עובדיה-פרק-1

ביאורים

  • חֲזוֹן, כינוי לנבואה המבטא את יכולתו של הנביא לראות דברים עלומים, עֹבַדְְְיָה. יש אומרים כי היה גר אדומי. כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים לֶאֱדוֹם: שְְׁמוּעָה שָׁמַעְְְנוּ בנבואה מֵאֵת ה', וגם צִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח, כבר נשלחו שליחים דיפלומטיים אל ראשי המדינות, ובפיהם המסר: קוּמוּ וְְנָקוּמָה כולנו עָלֶיהָ – על ארץ אדום לַמִּלְְְחָמָה. התעוררה יזמה משותפת לנסות לכבוש את אדום. פנייה לאדום:

  • הִנֵּה עם קָטֹן נְְתַתִּיךָ מאז ומתמיד בַּגּוֹיִם, בָּזוּי אַתָּה מְְאֹד. אין לך מעמד מיוחד בין האומות, ולא היה ראוי שהן יילחמו נגדך,

  • זְְדוֹן לִבְְּךָ, תוקפנותך, רשעך הִשִּׁיאֶךָ, פיתה אותך, או: השלה אותך להתגרות באחרים למלחמה. זדונך מחוזק מן העובדה שאתה שֹׁכְְְנִי בְְחַגְְְוֵי, נקיקי סֶּלַע אשר מְְרוֹם שִׁבְְְתּוֹ. מצודותיך ומבצריך מצויים במקומות גבוהים ורחוקים מן היישוב. על כן אדום אֹמֵר בְְּלִבּוֹ: מִי יוֹרִדֵנִי ל אָרֶץ?! מי יכול להפילני?! והנביא מגיב:

  • אִם־תַּגְְְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר, אף יותר מההר, וְְאִם־בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָמִשָּׁם אוֹרִידְְְךָ. נְְאֻם־ה'. גם אם אחרים לא יוכלו להגיע למקומכם, אני אגיע אליכם. הפורענות שתבוא עליך תהיה גדולה מאוד.

  • אִם־גַּנָּבִים בָּאוּ לְְךָ, אִם־שׁוֹדְְְדֵי לַיְְְלָהאֵיךְְְ נִדְְְמֵיתָה?! כיצד הושמדת כליל?! לוּ היו אלה גנבים או שודדים, הם לא היו לוקחים הכול, הֲלוֹא יִגְְְנְְבוּ דַּיָּם. הם היו גונבים כדי צורכם ומשאירים חלק מהחפצים. ובדימוי אחר – אִם־בֹּצְְְרִים בָּאוּ לָךְְְהֲלוֹא יַשְְְׁאִירוּ עֹלֵלוֹת. גם הבוצרים משאירים אחריהם מעט ענבים בכרם,

  • אֵיךְְְ נֶחְְְפְְּשׂוּ, נבדקו, או: נחשפו מטמוני עֵשָׂו, נִבְְְעוּ, נגלו מַצְְְפֻּנָיו, אוצרותיו הצפונים. הוא נשדד כליל.

  • עַד־הַגְְּבוּל שִׁלְְּחוּךָ, ליוו אותך כֹּל אַנְְְשֵׁי בְְרִיתֶךָ. בעלי בריתך שבאו לסייע לך – אולי שבטי מדיינים או ערביים מהאזור – ליוו אותך רק עד גבול המלחמה ושם עזבו אותך. או: בעלי בריתך הם שבגדו בך וגירשוך מגבולך. הִשִּׁיאוּךָ, השלו אותך, יָכְְְלוּ לְְךָ, והצליחו אַנְְְשֵׁי שְְׁלֹמֶךָ, אנשי לַחְְְמְְךָ, החוסים בך וניזונים ממך יָשִׂימוּ מָזוֹר, מכה, או: מלכודת תַּחְְְתֶּיךָ, במקומך. ואולי: לחמך ייהפך למקולקל. או: יינתן על פצעיך לשם ריפוי, כדרך שהיו נותנים לחם לעוס על המכה. אֵין תְְּבוּנָה בּוֹ, להיערך למצב ולהינצל .

  • הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא – ביום מפלת אדום, נְְאֻם ה', וְְהַאֲבַדְְְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְְְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו. הם יצעדו אל מפלתם מבלי יכולת לעשות דבר.

