זכריה-פרק-2

ביאורים

• וָאֶשָּׂא אֶת־עֵינַי במראה הנבואה וָאֵרֶא וְְהִנֵּה אַרְְְבַּע קְְרָנוֹת, מעין קורות ניגוח גדולות המשמשות לביקוע חומות.

• וָאֹמַר אֶל־הַמַּלְְְאָךְְְ הַדֹּבֵר בִּי: מָה משמעותן של אֵלֶּה?וַיֹּאמֶר אֵלַי: אֵלֶּה הַקְְּרָנוֹת המנגחות והשוברות מסמלות את אויבי ישראל אֲשֶׁר זֵרוּ, פיזרו אֶת־יְְהוּדָה, אֶת־יִשְְְׂרָאֵל וִירוּשָׁלִָם.

• וַיַּרְְְאֵנִי ה' לאחר מכן אַרְְְבָּעָה חָרָשִׁים, בעלי מלאכה בחומרים קשים.

• וָאֹמַר: מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת?וַיֹּאמֶר לֵאמֹר, במלים אלו : אֵלֶּה הַקְְּרָנוֹת אֲשֶׁר־זֵרוּ אֶת־יְְהוּדָה כְְּפִי, עד כדי כך ש אִישׁ לֹא נָשָׂא רֹאשׁוֹ. הקרנות שראית הרסו ודיכאו את הארץ, עד שאיש לא העז להרים ראש. וַיָּבֹאוּ החרשים ה אֵלֶּה לְְהַחֲרִיד, לזעזע ולשבר אֹתָם – את הקרנות לְְיַדּוֹת, להשליך, לסלק אֶת־קַרְְְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְְׂאִים קֶרֶן אֶל־אֶרֶץ יְְהוּדָה לְְזָרוֹתָהּ.

• וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְְהִנֵּה־אִישׁ מהלך וּבְְְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה, חבל ארוך שמשמש מודדי שטח.

• וָאֹמַר: אָנָה, לאן אַתָּה הֹלֵךְְְ?וַיֹּאמֶר אֵלַי: לָמֹד, למדוד אֶת־יְְרוּשָׁלִַם, לִרְְְאוֹת כַּמָּה־רָָחְְְבָּהּ וְְכַמָּה אָָרְְְכָּהּ. ירושלים נתונה בתהליכי בנייה, ואני הולך להכין את תכנית בניין העיר.

• וְְהִנֵּה הַמַּלְְְאָךְְְ הַדֹּבֵר בִּי, שאמר לי לאן הוא הולך, יֹצֵא, וּמַלְְְאָךְְְ אַחֵר יֹצֵא לִקְְְרָאתוֹ,

• וַיֹּאמֶר המשלח את המלאך, אֵלָו: רֻץ דַּבֵּר אֶל־הַנַּעַר הַלָּז, המשרת ההוא, המודד. לחלופין: המלאך היוצא אמר למלאך הדובר בי לומר 'לצעיר ההוא', לזכריה. יש בביטוי זה נימה כלשהי של זלזול. לֵאמֹר: פְְּרָזוֹת, ללא חומה סביב תֵּשֵׁב יְְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְְְהֵמָה בְְּתוֹכָהּ. ירושלים לא תוגבל. היא תגדל ותתפשט.

• וַאֲנִי אֶהְְְיֶה־לָּהּ, נְְאֻם־ה', חוֹמַת אֵשׁ להגנתה סָבִיב, וּלְְְכָבוֹד אֶהְְְיֶה בְְתוֹכָהּ. באותה עת הייתה ירושלים שוממה, היישוב בה היה דליל וסובביו התנכלו לו. מכאן חשיבותם ונחיצותם של הקריאה לעלות לארץ ודברי העידוד והחיזוק שנשלח זכריה להשמיע באוזני גולי בבל.

• הוֹי הוֹי, קריאות דרבון, צאו וְְנֻסוּ, מהרו, לאו דווקא בבריחה מגורם מאיים, מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וחזרו לארצכם, נְְאֻם־ה', כִּי כְְּאַרְְְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְְְׂתִּי, הרחקתי אֶתְְְכֶם. אתם מפוזרים בכל קצווי תבל. נְְאֻם־ה'.

• הוֹי, צִיּוֹן הגולה, הִמָּלְְטִי, אַת ה יוֹשֶׁבֶת בתוך בַּת, אוכלוסיית בָּבֶל.

• כִּי כֹה אָמַר ה' צְְבָאוֹת, ש אַחַר כָּבוֹד, בשביל כבודכם שְְׁלָחַנִי. או: ה' מעניק לי את הכוח וממילא גם את הכבוד להישלח אֶל־הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְְלִים, השודדים אֶתְְְכֶם, ותפקידי להזהיר אותם כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם, ישראל, לרעה, כאילו נֹגֵעַ בְְּבָבַת עֵינוֹ שלו. מעשה זה עצמו יביא לו את העונש.

• כִּי הִנְְנִי מֵנִיף אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם – על הגויים המציקים לכם, וְְהָיוּ שָׁלָל לְְעַבְְְדֵיהֶם היהודים. וכשתראו את הדברים הללו מתקיימים – וִידַעְְְתֶּם כִּי־ה' צְְבָאוֹת שְְׁלָחָנִי.

• רָנִּי, שירי וְְשִׂמְְְחִי, בַּת־צִיּוֹן, כִּי הִנְְנִי־בָא וְְשָׁכַנְְְתִּי בְְתוֹכֵךְְְ. נְְאֻם־ה'.

• וְְנִלְְְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל־ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְְהָיוּ לִי לְְעָם יחד אתך, וְְשָׁכַנְְְתִּי בְְתוֹכֵךְְְ, וכאשר תראי זאת – וְְיָדַעַתְְּ כִּי־ה' צְְבָאוֹת שְְׁלָחַנִי אֵלָיִךְְְ.

• וְְנָחַל, ינחיל ה' אֶת־יְְהוּדָה חֶלְְְקוֹ, ה' ישיב ליהודה את נחלתו עַל אַדְְְמַת הַקֹּדֶשׁ, וּבָחַר עוֹד, שוב בִּירוּשָׁלִָם.

• הַס, החרישו כָָּל בָּשָׂר מִפְְּנֵי ה', כִּי נֵעוֹר, כבר התעורר מִמְְּעוֹן, מבית קָָדְְְשׁוֹ, מן השמים להושיעך ולשכון בך.