מיכה-פרק-7

ביאורים

• אַלְְלַי, אוי לִי, כִּי הָיִיתִי כְְּאָָסְְְפֵּי קַיִץ, שאריות התאנים הגרועות הנשארות בסוף הקיץ, כְְּעֹלְְלֹת, ענבים בודדים ב בָּצִיר. אֵין־אֶשְְְׁכּוֹל, אנשי אשכולות, אנשים גדולים לֶאֱכוֹל. אין בִּכּוּרָה, תאנה עסיסית שהקדימה להתבשל ש אִוְְּתָה נַפְְְשִׁי. הנביא מרגיש שהוא נמצא בין אנשים קטנים ועלובים ובשוליה הנפולים של תקופה.

• אָבַד חָסִיד, אדם המצטיין ב חסדיו ובצדקותו, מִן־הָאָרֶץ. וְְיָשָׁר בּתוך בני אָדָם – אָיִן. כֻּלָּם לְְדָמִים, לשחיתות ממונית שבקצהָ שפך דם, יֶאֱרֹבוּ, אִישׁ אֶת־אָחִיהוּ, אחיו יָצוּדוּ ב חֵרֶם, רשת.

• עַל, בשביל הָרַע מושיטים כַּפַּיִם לְְהֵיטִיב, נותנים שוחד כדי לזכות את המורשע, הַשַּׂר שֹׁאֵל, אינו מתבייש לבקש במפורש טובות הנאה, וְְהַשֹּׁפֵט עושה את מלאכתו בַּשִּׁלּוּם, שוחד, וְְהַגָּדוֹל, הנכבד דֹּבֵר הַוַּת נַפְְְשׁוֹ הוּא, דברים המרעים לנפשו, וַיְְְעַבְְּתוּהָ, הם מעוותים ומסבכים את המציאות, את הצדק ואת היושר.

• טוֹבָם, הטוב שבהם – כְְּחֵדֶק, צמח קוצני ששימש גדר. ה יָשָׁר קשה יותר מִמְְּסוּכָה, גדר שעושים מענפים יבשים. יוֹם מְְצַפֶּיךָ, ביום שאנשים מצפים בו לטובתם – פְְּקֻדָּתְְךָ, פקודת העונש, הגזרה בָאָה, וכאשר היא תבוא – עַתָּה תִהְְְיֶה מְְבוּכָתָם.הרמייה פשטה בכול –

• אַל־תַּאֲמִינוּ בְְרֵעַ, בחבר שאינו נאמן, אַל־תִּבְְְטְְחוּ בְְּאַלּוּף, אל תסמכו על אישים חשובים ומדריכים שאתם מיודדים אתם. אפילו מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ, אשתך, האמורה להיות נאמנה לך לחלוטין, שְְׁמֹר את פִּתְְְחֵי־פִיךָ, כי היא שומעת הכול ועלולה לספר דברים שאמרת למי שלא אמור לשמעם.

• כִּי־בֵן מְְנַבֵּל, מדבר בנבזות על אָב, בַּת קָמָה, מתקוממת בְְאִמָּהּ, כַּלָּה קמה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְְבֵי אִישׁ הם אַנְְְשֵׁי בֵיתוֹ. בעקבות דברי הפורענות והקינה הנביא מביע ביטוי אישי לרגשותיו. הדברים האישיים עוברים מיד לדיבור בשם האומה כולה.

• וַאֲנִי בַּה' אֲצַפֶּה, אוֹחִילָה, אייחל, אקווה לֵאלֹהֵי יִשְְְׁעִי, יִשְְְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי.

• אַל־תִּשְְְׂמְְחִי אֹיַבְְְתִּי, אומה מן האומות, על מה שקרה לִי, כִּי אמנם נָפַלְְְתִּי, אבל אחר כך קָמְְְתִּי, כִּי־אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְְְ – ה' אוֹר לִי. הנביא ממשיך לדבר בשם העם:

• זַעַף, כעס ה' אֶשָּׂא. אני סובל וסופג צרות, ולא לחינם – כִּי חָטָאתִי לוֹ, אבל יהיה סוף לדבר – עַד אֲשֶׁר יָרִיב את רִיבִי וְְעָשָׂה את מִשְְְׁפָּטִי. כאשר יתמרקו חטאי, הוא יהיה אתי – יוֹצִיאֵנִי מן החושך לָאוֹר, אֶרְְְאֶה בְְּצִדְְְקָתוֹ, במשפטו הצודק, או: בישועתו.