  • וְְחַתּוּ, יישברו גִבּוֹרֶיךָ, תֵּימָן, חלק מארץ אדום, אולי משפחה או עיר בתוכה. גיבורי תימן יישברו, לְְמַעַן, וכתוצאה מכך יִכָּרֶת־אִישׁ, יושמדו אנשים מֵהַר, מרכס הרי עֵשָׂו מִקָּטֶל, מרוב הרג. לאחר תיאור המפלה מובאת סיבתה:

  • מֵחֲמַס שעשית ל אָחִיךָ יַעֲקֹב תְְּכַסְְּךָ בוּשָׁה, מפח נפש נוכח כישלונך, וְְנִכְְְרַתָּ לְְעוֹלָם. חמסך הופיע בצורות שונות:

  • בְְּיוֹם עֲמָדְְְךָ מִנֶּגֶד, בְְּיוֹם שְְׁבוֹת זָרִים כאשר עמים זרים לקחו בשבי את חֵילוֹ, רכושו של אחיך יעקב וצבאו, וְְנָכְְְרִים בָּאוּ ב שְְׁעָרָיו, וְְעַל־יְְרוּשָׁלִַם יַדּוּ, הפילו גוֹרָל. כשכמה צבאות נערכים לכבוש עיר ורוצים להימנע מקטטות בשעת הביזה, הם מחלקים ביניהם את אזורי העיר השונים באמצעות גורלות. גַּם־אַתָּה היית כְְּאַחַד מֵהֶם. לא רק שעמדת מנגד נוכח מצוקת אחיך, לא רק שעודדת את אויביו ושמחת במפלתו, היו מקרים שאף הצטרפת בעצמך למלחמה על יהודה. אולי לא היה לך די כוח לעשות זאת לבדך, אבל שיתפת פעולה עם הכובש.

  • וְְאַל־תֵּרֶא, לא היית צריך לראות בחיוב או מתוך בוז בְְיוֹם מפלת אָחִיךָ, בְְּיוֹם נָכְְְרוֹ, אסונו, ביום שהכול מתנכרים אליו. וְְאַל־תִּשְְְׂמַח, לא היה ראוי שתשמח לִבְְְנֵי־יְְהוּדָה בְְּיוֹם אָבְְְדָם, וְְאַל־תַּגְְְדֵּל פִּיךָ בלעג עליהם בְְּיוֹם צָרָה. ממלכת יהודה משלה באדומים שנים רבות, ותבוסתה העצימה את דימוים העצמי של האדומים.

  • אַל־תָּבוֹא בְְשַׁעַר־עַמִּי בְְּיוֹם אֵידָם, שברם. אַל־תֵּרֶא גַם־אַתָּה, האח, בְְּרָעָתוֹ בְְּיוֹם אֵידוֹ, וְְאַל־תִּשְְְׁלַחְְְנָה ידיים בְְחֵילוֹ, ברכושו בְְּיוֹם אֵידוֹ.

  • וְְאַל־תַּעֲמֹד עַל־הַפֶּרֶק, על פרשת דרכים לְְהַכְְְרִית אֶת־פְְּלִיטָיו. האדומים עמדו בהסתעפות הדרכים והשמידו את פליטי יהודה שניסו לעבור ממקום למקום. וְְאַל־תַּסְְְגֵּר את שְְׂרִידָיו של יהודה לאויבים בְְּיוֹם צָרָה.

  • כִּי־קָרוֹב יוֹם־ה', יום הדין והנקמה עַל־כָָּל־הַגּוֹיִם, ואז כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְְְ, גְְּמֻלְְְךָ יָשׁוּב בְְּרֹאשֶׁךָ.

  • כִּי כַּאֲשֶׁר שְְׁתִיתֶם, כנגד חגיגותיכם עַל־הַר קָדְְְשִׁי, במפלת ישראל, כך יִשְְְׁתּוּ כָָל־הַגּוֹיִם תָּמִיד את כוסות החמה והזעם, וְְשָׁתוּ וְְלָעוּ, יבלעו, או: ישתנקו ויסתבכו, וְְלבסוף הָיוּ כְְּלוֹא הָיוּ. הם ימותו.

