נחום-פרק-2

ביאורים

• הִנֵּה עַל־הֶהָרִים מופיעות מעבר לאופק רַגְְְלֵי ה מְְבַשֵּׂר, ה מַשְְְׁמִיעַ דברי שָׁלוֹם ואומר : חָָגִּי, חגגו, בני יְְהוּדָה, את חַגַּיִךְְְ, שַׁלְְּמִי את נְְדָרָיִךְְְ. הביאו את קרבנות החג ושלמו את נדריכם בנחת, כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָָר־בָּךְְְ בְְּלִיַּעַל, רשע, חסר תקנה, שהרי כֻּלֹּה, כולו נִכְְְרָת.לאחר ההבטחה המסכמת שאשור ייכרת, מתוארות המלחמה בנינוה ותבוסתה בפירוט ססגוני.

• עָלָה ה מֵפִיץ, כוח מפזר ומנפץ עַל־פָּנַיִךְְְ, כנגדך. נָצוֹר מְְצוּרָה, שמרו על המבצרים! צַפֵּה־דֶרֶךְְְ, העמידו צופים בדרכים! חַזֵּק מָָתְְְנַיִם ו אַמֵּץ כֹּחַ מְְאֹד!

• כִּי שָׁב, משיב ה' אֶת־גְְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְְְאוֹן יִשְְְׂרָאֵל, גאוותם ורוממותם של ישראל ישובו על כנן. השם 'יעקב' המתייחס למצבו של העם כשהוא גולה וחלש, יחזור להיות 'ישראל' – שׂורר וגובר על יריביו. כִּי עד עתה בְְקָקוּם בֹּקְְקִים, בוזזים רוקנו את ישראל, ואת זְְְמֹרֵיהֶם האויבים שִׁחֵתוּ. ישראל בגלותם נמשלו לגפן מרוקנת ושבורה. ולתיאור המלחמה:

• מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ – גיבורי אשור מְְאָָדָּם, נצבע באדום, אולי כדי להפחיד. אַנְְְשֵׁי־חַיִל מְְתֻלָּעִים, צבועים בתולעת שני, שאף הוא גוון של אדום. לא נמצאו מספיק שרידים בחפירות כדי לקבוע זאת, אבל ייתכן שאדום היה צבעה של אשור. בְְּאֵשׁ־פְְּלָדֹת נע הָרֶכֶב בְְּיוֹם הֲכִינוֹ, שהוכן הרכב לקרב. אלו הם כנראה ניצוצות האש היוצאים מחיכוך פלדת הרכב באבנים. ועצי הַבְְּרוֹשִׁים, שעשו מהם ח ניתות, הָָרְְְעָלוּ, נמרחו בחומר רעיל.

• בַּחוּצוֹת יִתְְְהוֹלְְלוּ, משתוללים, נוהגים בטירוף הָרֶכֶב, יִשְְְׁתַּקְְְשְְׁקוּן, משמיעים רעש מהתנועה בָּרְְחֹבוֹת. מַרְְְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים, כַּבְְּרָקִים מבהיקים ביעף יְְרוֹצֵצוּ, דוהרים ביעף. מרכבות המלחמה האדומות נראות זוהרות ולוהטות.

• יִזְְְכֹּר, יקרא, יפקד מלך אשור על אַדִּירָיו, גיבוריו ושריו, ואלו מרוב מהירות יִכָּשְְׁלוּ בַּהֲלִיכָתָם, יְְמַהֲרוּ לחסות בצל חוֹמָתָהּ של העיר, וכבר הֻכַן הַסֹּכֵךְְְ, אחד מאמצעי ההגנה. יבוא זמן שבו נינוה לא תשלח חיילים לכבוש מקומות אלא תהיה בעצמה נתונה תחת מתקפה ומצור.

• שַׁעֲרֵי הַנְְּהָרוֹת שעליהם יושבת העיר, הסכרים נִפְְְתָּחוּ, נפרצו על ידי האויב, כדי לגרום לשיטפון, וכתוצאה מכך הַהֵיכָל נָמוֹג, התמוסס.

• וְְהֻצַּב גֻּלְְּתָה המלכה הניצבת ליד המלך הֹעֲלָתָה על ידי שוביה והוצגה לעיני כול, וְְאַמְְְהֹתֶיהָ, שפחותיה מְְנַהֲגוֹת, נואקות, מייללות כְְּקוֹל יוֹנִים, ו מְְתֹפְְפוֹת, מכות עַל־לִבְְבֵהֶן לביטוי צרתן ואבלן, כנהוג בשעת קינה.

• וְְנִינְְוֵה כִבְְְרֵכַת־מַיִם, משופעת בכל טוב מִימֵי קדם הִיא. או: נינוה במפלתה נשטפת מכל מימיה. וְְהֵמָּה – החיילים נָסִים, וגם כאשר צועקים להם: עִמְְְדוּ, עֲמֹדוּ! – וְְאֵין מַפְְְנֶה, איש מהם אינו פונה לאחור אלא כל אחד ממשיך בבריחתו. נחום קורא אל האויבים הבאים על נינוה :

• בֹּזּוּ, בזזו כֶסֶף, בֹּזּוּ זָהָב, וְְאֵין קֵצֶה לַתְְּכוּנָה, לאוצרות ולתכולתם, כָּבֹד, עושר ויקר מִכֹּל כְְּלִי חֶמְְְדָּה, חפץ יקר. הכול נמצא שם.

• בּוּקָה וּמְְְבוּקָה וּמְְְבֻלָּקָה, ריקנות והרס, תוהו ובוהו, וְְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְְְכַּיִם מחמת הפחד, וְְחַלְְְחָלָה, רַעד בְְּכָָל־מָָתְְְנַיִם, וּפְְְנֵי כֻלָּם קִבְְּצוּ, התאספו ל פָארוּר, סיר בישול. פניהם התכווצו ואיבדו את חיוניותם, או: קדרו והשחירו כשולי קדרה מרוב פחד. מדברי נחום עולה שבימיו הייתה אשור האימפריה הגדולה שמילאה את המרחב. הוא מתאר את נינוה , בירת הממלכה הכובשת, על השחיתות שפשתה בה, ומספר על התמוטטות הממלכה כולה, הלעג לה ואנחת הרווחה של העמים עם נפילתה.

• אַיֵּה המקום שהיה מְְעוֹן אֲרָיוֹת, גדולי נינוה וגיבוריה וּמִרְְְעֶה הוּא לַכְְּפִרִים, מקום ששוהים בו בבטחה אריות צעירים. אֲשֶׁר הָלַךְְְ, התהלך אַרְְְיֵה– לָבִיא, אריה בוגר שָׁם, וגם גּוּר אַרְְְיֵה, וְְאֵין מַחֲרִיד. פירוש חלופי: מ קום שהאריה מרגיש בטוח להביא לשם את גוריו.

• אַרְְְיֵה טֹרֵף בְְּדֵי, כפי צורך גֹרוֹתָיו, גוריו, וּמְְְחַנֵּק, חונק את טרפו לְְלִבְְְאֹתָיו. וַיְְְמַלֵּא ב טֶרֶף, מזון שנטרף, את חֹרָיו, מאורותיו, וּמְְְעֹנֹתָיו ב טְְרֵפָה. מושלי נינוה התהלכו בעירם בשלווה, ומילאו אותה בשאריות הטרף והשלל.

• הִנְְנִי פונה אֵלַיִךְְְ נינוה , נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת, וְְהִבְְְעַרְְְתִּי בֶעָשָׁן את רִכְְְבָּהּ, ואת כְְְפִירַיִךְְְ תֹּאכַל חָרֶב, וְְהִכְְְרַתִּי מֵאֶרֶץ את טַרְְְפֵּךְְְ, האוצרות ששללת, וְְלֹא־יִשָּׁמַע עוֹד בעולם קוֹל מַלְְְאָכֵכֵה, שליחייך, צירייך.