זכריה-פרק-1

ביאורים

• בַּחֹדֶשׁ הַשְְּׁמִינִי, מרחשוָן , בִּשְְְׁנַת שְְׁתַּיִם לְְדָרְְיָוֶשׁ הָיָה דְְבַר־ה' אֶל־זְְכַרְְְיָה בֶּן־בֶּרֶכְְְיָה בֶּן־עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

• קָצַף, כעס ה' עַל־אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף. עירם נחרבה, והם גלו, ואף על פי כן –

• וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵהֶם: כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת:שׁוּבוּ אֵלַי, נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת,וְְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם, אָמַר ה' צְְבָאוֹת. הבה נשוב ונחדש את האהבה הישנה. עשו אתם צעד לקראתי ואני אבוא לקראתכם.

• אַל־תִּהְְְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְְאוּ־אֲלֵיהֶם הַנְְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים, שהיו לפני החורבן, לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת, שׁוּבוּ נָא מִדַּרְְְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְְלֵיכֶם הָרָעִים, וְְלֹא שָׁמְְעוּ וְְלֹא־הִקְְְשִׁיבוּ אֵלַי, נְְאֻם־ה',

• אֲבוֹתֵיכֶם – אַיֵּה־הֵם?! הם מתו, גלו ועברו מן העולם וחטאיהם לא הועילו להם. כאן מופיעה שאלת נגד, שאולי הקהל שואל את הנביא בתגובה לשאלתו: וְְהַנְְּבִאִים – הַלְְְעוֹלָם יִחְְְיוּ?! אבותינו אכן מתו, אבל האם הנביאים שדיברו עליהם יחיו לעולם?! הלא גם הם מתו, ואם כן מה ההבדל?! הנביא עונה:

• אַךְְְ דְְּבָרַי וְְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־עֲבָדַי הַנְְּבִיאִים, הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ את אֲבֹתֵיכֶם. דבר ה' שהודיעו הנביאים הגיע לאבותיכם ופגע בהם. וַיָּשׁוּבוּ אבותיכם וַיֹּאמְְרוּ: כַּאֲשֶׁר זָמַם, החליט ה' צְְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ כִּדְְְרָכֵינוּ וּכְְְמַעֲלָלֵינוּ, כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ. גם אבותיכם כבר ידעו והודו שדברי הנביאים הם אמת ותוקפם נשאר לעולם. כמה חודשים לאחר הנבואה הראשונה זכריה מספר על חזיונות מופלאים ושיחות עליונות שניהל במהלך הצפייה בהם. מבצע העלייה מבבל היה מעשה עצום, אבל תוצאתו הייתה עלובה ודלה למדי. נראה שהשבים לא ראו עתיד גדול בארץ ולא קיוו להתפתחות רבה. בעקבות תחושה זו מנובאים להם כאן דברי עידוד, נחמה ותקווה לעתיד מזהיר. במראה הראשון שחוזה זכריה משתקפת ההשגחה על מצבו של העולם. מלאך ה' תוהה על השקט והשלווה השוררים בעולם בזמן שערי יהודה אינן מיושבות, וגלותם של בניהן בבבל מתארכת. אלוקים עונה למלאך בדברי ניחומים לירושלים ובהבטחה להעניש את הגויים שהתלהבו יתר על המידה מתפקידם בהענשת בניו.

• בְְּיוֹם עֶשְְְׂרִים וְְאַרְְְבָּעָה לְְעַשְְְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ, החודש האחד – עשר, הוּא־חֹדֶשׁ שְְׁבָט, בִּשְְְׁנַת שְְׁתַּיִם לְְדָרְְיָוֶשׁ, הָיָה דְְבַר־ה' אֶל־זְְכַרְְְיָה בֶּן־בֶּרֶכְְְיָהוּ בֶּן־עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

• רָאִיתִי הַלַּיְְְלָה וְְהִנֵּה־אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם, וְְהוּא עֹמֵד בֵּין שיחי הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר צומחים בַּמְְּצֻלָה, במקום עמוק שיש בו מים, כך שצמיחת ההדסים יפה. וְְאַחֲרָיו שלוש קבוצות של סוּסִים: אֲדֻמִּים, שְְׂרֻקִּים, אדמדמים, כהים או: מגוונים, וּלְְְבָנִים.

• וָאֹמַר אל מלאך שמדבר אלי : מָה־אֵלֶּה, אֲדֹנִי?וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְְְאָךְְְ הַדֹּבֵר בִּי, המשוחח אתי ומשיב על שאלותי : אֲנִי אַרְְְאֶךָּ מָה־הֵמָּה אֵלֶּה. פעמים רבות בנבואת זכריה אין הנביא שומע דבר נבואה ישיר, אלא מלאך אומר לו את דברי ה'.

• וַיַּעַן הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין־הַהֲדַסִּים וַיֹּאמַר: אֵלֶּה – הסוסים והרוכב, שהוא המלאך הממונה עליהם, הם השליחים אֲשֶׁר שָׁלַח ה' לְְהִתְְְהַלֵּךְְְ בָּאָרֶץ, בעולם.

• וַיַּעֲנוּ הסוסים אֶת־מַלְְְאַךְְְ ה' הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים וַיֹּאמְְרוּ: הִתְְְהַלַּכְְְנוּ בָאָרֶץ, וְְהִנֵּה כָָל־הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְְשֹׁקָטֶת. בשובם ממסע הפיקוח ברחבי העולם הם מדווחים שהעולם שָקט ושלֵו.

• וַיַּעַן מַלְְְאַךְְְ־ה' בתפילה וַיֹּאמַר: ה' צְְבָאוֹת! הרי כל העולם יושב במקומו במנוחה, עַד מָתַי אַתָּה לֹא־תְְרַחֵם אֶת־יְְרוּשָׁלִַם וְְאֵת עָרֵי יְְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְְְתָּה עליהן והגלית אותם זֶה שִׁבְְְעִים שָׁנָה?!

• וַיַּעַן ה' אֶת־הַמַּלְְְאָךְְְ הַדֹּבֵר בִּי ואמר לו דְְּבָרִים טוֹבִים, דְְּבָרִים נִחֻמִים, מנחמים.

• וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְְְאָךְְְ הַדֹּבֵר בִּי: קְְרָא, עליך להכריז את דבר ה' לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְְְצִיּוֹן קִנְְְאָה גְְדוֹלָה, ומתוך קנאה זו אתייחס לכל מי שפגע בכבודן –

• וְְקֶצֶף, כעס גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל־הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים, על אֲשֶׁר אֲנִי אמנם קָצַפְְְתִּי על ישראל מְְעָט והנחתי להם ליפול במלחמה, וְְאולם הֵמָּה – הגויים עָזְְרוּ לְְרָעָה. מה שביני ובין ישראל אינו מצדיק את השמחה הגדולה של הגויים שמסביב, את ההתנפלות על ההריסות ואת שוד החללים.

• לָכֵן כֹּה־אָמַר ה': שַׁבְְְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְְּרַחֲמִים, בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ, נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת, וְְקָו של בניין ושל הגנה יִנָּטֶה עַל־יְְרוּשָׁלִָם להגן עליה מסביב ולשגשגה .

• עוֹד נבואה קְְרָא לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: עוֹד תְְּפוּצֶנָה, יתרחבו עָרַי מִטּוֹב, מרוב שפע וברכה, וְְנִחַם ה' עוֹד אֶת־צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם.