מיכה-פרק-5

ביאורים

• וְְאַתָּה, יושב בֵּית־לֶחֶם אֶפְְְרָתָה, צָעִיר לִהְְְיוֹת, הנך בְְּאַלְְְפֵי יְְהוּדָה. בית דוד בא מבית לחם אפרתה , ותת – השבט שלו הוא משפחה צעירה או שולית בשבט. מִמְְּךָ, מהענף הזה לִי יֵצֵא זה שעתיד לִהְְְיוֹת מוֹשֵׁל בְְּיִשְְְׂרָאֵל, וּמוֹצָאֹתָיו, אתה מקום מוצאו של מלך ישראל מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם.

• לָכֵן יִתְְּנֵם – את יהודה ה' ביד זרים עַד־עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה, עד שיגיע זמן הגאולה, המתוארת כלידה המלווה בזעזוע ופחד. וְְיֶתֶר אֶחָיו של המושל הזה יְְשׁוּבוּן עַל, ישובו לארצם עם בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל משאר השבטים.

• וְְעָמַד אז, כשתגיע השעה, וְְרָעָה אותו צעיר באלפי יהודה את ישראל בְְּעֹז ה', בִּגְְְאוֹן, בגודל, בתוקף וברוממות שֵׁם ה' אֱלֹהָיו, וְְיָשָׁבוּ כל ישראל במקומם לבטח כִּי־עַתָּה, באותה שעה יִגְְְדַּל כבוד המלך הזה עַד־אַפְְְסֵי אָרֶץ, קצות עולם.

• וְְהָיָה זֶה, אז שָׁלוֹם גמור – אַשּׁוּר כִּי, אם יָבוֹא בְְאַרְְְצֵנוּ כדי לפגוע בנו, וְְכִי יִדְְְרֹךְְְ בְְּאַרְְְמְְנוֹתֵינוּ – וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְְְעָה רֹעִים וּשְְְׁמֹנָה נְְסִיכֵי אָדָם, שליטים ומפקדי צבא. ייתכן שזהו ביטוי לריבוי אנשי המלחמה, דימוי סמלי ורוחני או אנשים ומאורעות ממשיים. בתלמוד ישנה מסורת המזהה את שבעת הרועים ושמונת הנסיכים עם דמויות מההיסטוריה היהודית.

• וְְרָעוּ, ירוצצו אותם קצינים אֶת־אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב, וְְאֶת־אֶרֶץ נִמְְְרוֹד, כינוי לאשור בִּפְְְתָחֶיהָ, בשערי הארץ, וְְהִצִּיל מלך ישראל מֵאַשּׁוּר כִּי־יָבוֹא בְְאַרְְְצֵנוּ, וְְכִי יִדְְְרֹךְְְ בִּגְְְבוּלֵנוּ. אשור הייתה הממלכה הגדולה ביותר באותה תקופה, ונחשבה לכוח הצבאי והמדיני החזק ביותר באזור. כאן הנביא אומר שבבוא העת הכוח יהיה בידינו, ואנחנו נהדוף את האשורים עד ארצם, וגם שם נשליט סדר.

• וְְהָיָה, תהיה שְְׁאֵרִית יַעֲקֹב באחרית הימים בְְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְְּברכת ה טַל מֵאֵת ה', ו כִרְְְבִיבִים, טיפות גשם עֲלֵי־עֵשֶׂב, אֲשֶׁר העשב לֹא־יְְקַוֶּה לְְאִישׁ וְְלֹא יְְיַחֵל, יצפה לִבְְְנֵי אָדָם, שכן די לו בברכת שמים, ואין הוא זקוק להשקיה מלאכותית. כך תקוותם של ישראל לא תישען על בשר ודם.

• וְְהָיָה שְְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים חזקה ובטוחה כְְּאַרְְְיֵה בְְּבַהֲמוֹת, בין חיות ה יַעַר, כִּכְְְפִיר בְְּעֶדְְְרֵי־צֹאן, שאינו מפחד מהם אלא הם יראים ממנו, אֲשֶׁר אִם עָבַר ביניהם וְְרָמַס וְְטָרַף כרצונו וְְאֵין מַצִּיל מפיו. כאשר יגיע ישראל למדרגתו הראויה, הוא לא יזדקק לאחרים, והכול יתייראו מפניו. והנביא פונה לישראל:

• תָּרֹם יָדְְְךָ, תתגבר עַל־צָרֶיךָ, שונאיך, וְְכָָל־אֹיְְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ.

• וְְהָיָה בַיּוֹם־הַהוּא, נְְאֻם־ה', וְְהִכְְְרַתִּי סוּסֶיךָ – הסוסים היו משמשים בעיקר לקרב – מִקִּרְְְבֶּךָ, וְְהַאֲבַדְְְתִּי מַרְְְכְְּבֹתֶיךָ, מרכבות המלחמה שלך, כי לא יהיה בהן צורך.

• וְְהִכְְְרַתִּי עָרֵי חומה מ אַרְְְצֶךָ, וְְהָרַסְְְתִּי כָָּל־מִבְְְצָרֶיךָ.

• וְְהִכְְְרַתִּי כְְשָׁפִים מִיָּדֶךָ, וּמְְְעוֹנְְְנִים, מגלי עתידות המתייחסים למראה העננים, או לעונות, כלומר לזמנים המתאימים במיוחד למעשים מסוימים, לֹא יִהְְְיוּ־לָךְְְ. המעוננים והמכשפים שבהם בוטחים הפונים אליהם, ובעזרתם הם מנחשים את מהלכי האויבים, גם הם יעברו מן העולם.

• וְְהִכְְְרַתִּי פְְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְְְבֶּךָ, וְְלֹא־תִשְְְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.

• וְְנָתַשְְְׁתִּי, אעקור את אֲשֵׁירֶיךָ, עצי העבודה הזרה מִקִּרְְְבֶּךָ, וְְהִשְְְׁמַדְְְתִּי את עָרֶיךָ, שונאיך.

• וְְעָשִׂיתִי בְְּאַף וּבְְְחֵמָה, בכעס רב נָקָם אֶת־הַגּוֹיִם, בגויים אֲשֶׁר לֹא שָׁמעוּ בקולי.