  • ואילו בְְְהַר צִיּוֹן תִּהְְְיֶה ביום ה' פְְלֵיטָה, וְְהָיָה ההר קֹדֶשׁ, ולא יתחלל, וְְיָרְְְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם, מורישיהם, בוזזיהם .

  • וְְהָיָה בֵית־יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו, האדומים יהיו לְְקַשׁ, וְְדָלְְְקוּ האש והלהבה בָהֶם וַאֲכָלוּם. וְְלֹא־יִהְְְיֶה שָׂרִיד לְְבֵית עֵשָׂו, כִּי ה' דִּבֵּר.ביום גאולת ישראל ישתנו הגבולות:

  • וְְיָרְְְשׁוּ תושבי הַנֶּגֶב, שמשבט יהודה או שמעון אֶת־הַר עֵשָׂו, וְְיושבי הַשְְּׁפֵלָה של ישראל יירשו אֶת־פְְּלִשְְְׁתִּים הסמוכים להם, וְְיָרְְְשׁוּ גם אֶת־שְְְׂדֵה אֶפְְְרַיִם וְְאֵת שְְׂדֵה שֹׁמְְְרוֹן, בירת אפרים, וּבִנְְְיָמִן יירש אֶת־הַגִּלְְְעָד. נחלת בנימין מגיעה עד הירדן, אבל אז לא יהיה מי שימנע את המשך התפשטותם גם מעבר לו, אל הגלעד.

  • וְְגָלֻת הַחֵל, החיל הַזֶּה, החיילים והקהל הגולים לִבְְְנֵי יִשְְְׂרָאֵל אֲשֶׁר בארץ ה כְְּנַעֲנִים עַד־צָרְְְפַת. עיר בצידון שאליה גלה אליהו הנביא בשעתו. אולם מסורת עתיקה זיהתה את צרפת עם הארץ שנקראת כך בימינו. וְְגָלֻת יְְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְְְפָרַד, עיר באסיה הקטנה. ויש מסורות כי היא אספמיה, ספרד של ימינו. היהודים שגלו לארצות רחוקות ישובו ו יִרְְְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב, שלא יהיו מאוכלסות ביותר משום שאנשיהן התפשטו להר עשָׂו.

  • וְְעָלוּ מוֹשִׁעִים, מנהיגי ישראל בְְּהַר צִיּוֹן לִשְְְׁפֹּט אֶת השרידים שב הַר עֵשָׂו. אז כשייעשה בהם דין ותכלה הרשעה כולה, לא יהיה כופר במלכות שמים וטוען לאל אחר – וְְהָיְְְתָה לַה' הַמְְּלוּכָה.

פסוקים

  1. חזון עבדיה כה־אמר אדני יהוה לאדום שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה
  2. הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד
  3. זדון לבך השיאך שכני בחגוי־סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ
  4. אם־תגביה כנשר ואם־בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם־יהוה
  5. אם־גנבים באו־לך אם־שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם־בצרים באו לך הלוא ישאירו עללות
  6. איך נחפשו עשו נבעו מצפניו
  7. עד־הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו
  8. הלוא ביום ההוא נאם־יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו
  9. וחתו גבוריך תימן למען יכרת־איש מהר עשו מקטל
  10. מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם
  11. ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו שערו [שעריו] ועל־ירושלם ידו גורל גם־אתה כאחד מהם
  12. ואל־תרא ביום־אחיך ביום נכרו ואל־תשמח לבני־יהודה ביום אבדם ואל־תגדל פיך ביום צרה
  13. אל־תבוא בשער־עמי ביום אידם אל־תרא גם־אתה ברעתו ביום אידו ואל־תשלחנה בחילו ביום אידו
  14. ואל־תעמד על־הפרק להכרית את־פליטיו ואל־תסגר שרידיו ביום צרה
  15. כי־קרוב יום־יהוה על־כל־הגוים כאשר עשית יעשה לך גמלך ישוב בראשך
  16. כי כאשר שתיתם על־הר קדשי ישתו כל־הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו
  17. ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בית יעקב את מורשיהם
  18. והיה בית־יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא־יהיה שריד לבית עשו כי יהוה דבר
  19. וירשו הנגב את־הר עשו והשפלה את־פלשתים וירשו את־שדה אפרים ואת שדה שמרון ובנימן את־הגלעד
  20. וגלת החל־הזה לבני ישראל אשר־כנענים עד־צרפת וגלת ירושלם אשר בספרד ירשו את ערי הנגב
  21. ועלו מושעים בהר ציון לשפט את־הר עשו והיתה ליהוה המלוכה

