְּהִימֶנָה, יהיו הומיות מֵאָדָם. ייתכן שהכוונה לשיבת ישראל לארצם ולריבוים שם. ושמא הכוונה הפוכה: יעקב ייאסף כמו צאן אל הערים מפחד האויב או על ידו. גם הפסוק הבא איננו חד – משמעי:

• עָלָה הַפֹּרֵץ, המלך, המנהיג לִפְְְנֵיהֶם, פָּרְְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ שַׁעַר וַיֵּצְְאוּ בוֹ, וַיַּעֲבֹר מַלְְְכָּם לִפְְְנֵיהֶם, וַה' בְְּרֹאשָׁם. אם זה המשך העונש, מדובר על יציאה לגלות שבה גם המלך יצא, ואף הקדוש ברוך הוא ילך עם ישראל כביכול. לחלופין, מדובר על מישהו שיפרוץ דרך חדשה וישרה בעם, והמלך ינהיג אותו בדרך ה'.