• וְְתֵרֶא אֹיַבְְְתִּי את אחריתי וּתְְְכַסֶּהָ בוּשָׁה, שהרי היא הָאֹמְְרָה, שאמרה אֵלַי: אַיּוֹ, היכן הוא ה' אֱלֹהָיִךְְְ?! אין הוא נראה כלל. עכשיו עֵינַי תִּרְְְאֶינָּה בָּהּ, בקלונה, עַתָּה היא תִּהְְְיֶה לְְמִרְְְמָס כְְּטִיט המושלך ב חוּצוֹת, שהכול דורכים עליו.

• יוֹם לִבְְְנוֹת גְְּדֵרָיִךְְְ – ה יוֹם הַהוּא יִרְְְחַק־חֹק. היום הזה יהיה ירחק מלבוא.

• יוֹם דין ונקם הוּא, וְְעָדֶיךָ, עד אליך, אויבי, יָבוֹא, לְְמִנִּי אַשּׁוּר, מאשור וְְעד עָרֵי מָצוֹר, מצרים, וּלְְְמִנִּי מָצוֹר וְְעַד־נָהָר, פרת, וְְיָם מִיָּם וְְהַר הָהָר, הימים וההרים. בכל גבולות הארץ תבוא הנקמה.

• וְְהָיְְתָה הָאָרֶץ של האויבים לִשְְְׁמָמָה עַל־יֹשְְׁבֶיהָ, וכל זאת מִפְְּרִי, תוצאת מַעַלְְלֵיהֶם. הספר מסתיים בדברי נחמה, הפותחים בבקשה מה':

• רְְעֵה את עַמְְּךָ בְְשִׁבְְְטֶךָ, שרביטך או מקלך, כלומר מלוך עלינו לבדך כי אנחנו צֹאן נַחֲלָתֶךָ, שֹׁכְְנִי, העם השוכן לְְבָדָד, וגם אתה אינך תלוי באחרים. רְעה אותנו ב יַעַר ש בְְּתוֹךְְְ כַּרְְְמֶל, אזור השופע בעצים ובצמחייה. יִרְְְעוּ בני ישראל ב בָשָׁן וְְב גִלְְְעָד כִּימֵי עוֹלָם. הם ישובו לשכון באותם מ קומות שבהם שכנו בשנים הטובות.

• כִּימֵי צֵאתְְךָ מֵאֶרֶץ מִצְְְרָיִם אַרְְְאֶנּוּ, הראנו נִפְְְלָאוֹת. שוב תחולל את הנסים והנפלאות שעשית ביציאת מצרים.

• יִרְְְאוּ גוֹיִם וְְיֵבֹשׁוּ, יתביישו מִכֹּל גְְּבוּרָתָם, כי היא לא תועיל להם נגד ישראל. יָשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה, כמי שאינו יכול לדבר. הם לא יוכלו להתפאר, ו אָָזְְְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְְְׁנָה מתדהמה.

• יְְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ, כְְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ, יִרְְְגְְּזוּ, ירעדו ויזדעזעו מִמִּסְְְגְְּרֹתֵיהֶם. היציבות והקביעות שלהם יישברו. אֶל, מפני ה' אֱלֹהֵינוּ יִפְְְחָדוּ, וְְיִרְְאוּ מִמֶּךָּ.ואשר לישראל:

• מִי, אין עוד אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא, סולח עָוֹן וְְעֹבֵר עַל־פֶּשַׁע לִשְְְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, ישראל. לֹא־הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, אין הוא מחזיק בכעסו לעולם כִּי־חָפֵץ חֶסֶד הוּא. לכן הוא ירחם עלינו למרות שאיננו מושלמים,

• יָשׁוּב יְְרַחֲמֵנוּ ו יִכְְְבֹּשׁ, יסתיר, יעצור את עֲוֹנֹתֵינוּ מלהיראות למעלה כביכול. וְְתַשְְְׁלִיךְְְ בִּמְְְצֻלוֹת יָם את כָָּל־חַטֹּאתָם של ישראל, ובכך הם ינוקו וייטהרו.

• תִּתֵּן אֱמֶת, את הבטחתך ועזרתך הנאמנים לְְיַעֲקֹב, ואת ה חֶסֶד לְְאַבְְְרָהָם, ובעיקר לבניהם אחריהם. תן לנו את החסד והאמת אֲשֶׁר־נִשְְְׁבַּעְְְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.