פסוקים מנוקד

  1. חֲזוֹן עֹבַדְיָה כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֶאֱדוֹם שְׁמוּעָה שָׁמַעְנוּ מֵאֵת יְהוָה וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה׃
  2. הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד׃
  3. זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי־סֶּלַע מְרוֹם שִׁבְתּוֹ אֹמֵר בְּלִבּוֹ מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ׃
  4. אִם־תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם־בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם־יְהוָה׃
  5. אִם־גַּנָּבִים בָּאוּ־לְךָ אִם־שׁוֹדְדֵי לַיְלָה אֵיךְ נִדְמֵיתָה הֲלוֹא יִגְנְבוּ דַּיָּם אִם־בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ הֲלוֹא יַשְׁאִירוּ עֹלֵלוֹת׃
  6. אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו׃
  7. עַד־הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ הִשִּׁיאוּךָ יָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ אֵין תְּבוּנָה בּוֹ׃
  8. הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם־יְהוָה וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו׃
  9. וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ תֵּימָן לְמַעַן יִכָּרֶת־אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו מִקָּטֶל׃
  10. מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם׃
  11. בְּיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ וְנָכְרִים בָּאוּ שערו [שְׁעָרָיו] וְעַל־יְרוּשָׁלִַם יַדּוּ גוֹרָל גַּם־אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם׃
  12. וְאַל־תֵּרֶא בְיוֹם־אָחִיךָ בְּיוֹם נָכְרוֹ וְאַל־תִּשְׂמַח לִבְנֵי־יְהוּדָה בְּיוֹם אָבְדָם וְאַל־תַּגְדֵּל פִּיךָ בְּיוֹם צָרָה׃
  13. אַל־תָּבוֹא בְשַׁעַר־עַמִּי בְּיוֹם אֵידָם אַל־תֵּרֶא גַם־אַתָּה בְּרָעָתוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ וְאַל־תִּשְׁלַחְנָה בְחֵילוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ׃
  14. וְאַל־תַּעֲמֹד עַל־הַפֶּרֶק לְהַכְרִית אֶת־פְּלִיטָיו וְאַל־תַּסְגֵּר שְׂרִידָיו בְּיוֹם צָרָה׃
  15. כִּי־קָרוֹב יוֹם־יְהוָה עַל־כָּל־הַגּוֹיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ׃
  16. כִּי כַּאֲשֶׁר שְׁתִיתֶם עַל־הַר קָדְשִׁי יִשְׁתּוּ כָל־הַגּוֹיִם תָּמִיד וְשָׁתוּ וְלָעוּ וְהָיוּ כְּלוֹא הָיוּ׃
  17. וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם׃
  18. וְהָיָה בֵית־יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא־יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְהוָה דִּבֵּר׃
  19. וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת־הַר עֵשָׂו וְהַשְּׁפֵלָה אֶת־פְּלִשְׁתִּים וְיָרְשׁוּ אֶת־שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן וּבִנְיָמִן אֶת־הַגִּלְעָד׃
  20. וְגָלֻת הַחֵל־הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־כְּנַעֲנִים עַד־צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב׃
  21. וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת־הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיהוָה הַמְּלוּכָה׃

מקומות

  • צרפת

    עיר באיזור צידון על חוף הים התיכון

  • שומרון
  • תימן
  • גלעד

    חבל ארץ בעבר הירדן המזרחי, משתרע מים הכנרת ועד ים המלח.

  • נגב

    הנגב הוא האיזור הדרומי של ארץ ישראל, הנמצא בגבול שבין הארץ המיוּשֶׁבֶת לבין המדבר. שורש המילה "נגב" משמעותו "יָבֵש", בגלל אוֹפיוֹ היבש והמדברי של איזור זה. העיר המרכזית בנגב היא באר שבע. בגלל מיקומו הגיאוגרפי של הנגב בדרום הארץ, המילה "נגב" משמשת במקרא פעמים רבות במשמעות של "דָרוֹם": "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה" (בראשית כ"ח 28).

  • שפלה